בית אפרים אבן העזר חלק א רמו

בההיא דמיעוטא דמקדשי והדר מסבלי אדרבא החזקה מסייע להרוב והעמיד אותה בחזקת פנויה ואי לאו דרובא מקדשי והדר מסבלי לאו רוב גמור אלא מפני המנהג הוי אזלינן בתר רובא וכ"ש לגירסת רש"י אפילו התם ל"ח למיעוטא אפילו באיסור א"א הואיל וחזקה מסייע לרובא ולא דמי לגוסס ומשאל"ס דהתם החזקה מסייע למיעוטא. וה"ט בנ"ד בחזקה מסייע לס"ס: עוד יש לצדד בנידון שלנו קצת להיתרא מצד הסברא דכל חזקה שאמרו בגמרא דא"א עושה בעילתו ב"ז הא ודאי לשם קידושין בעל אינו אלא בדורות הראשונים שהיו דרכם לקדש בביאה וא"א לקידוש ביאה אלא ע"י היה דין זה ברור לכל אבל בזמנינו ובמדינות הללו שאין דרכם לקדש בביאה אין דין זה ידוע אלא לחכמים הבקיאים בהלכות קידושין אבל לזה שהיה רך בשנים הדבר קרוב לומר שלא היה יודע ובקי בהלכות קידושין דנימא שבעל לשם קידושין ובעידי יחוד משום חזקה זו דא"א עושה בעילתו ב"ז והלואי שרוב המורין שבדורינו ידעו הלכות קידושין על מתכונתו: ועוד יש לצדד בהיתר בנ"ד שמתוך השאלה נראה שזה הנאבד והאשה לא היה צהובים זה לזה ואין לבו גס בה ולא היתה לה נחת רוח ממנו אלא שאין רצוני להאריך עוד בזה כי די להתיר אשה זו במה שכתבנו: עוד יש לי פתח גדול בהיתרא דהאי איתתא דכיון שנאבד בשעת השריפה שהיתה בעיר זה כמה וכמה שנים שנאבד זכרו ולא נשמע ממנו כלל על כה"ג כתב מהרא"י בעל תרומת הדשן בכתביו ופסקיו שלו סי' קל"ט וז"ל מ"מ דמ"ט איכא להתיר כיון דנפיק קלא דלא פסיק שר' יצחק הנ"ל מת ונהרג או טבעוהו ובעל שם היה ויש לו קרובים הרבה בכמה מדינות וזה כמה שנים שנשתקע שמו ואבד זכרו ובעו"ה עכשיו בגלותינו אנו מפוזרים ומפורדים מעט בכל מקום ואילו היה חי ברחוק מאתים או ג' מאות פרסה היה נודע ונשמע לנו וכה"ג מקרי רובא דשכיח טובא אע"פ שאינו בא אלא מכח סתמא הוי כמו סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי ורוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם דאינהו נמי מכח סתמא קאתי כו' ונראין הדברים בזמנינו אפילו אדם בינוני אם איתא דחי הוא עדיין הוה ליה קלא אכזה כמה שנים טפי וטפי מקלא דצורבא מרבנן בזמן חכמי התלמוד שהיו ישראל עם רב בכמה וכמה מקומות כו' ע"ש. וכ"ש בנ"ד שנאבד ונעלם בשעת השריפה דיותר אומדנא דמוכח הוא שנשרף בתוך השריפה גדולה שהיה בעיר כיון שנאבד זכרו מכמה שנים ואפי' באדם בינוני התיר מהרא"י מטעם זה מכ"ש זה שנראה מתוך השאלה שהיה בן גדולים ואביו עשיר ואדם חשוב אם היה חי אפילו כמה מאות פרסאות היה נשמע ממנו ואע"פ שאין לסמוך על היתר זה לחוד וללמוד ממנו למקום אחר מ"מ סניף גדול לכל הני טעמי דאמרן. העולה מזה שאיתתא זו מותרת לכל אדם מהני שלשה עמודים שרוב דיני תורה והוראותיהם מיוסדים וסמוכים עליהם רוב וחזקה וספק ספיקא הנראה לענ"ד כתבתי פה מיץ היום יום השני עשרים יום לחדש שבט תקמ"ד כ"ד אה"נ הק' אריה ליב חפ"ק הנ"ל ואגפיה: ואלה דברי הרב הגאון הגדול המפורסם מוה"ר צבי הירש נ"י האב"ד דק"ק בערלין על ענין הנ"ל: מג ע"ד השאלה דשאילנא קדמיכון. האמנם ידעתי כי יפלא בעיניכם מדוע אחרו פעמי זה זמן זמניהם. אפס גם עתה אשר נשאני לבי לדבר באלה יען כי קוצר המשיג ובגידות הזמן ועול הצבור וחלישת המזג באחת מהנה יניא לבב אנוש לדון ולהורות כ"ש בהצמדם יחד. ומה גם בהצטרף עליהם חומר הנושא ועומק המושג לבב איש בקרבו המס ימס וישים יד על פה. והנה ארבעה הראשונות בעונות עלי היו כולנה והאחרונות באותנה שתים הן הנה קוראות הנדון שלפנינו ע"כ זחלתי ואירא מחוות דעי מ"מ לבלתי השב פניהם ריקם ולעשות רצונם וחפצם ע"כ אמרתי לבא עם הספר. אפס מעלתם האריכו למעניתם ולא הניחו מלא מענה בכל מקום שידו של אדם מגעת לעקר ולטעת. ולאחוי חורפא ודעתא צלותא כמאן דאיתא לאבוה ואימיה במתא. ואנא לא מצינא לאסגויי בהדייכי על הדרך הזה ואתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר אתי. והעבודה שאפילו קריאת מגילה עפה קשה עלי אף כי לעמוד על כל קוץ וקוץ מקום שאמרו להאריך וענינים הללו רחבים מני ים ומי יתן ואוכל להשתעשע כחפצי בתורת ד' ולהעלות עם הספר את כל אשר עם לבבי ברם השתא לית אנא יכיל למיקם עלה ע"כ נקטה נפשי בקצרה בנוגע לעיקר הדין ואם לפעמים אגב אורחא רגע אדבר במה שחוץ לדבר הזה הוא לבד להראות דחביבין עלי שמעתייהו ומד' אשאל עזר לבלתי הכשל כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה: וזה החלי בעזר החונן לאדם דעת מה שהאריכו מעלתם בדברי ר"י בר"י ז"ל ז"ל המובא במהרי"ק. הנה מה שהקשה שארי האח נפשו הרב הגאון אב"ד דק"ק פראג נ"י גם עיקר תירוצו כבר קדמו בזה אורן של ישראל מהר"י טראני ז"ל וסברתם לא נפלאת למעיין בר"ן גבי כיז' לקטן. האמנם מה שתי' לקושית חתנו שארי הגאון נ"י דלמה יגרע ייעוד משאר קידושין וכתב משום דהוי ערוה להאב לא מצי לזכות לבנו משום דחב לאחרים עיי"ש וא"כ הא דמסקינן דאין ייעוד לקטן הוי דוקא במקום דהוי ערוה לאב וזה ודאי דחוק ורחוק ותו דעלי' אני דן דבגדול גופיה מנ"ל ונהי דאמרינן דמודים חכמים לר"א היינו אליביה דאמת דדינא הכי אבל אכתי לא אשמועינן תלמודא מנ"ל הא ותיקשי להפוסקים דאפי' ע"י שליח לא מצי תפיס במקום דחב לאחרים. וראיתי שהגאון הבליע בנעימות דבגדול גזירת הכתוב הוא ולא ידענא היכא. האמת שמהרשד"ם כתב ככל דברי הרב בא"ע סי' קס"ב שלדעת הפוסקי' דאפילו ע"י שליח לא מצי תפיס קשיא ליה שליח בקידושין ואי משום דזכי לנפשיה תיקשי היכי דהוי ערוה לדידיה א"נ למ"ד המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ותירץ כדתירץ הגאון נ"י דשאני התם דלדעתה היה והוא פשוט. ולדעתי מעיקר הדבר לא היו צריכין לבא משום איסור ערוה דבפשיטות נמי לא דמי הך למגו דאי בעי זכי לנפשיה דבשלמא גבי מציאה וחוב זכיה דנפשי' ודאחרינא שווים הם בענין החוב המגיע לאחרים בתפיסתו משא"כ הכא דנהי דגבי דידה החוב שוה מ"מ לגבי קרובות איכא בדאחרינא מאי לא שייך בדידה ואפילו אם נאמר דלא משגחינן בחובה דלא שייך בגופה הנה בגופה נמי איכא חובה אי מיית הוא דמתסרא לקרובותיה ובכן נמי משכחת לה דאית ליה אח מאם ולפ"ד היה אפשר ליישב תשובות הגאון נ"י דהא בנו בהדיא כתיב והוי גזירת הכתוב מ"מ רואה אני שזה כעין מערכה על הדרוש דודאי עיקר קושית הגאון חתנו נ"י כיון דבעלמא קידושי קטן ע"י אביו הוי קידושין משום זכיה למה יגרע כח הבן ממנו בזה נמי דמהי תיתי לן לחלק בין קטן לגדול בזה ואיהו משני ליה כיון דיעוד לא שייך בגוויה לא שייך זכיה והיא גופא קשיא אמאי לא שייך יעוד מטעם זכי' כעין דמועיל שליחות לגדול אף דבעלמא אינו מועיל ועוד אני אומר דאע"ג דבע"כ הך כסף דמסר לו הוי כאילו האב מוסרה לקידושין ואפי' לר"י ב"ר יהודה דייקינן דהוי כאילו אמר לה צאי וקבלי קידושין מפלו' והוי מסיר' ורחמנא אקני' לו או להני כאילו האב יקנה. ועוד דזימנין דלא הוי כ"א בן קטן והיכא דהוי ערוה והאב לא מצי למיקני' כ"א בשביל ייעודא דהאי ברא וזכי' דנפשיה הוא וכ"ש דמצות הבן על האב להשיאו אשה וזכיה לנפשיה היא אמנם האמת שאין צורך לאורך דודאי קדושי יעוד גרועי תדע שהרי אינו יכול לייעדה לשום אדם כי אם לבנו וזה ודאי גזירה הכתוב הוא ולא מטעם שליחות וקטן אימעוט אליבא דאמת מטעם אין יעוד אלא לדעת. והכי משמע לישנא (ואדרבא לשון זה דמה טעם קאמר הוי קצת סיוע לר"י ברזיל"י) א"נ דס"ל דסתם בנו משמע דומיא דידיה ואין לך בו אלא חידושו אך בתירוץ עיקר הקושית הנה מלבד מה שפלפל הגאון נ"י בזה ומה שעמדתם עליו בענין התראת ספק שיש בזה דברים ארוכים קשיא לי בפשטות דלפי דבריהם אכתי מאי מקשה ר' זירא לר"ל דילמא ר"ל נמי לא קמיבעיא ליה אלא אם יוכל ליעדה שתהא מיועדת מיהת עד שיגדיל ויתרצה דדילמא קדושי יעוד גריעי משאר קדושין (כמו שהוא באמת נראה לדעת ר"י ברזיל"י) ואפילו למיהוי ספיקא נמי