בית אפרים אבן העזר חלק א כד

מ"מ גרמא אסור כשאין צורך בדבר משא"כ הכא דלרפואה קעביד ודוחק לומר דכיון דאיכא עוד גווני אחריני דמצי להתרפאות בהם בלא עקרות הוה כאין צורך כלל שז"א כמש"ל דלפעמים הנך אחריני אין סמי' בידי'. ואפשר לומר דהש"ס לא בעי לשנויי הכי דאל"כ אכתי תיקשי לר' יוסי דס"ל גרם כיבוי אסור וא"כ ה"נ הו"ל למיסר גרמא ואע"ג דבש"ס קאמר טעמא מתוך שאדם בהול כו' מ"מ למסקנא משמע ליה דלר' יוסי בכל דוכתא גרמא אסור והתם גבי טבילה א"א בענין אחר דהא גם ע"י גמי ע"כ עיילי ביה מיא דלא מיהדק משום חציצה וכיון שיש לו צורך לטבול וא"א בענין אחר לא גזרו בו. ולכך קא קשיא דאליבא דר"י לא הו"ל להתיר שתי' זו של כוס עיקרין. וכה"ג פריך ולר"י בנו של ריב"ב דאמר על שניהם הוא אומר כו'. אע"ג דלא קיי"לן הכי. וע"ש ברש"י דמשמע דאיסור סירוס תלוי בדין פ"ו וזה צ"ע ולקצר אני צריך: ומ"ש החכם המשיבי דמיבעיא ליה טובא בנתמסמס הביצה אי הוה כחסרה דהא קיי"לן חיסרון מבפנים ל"ש חיסרון גבי ריאה ולקותא בביצים חסרון מבפנים הוא כדאיתא בבכורות דף ל"ט כו' ודבריו תמוהין מאוד שמה שדומה זה לריאה לא דמי אלא כאוכלא לדנא דהתם אפילו חיסרון גמור בבשר הריאה מבפנים עד כדי רביעית ולדעת הרבה פוסקים אף ביותר מרביעית לא מיקרי חסרון להטריף דהדרא ברי' ועיקר הטריפות תלוי בקרום לבד ואם היינו מטריפין חסרון ממש מבפנים אף בנתמסמס הבשר מבפנים טריפה כמו חסר לגמרי כמבואר בכל דוכת' דנתמסמס רואין אותו כאילו אינו וה"נ בביצה כיון דאם חסרה הביצה אינו פוסל גם נתמסמס הוה כאילו אינו ואינו פוסל וההיא דבכורות לענין מומין איתמר דמ"ד לא שמי' חיסרון לא מיקרי מום לא פסול אף אם חסר לגמרי כמבואר שם לענין חסר כוליא א' דבעינן דוקא דומיא דמום שיהיה חסר מאבראי. וגם מ"ש להביא ראיה להרמב"ם היכא שחסר בפנים ונראה בחוץ מבכורות ז"א כלל דלענין מומין אמרו חכמים התם דאע"ג שאם היה מבפנים לבד אינו פוסל מ"מ כיון שניכר מבחוץ דומיא דמום הוא כיון דהוא מאבראי וכל מום שבגלוי פוסל משא"כ בטריפות שהעיקר תלוי בעצמות החולי אם הוא חולי המטריף ומה איכפת לן אם נראה מבחוץ והלא כל הרואה הוא מבפנים בעצמים בבטן המליאה וכדמחלקינן שם לענין אוזן בכור דריאה לא שליט בה אוירא ואם חסרון בשר חולי המטריף הוה אף שאין ניכר מבחוץ כלל יש להטריף וכבר כתב הגאון אא"ז בת"ש שנראה שגירסת הרמב"ם שם בחולין דכ"ע חיסרון מבחוץ שמי' חיסרון ובחיבורי הארכתי בזה בס"ד: ומ"ש שיש לחוש שמא בשעה שחתכו הביצה לא נזהרו מליגע גם בגידי או בחוטי הביצה השניה יפה אמר אבל יש לצדד בזה שלא נאמרו הדברים אלא בזמן שנעשה בהדיוט אבל הדעת נוטה שמעשה כזה לחתוך ביצה מחמת סכנת חולי ודאי שנעשה ע"י רופאים בקיאים ומומחים ובודאי שאין חותכין יותר מכפי הצורך רק בצימצום גדול וכמוזהרין ועומדים דמי וזריזין הם שלא לקלקל שבילי הזרע וכן מבואר מדברי היש"ש ביבמות שכתב שנראה שגם הרמב"ם אינו פוסל אלא מי שנכרת כדי שלא יוליד או ע"י חולי שבא כבר בביציו שהו' בהכרח להכריתו אבל מה שכורתים עכשיו הרופאים מחמת האבן או שבירת הגוף ויודעין לתקן הדבר היטיב ובבירור שיוליד ואינם מקלקלים החוטים ושביל הזרע הולך כתיקונו אין בידינו לפוסלו והבנים כשרים כו' ע"ש. והנה מ"ש לחלק בנכרת מחמת חולי שהיה לו כבר היינו לפי דעת הרמב"ם דמחמיר בביצה א' ולכן כל שהוא ע"י חולי א"א לומר שמתקנין הדבר היטב שלא לקלקל החוטין כו' כיון שההכרח הביא אותם לכורתו אין להם משפט הבחירה רק כפי ענין החולי הם צריכין לעשות (ומ"מ צריך לומר מ"ש כאן דלהרמב"ם כה"ג פסול והיינו אף את"ל דהרמב"ם דמכשיר ע"י חולי פסול בהוצרך לכורתו מחמת חולי אבל לפי מ"ש בסימן שאחריו דבכה"ג שהוצרך לכורתו מחמת חולי מעניני הביצים גופא כמחמת חולי יחשב ממילא דכה"ג כשר אף להרמב"ם. ומ"ש שם בחולי שבירה או חולי האבן אין זה חולי בי"ש שהרי אינו בהכרח לכרות הביצים ויהיה החולי עומד במקומו ע"כ מיירי בהכריתו לו שני הביצים מחמת חולי זה או באם ידוע שלא נזהרו מלכרות כתיקונו באופן שלא יפול קלקול בשבילי הזרע דאי מיירי בביצה א' ונחתך ע"י רופאים היודעים להזהר הרי כבר כתב דבכה"ג מודה הרמב"ם לר"ת כן צריך ליישב בדבריו שלא יסתרו זא"ז) משא"כ אם עלה עליהם הכורת שלא מחמת חולי בביצים עצמו אמרינן דמתקנין היטב כו'. ומזה נלמד לנ"ד לפי מה דמכשיר ר"ת בביצה אי בידי אדם אז אף בכרתו ע"י חולי אין חוששין לו שהרופאים קלקלו וחתכו מקצת מביצה השניה ג"כ אלא אמרינן שבוודאי דקדקו היטב שלא לחתוך רק במקום זה שנאחז בו החולי ותו לא: ומ"ש מדברי השאלתות כבר כתבתי שהרא"ש בתשובה הזכיר מדברי השאלתו' ולענ"ד אין הכרע מדבריו כמש"ל וע"ש שדבריו צ"ע מה שהביא עלה הך ברייתא דמעוך וכתות כו' שאין ענינה לכאן דלענין פ"ד כ"ע מודו דבין בגיד בין בבצים והתם לענין מומין אתמר דבעינן בגלוי דווקא וכדכתיבנא. ומ"ש על דברי התוספות שהביאו ראיה מדאמרינן בהחולץ ממתני' דכרמא הדר ביה מוכח דהכי הלכתא וע"ז דהתם ר"ל דלאו יחידאה הוא שהרי שמע מפי חכמים לק"מ דגם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי לאו סברא דנפשייהו קאמרי רק מה שקבלו מרבם דאל"כ לא הוי להם לעמוד בשמועתם כדאיתא בעדיו' גבי עקביא בן מהללאל אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתם ואתה שמעת מפי היחיד כו' ע"ש ואפ"ה מחמת שר"י אמר זה מפי חכמים שבכרם תפס דבריהם עיקר וטעמא דמילתא כדאמרינן בירושלמי דברכות פסק תפלת השחר דתנינין תמן יום שהושיבו את ראב"ע בישיבה תמן תנינן זה מדרש דרש ראב"ע לפני חכמים בכרם ביבנה וכי כרם הי' שם אלא אילו ת"ח שהיו עשוין שורות שורות ככרם ע"ש. ובבבלי אמרינן דמסכת עדיות בו ביום נישנית ואמרינן כל היכא דתני בבחירתא כוותי' הלכה הוא וא"כ כל הנך מתניתא דכרמא שנאמרו באותו היום הלכה הם ואין להאריך: אכן סיומא דפסקא נלענ"ד כיון דאיכא גדולים טובא דס"ל להקל בניטלה ביצה השמאלית והם עמודי עולם ר"ת ור"י והר"ש הזקן והראב"ד וספר התרומה והסמ"ג והמרדכי והאגודה ר"כ בתשובת הרא"ש שכן דעת השאלתות. ואף שכתבתי שלפענ"ד אינו מוכרח מ"מ כך מטין לדבריו, וכך מטין פשיטות דברי הירושלמי כאשר הארכתי לעיל וקצת משמע שכן דעת ריא"ז שבש"ג שכתב ר"ת פוסל מי שנפצעה ביצה א' שלו ומכשיר כשנטלה לגמרי שהרי יש הרבה שמולידים בביצה אחת כמו שביאר דבריו בספר הישר עכ"ל ומדלא כתב לאפלוגי עלי' ש"מ דאודוי אודי לי'. והנימוקי יוסף חושב גם דעת הרא"ש דס"ל כהמתירין ואע"ג דהרא"ש בפסקיו אין סובר כן צ"ל דכוונתו על הרא"ש בתשובה או על הרא"ש מלוניל והלכך אע"פ שהרבה גדולים חולקים הרמב"ן והרשב"א והרא"ה והריטב"א והנ"י והרמב"ם ומשמע שכן דעת ה"ה והרמ"ה הביאו רבינו ירוחם ומשמע שכן דעתו ג"כ וכתבו שכן דעת בה"ג והרי"ף וכ"כ הרא"ש והרמ"א כתב שהם רוב מנין ורוב בנין וראוי להחמיר כדבריהם בשל תורה מ"מ הרי הב"ח ראה דברי הרמ"א ואעפ"כ כתב דהסומך על ר"ת וסייעתו להתיר אין למחות על ידו וע"ש דכתב דבפסקי הרא"ש נראה דלא הכריעו ולפיכך לא הזכיר הטור דעת הרא"ש בזה וכבר כתבתי שדעת גדול האחרונים רש"ל ביש"ש להתיר, וכ"כ בקרבן העדה שהאריך בתשובה להתיר בעל ביצה אחת ע"י נטילת הרופאים. וגם שהרי ר"ת וכל סייעתו כולם מעידים שמעשים בכל יום שכורתין הרופאין ביצה א' ומולידים. והתרומה והסמ"ג כתבו דנהיגו עלמא להיתר. ומ"ש הרמב"ן ודעימי' דאמרינן צא וחזור על בניו כו' צ"ע דבש"ס אמרו כן על דבר א' שאירע בימיהם אבל לא שנאמר כן במילתא דעבדו בה עובדא זמנין סגיאין וכמ"ש ר"ת דא"כ אתה מרבה ממזרים בישראל. ובאמת לפי מה דמשמע שר"ת ס"ל עיקר דבכה"ג יכול להוליד עיין ברא"ש ומרדכי ושאר פוסקים א"כ לכאורה אף אם ניחוש לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דהא לדעתו מחויב הוא לישא אשה ולקיים מצות עשה דפרו ורבו ואע"ג דבמלתא דמספקה לן אית לן למיזל לחומרא שלא ישא אשה דשב ואל תעשה עדיף מ"מ פשיטא דשעת הדחק מיקרי וכדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק ואף שהטור כתב בדעת ר"ת