בית אפרים אבן העזר חלק א רנב

התוס' והתוס' לשטתייהו דעשויה להשתנות קאי משא"כ הרמב"ן לשיטתיה שם וליכא לאקשויי מידי קושית התוס'. עוד תמהני על הגאון נ"י דודאי הרמב"ן ז"ל לפרש קאי ולא לסתום ואיך לא הביא כלל קושית התוס' ותירוצם אין זה דרכו לרגיל בו בחידושיו. ועוד דהרמב"ן ז"ל בנדה מ"ח הנ"ל הביא ראיה מההוא דבני ברק דא"צ בדיקה לפני הפרק כדי לידע אח"כ אם הוא שומע ולפי דברי התוס' דאיירי שכבר בדקוהו אין שום ראיה ע"ש. ובאמת אני אומר שאע"פ שהגאון נ"י נמשך אחר דברי המהרש"א שפי' דברי התוס' ז"ל בבדקו ולא מצאו ומיירי שמת מיד וכמ"ש הרמב"ן ז"ל עיין במהרש"א לענ"ד הדבר תמוה שאין זה במשמעות לשון התוס' כלל וגם איך שתקו התו' ז"ל מלכתוב כזאת שמיירי במת מיד ותו דהתם בפרק בא סימן הנ"ל הביאו ג"כ כמ"ש הרמב"ן ז"ל דלא בעי בדיקה לפני הפרק מההוא מעשה דבני ברק וא"כ עכצ"ל דלא מיירי שבדקוהו כבר וגם הרא"ש ורבינו ברוך בס' התרומה כתב כדברי התוס' הללו ואיך יהו כל הנביאים מתנבאים בסגנון אחד לבד מאותו תוספות דב"ב הנ"ל לכן נלענ"ד שאין פירוש דברי התוס' כמו שפי' מהרש"א ז"ל אלא דהתם כיון דבבן י"ח או בבן ך' מיירי כדמסיק התם ס"ל להתוס' ז"ל דכיון דכבר גדול כ"כ ולא חזינן בי' סימני גדלות כבשאר אנשים בזקנו ובאבריו לא מחשבינן ליה כגדול אף שמצאו שערות וסימן כראוי לאחר מיתה כיון דעשוי' להשתנות והכל הולך וסובב על הפי' בקושייתם שכתבנו לעיל וזה ברור ומדויק בלשון התוס' לכל שופט בצדק: ומעתה אחר שסלקנו מעלינו ראיות בעל מחנה אפרים ז"ל והגאון בדורינו נ"י הי' נראה בפשיטות דאין לסמוך כלל על חזקה זו אפילו בדיעבד במקום שא"א לתקנן וא"א לבדוק לא מיבעיא לענין ממון דזו א"צ לפני' לענ"ד אלא אפילו לענין איסורא בדיעבד דליכא למיסמך עלה וא"כ אפשר לצרפה לס"ס. ומ"ש שארי הגאון נ"י לאלומי להך חזקה מיהת כחזקת איסור דהא בחזקת איסור לא ברירא לן אי ע"א נאמן וא"כ ה"ה נשים והכ' מהימנינן להוא אלא משום דאיכא חזקה ותמהני תנאי שקלית מעלמא וכי נעלם ממנו מ"ש הפוסקים דאפילו לקולא היה להם להאמינם משום מילתא דעבידי לגלוי שהכתב מוכיח והרי אמרינן בקידושין גבי מום שלף ואחוי לך אלא דמ"מ ר"י מחמיר דלא למיסמך אנשים אלא היכא דאיכא ג"כ חזקה דרבא וא"כ נ"ל דבחזקה כל דהו סגי וקצת משמע לשון רש"י כן שכתב דהנשים מהימני דאורחא הוא לאתויי ועכ"פ מוכח מדברי רש"י ז"ל דאפילו בדיעבד ל"מ חזקה זו ודאי דמהני והך בדיקה אינו אלא משום דאיכא לברורי וא"כ ודאי אינו אלא מדרבנן וה"ל לרש"י לפרש בפשיטות משום דהך בדיקה גופא רק מדרבנן בעלמא הוא ודוק. ועיין עוד שם ברש"י ד"ה ואב"א ר"י דמשמע קצת דטעמא משום דילמא לא בדקי יפה ולא משום נאמנות: ולכאורה היה נראה להביא ראיה דבדיעבד אין חזקה זו מועלת דהא איכא פוסקים דס"ל דהיכא דאיכא טורח ל"צ למיבדק כלל אפילו לכתחילה כיון דבדיעבד שרי דסמכינן אחזקה עיין בי"ד סי' א' מה שהביאו בשם הראב"ן ועיין בספר תבואות שור וא"כ אי ס"ד דסמכינן אהך חזקה בדיעבד אפילו לכתחילה לא היינו צריכין להצטער ולבדוק דודאי טירחא יתירה הוא ועיין בנזיר דף ק"ט דאמרי' חזו דקא מצטער לבודקו וכ"ש למאי דמוקמינן התם דנזירים אליבא דרבנן ודוק. ותו לדעת הרי"ף דחליצת קטנה אסורה אסורה רק מדרבנן ואפ"ה לא סמכינן עלה רק בבדיקה ואע"ג דכי נמי בדקינן לה אכתי ספיקא איכא דילמא נשרו (ויש לעיין בזה בחליצת קטנה בת מיאון). עוד יש להביא ראיה לכאורה מדלא משנינן א"צ בדיקה דיעבד אבל לכתחלה בעי בדיקה עיין תוס' חולין דף ג' ע"ב לחד תירוצא עוד זכר לדבר ממה דמקשי' בקידושין דף ט"ז והרי סימנים שאין להם קיצבה ויש לעיין בזה לדינא ואין להאריך: ולכאורה יש להביא ראיה ג"כ מנדה מ"ה ע"ב אי דלא אייתי שתי שערות וכו' ומאי מקשי דילמא בלא ידעי' כאשר הרגיש בזה מהרש"א ז"ל ותירוצו דחוק אמנם לדידי ניחא דמתני' משמע ודאי ולא ס' ודוק. וכן יש להוכיח קצת מההיא דיבמות ס"ז ע"ב ס' הביא ב' שערות כו' ועיין בהרמב"ם פ"ו מהלכות תרומות דע"כ הך חזקה קלה משאר חזקות ודוק. וכן יש ראיה מדברי הרמב"ם פ"ב הלכה ט"ו הגם שהוא לשיטתו אלא שכל זה יש לדחות ובאמת לולי דמסתפינא אמינא דעיקר מלתא דרבא דאינה צריכה בדיקה משום דעבד להו אתאמרא דלא נימא דמדינא בעי בדיקה לדידן וא"כ אי לא משכחינן למיבדקה כגון שמתה אין הבעל יורשה דאף על גב דאיהו מיקרי מוחזק מדרבנן כיון דמעיקר דינא דאורייתא היורשים מקרי מוחזקים א"כ בספק גמור הדין נוטה לצד היורשים קמ"ל דכיון דאיכא נמי חזקה בהדה דחזקה הביאה אין אנו מצריכין בדיקה לזה האופן דאי מתה בעלה יורשה ועל היורשים להביא ראיה דלא הביאה ובזה מיושב הלשון היטב וממילא דינא הוא דלחליצה דבעי בדיקה היינו דאי לא בדקי' חליצתה פסולה למ"ד איסור חליצת קטנה דאורייתא:. ועכ"פ כיון דחזינן דהרשב"א בחידושיו כמו שהעיד הגאון המשביר ז"ל בשם רבו מהר"י בי רב ז"ל דאפילו בדיק אחר כך ואשכח לא מחזקינן ליה למפרע בגדול וכן הוא בב"י סי' ל"ז בשם הרשב"ץ שהביא ה"ר דורא"ן באורך וכמ"ש הב"י סי' מ"ג (ובמחילה מכבוד שארי הגאון נ"י שכתב שטעות נזדקה לפני הב"י כיון דחידושי ב"ב להרמב"ן הם אטו מי לא סגי דאינה חדושי רשב"א והמה בכתובים וכן הוא האמת שכן הביא חידושי הרשב"א מועתק בלשונו בר פלוגתיה דמהר"י בי רב מהר"ם אלשיך בתשובותיו ועם היות שאין הכרח כ"כ בלשונו כמו שדקדק עליו בס' כנה"ג מ"מ המדקדק היטב יראה שהדברים כנים וכן אודי ליה מארי פלוגתא מהר"ם אלשיך הנ"ל) וא"כ לדידהו נראה לכאורה בפשיטות דהך חזקה קילא טובא. הלום ראיתי בתשובות מהרי"ט ז"ל חלק א"ע סי' מ"ב שרצה להשוות בין דעת הרשב"ץ ודעת הרא"ש ז"ל וידעתי גם ידעתי שאין בי כח לחלוק אפי' על אחד מקטני תלמידיו מ"מ לענ"ד דבריו נפלאו ממני ואין להאריך. ותו דאפילו לדעת הרא"ש היינו דוקא כשאנו מוצאים שערות עכשיו מחזקינן ליה למפרע מה שא"כ הכא דקאי בספיקא וא"א לבדקו ודאי דלא סמכינן עלה. וכן מוכח להדיא מתשובות הריב"ש סי' תע"ד הביא הב"י בסי' קע"ב ולפ"ז שפיר היינו יכולים לצרף זה לספק אלא אי קשיא לי הא קשיא לי דחזינא להרמב"ן ב"ס המלחמות בריש חולין וכן הרשב"א בחידושיו שם שכתב בענין חזקה היכא דאיכא לברורי והביאו הך דרבא ומשמע לכאורה מדבריהם דהכא נמי לכתחילה הוא דבעינן בדיקה אבל בדיעבד מוקמינן אחזקה וזה סותר לדבריהם ונהי דההיא דב"ב הוי מתרצין לה דבממון דלא סמכינן ארוב מש"ה אפי' אייתי לא מחזקינן לה למפרע מ"מ עם חדושי הרמב"ן ז"ל בנדה אינו עולה כלל דאם כן מאי קשיא ליה למ"ל למימר חזקה הא טובא אשמעינן והדברים צ"ע לענ"ד עוד יש לכאורה להביא ראיה ממאי דקי"ל ביבמות דף פ' כרב שנעשה סריס למפרע ונחשב כגדול משנת י"ג ואילך והיה מסתברא דהיינו טעמא דהכא אגמרי' רחמנא דכל משנת י"ג הוא הגדלות תדע דהא באיילונית לקטנותה יצאת לבגר דנעשית בוגרת מיד משעברה עליה י"ב שנים ויום אחד ובהא לא שייך הך טעמא לדעת הפוסקים דאפי' הביא סימני בגרות בתוך ו' לא מהני אע"כ דשאני הני דכך היתה הלכה ואין ללמוד ממנה לשאינה איילונית וא"כ ה"ה סריס דמשמע דחד דינא אית להו וע"ש דמוכח בהדיא דהוי כאילו נתמלא זקנו אלא דהיכא דהוי שערות חזינן דלאו גדול הוא שדרך הגדול שאינו סריס להביא שערות משא"כ בסריס שנעשה גדול מיד משא"כ לשמואל דלא מחזיקינן ליה כלל למפרע אלא כי השתא הכל לפי מה שהוא והיינו שמואל לשיטתיה ע"פ שטת ר' חננאל ז"ל הנ"ל ודוק. וא"כ פשיטא לכאורה דהלכתא כרב באסורא ואע"ג דנ"מ לענין ממונא ויש לעיין בכללים ובח"מ סי' רל"ה ויש עיון ברמב"ם והראב"ד הלכות נערה בתולה ובל"מ הלכות עבדים פ"ד ה"א ויש להאריך בזה וממילא דאין צריך בדיקה אלא דאי בדקינן ולא אשכחן מחזקי' בקטן אלא שזה יש לדחות אמנם יש להביא ראיה יותר ברורה מהא דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב הלכה י"ד ובט"ו וש"ע סי' קע"ב כשחתכו או נתקו כו'. וכשיהיו בן י"ג שנה ויום א' נקרא גדול שאין זה מביא סימנים לעולם. ולכאורה בהא ודאי ליכא טעמא