בית אפרים אבן העזר חלק א רלא

ומעתה נעתיק עצמינו לנ"ד שאין כאן ע"י לפנינו ואפילו אם יבואו העדים ויעידו שראו שיתייחדו עכ"פ לא עלה בדעתם שיש ביחוד הזה עסק קידושין ביניהם ואפילו לדברי מהר"מ ז"ל הנ"ל בסי' ג' מודה הכא בנ"ד דע"כ לא החמיר מהר"מ אלא התם שהעדים ראו הנתינה והם שניהם מודין שכיוונו לקידושין משא"כ בנ"ד שהאשה אומרת שלא נבעלה כלל עכ"פ ממנה נקח שאומרה שלא נתקדשה בביאה מעולם ואם כן הודאה אין כאן ועדים נמי אין כאן דאפילו אם יבואו עדים כשרים ויאמרו שראו שנתיחדה ושהיו העדים שם כדי ביאה וראו שלא יצאו מהחדר אעפ"כ לא עלה על לבם מעולם שיש ביחוד הזה עסק קידושין מכ"ש בנידון שלפנינו שאין כאן עדים כלל (ואם היו באים העדים ומעידין שנתייחדו ולא ידעו שקטן היה רק אחרים מעידים ע"ז יבואר אם הוי חצ' דבר) ועוד דמנין ידעו דבר זה שעתה בועל לשם קדושין שמא כבר בעל לשם קדושין בפעם אחרת ואם לא שיבואו עדים שראו שנתייחדה מיד שנעשה גדול וגם ידעו מדבר זה שקטן היה ועתה בועל לשם קדושין וכולי האי ודאי ליכא למיחוש ואמרי' עדים בצד אסתן כו' ועוד דודאי הדבר פשוט דאין סברא לומר אם רואין אדם שמתיחד עם אשתו דודאי בא עליה רק בהמגרש ולנה עמו בפונדקי' דאז כיון שאנו רואין ששניהם נכנסו יחד ונתייחדו מה שאין הדרך להתייחד עם אשתו גרושתו ואדרבה היחוד אסור ואש בנעורת כו' אמרינן דיבעול לשם קדושין. אבל בנ"ד דכנוסה היא לו בחופה וקידושין הדרך להתייחד עמה אף אם אין דעתו לבעול כלל וזימנין דטמאה היא ואפ"ה מתייחד עמה ל"ש בכה"ג הן הן ע"י דמנין ידעי שעתה יבעול לשם קדושין שמא כבר בעל לשם קדושין או שאין בדעתו לבעול כלל ואע"ג דהרמ"א סי' ל"א כ' ונתגדל אצלה ומשמע מלשון זה דכנוסה היא לו י"ל דמיירי שראו עדים תיכף משהגדיל נתייחד עמה ואם נאמר דגם זה לא מהני כיון דלא ידעו העדים אם בדעתו לבעול עתה מ"מ י"ל דבאמת רמ"א מיירי היכא דידעינן שבעל שהרי בש"ע שם לא הזכיר עידי יחוד וע"ז כתב הרמ"א וה"ה כו' ודין זה מהרא"ש פרק המדיר ולא כנרשם שם טור והרא"ש בתשובה וכן משמע בח"מ והר"ן לא מיירי מעידי יחוד כלל. והעולה מדברינו דבנ"ד הוי מקדש בל"ע לפי דעת הרא"ה ותשו' מיימוני סי' י"ט דס"ל דבר שבסתם כך הוא כאלו איכא עדים דמי אמנם כבר כתב הריב"ש שכל הגדולים חלקו על זה וס"ל דע"י ממש בעינן ונלענ"ד טעמם דאע"ג דבכל דוכתי אמרי' דבדבר הידוע לכל העולם א"צ עדים ואפילו אי איכא עדים שאומרים להיפך ל"א בהו תרי כמאה וכאשר כ' אא"ז הש"ך בח"מ סי' מ"ו ס"ק מ"ט מ"מ אין זה דומה לכאן דבקידושין בעינן עדים שיתכוונו ליחוד הלזה וידעו שלשם קדושין הוא בועל מחמת סברא דאין אדם כו' וא"כ מה בכך שגלוי לכל העולם שנתייחדו זע"ז ודרים כאיש ואשתו מ"מ אין איש שם על לב על עסקי הקדושין הנעשים ביחוד הזה והוי כנותן לה בשתיקה רק שהם נתכוונו לקדושין דלא מהני ואולי דעת הרא"ה ותשובות מיימוני כדעת מהר"ם בר ברוך הנ"ל דבקדושי כסף גם כן מהני בכה"ג ובקטנה שהגדילה מסתמא גם היא כיוונה לקדושין משא"כ בנ"ד שהאשה אומרת בהדיא שלא נבעלה ועכ"פ מעולם לא כיוונו לקדושין אפשר דגם הרא"ה ותשובות מיימוני מודים בזה. אך צ"ע דהרי הרא"ה כתב זה גבי קטנה שהגדילה ועמדה ונישאת וכיון שנישאת לאחר כאלו אמרה שלא נתקדשה לראשון ואפ"ה כתב הרא"ה דא"צ ע"י דמידי דכ"ע חזו כו' אמנם באמת כיוצא בו הקשה בש"מ בשם הריב"ש מהא דאמרינן א"א שפשטה ידה ותי' דהכא מיירי שלא בפני הבעל א"נ דאמרה בהדיא שלא גירשה רק שקידושין הראשונים אינם כלום א"נ כיון דאיכא למיתלי שטעתה בזה לא אמרינן הכי כו' יעו"ש וא"כ לתי' האחרון א"ש דבאמת היא טעתה וסברה דאע"ג שבעל לשם קדושין הרי אין כאן עדים. אמנם באמת לענ"ד צ"ע דאמאי קאמר רב דאין צריכה גט משני משום דדיינינן לה כודאי א"א מן הראשון ולפ"ז פשיטא דצריכה גט גם משני כמבואר להדיא פרק האשה בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלה כו' תצא מזה ומזה ומפרש בש"ס הטעם שלא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא א"א יוצאת בלי גט ולדברי קצת הפוסקים הטעם משום דעבדה איסורא קנסוה רבנן כמסקנת הש"ס וס"ל שחולק על טעם הראשון ועי' בנ"י שכתב דאפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי צריכה גט משני וכן כתב הריב"ש בתשוב' וכן כתב בש"ע סוף סי' י"ז וא"כ אפי' אם נפרש דהך ועמדה ונישאת פירושו שנכנסה לחופה ולא נבעלה אכתי קשיא אמאי אין צריכה גט משני והמפרשים לא נתעוררו בזה והיה נלענ"ד לחלק מסברא דדוקא התם הוא דאיכא למימר שצריכה גט משום דבשעה שנשאה לא היה ידוע האיסור והיה שהות עד שנודע האיסור ובין כך עמדה בהיתר אצלו משא"כ כאן דמעיקרא באיסור נסבה וסעד לדברינו מצאנו ביש"ש במסכת יבמות פרק האשה רבה סי' ק"ט שכתב לשיטת הרמב"ם וז"ל והטעם שאותן יש בנמצא דנסבו ע"י שמועות טעות כו' אבל היכא שנשא אותה בעבירה ומיד שנודע לב"ד מוציאין אותה ממנו פשיטא דאין כאן בית מיחוש כלל כו' וקלא אית למלתא שלא היתה שעה אחת בהיתר כו' ולפי פי' התוס' הו"ל לפלוגי אפילו א"א שנשאת באיסור עכ"ל הרי מבואר ממש כדברינו. אמנם לפמ"ש דגם בהך דהכא איכא למטעי קצת ולומר שבהיתר נשאה כיון שלא היה כאן ע"י יקשה כו' אמנם יש לחלק עדיין ולומר דהתם עמדה אצלו בהיתר ממש משא"כ כאן מה בכך דאיכא למיתלי דהיא טעתה מ"מ אין הב"ד טועין ומיד שנושאה הב"ד מוציאין מידו. אמנם באמת התוס' ויתר הפוסקים חולקים גם בזה כמבואר ביש"ש שם ביבמה שנשאת ובדוחק צריך לפרש דמה שאמרו בש"ס ונשאת לאו דוקא אלא ר"ל שנתקדשה ועי' בטור וש"ע סי' קנ"ה ובש"ג שלא כתבו ונשאת רק אם נתקדשה לאחר אין צריכה גט ועי' שם אמנם צ"ע בדברי הטור סי' קמ"ט שהביא תשובות אביו הרא"ש ז"ל בא' שגירש ונתיחד ואחר כך קידשה אחר לשם פילגש ושהתה עמו וכתב שאף על פי שהיא א"א מן הראשון לא חשבינן לה כודאי לצאת מן השני בלא גט ומשמע דבלא"ה היתה יוצאת בלא גט משני ותיפוק ליה דבלא"ה צריכה גט מזה ומזה כדין שהלך כו' וא"ל דדוקא היכא דנשאת ממש. ז"א כמבואר בב"י סוף סי' י"ז בשם תשובת הרשב"א ועי' שם באורך ומדברי הרשב"א שם ג"כ מוכח דאע"ג דהיתה מקודשת לראשון קידושין גמורים ומיד שנתוודע לב"ד מוציאין מידו אפ"ה תצא מזה ומזה ואם היינו אומרים דס"ל להרא"ש כהרמב"ם ז"ל הנ"ל לק"מ דדוקא משום דלא חשבינן לה כא"א ודאי הוא דבעי גט משני הא לאו הכי לא היתה צריכה גט משני אלא דבדברי הרא"ש ביבמות דף צ"ד מבואר דס"ל כדעת התוס' ועדיין היה מקום ליישב למש"ל אמנם אינו מחוור לענ"ד לפרש כן בל' הרא"ש ז"ל וגם לפרש בל' הש"ס דניסת פי' נתקדשה הוא דוחק גדול: ולכן היה נלענ"ד לפרש דברי הש"ע ע"פ מה דאיתא בקדושין דף פ"א אמר רבה בעלה בעיר אין חוששין משום יחוד ולפ"ז י"ל דדוקא בההוא דהאשה שהלך בעלה למדינת הים הוא דכל הפוסקים לאסור אפי' בנכנסה לחופה ולא נבעלה משום דההוא מקרי עבד איסורא שהרי מלקין על היחוד משא"כ בההוא דכתובות שפיר יש לפרש הא דקתני ונשאה שנכנסה לחופה ולא נבעלה ומיירי כשבעלה בעיר ואז אין חוששין משום היחוד ולכך אין צריך גט משני: אמנם בדברי הרא"ש א"א לפרש כן דהרי שם בתשובה ביאר להדיא דכיון ששהתה עמו לשם פילגש ודאי בא עליה כו' אבל מ"מ אין שם סתירה לדברינו הנ"ל משום דהרא"ש שם באמת מיירי שאין בעלה בעיר כמבואר שם בשאלה שהלכה לעיר אחרת ונתיחדה עם שמעון לשם פילגש כו' עי' שם ולכך שפיר י"ל דדוקא בא עליה אבל בדברי הש"ס שפיר יש לפרש כמ"ש ומכל האמור בזה אין כאן לא סתירה לשיטת הרא"ה ז"ל ולא הכרח: אמנם בשו"ת דרכי נועם סי' מ"ו ובנו בס' גן המלך שניהם לדבר א' נתכוונו להביא ראיה לדברי הרא"ה ממ"ש רש"י בכתובות דף ט' מעשה שהיה מפני מה לא אסרוהו שהרי עדים הרבה ידעו בדבר ועי' בשיטה מקובצת שהאריך בפירושים שונים ומבואר למעיין שם שאין מזה ראיה כלל ובאמת נלענ"ד לומר