בית אפרים אבן העזר חלק א רכז

שפיר קאמר דלמא עושה בעולה אף שלא כדרכה כו' וע"ש. וכן מבואר סברא זו בש"ס כתובות דף מ"ח ע"ב ועדיין אין מספיק זה כ"כ שהרי התם מיירי שזה נושא גרושתו של זה וכבר כתבנו דבאלמנה לא מהני חופה רק ביאה וא"כ שוב שפיר אהני ביאתו לקנותה לענין ליורשה ולהפר נדריה ואף כי עדיין יש מקום לומר לפמ"ש לעיל דבאלמנה מן האירוסין החופה מהני מ"מ לענ"ד בפשיטות י"ל בדברי התו' דדוקא דהוא בא עליה לקנותה בביאה זו מהני אף שלא כדרכה משא"כ היכא דלא מכוין כלל להיות לה בעל על ידי בעילה זו רק לזנות בעלמא כגון בא על ארוסתו בבית חמיו הא ודאי דלא משויה לה בעילה בביאה שלא כדרכה. ואפ"ה שפיר קרינן בה אחרי אשר הוטמאה: ועתה נבא אל הביאור דהנה לכאורה יש לתמוה דלאיזה ענין הוצרך הש"ס לדחוקי דהך שלא שטיתי ארוסה מיירי שבא עליה ארוס בבית אביה וקעביד איסורא דרבנן עכ"פ ויש לישא וליתן הרבה בזה כמ"ש הרמב"ם פ"ב מהלכות סוטה וע"ש בכ"מ ומ"מ ומדוע לא מוקי בפשיטות כגון שקידשה בביאה ושפיר קדמה שכיבת בעל לבועל. אמנם לפמ"ש יש ליישב דהנה כבר הקשינו כיון דכבר היא בעולה מאי מהני החופה אח"כ אך י"ל דהא ולא מהני חופה בבעולה היינו דווקא שבא עליה כדרכה מה שא"כ בשלא כדרכה דקיי"ל דעדיין הוא בתולה לכל מילי כגון לענין קנס וכה"ג עיין במשנה למלך הל' איסורי ביאה ושפיר החופה קונה ומ"מ מקרי שפיר קדמה שכיבת בעל לבועל כדאמרי' בריש הבא על יבמתו משכבי אשה כתיב ע"ש וא"ל דבעל עושה בעולה אף שלא כדרכה ז"א דכבר הוכחנו מהתוס' דבא על ארוסתו בבית חמיו אין עושה בעולה אלא בכדרכה והשתא א"ש דלא הוי מצי לתרוצי כגון שקדשה בביאה ז"א דא"כ הדרא קושי' לדוכתיה מאי מהני החופה אח"כ וא"ל שבעל שלא כדרכה ז"א כיון דאהני לקנותה שוב בעל עושה בעולה אף שלא כדרכה כו': ולפ"ז לכאורה אדרבא מוכח כסברת שער אפרים הנ"ל דאל"כ יקשה קושיא דלעיל דמי סני ליה לאוקמי שקידשה בביאה ולכאורה הוא פליאה נשגבה והמפורשים לא נתעוררו בזה. אך נלענ"ד שעדיין יש ליישב דלא בעי לאוקמי הכי דא"כ תיקשי ליה ובעלה ל"ל דנקנית בביאה ת"ל דע"כ ניקנית בביאה דא"כ אמן אמן למה לי וא"ל דהא לא קאי רק אשומרת יבם בלחוד עיין בפ"י קידושין דכ"ז ע"ב ד"ה האי ארוסא דע"כ א"א לומר כן יעו"ש ואף שיש להקשות לפי דבריו מ"מ בלא"ה צ"ל דתרווייהו נ"ל מחד אמן וא"כ ובעלה ל"ל: ועפי"ז יש לתרץ דברי הרמב"ם פ"ב מהלכות סוטה שכתב דאפילו בא על ארוסתו בבית חמיו אין המים בודקים והקשה הראב"ד מסוגיא דר"פ ארוסה וע"ש במ"ל ובפ"י בקידושין שתמהו על דבריו ובשער המלך כתב ליישב דברי הראב"ד דקשיא ליה דלמה נקט תנא דמתני' טעמא דארוסה משום תחת אישה דאיכא למיטעי כו' ת"ל דאין מנוקה מעון: ואמנם לפמ"ש גם קושיא זו לק"מ דבאמת שפיר נקט טעמא דתחת אישה משום דשפיר משכחת לה כגון שקידשה בביאה רק דהש"ס נקט דאיכא גם גווני אחרינא שבא עליה בבית אביה וכיון דאיכא לאשכוחי בכה"ג שפיר איצטריך ובעלה דמתקדשת בביאה ושפיר מיירו במתני' כה"ג דמנוקה מעון ומ"ש דתי' זה א"ש במאי דאיתא ריש פרק ארוסה דהנך תנאי ולפי דארוסה לא שתי' מקראי ע"ש ועוד י"ל על קושיא זו דלא משני דקידשה בביאה כי היכא דלא ניפשט מכאן האיבעי' דביאה אירוסין עושה: אמנם עדיין יקשה דא"כ האיך קאמר רבא ותיסברא הא מתרצתא הוא כו' והא רבא בקידושין דף י' ס"ל דביאה אירוסין עושה ע"ש באשר"י בקידושין אבל לתי' הראשון שכתבנו א"ש ומתורץ ג"כ מה שהקשה אא"ז במהדורא בתרא אהא דקאמר רבא ותיסברא הא מתרצא הו' כו' דתיקשי נמי אהך מדארוסה ושומרת יבם לא שותות כו' דת"ל בנשואה כה"ג נמי אינה שותה דהא לא קדמה כו' ולפמ"ש יש לפרש בארוסה שקידש בביאה דבנשואה כה"ג שותות אך הכא מקשה שפיר אקרא דאמן אמן כנ"ל: ויצא לנו מזה דאין הכרח עכ"פ לסברת שער אפרים ומפשטיה דש"ס לכאורה מוכח להיפך ונראה דבביאת עצמו ל"א דהוי כבעלה ולא קני חופה דשמא ע"כ ל"א דבאלמנה לא מהני אלא באלמנה ממש בקידושין משא"כ בבעולה לחוד אין זה מגרע לחופה שאח"כ וא"כ בנ"ד עדיין יש מקום לחוש לחופה. ועוד דאפילו אם נתפוס כסברת שער אפרים מ"מ בנ"ד ליתא לפי ההיתר שנכתוב לקמן לסמוך על דבריו שאומרת לא נבעלתי א"כ יקשה ממ"נ אם נסמוך על דבריו הרי היא אומרת שלא נבעלה מעולם ושוב שייך בה חופה ולפי מה שיבואר לקמן בשם הגאון מהר"י נ"י דפלגינין דיבוריה נדחה זה אמנם עדיין לא פלטינן מאיסורא לדעת הנך פוסקים דאף באלמנה מהני יחוד של ביאה אמנם לפי התי' הב' שכתבנו דלא תיקשי לר"ה מהך דלנה עמו בפונדקי משום דהבאה לביתו דוקא בעינן וא"כ לפ"ז בנ"ד שמעולם לא נתיחדו ולא היו בביתו שהי' חתן בבית חמי' אין כאן חשש משום חופה וכמבואר בהר"ן דילפינן לה מואם בית אישה נדרה. וזה אע"פ שנתחייב לו חמיו לתת לו דירה מ"מ לא עדיף משכירות דקי"ל בע"א דף ט"ו דלא קני' עיי"ש דקאמר ואי ס"ד שכירות קני' כי קא מעייל לביתיה דנפשיה קא מעייל כו' ומכ"ש כאן דנראה דלא קרינן בזה ואם בית אישה: והנה לכאורה צ"ע על הר"ן בקידושין שהבאנו דמדמי כנס לבעל הא לשיטת הר"ן חופה לאו היינו יחוד רק הבאה לביתו לעיני הרואין וא"כ שאני ביאה דשייך חזקה דא"א כו' משא"כ חופה. אמנם באמת ז"א דהר"ן כתב כן לשיטת הרמב"ם דס"ל חופה היינו יחוד וא"כ גם בזה יש איסור ועדיין צ"ע דלכאורה נלענ"ד דאין לדמות היחוד לבעל דבודאי היחוד הזה נלע"ד שאין בו איסור כיון שהוא קידשה ע"ת שפיר יכול להתיחד עמה ואף אם יתבטל הקידושין אח"כ מחמת התנאים מ"מ לא עבר למפרע על איסור יחוד דבכה"ג לא גזרו חכמים כלל דבהיתר נתיחד עמה דממ"נ אם יבא עליה באמת יתבטל התנאי ואם לאו למה יבטל ודמי לסבלונות ע"כ נראה דטעם הר"ן ז"ל בזה לאו משום איסורא הוא אלא משום כיון שנכנסה לביתו וקעבד מעשה מסתמא מבטל התנאי ודמי למ"ש חזקה אין אדם טורח כו' אבל משום היחוד לבד ל דמכווין לקידושין דקיל ליה האיסור ומכ"ש בתנאי שאין כאן איסור כמש"ל ואפ"ה מדייק שפיר מהרמב"ם מדלא קתני כנס גם במקדש במלוה ובפמש"פ ומה"ט גופא י"ל דכיון לקידושין דהא עדיפא מסבלונות אע"כ ס"ל חופה אינו קונה אבל מטעם היחוד לא קפדינן וניחא השתא נמי הך דהמגרש ולנה עמו בפונדקי ומכ"ש בנ"ד שנסתלק חשש החופה מכל וכל דודאי אין שום אדם שמחשב שיש כאן איסור משום יחוד והדברים ק"ו דא"ש לשיטת ה"ה דבאיסור דרבנן לאו כולהי אינשי זהירי בי' ולפ"ז י"ל דהיינו דקאמר אביי לא תימא טעמא משום שכנסה אחולי אחלי כו' ור"ל דס"ל דאפי' באיסור דרבנן זהירי דלא כסברת ה"ה ז"ל אלא כסברת אינך פוסקים החולקים על הרמב"ם ועיין במל"מ הנ"ל הלכות מלוה ולכך ע"כ מדכנסה מחל לתנאי ושמואל חולק וס"ל כסברת ה"ה אלא טעמא דרב משום דאין אדם כו' ובבעל דוקא דאיכא איסור דאורייתא לשיטת הרמב"ם: והנה צ"ע לשיטת הפוסקים דס"ל דאפילו באיסור דרבנן זהירו אינשי האיך קאמר המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי כו' אמרינן אין אדם עושה ב"ז והרי אמרו תבעוה לינשא ונתפייס' צריכה לישב ז' נקיים ואפי' במחזיר גרושתו הדין כן כמבואר ביורה דעה סי' קצ"ג יעו"ש וא"כ איך נאמר דבועל לשם קידושין והרי צריכה שבעה נקיים אחר שתבעה וא"ל דאמרינן מסתמא תבעה מכבר והיה לה ז' נקיים הא ליתא כמבואר בפוסקים ומשמע אפי' לא היו שהות בין גירושין ליחוד בזמן הזה וכן משמע בש"ס גבי ש"מ ובשלמא אי אמרינן דביאת זנות דאורייתא ואין חושש לאיסור דרבנן א"ש אבל לדעת הנך פוסקים קשה ואמנם במתני' היה אפשר לומר לפמ"ש הט"ז בי"ד סי' קצ"ג דהך דצריכה ז' נקיים הוא חומרת רבא. אבל באמת א"א לומר כן שהרי כל הפוסקים פסקו דין המשנה להלכה וביותר צ"ע על לשון הריב"ש סי"ו שכתב וז"ל ועוד שזהו כשתבעוהו להנשא ונתפייסה היתה צריכה לישב ז' נקיים והיתה בחזקת נדה ולא טבלה שהרי לא היה להם אז מקוה וא"כ