בית אפרים אבן העזר חלק א רלז

כמבואר בתה"ד סי' ר"ט ומפוסקים בדוכתי טובי ועוד יש להאריך בזה ואין כאן מקומו: והנה הרמב"ם לא הזכיר הך דינא דקטן שקידש ובעל והנלענ"ד אפשר ליישב קצת דעת הרמב"ם דהנה מבואר דעת הרמב"ם בפ"י מהלכות גירושין שכתב דכי אמרינן א"א עושה כו' אלא באדם שגירש או במקדש ע"ת ובעל שהרי אשתו היא אבל בשאר כל הנשים חזקתו שבעל לשם זנות עד שיפרש שבועל לשם קידושין וכ"כ שאר הפוסקים דדוקא היכי שהיה עסק קידושין ביניהם הוא דאמרי' חזקה א"א כו'. והנה בש"ס קידושין תני ג' בבי דאע"פ ששלח סבלונות ל"מ ועביד צריכותא ביניהם ומסיק דבקטן כיון שאדם יודע שאין קידושי קטן כלום סד"א דלאו אדעתיה דידהו שלח קמ"ל והריטב"א והרשב"א שם הקשו ליתני הך דקטן שקידש לחוד ומ"ש הריטב"א דסד"א דווקא בקטן דטעי וסבר דדמי לקטנה דגמרי קידושין הוא דחוק דמשמעות הש"ס דבקטן לא טעי כלל וכל אדם יודע דל"מ השתא כלל. ע"כ נלענ"ד דיש מקום לחלק ולומר דדוקא בקידש בפחות מש"פ וכה"ג מיקרי עסק קידושין ביניהם דעכ"פ הוא רצה לקדש אותה והיא נתרצית אלא שלא היה פרוטה וכה"ג משא"כ בקטן דאין מעשה קטן כלום וכשחוק בעלמא הוא והוי כאילו מעולם לא היה עסק קידושין כלל ביניהם ובסימן מ"ד מבואר דהיכי דלא שדיך א"ח לסבלונות כלל ובשלמא במקדש בפחות מש"פ וכה"ג עכ"פ לא גרע משדיך ומשא"כ בקטן י"ל להיפוך כיון דכ"ע יודעים דאין קידושי קטן כלום ואפילו כשדיך לא הוי והוי כנותן מתנה לאשה פנויה דעלמא דא"ח כמבואר בב"ש שם אבל בפמש"פ הוי ס"ד דחוששין קמ"ל דלא דלפי האמת כולהו לא גרע משדיך אפילו קטן שקידש אלא דל"מ משום דאמרי' ע"ד קידושין הראשונים שלח (וגם י"ל שבזה מדוקדק הא דקתני במתניתין וכן קטן שקידש בבא בפ"ע אחר שאמר ע"ד קידושין הראשונים כו' וכן מדקדק בספר באר יעקב באה"ע סימן ל"א ע"ש ולפי מ"ש ניחא די"ל דקטן אפילו כשדיך לא הוי ואין הטעם כלל שמחמת קידושין הראשונים שלח אלא דמי כנותן מתנה לפנויה בעלמא כו' ואע"ג דבברייתא דהמדיר נקט מתחלה קטן שקידש עיין באר יעקב שמיישב זה ואם נאמר דהרמב"ם לא גרס קטן שקידש א"ש טפי ואע"ג דאדם יודע דאין כלום כתב מהרי"ט דטעי שסובר דאע"ג שאינם כלום מ"מ אינו משנה ממנהג דמקדשי והדר מסבלי כיון דאיתחתנו אהדדי יעו"ש וכמ"ש מהרי"ט פ"ק גבי חצי' שפחה וכו' והנה בב"י סימן קמ"ט הביא תשובת הרמב"ן במשודך שנתייחד עם משודכתו לילה ויומם כו' וכתב דאפילו בא עליה ל"ח דדוקא במקדש ע"ת או בפמש"פ שיש עסק קידושין כו' ע"ש שהאריך. נמצא לפ"ז א"ש מה שהשמיט הרמב"ם הך דינא דקטן שהגדיל דס"ל דאפילו בעל ל"מ דאדרבא הסברא להיפוך דכיון דאדם יודע כו' ומעשיו כלא היו אע"פ דדמי לשדיך מ"מ אע"פ דשדיך אמרי' דלא בעל לשם קידושין וכמ"ש הרמב"ן והרמב"ם לשטתו דס"ל שם כן דל"מ עד שיפרש שבועל לשם קידושין. אמנם צריך ליישב לפי זה הא דקאמר בש"ס דכתובות דת"ק ס"ל אם בעלו קנו ור"ש בר"י פליג וקיי"ל כת"ק. אמנם י"ל דמבואר ברי"ף שם דאי אמרינן דבטעו אשה א' לא פליגי פירושו כגון שקידש ובעל לאלתר ועלה פריך מהא דאם בעלו קנו דנמי משמע לאלתר ובפ"י הקשה דע"כ אין לפרש כן בקטן דמיירי בלאלתר דהרי צ"ל דבעל לאחר שהגדיל ובת"ס בשם רש"י במהדורא קמא כתב דברים תמוהים אין להאמין שיצאו מפיו שכ' דמשכחת לה בקטן בן ט' שביאתו ביאה ודווקא כסף ושטר לא מהני ביה והם דברים מופרכים מעצמן אין להאריך בזה דודאי לענין קנין אין חילוק אם לא ביבם אבל בשם הרשב"א בכתובות שם דמשכחת לה שקידש ותיכף הביא ב' שערות ובעל ואע"ג דדבר רחוק וזר הוא מאד מכל מקום אשכחן כה"ג ביבמות גבי בעל מום דאייתי ב' שערות ואיטמי יעו"ש בדף ע"ג כן כתב הרשב"א. ולפ"ז בכה"ג שקידש ואייתי ב' שערות ובעל בכה"ג ל"ש לומר כ"כ אדם יודע שאין קידושי קטן כלום כיון דברגע זו הביא ב' שערות והוי שפיר כאילו יש עסק קידושין ביניהם ובעל לשם קידושין ועיין במ"ל פ' ב' מהל"א והלכך לא נקט הרמב"ם הך דינא כיון דזר ורחוק הוא מאוד ואע"ג דפ"ט מהלכות ביאת מקדש נקט הרמב"ם הך דינא דבעל מום ששימש בטומאה מכל מקום ל"צ לאשכוחי בכה"ג כמבואר בכ"מ שם (וגם הראב"ד נקט אוקימתיה שני' בש"ס וע"ש) (ואם נאמר דהרי"ף לא גרס בהך ברייתא וכן קטן שקידש בלא"ה ניחא ועיין בריטב"א לקידושין שכתב וכן מפורש בתוספתא דגרסינן התם המקדש בפחות מש"פ ושלח סבלונות כו' בעלו קנו כו' וזהו הברייתא שנויה בפ' המדיר עכ"ל הרי שלא הזכיר בלשון התוספתא הלזו מקטן ואע"ג שלא הזכיר ג"כ קידשה בטעות היינו משום דמסקינן דטעות היינו בפחות מש"פ ועוד י"ל דלא תקשה מהבריית' כמ"ש הבאר יעקב דסובר אביי דלאו אכולהו קאי וה"ה לענין זה) ומטעם זה י"ל השמיטו האמוראים ג"כ הך דינא דקטן שקידש ובעל ועוד י"ל באופנים אחרים ואין להאריך בהם ולפ"ז בנ"ד י"ל דגם הרמב"ם מודה דבעל לשם קידושין כיון דבאמת היה כאן ג"כ נישואין ולא הוי כב"ז כמ"ש בד"מ בשם המרדכי ריש הבא על יבמתו והתו' והרא"ש ועיין בסימן א' א"כ בכה"ג ודאי דלא דמי לנתיחד עם אשה דעלמא שאין עסק קידושין ביניהם ואף הרמב"ם מודה אלא דאיהו ס"ל דאין לעשות נישואין לקטן אבל אחר שהמנהג נתפשט שעושין נישואין יש לנו לומר משהגדיל בועל לשם נישואין ואין לטעות ולומר דאדרבה כיון דהשתא נתפשט המנהג כהנך פוסקים שמשיאין לקטן תוך י"ג שנים ואיכא דס"ל דהוי אפי' קידושין דרבנן א"כ קרוב לומר שטעה ואדעת קידושין הראשונים בעל הא ודאי ליתא דהרי בקטנה דודאי אית בה קידושין דרבנן אפ"ה אמרי' דכשגדלה בועל לשם קידושין משום דאדם רוצה שיגמור נישואין וכמבואר בחידושי הרא"ה לכתובות ועי' בתו' דף ע"ג ד"ה בההיא ובודאי דכל אדם רוצה שיהיה קידושין דאורייתא ועי"ל דאף כי תקנו רבנן לא תקנו אלא בעודם בקטנות אבל לענין לאחר שיגדיל לא תקנו כלל כיון שאז יוכל להיות קידושי תורה ודלא כרב א' שטעה בזה. אמנם יש מקום לומר ולצדד קצת להיתרא ע"פ מה שכבר הבאנו דברי ר"י בר"י דס"ל דקידושי קטן הוי קידושין ועכ"פ אם נתרצה בגדלות ס"ל דמהני ובמ"ל פרק ו' מהלכות גירושין במה שמתמה על הטור כתב דס"ל כשיטת הר"י בר"י הנ"ל. ולפי הנראה משום קידושי תורה אתי עלה יעו"ש ואם היינו אומרים כן היה מקום ליישב דברי הטור בסי' מ"ג במ"ש ולאחר שיגדיל חלין הקידושין והשיג עליו בב"ה ולפי הנ"ל יש לפרש דעתו דבאמת חלין הקידושין של כסף דכיון שנתיחד הוי כארצי קמיה ושתיק ועדיף מיניה ולכך מהני (ועי' בנ"ב סי' ס"ג במה שמפרש דברי ר"י בר"י בהך חששא דארצויי) ובעינן דוקא עדים בשעת היחוד כיון דאז הוי חלות הקידושין: אמנם באמת לא נלענ"ד שיסבור הטור כן כמ"ש במ"א וגם ראינו בשו"ת מהראנ"ח שחשש להא דר"י בר"י ועוד קצת פוסקים וא"כ י"ל דל"א בזה אדם יודע שאין קידושי קטן כלום ובעל לשם קידושין די"ל דאדעתא דקדושין הראשונים בעל דקסבר כיון שאני מרוצה חלו שפיר הקידושין הראשונים של כסף ולא בעל לשם קידושין ואע"ג דכבר דחינן להא דר"י בר"י מ"מ אין הדבר פשוט כ"כ דנימא אדם יודע ולאו כ"ע דיני גמירי ומכ"ש בנדון כזה שכבר נתחבטו בו הפוסקים ולהנך שחששו להא דר"י בר"י שיש כאן לומר כמ"ש הר"ן אנן לא ידעינן והוא ידע וגם דהרי בת"ה סי' ר"ט כתב דנוכל לומר שבעל שלא בעדים דלאו כ"ע גמירי וסברי כיון ששניהם מודים עדיף מעדים וה"ה די"ל דההיא גברא מטעי טעי ולא אסיק אדעתיה כלל לקידושין ובלאו האי דר"י בר"י מ"מ הרי קידושי כסף בעין וסובר דהקידושין חלין וא"צ אמירה חדשה בפ"ע וכדעת הריטב"א הנ"ל וכבר כתבנו בזה למעלה (ועוד י"ל דמטעי טעי בהא כיון דאיתא בש"ס בדוכתי טובא דקטן בן ט' ביאתו ביאה היה סובר דאף לענין קידושין כן הוא וכמש"ל בשם הש"מ בשם רש"י מ"ק לדבר פשוט מאוד לטעות בזה אף על גב דלענין דינא הדבר ברור כשמש דל"מ לענין קידושין כדמוכח בש"ס מ"מ עבדי אינשי דטעי בהכי וגם י"ל דאפילו הרמ"א שכתב דבקטן שנתגדל ודאי בעל לשם קידושין וכן בש"ע מיירי שאין הקידושין של כסף בעין וליכא למיתלי במידי ועכ"פ הסברא מצד עצמ' נכונה ומידי ספק לא יצאת שמא לא בעל לשם קידושין ולא הוי רק ס"ק ולפי שיטת מהר"ם ב"ב הנ"ל יש להוסיף עוד דכיון דגם להעדים