בית אפרים אבן העזר חלק א רמז

לא מייעד ובנו דומיא דידיה דחידוש הוא כמו שנתבאר לעיל או דילמא בנו כל דהו ול"ש בגדול ול"ש בקטן כל חד כדאיתיה בקדושי דעלמא איתיה ביעוד ואילולא דמסתפינא מהבלן של ראשונים שכולם חברו בקושיא זו הוי אמינא דלא קשיא כלל דודאי לפי סברת המקשה דלא ס"ל דממיתה לחוד אימעט ע"כ לומר אין הכי נמי דלא חלו קדושין משא"כ לפום המסקנא דאמרינן מאי הוי עלה משמע דמספקא לן דאפשר דממיתה לחוד ממעטי' קרא א"כ אפשר דיש אישות לקטן כיון דללישנא דקרא לא ממעטינן יעוד מטעם שאין יעוד אלא לדעת א"כ אפשר דבעלמא יש אישות לקטן לענין איסורא מיהת. ועוד היה מקום אתי ליישב על פי מאי דאיכא למידק בשמעתיה דבעיא דר"ל לענין אירוסין עי' שם ור"ז נסיב ליה קרא דגבי נשואין ודוק אלא שהדברים ארוכים וכבר מחו ליה מאה עוכלי להאי דינא וגזירת עירין פתגמא דלא למיחש לקדושי קטן וכמ"ש כל הראשונים והאחרונים וכמו שהביאו מעלתו ג"כ ולא נצרכה אלא לפלפול' בעלמא: ולמיחוש לדברי הב"ח דתקינו ליה רבנן נשואין בסמוך לפרקן כבר נראה מדעת כל הפוסקים דליתא וכן משמע להדיא בתשובות הרא"ש מהגהות מרדכי סוף קדושין ועוד אני אומר דאיכא למיחוש טובא לסברת הגדולים האוסרים להשיא לקטן מכל וכל כמ"ש הרשב"א ז"ל ומוקי לה לההוא דסמוך לפרקן בגדול וזה מבואר לענ"ד דעת הרמב"ם ז"ל כמ"ש הב"י אע"פ דהרש"ל והרמ"א ושאר רבותינו חכמי אשכנזי ז"ל השוו דעתו לדעת התוס' ז"ל חדא דאי כדבריהם היה לו לכתוב בהיפוך אסור להשיא כו' ומצות חכמים הוא כו' או לכתוב מצות חכמים הוא כו' סמוך לפרקן וקודם לזמן הזה אסור וזה פשוט ומבואר ורגיל בשות' דהרב ז"ל ותו נעלם מהם מה שכתב בהדיא בפרק י"א מהלכות אישות: שוב מצאתי בתשובות מוהר"ר בצלאל אשכנזי שהביאו מעלתם הביא ג"כ ההוא דפרק י"א ונוראות נפלאתי על הגאב"ד דק"ק פראג שרצה בפלפולו להוכיח מדברי הרמב"ם גופיה היפך הב"י ע"פ מה שרצה לתרץ קושית תי"ט אמאי לא הביא הרמב"ם דקטנה אוכלת בתרומה דרבנן עי' שם ואחרי המחילה הראויה לא זו העיר ולא זו הדרך כי מלבד סברת המל"מ קשה מאד כאשר כתב בעצמו בשם הריב"ש בפשיטות דאין עברה מצוה עוד חס ליה להרמב"ם ז"ל לדחות משנה דתנן בבחירתא מפסק הלכה בשביל קושי' זו ולאוקמי סהדותא כר"א בחדא ופליג עלה בחדא ודוק ותו דהרמב"ם פסק דבחרשת אפילו השיאה אביה אינה אוכלת תרומה מטעם זה ובקטנה אוכלת אפילו בדאורייתא עם שיש ליישב בדרך רחוקה ובלא"ה איכא למידחו קושית התוספות בכמה אופנים וגם קושית רש"י ז"ל אלולי דמסתפינא אמינא שיש לדחותה עי' ריש פרק מי שהחשיך ודוק עי' בחידושי הרשב"א ז"ל בגיטין וכמדומני שגם הרב ז"ל לא אמרה אלא לחדודי ואיידי דאייתי מדרשא חביב' ליה מיהת לקושטא כבר נתבאר דלדעת הרמב"ם אין נשואין לקטן כלל ועוד אני אומר לענ"ד דלהרמב"ם לא מקדשינן ליה לקטן אשה כלל אע"ג דנקט בפרק י"א אין משיאין עד שבודקין אותו ויודע בו שהביא סימנים. ולכאורה לא מצינו שורש לזה ואין דרך הרמב"ם להביא דין מדעתו אא"כ תליא ליה ביראה ליה ובאמת הטור לא הביא אלא בן י"ג שנה ולא מצאתי מי שהעיר בזה. ונלענ"ד דהרמב"ם ז"ל פי' כן לההוא דר"נ אמר שמואל בבבא בתרא דף קנ"ו דאמר בודקין לקידושין דהיינו שאין מניחין לקדש לו אשה כלל עד שיבוא לכלל שנים ויבא שערות והיינו דמקשה עלה בגמרא וכי מאחר דבדקינן כו' עי' בתוספות ודוק באופן דנלענ"ד בפשיטות דהרמב"ם מדעת האוסרין להשיא את הקטן וקרוב אני אומר שלדעתו לכתחלה צריך קדושין אחרים לכשיגדיל וכדאיתא בה"ג. לדברי בד"ז הגאון ב"ש ז"ל סי' ס"ז צ"ע במ"ש שם ויש עוד מקום אתי בעז"ה להאריך במה שצ"ע בסוגי' שם אלא שכבר הארכתי במה שאין צורך לנדון שלפנינו. גם בשאר דברים שהאריכו מעלתם בפילפולא נניח כעת. סוף דבר הכל נשמע שאין לחוש לזה כלל ובענין היחוד הנה רוב האחרונים שהבאתם בפלפול הארוך הזה אינם מצוים אתי ואפילו ספר פני יהושע איננו בידי ומכולם אין אתי כי אם ספר נודע ביהודא לשארי הגאון הנ"ל אשר מידו היתה זאת לי. והלואי יחנני ה' יתעלה ויזכני לשבת במנוחה לעבדו מתוך הרחבה ולעסוק בדברי הראשונים ז"ל משא"כ עתה בעונותי שרבו הזמן קצר בני אמי שמוני נוטרה את הכרמים וכרמי שלי לא נטרתי לכן גם ישנים צפנתי ומה אעשה לאלה החדשים מקרוב באו ע"כ לא אאריך לבד קצת במה שבא בדברי מעלתכם ומה שהקשה בס' תורת יקותיאל גם אנכי עמדתי ע"ז ובאמת היא תמוה מאוד וחתרתי להשים על הדרך שכתבתם אלא שהארכתם עלינו את הדרך ואני קצרתי ובאופן אחר קצת מ"מ לא נמלט מן הקושיא גם מה שהביאו מעלתם דהריב"ש חולק כבר הרגיש בזה בספר כנה"ג ובשאר אחרונים ז"ל גם מה שכתבתם על הראיה של הרשב"א מתו' כתובות כמדומני שכבר הרגיש בזה בס' בני יעקב על העטור מ"מ מי יעמוד מול הני תרי אריוותא הרשב"א והרא"ש ז"ל והריב"ש נראה שאז לא ראה דבריהם שכן כתב שאין ספריו אתו ובכיוצא בזה רגילין לומר אלו שמיע ליה הוי הדר ביה ומ"ש הכנה"ג ליישב דבריהם גם יחד בענין לא נהירא לי וגם שיש לחלק בזה בענין נדון שלפנינו דהא אין לך לבו גס בה יותר מזאת שמפתו תאכל ובחיקו תשכב. שוב העמיקו לדבר מענין הביאה עצמה והנה מה שהאריכו ליישב דעת הרמב"ם שלא הביא ההוא דקטן שבעל וכתבו דבקטן איכא טפי למימר דלא בעל לשם קידושין אלא לשם זנות בעלמא דאפילו כי שדוך נמי לא הוי ובזה רצו ליישב דקדוק ספר באר יעקב גם ליישב קושית הרשב"א והריטב"א בקידושין גבי סבלונות דלתני קטן לחודיה ולזה רוצה לומר דס"ל להרמב"ם דבקטן באמת אפילו בעל לא מהני דאפילו הוי קידושין דידיה כי שדוך מ"מ בביאה לא חיישינן כתשובות הרמב"ן וברייתא דיבמות מוקי לה כהרי"ף דמיירי במיד וכמו שפי' הרשב"א ולפי שהוא אינו מצוי לכך לא הביאו ע"כ תורף דבריכם. ועם שהוא דבר חכמה (ואף ע"ג דגבי סבלונות אמרי' בהיפך היינו משום דלית לן למימר כ"א או על דעת קידושין הראשונים או לשם קידושין חדשים דמסברא אין לנו לומר דיהיב לשם מתנה דעלמא משא"כ גבי ביאה דאפשר לא הא ולא הא אלא להנאתו קא מתכווין ותדע דהא ל"ח ליה בשדיך כמ"ש לקמן) אינו נוח לי כלל חדא דלדעתי אין דעת הרי"ף כלל לומר דבעל משמע מיד דווקא דמהי תיתי כמו שבאמת תמה הר"ן גם על הכניסה אלא לפום מאי דס"ל השתא דעיקר תלוי בביאה וא"כ במאי נקט הך תנא לישנא דהכניסה ואי בעי למינקט לישנא מעלייא הו"ל באידך מקומות נמי למינקט הך לישנא אלא משום שדרכם היה להמתין בין הקידושין לכניסה וכמו ששנינו נותנין לבתולה י"ב חודש וכו' לכך נקט אליבא דרבה הך לישנא הכי לאשמועינן דדוקא לאחר זמן דהוי כעין ב' נשים משא"כ לישנא דבעל משמע מיד ומשמע לאחר זמן. וזה ברור לענ"ד דעת הרי"ף עם שלפ"ז צריך עיון מה שהקשה הרשב"א ז"ל דאיכפל תנא לאשמועינן דבלאו הכי נמי צריך עיון דהא קטן עיקר דנקטי' משום סבלונות הוא ובעלו אגב כולהו מתניתין נמי בהאי ותדע דהא באמת בדין דמקדש בפחות מש"פ אין חילוק בין מיד ובין לאחר זמן ומהי תיתי למנקט לישנא דמיד דוקא אלא דזה היה אפשר ליישב דבהא אפילו ר' ישמעאל מודה דימים שבנתיים הויין ידיעה ותו דלפי המסקנא דאסיק הר"ן בדעת הרי"ף והרמב"ם דכנס משמע אפילו בלא ביאה איזה לשון בעי למנקט על בעל לאחר זמן ודאי דכל דנקיט בעל סתם ל"ש האידנא ל"ש לאחר זמן ולדבריכם דכל בעל משמע מיד אף אני אומר דה"ה במלוה ובפמש"פ אפשר דמיד עדיף כיון דעסקי' בענין הקידושין משא"כ לאחר זמן דלמא הדר ובעיל לשם זנות ובמה שתירצו קושית הרשב"א ז"ל והריטב"א לא ידעתי מהו דאכתי קשיא לתני קטן שקידש אע"פ ששלח סבלונות כו' שע"מ קידושין הראשונים שלח וממילא שמעינן כלהו מתני' אח"כ חזרתם לתירץ דקדוק הספר באר יעקב ורציתם לומר דבאמת הו"ל כנותן מתנה לפנויה בעלמא ולאו עלי' קאי שמחמת קידושין הראשונים שלח ואע"ג דבברייתא תני ליה קודם שמפני קידושין הראשונים שלח. כבר תירץ לה בס' ב"י והנה כבר כתבתי שהספר ההוא אינו מצוי אצלי אבל מ"מ תמהני על דבריכם דאם כן יצא