בית אפרים אבן העזר חלק א רמב

ההוא סמי' וכ"ש אם הבעל עצמו יודע שזינתה דנאסרה עליו כדמוכח להדיא בפרק קמא דכתובות דף ט' בסוגיא דפ"פ אלמא הא דב' עדים לסתירה לאו משום דאינו עיקר הסתירה מתקיימת אלא בב' עדים אלא לגילוי מילתא בעלמא בעינן ב' עדים ואין ע"א נאמן לכל דבר וכדאמרינן התם בפרק ג' דקידושין לא איברי סהדי אלא לשיקרא וה"נ מוכח מהא דכתב הטור בא"ה סי' קע"ח בא ע"א והעיד לו שנסתרה עם אותו פ' שקינא זה עליו ושהתה כדי טומאה אם הוא נאמן בעיניו ודעתו סומכת עליו יוציא ויתן כתובה והא ודאי הדברים נראין ק"ו אם הבעל ראה בעצמו הסתירה שהיתה אחר הקינוי שאסורה לו משא"כ ההיא דנתייחדה עמו דבברייתא דמתורת קידושין אתינן עלה דאין עיקר הקידושין מתקיים אלא על פי ב' עדים ולא בעד אחד ואפילו שניהם מודים ל"מ והאיך פשיט מהא דאין מצטרפין בראה א' שחרית וא' בין הערבים לענין תורת קידושין דה"נ א"מ לתורת סתירה דבתר קינוי ולאסרה הא לא דמי להדדי וכדפרישית: מיהו יש לדחות דהא דמדמי הירושלמי נסתרה שלאחר הקינוי לנתייחדה דמיירי בתורת קידושין לאו לענין לאוסרה על בעלה מיירי אלא לענין להשקותה מיירי דשם נמי אינה שותה אא"כ היתה הסתירה שלאחר הקינוי בפני ב' עדים דילפינן דבר דבר מממון דאין עיקר הסתירה מייתי לה לידי השקאה אא"כ ראו ב' עדים ביחד כמו גבי קידושין והא דמהני אם ראה הסתירה בע"א דמהימן ליה כבי תרי או ע"פ הבעל היינו לאוסרה עליו מה"ט דפרישית ואדרבה נ"ל מן הירושלמי להביא ראיה להיפך כי בודאי גירסא זו משובשת דגרסי' שם עוד בסמוך קינא לה בע"א שחרית ובע"א בין הערבים מאחר שהוא האיש והיא האשה קינויו קינוי או אין קינויו קינוי ויבא כהדא אין מקבלין את העדים אא"כ ראו שניהם כאחת ריב"ק אמר אפילו ראה זא"ז ר"י רשב"י בשם רב מודים חכמים לריב"ק בעידי בכורה ובעידי חזקה נמצא לפי גירסא זו עידי סתירה שאחר הקינוי בראו א' שחרית וא' בין הערבים דמדמי להא דנתייחדו א' שחרית וא' בין הערבים אין מצטרפין לכ"ע ובקינוי כה"ג לריב"ק מצטרפין ולמאי דמסיק בשם רב דמודים חכמים בעידי בכורה ובעידי חזקה לכ"ע מצטרפין בכה"ג. והשתא תיקשי סתירה זו במאי מיירי אי לענין לאוסרה על בעלה הדברים נראין כלפי לייא דהשתא בקינוי דעיקר הקינוי אין מתקיים אלא על פי ב' עדים כמו בקידושין כדמוכח בריש פרק קמא דסוטה אמר ר"ח מסורא לא לימא אינש לאנשי ביתו בזה"ז אל תסתרי עם איש פלוני דדילמא ק"ל כר"י בר"י דאמר קינוי על פי עצמו וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה וקאסר לה עליו משמע למאי כר"י דאמר התם קינוי על פי שנים אם אמר לאשתו בינו לבין עצמו אל תסתרי עם איש פ' ונסתרה עמו על פי עדים מותרת לו אף ע"פ שהוא יודע שקינא לה ואפ"ה אמרת דמצטרפין בכה"ג סתירה שלאחר הקינוי לענין לאוסרה על בעלה שהיא נאסרת על פי עצמו כמ"ש כ"ש דמצטרפין בכה"ג ואפילו תימא דההוא סתירה שלאחר הקינוי דקאמר דאין מצטרפין בכה"ג מיירי לענין להשקותה דדמי לקידושין אכתי תקשי מ"ש קינוי דמדמי לה לד"מ ומ"ש סתירה שלאחר הקינוי דמדמי לה לד"נ דמאי אולמא האי מהאי הלכך נ"ל שגירסת ירושלמי זו משובשת ומהופכת והסופרים טעו ושיבשו את הגירסא וכך ראוי לגרוס נסתרה בע"א שחרית ובע"א בין הערבים ויבא כהדא אין מקבלין את העדים כו' קינא לה בע"א שחרית ובע"א בין הערבים ויבא כהדא נתייחדה עמו בפני שנים כו' עד זה היה מעשה ואמרו אין יחוד. לפי זה הדברים פשוטים בסתירה לאחר קינוי מצטרפין ומיירי לענין לאוסרה על בעלה ולא להשקותה ובקינוי דדמי לקידושין אפ"ה בכה"ג אין מצטרפין ש"מ לעדות נשים כד"מ דמי ולא כדברי הר"ן ואל תתמה ע"ז דגמרא ירושלמי נשתבש' בי' הקדמונים כמ"ש התוס' והפוסקים בכמה מקומות ומכש"כ הגמרא ירושלמית שבידינו שרוב דברים מהופכין ומשובשים ע"י ט"ס: ועוד קשה לי דע"כ עדי נשים לד"מ דמי מן התורה שהרי כל עיקר הא דבעי ב' עדים בדבר שבערוה ילפינן דבר דבר מממון כדאמרינן בקידושין פרק ג' דף ס"ה ועוד דבפ"ד דגיטין דף ל"ג תני אמר לשנים תנו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי רבי רשב"ג אומר אין יכול לבטל אלא זה בפני זה ומוקי לה רב אשי לאו בעידי כתיבא מיירי אלא בעידי הולכה ה"נ מסתברא דקתני סיפא אמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו יכול לבטל זה שלא בפני זה אי אמרת בשלמא בעידי הולכה שפיר אלא אי אמרת בעידי כתיבה מי מצטרפי והא אמר מר אין עדותן מצטרפין עד שיראו שניהם כאחת ודחי ודילמא כריב"ק ס"ל ואי עדות נשים לד"נ מדמינן לה אפילו ריב"ק מודה דבכה"ג אין מצטרפין מ"מ ק' בפ"ה מסנהדרין דף מ"א אמר ר' חנן עידי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ופריך הגמרא והא אתרו בה ומשני דלא התרו בה ואי לא התרו בה היכי מיקטלה באשה חברה ואליבא דר"י בר"י דאמר חבר א"צ התראה שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד וכיון דאינהו לא מיקטלה איהו כי לא הוזמו נמי לא מיקטלי דהוי ליה עדות שאילה"ז והרי גם עדות נפשות אמרינן בפרק קמא דמכות דף ו' ע"ב אמר רב זוטרא בר טובי' אמר רב מנין לעדות מיוחדת שהיא פסולה שנאמר לא ימות על פי עד אחד מאי אחד אלימא עד אחד ממש מרישא שמעינן לה על פי שני עדים יקום דבר אלא מאי אחד אחד אחד תנן הכי לא יומת על פי עד אחד להביא שנים שהיו רואים אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ואין רואין זה את זה שאין מצטרפות ולא עוד אפילו בזה אחר זה בחלון אחד אין מצטרפין ומוקי לה בבועל את הערוה אע"ג דכל חד וחד חזי לכולה מעשה אפ"ה אין מצטרפין: ולפ"ז אם העידו עדים בדיני נפשות לחייב את הנדון בע"כ בדקו את העדים אם ראו בבת אחת ויאמר כל אחד ואחד הן כדתנן בסנהדרין דף מ' ושואלים אותו מכירים אתם אותו התריתם בו. ואע"ג דלא תנן דבודקין אותו אם ראו בבת אחת ע"כ לא סגי בלא"ה דתני ושייר כדשייר נמי מאי דתני בברייתא התיר עצמו למיתה המית בתוך כדי דיבור וכיון שכן עדים שהוזמו אמאי אינם נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו הא בע"כ באו להורגה דאי לאוסרה על בעלה ל"ל למימר שראו בבת אחת לאוסרה בזה אחר זה נמי כמו שפריך והא לא אתרו בה ומוקי לה באשה חבירה משמע דכי אתרו בה א"י לומר לאוסרה על בעלה באנו דאם לא כן ל"ל דאתרו בה אף על פי שעל ידי שאלת הב"ד השיבו כן נמי נימא שלהורגה באו ולא לאוסרה לחוד אע"כ שמע מיניה דעדות נשים לעדות נפשות דמי ולאוסרה על בעלה נמי בעי שיהא שניהם כאחד מש"ה יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ולא להורגה וי"ל דלא דמי דאע"ג שהעידו שראו בב"א מ"מ יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו אלא שהעידו כן לרווחא דמילתא ואלומי קא מאלמי לעדותי' אבל אי אתרו ביה למיתה אע"פ שעל ידי שאלת ב"ד העידו כן מ"מ הא בע"כ למיקטליה קאתי דאין ענין התראת מיתה מעלה ומוריד לענין לאוסרה על בעלה ומהא גופא מוכח דעדות נשים לאו כדיני נפשות דמי דהא בדיני נפשות עדות מיוחדת דהיינו אחד רואה מחלון זה ואחד רואה מחלון זה ואינם רואים זה את זה פסולה ומעולם לא שמענו ולא מצינו דעידי גיטין וקדושין צריכין להיות רואין זה את זה אלא ע"כ ש"מ ע"נ לד"מ דמי. וכיון דהכי הוא ממילא ש"מ מהאי תוספתא וירושל' גבי נסתרה בע"א שחרית ובע"א בין הערבים דקאמר נתיחדה עמו בא' בשחרית ובא' בין הערבים דאמרו אין זה יחוד לאו דאין עדותן מצטרפין בכה"ג ואין נאמנים עליו דהא ע"נ לד"מ דמי ונאמנים אלא משום דאין עיקר הקידושין חלין בכה"ג אף על פי שנאמנים על גוף היחוד וש"מ דלא אמרינן הן הן ע"י הן הן ע"ב וחזקה דא"א עושה בעילתו בעילת זנות מסתמא קידשה קודם לכן ולא חיישינן לה אא"כ דאיכא למימר דהאי ביאה גופא הוא הקידושין אבל למפרע לא חיישי' להו והא ליכא למימר דאפ"ת דאם ראה שני עדים ביחד היחוד שאין הקידושין ראוין להתקיים על ידי ראיה זו מ"מ דכיון דהן הן ע"י הן הן ע"ב חיישי' שהא כבר קידשה והא דלא חייש בנתקדשה בע"א שחרית ובע"א בין הערבים שמא קידשה כבר שהרי אמרו חכמים אין זה יחוד שאני התם דאיכא למימר שמא טעי וסבר שעל ידי היחוד של ע"א שחרית לבד נתקדשה לו בביאה זו דהא איכא למ"ד המקדש בע"א חוששין לקידושין וכיון דיש