בית אפרים אבן העזר חלק א רנו

לגמרי וא"כ דמי למאי דאמרי' התם דבהבאת שליש בשחת הוי דבר שבא לעולם וכן להרמב"ם הוכר עוברה מקודשת א"כ כיון דעכ"פ קרוב לשני גדלות איכא מידי דמינכר וחשוב מהני ועי' בפ"י לקידושין ואפשר דלכוונה זו כתב רש"י ביומא דמשלם י"ב דאז בודאי יש מהשערות מידי דמינכר משא"כ קודם לכן משא"כ בפירות דקל שאין רישומו ניכר עדיין כלל: ולפ"ז לכאורה בזמן הקודם דאיכא למימר דעדיין אין שם שערות כלל לא מהני אמנם רבינו כבר כתב דהרי הכל תלוי בזמן דבשנת י"ב ויום אחד עכ"פ נעשה גדול. אמנם מדברי מהרי"ק שורש פ"ט נראה שדעתו דמחוסר זמן כמחוסר מעשה כו' ואע"ג דהתם תלוי הדבר במיתה והוי כמו לאחר שימות בעלך ז"א דדוקא התם שתלה לאחר מיתה משא"כ כאן בשעה א' קודם מיתה. ועוד דא"כ לא הוי מייתי מהך דפסחי' ומתו' כתובות וכן יש להוכיח מהרשב"א קידושין דאל"כ לא הוי מקשה מהקדש לאחר ל' בבעי' דר"א וע"ש. עוד צ"ע במ"ש רבינו דהוי ס"ס ונ"מ לכ"ג אם שייך זה בבוגרת דבלא"ה פסולה לכ"ג וגם כיון שאפשר היה טבעת שאולה ואפי' אם הקנה לו אבי הכלה לדעת הפוסקים דקטן אינו זוכה רק מדרבנן וכשהגדיל אין הכסף ברשותו וא"כ שוב הוי ס"ס דרבנן כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס וגם הדבר תלוי בפלוגתא דהב"י ורי"ו במעמד שלשתן אי קידושין דאורייתא וגם לפי הנשמע לפי דברו שדעתם לעשות סעודה וכיוצא בזה בב"מ גבי אנשי אלכסנדרי' דף ק"ד ואפי' לא נכתב כאלו נכתב וכ"כ התשב"ץ בתשובה. ע"כ אשר כתבנו להגאון ז"ל ועיין תשובתו ע"ז בשו"ת נ"ב מהדורא תנינא סי' נ"ד: שאלה מו זה כתב ידו של אבא מ"ו הרב ה"ה ז"ל לכבוד הגאון ז"ל בענין הנ"ל על תשובתו הנדפסת בנ"ב מהדורא תנינא סי' נ"ד מופת הדור והדרו נר ישראל ואורו רשכבה"ג כו' מוהר"ר יחזקאל הלוי שי': פתח דבריו יאורו וז"ל ראשית דברי בני כו' ולהסביר קצת יותר אני אומר שגם בתנאי הטעם דמהני קיום התנאי אח"כ משום דאמרינן דמסתמא בשעת קדושין היה דעתו שיתקיים התנאי ומתחלה מכוונים שיקיים התנאי שאין אדם עושה דבר לבטלה כו' ולענ"ד קשה על טעם זה דעדיין במה יוודע לעדים שיתקיים התנאי ובשלמא בדבר שתלה בדעתו או בדעתה שפיר נוכל לומר כן אבל בתנאי התלוי בדעת אחרים כגון ע"מ שירצה אבא וכה"ג וכן בתנאי דאם מתי שלא תלה אלא במי שחייו ומותו תלוין בידו וכאלה רבות ולשיטת מר אליבא דמהר"מ מדוע הוי קידושין או בגיטין הוי גט נימא דעדים מוקמי לה אחזקה דפנויה שמסתמא לא ירצה האב ובגיטין אחזקת א"א ודוחק גדול לומר מדחזינן שקידשה על תנאי זה מסתמא היה נכון לבו בטוח שודאי יתרצה ולענ"ד היה אפשר לומר דבתנאי שאני דע"כ לא אמרינן התם דמקדש בלא עדים אינו כלום ולשיטת מהר"מ אפילו בספק לעדים אלא בכה"ג דקרוב לו כן שהספק נופל בגוף הקדושין וא"א להיות ממש הקדושין אלו אם לא כשיהיו קרוב לה וכיון דספק בדבר אינו כלום משא"כ בתנאי כיון דבאמת מעשה הקדושין נגמרו בעדים כשרים ויש כאן מעשה הקדושין בבירור אלא שהוטל תנאי בדבר והרי אם היה רוצה היה מקדש בלא תנאי וכיון שמעשה התנאי הזה בדעתם הוא תלוי לא איכפת לן בספיקא אם יתקיים ועוד שהרי הרמב"ם ז"ל ס"ל דאם ביטל התנאי בינו לבינה מהני וע"כ דס"ל דאין זה גמר הדבר וכמ"ש הרא"ש פ"ב דקדושין לתרץ דברי הרמב"ם שפסק דאין שליח הקדושין צריך עדים משום דדוקא בגמר הדבר שנאסרת לכל אדם צריך עדים ודוקא נתינת הקדושין גופייהו צריכין העדים לידע בבירור אבל לא לענין תנאי שביניהם. ב כתב מר וזהו הטעם עצמו בקטן כו' ולמה הוא מקדש ועושה ברכת אירוסין כו' מסתמא דעתו שיחולו משיגדיל ותמהני דאכתי לא פלטינן ממבוכה זו דאם נאמר שכוונת הקטן שיחולו משיגדיל פשיטא שהדברים מתמיהין דלמה הוא עושה עתה ברכת אירוסין ונשואין לכשיגדיל היה לו לעשות וזיל בתר טעמא לפי מה שמבואר בפוסקים טעם ברכת אירוסין ונשואין ודאי שיש לעשותם בשעת חלות הקדושין וגם במקדש שיחולו לאחר ל' יום היה נלפענ"ד לעשות הברכות אז והכ' גרע טפי דאין בידו לקדשה עתה ולא מתחילו מהשתא כלל ועי' במ"ל לענין נתאכלו המעות ומכ"ש לפי מה שיבואר דעת כמה פוסקים דיש לברך אחר הקדושין דלמא הדרה בה האשה וא"כ כאן פשיטא שיש לנו לומר שלא יברך אלא בשעת חלות הקדושין שהרי יכולין לחזור ואעפ"כ שפיר הוי עובר לעשייתו וכדי לתרץ מנהגן של ישראל שמברכין תיכף בשעת חופה צ"ל כמ"ש בתשו' מיימוני לענין פחות משוה פרוטה כיון שעשה ברכה אקדושין ונשואין כל דהו כו' וע"ש וה"נ לגבי קטן כיון שנהגו להשיאן סמוך לפרקן אף שאין כאן קדושין דרבנן ואין בהם מועיל מ"מ הרי הקטן כוונתו לקדש ולישא והוא בהיתר אצלו כיון שהוא דרך נשואין וכדעת התוס' וכמ"ש ג"כ הרא"ש גבי קטנה א"כ הוי קדושין ונשואין כל דהו משא"כ אם נאמר שלא היתה כאן כוונה לקדש לעת הזאת אף על פי שעתידין לבא לאח"ז לכאורה אין נכון לברך זמן מרובה כ"כ קודם חלות הקדושין כיון דעתה אפי' קדושין כל דהו לא מיקרי: ג כתב מר וז"ל וקושיא עצמה הקשו ג"כ הני זוגי דרבנן כו' שביארתי דדוקא אם העדים סבורים להיפוך משא"כ כאן שיש ספק אם כוונתו שיחולו אחר גדלות כו' והאריך בזה ובאמת אגב חורפיה ושיטפיה השיג עליהם בזה שהרי מתוך לשונם משמע שכתבו שהעדים הוי סבורים שקדשה סתמא מבואר כוונתם דס"ל דגם כאן לא נפל בספק בלב העדים כלל והיינו משום שמתחלה הקשו לשאול דבקטן ל"ש לומר כאלו התנה ושוב כתבו וז"ל ואף לפי המסקנה דמסיק רבינו לבסוף דדוקא בבעל אמרינן מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כו' וא"כ ע"כ גם בקטן מסתמא כן היתה כוונתו שסופו מוכיח על תחילתו מ"מ קשה נהי שנאמר שהוא כיוון לזה מ"מ בשעת הקדושין היה העדים סבורים שקידשה סתמא כו' והיינו כיון דאין הכרח ממעשה הקטן עתה שכוונתו לכך רק דמסוף המעשה אנו דנין מה עלתה במחשבה לפניו בתחילה אבל העדים אין לומר שנכנס ספק בלבם על קטן זה אולי כוונתו להתנות כיון דל"ש ביה אדם יודע כו' קושייתם הראשונה והשני' דא ודא אחת היא ד ועוד אני תמה שהרי כשלא בעל לא על צד הבירור אנו אומרים שכוונתו שיחולו לכשיגדיל אלא ספיקא וא"כ כמו כן יש ספק על העדים שמא לא עלה כזאת על לבם ואדרבה רוב העומדים נקרא ונשאלה את פיהם אם נפל ספק זה בלבם רק שמא ימצאו אנשים דאסקי אדעתייהו שיש כאן עסק קדושין לכשיגדיל ואל תאסרנה מספק וגם איך נאמר בבעל בלא עידי יחוד מסתמא היתה כוונתו זכן והרי היא עדיין בספק בעילת זנות דשמא לא אסקי אדעתייה אז הוי ביאת זנות ולקמן יבואר באם לא ידעו העדים שהוא קטן: ה כתב מר ואפילו לשיטת מהר"ם כו' וכאן ל"ש זה דהא עדיין הוא בחזקת פנויה כו' והדבר צ"ע דהרי אף בנ"ד עדיין יש לומר כיון דספק להעדים אוקמי לכסף קדושין בחזקתו שעדיין היא ברשות המקדש (משא"כ אם נאמר שכיון שיחולו לאחר גדלות מיד יצא הכסף מרשותו לרשותה לפי המבואר בתשובתו הראשונה דמר דאפילו נתאכלו מהני) ואע"ג דמתנת קטן במטלטלין קיימת היינו דוקא כשנותן לשם מתנה משא"כ כשנותן לשם קדושין ובאמת אינה כלום והמעות פקדון והנה עיינתי בדברי קדשו בספרו נ"ב סי' נ"ח ד"ה ובאמת ותמיהה לי טובא במ"ש שם דמדברי מהר"ם שכתב אוקמא אחזקה מכלל דאם נתברר כגון שהוא מודה הוי קדושין ומ"ש מהר"ם אפילו הוא יודעית כו' היינו בנדון שלו שלא היה אפי' ספק להעדים אם נפל לתוך חיקה כו' והרי בתשובות מיימוני שם סי' א' מבואר במה שהביא ראיה מהוא אומר קדשתיך כו' דאפילו הוא מודה או היא ומספקא מילתא להעדים לא מהני והיינו כנדון מר ממש ועל זה סובב הולך כל דברי מהר"ם שם וביותר תמוה על השואל שהעתיק מר לשונו דלמה דחוק מהר"מ לאוקמי כגון שא'