בית אפרים אבן העזר חלק א רכו

הפוסקים דבאלמנה אין חופה קונה דא"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו בש"ס דיבמות דף ה' דפליגי רב ושמואל אי יש חופה לפסולות והתם קאי אמתני' דאלמנה לכה"ג כו' וכמו שפירש"י להדיא שם וא"כ לשיטת רש"י שם דתלי' אי חופה קונה מבואר דשייכה אף באלמנה ואף לשיטת התו' עכ"פ דגומרת אף באלמנה ואחר החיפוש מצאנו שהקשה כן בס' שער המלך על הרמב"ם ותי' די"ל דהתם מיירי באלמנה מן האירוסין דבההוא ודאי חופה קונה ובזה דחה ראיית המ"ב ומהרי"ט ע"ש וזה נראה נכון וכמ"ש הר"ן בסוגיא דנותנין לבתולה י"ב חדש דאלמנה מן האירוסין דין בתולה יש לה ע"ש ועוד יראה לענ"ד יותר מזה דאפילו בבתולה אלמנה מן הנשואין נמי חופה קונה וגומר וע"כ לא אמרו דבאלמנה לא מהני חופה אלא בבעולה אבל היכא שהוא אלמנה מן הנישואין שנכנסה לחופה ולא נבעלה שפיר יש בזה חיבת חופה וקונה ג"כ. ובהכי מתרצא מה שהקשה בפ"י על שיטת הפוסקים האלו דחופה לא מהני באלמנה הא קאמר בכתובות דר"י ור"י פליגי בתחלת חופה כו' והרי ר"י אומר רצה כותב כו' ולאלמנה מנה מבואר דחופה מהני באלמנה. ולפמ"ש ניחא די"ל דר' יהודה מיירי באלמנה בתולה מן הנשואין שגם הוא כתובתה מנה ואפ"ה יש לה חופה עמ"ש בפ"י דף נ"ז גם דלפ"ז יש לתרץ מה שהקשה הרשב"א דהך דקאמר בתוספתא אלמנה לכ"ג אוכלת בתרומה ע"כ אתיא כשמואל דאין חופה לפסולות. ולפמ"ש י"ל דטעמא דהתוספתא הוא משום דמיירי באלמנה בעולה מן הנשואין דאין החופה קונה ולפמ"ש ניחא נמי קושית הב"ש סי' נ"ז ס"ק א' דאיך פסק שם בסוף הסי' דאם לא הלכו שלוחי הבעל עמה אין יורש אותה תיפוק ליה דבלא"ה באלמנה לא מהני כיון דחופה לא מהני ולפמ"ש ניחא ויש עוד להאריך בזה הרבה ואין כאן מקומו. והדרינן לקמייתא דעכ"פ באלמנה מן האירוסין מהני חופה וגומרת וכיון שגומרת ילפינן מק"ו שתקנה ג"כ: והשתא שפיר כתב ר"י בר"י דאף בלא ראוה שנבעלה חוששין משום קידושין ולא חילק בין אלמנה מן האירוסין לאלמנה מן הנשואין משום דממ"נ במן הנשואין אע"ג דליכא למימר חופה קונה מ"מ הרי לבו גס בה ואמרינן דבעל לשם קידושין במן האירוסין אמרי' דחופה קונה. ולפ"ז א"ש דלא קשיא מה שהקשה הפ"י על דברי הרשב"א דאמאי קאמר דלא כחד דהא י"ל דהכא רבה בב"ח מודה כיון דלאו מחמת שנאה מגרשה אמנם לפמ"ש י"ל דעיקר הקושיא הוא עליו דמדוע במן האירוסין נמי אין צריך גט שני הא יש לחוש ביחוד הזה משום קדושין: אמנם אחר העיון ז"א דא"כ יקשה ללישנא בתרא וכן פסקו הפוסקים דמן האירוסין אין לבו גס בה אין חוששין לקידושין דלא אמרי' הן הן עידי ביאה ואכתי נאמר דיש ביחוד הזה משום דקידושין דחופה וביותר תיקשי איך מפרש למתניתין במן האירוסין ודוחק לומר דמפרש כתנא דברייתא דפליגי בראוהו ובמן האירוסין ס"ל דאפילו בלא ראוה חוששין זהו דוחק גדול ע"כ נלע"ד לתרץ עפ"י מה דמבואר שיטות הרמב"ם והר"ן המובא בש"ע סי' נ"ה דהחופה היא יחוד והבאה לביתו להרמב"ם והר"ן בהבאה לביתו לחוד סגי ולפ"ז א"ש דהכא קתני ולנה עמו בפונדקי ולא היה שום הבאה לביתו אין כאן חופה כלל. שוב מצאנו ראינו שבשער המלך ג"כ נתקשה בזה ותי' ג"כ כן ות"ל שכווננו לדעתו. אלא שהוסיף להקשות לדעת האיכא מ"ד שהביא הר"ן בריש כתובות דחופה היינו יחוד ומשמע דלא בעי הבאה לביתו קשה כו' ולענ"ד אין זה מוכרח בר"ן ואדרבא משמעות הדברים דס"ל דבעי הבאה לביתו שהרי סיים וכן דעת הרמב"ם ז"ל ומשמע דאין חילוק ביניהם אמנם י"ל דהך קאי אמ"ש הבעל העיטור ע"ש ובשער המלך תי' דהר"ן לא הכריח זה דע"כ אין חופה קונה מדלא מהני באינך כנס בתנאי מהני אלא לפי שהרמב"ם פסק כרב דגם כנס אמרי' דמחל לתנאי א"כ כניסה דמי' לסבלונות ע"ש אמנם א"א לומר כן לחד תירוצא דהתוס' בכתובות דף ע"ג דע"כ רב סובר חופה קונה וכ"כ התוס' ביבמות דף נ"ז לשיטת רש"י ע"ש. וצ"ל דלא ס"ל להך איכא מ"ד דהר"ן כדעתם. אמנם בלא"ה יש להקשות דלפ"ז מאי קאמר הש"ס כמאן אזלא הא דרבב"ח מחלוקת בשראוה כו' דלא כחד ואמאי הא שפיר אתיא כר"י וע"כ לא קאמר התם דבלא ראוה שנבעלה א"צ גט שני אלא משום דהתם מיירי שלנה בפונדקי ולא היה שם הבאה לביתו אין כאן חשש משא"כ בההוא דש"מ שפיר קאמר ר"י בר"י דאף בלא ראוה שנבעלה חוששין כיון דיש כאן ע"י והבאה לביתו ג"כ. ובשלמא לשיטת הפוסקים הנ"ל דבאלמנה בעי ביאה ממש א"ש משא"כ לשיטת שאר הפוסקים דבאלמנה נמי סגי ביחוד הראוי לביאה כמ"ש הב"ש סי' ס"ד ע"ש שכתב דהרמב"ם לא סבירא ליה כהירושלמי לחלק בין בתולה לאלמנה וא"ל דאין כאן יחוד הראוי לביאה כיון שלא כתב כתובה. ולהרמב"ם צריך לכתוב כתובה מקודם ע"ש ז"א דהכא א"צ לכתוב כתובה מחדש כמבואר ברמב"ם פט"ז מהלכות אישות שהמגרש אשתו והחזירה סתם ע"מ כתובה ראשונה החזירה ומכ"ש שלא היו הגירושין רק ע"ת ועיין מ"ש הרב המגיד פ"י מהלכות גירושין: אך י"ל דהך אוקמתא דאף בלא ראוה שנבעלה חוששין רבא הא דקאמר לה ושפיר קאמר הש"ס כמאן אזלא כו' דלא כחד דרבא איהו דקאמר בקידושין על ההוא דר"ה דקאמר חופה קונה מק"ו אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא וכו' יע"ש וא"כ מוכרח טעמא דר"י משום דאף בלא ראוה שנבעלה אמרי' הן הן עידי ביאה וניחא ג"כ לדעת הפ"י דס"ל דחופה היינו יחוד שייך נמי באלמנה אלא דחופת הינומא ל"ש בה וכן לדעת השער המלך דאף ע"פ שאין גומר באלמנה אעפ"כ קונה ע"ש. ולכאורה היה קשה ע"ד כנ"ל ולפמ"ש א"ש: ומעתה נבא לנ"ד שכתבנו שיש כאן חשש משום חופה הנה להנך פוסקים דאין קונה חופה באלמנה וכבר כתבנו דאפילו באלמנה מן הנישואין רק שלא נבעלה מודי דקני רק בבעלה תליא מילתא ולפ"ז כיון דזו כבר נבעלה מקודם שנעשה גדול שוב לא מהני לה של עתה שנקנה לשם קידושין וכן מבואר בשו"ת שער אפרים סי' קט"ו שכתב להדיא דגבי קטן שקידש ביאת בן ט' הוי ביאה ואין לה עוד דין בתולה משהגדיל רק כאלמנה וכ"כ בהגהות אלפסי הובא בש"ע סי' מ"ג שאין לה רק מנה וא"כ אין החופה קונה ויש לעיין ביבמות כו' וע"ש עוד בשער אפרים שדבריו תמוהים אך נלענ"ד להקשות על סברא זו דאם בעל שוב אין חופה קונה ויש לעיין ביבמות דף נ"ח דקאמר אמר רב עמרם כו' ואנהורוני לעיינין ממתני' דיש חופה לפסולות ותנא תונא כו' אלא דקני לה כשהוא ארוסה ואסתתר ונכנסה לחופה ולא נבעלה וקא משני לה ושמא יש חופה לפסולות ולפי הנ"ל יקשה ממ"נ אי לא זינתה פשיטא שא"צ להשקותה בחנם אלא דבאמת זינתה א"כ כבר הוא בעולה וחופה לא קני ועדיין היא ארוסה וארוסה לאו בת משתי' הוא כמבואר וא"ל זה דהיכא דהוא לא ידע דבעולה הוא חופה קונה וע"כ לא אמרו דאין קונה אלא כשהוא יודע ואין כאן חיבת חופה כ"כ שיקנה זהו דחוק מאוד לחלק בהכי ועדיין לא הונח לנו בזה לפי מה דקאמר הש"ס משכחת לה כגון שבא עלי' ארוסה בבית אביה וכן בשומרת יבם ור"ל ואח"כ נכנסה לחופה ולא נבעלה וא"כ אכתי תיקשי דהרי חופה זו אינו קונה וכן יש להקשות עוד בדוכתי טובא ועיין בכתובות דף מ"ה. ועוד דלפ"ז לכאורה במקדש בביאה שוב לא תיהני ליה החופה אח"כ להיות גומרת ולא קני אלא בביאה אחר ביאה והא ודאי ליתא כדמשמע בדוכתי טובא: ואמנם לכאורה היה נראה לומר דעדיין יש מקום לקיים סברת בעל שער אפרים הנ"ל והוא מה שיש לתמוה לכאורה במ"ש התוס' ריש פרק אלו נערות בד"ה ועל הכותית כו' אבל קשה דליתני מחזיר גרושתו משנשאת ונבעלה שלא כדרכה כו' ועיין מ"ש אא"ז מהרש"א שם והקושיא מפורסמת דהא מבואר בקידושין דבעל עושה בעולה שלא כדרכה ודוחק לומר דקושית התוס' להך דאמרי רבנן קמיה דאביי. וכן הקשה במים עמוקים ותירוצו אינו מחוור. ואמנם בשער המלך פ"ג מהלכות א"ב הקשה ג"כ כנ"ל ותי' ע"פ סברת הריטב"א בקידושין שכתב כיון דאהני ביאתו לקנותה עושה אותה בעולה ג"כ וא"כ היכא דכבר קידשה בכסף ל"ש זה ודווקא בקידושין אמרי' דהוי ס"ד דעד דמקדש והדר בעל