בית אפרים אבן העזר חלק א רכב

הוא עשוי בענין שאינו מצוי כלל במדינה לעשות כתבנית והוא סימן מובהק יש מקום להקל להתיר וזה תלוי בראות עיני הב"ד דשם אם הכתונת הוא סימן מובהק או לא ומחמת חשש שאלה אף על גב דכתונת שכיח דמושלי אינשי מ"מ כפי המוזכר בדברי הרב המשיב שאחר החקירה לא היה אצלו כתונת אחר כ"א זה שהיה לבוש בו מחמת שהיה בדעתו לחזור לביתו על שבת זה יפה כתב הרב הנ"ל דבכה"ג ודאי לא שכיח דמושלי וכמ"ש בכנסת יחזקאל דף ע"א כ"ד הרב הנ"ל. ובשו"ת נ"ב מהדורא תנינא סי' ס' כתב וז"ל ועל דבר הכתונת אם הוא כמו כיס וארנקי דלא מושלי אמינא אם פרידתו של זה מביתו ומציאתו של ההרוג היו הכל תוך שבת אחד כגון שהלך מביתו בא' בשבת וההרוג נמצא מלובש בחלוק של זה באותו שבוע נראה דבמדינת פולין זהו עדיף מכיס וארנקי שאין דרך במדינות פולין ללבוש חלוק אחר תוך ימי השבוע אפילו לעשירי עם אבל אם עבר עליו יום השבת חיישי' אפילו לא לקח מביתו רק אותו חלוק שהיה לבוש בו אולי אירע לו לקנות חלוק וקנאו ולבשו לכבוד שבת וזה שהיה לבוש מביתו השאילו לאחר עכ"ל: ולפ"ז בנ"ד שהיה כמה שבועות בין הליכתו מביתו עד שנמצא ההרוג איכא למיחש לחששת הגאון ז"ל ואף שלענ"ד אפשר לומר דאין לחוש לזה דדוקא לשאלה חיישי' אבל למכירה לא חיישי' לומר דנפיק מרשות מרא קמא לרשות זה ההרוג וה"ה לענין חשש קני' נמי י"ל שאין לחוש שקנה לעצמו כתונת אחר ונפיק מרשות המוכר לרשותו של בעל האשה. אך יש לדחות דזה דאמרי' שקנה כתונת מאחר אין דינינו עליו שנדון בו דין חזקה לומר מחמת חזקה זו דמסתמא לא השאיל את שלו מחמת שנעמוד על חזקה שלא קנה אחר וכיוצא בזו כתב הרמב"ן גבי האומר לשלוחו צא קדש כו' אסור בכל הנשים שאין חזקת פנויה של הקרובין מועיל לזו ועוד כיוצא בזה בכמה דוכתי וקצרתי. וגם כי נראה דלא שייך חזקה בענין זה פוק חזי כמה זביני ומזבני איכא בשוקא: ואמנם לענ"ד בלא"ה אין מועיל מה שלא היו אתו רק חלוק אחד כיון דאם נאמר חשש שאלה הרי אומרים שזה חי עדין פשיטא שאין החשש שהולך בחלוק זה משעה שנפרד מאתנו עד עתה וע"כ כי פשט את כתנתו ולבש אחרת ששאל או קנה או ניתן לו במתנה וא"כ ממילא חשש שאלה במקומו עומדת ולא מהני מה שלא היה רק חלוק א': אך מ"מ נראה לענ"ד לצדד בזה דאף על גב דכתונת שכיח דמושלי אינשי מ"מ היינו בשבתם בביתם אבל בלכתם בדרך אין דרך להשאיל לבעל הבית או לעובר אורח כמותו ובפרט כשאין לו רק חלוק א' אף אם נאמר שאירע שקנה חלוק מ"מ כיון שאין לו להחליף כרצונו אי דרכו להשאיל וזכר לדבר הא דאמרי' אכסנאי לא יישן בטליתו של בעל הבית שמא יראה כו' וגם בלא"ה אין דרך כלל ללבוש כתונת שאינו מכובס שהיה לבוש בו אחר מן סכנת הזיעה כמבואר ביו"ד סימן קט"ז אם לא שנאמר שאחר שפשטו נתכבס והשאילו לזה או שזה שאלו כשאינו מכובס וכבסו ולבשו בזה אפשר לומר שאין לחוש דהעמדנו על חזקתו שלא נתכבס עד עתה ואף שאין לסמוך בסברת כאלה באיסור אשת איש מ"מ הרי דעת הרבה גדולים דאיכא נמי סימנים בינונים מחסרון השנים והנקודות שבראשו וא"ה ה"ל שאלה דיחיד כמ"ש הח"צ בתשובה והערה בזה החכם המשיב דהא לרבא אין לחלק בין יחיד לרבים וכתב שקדמו בשו"ת ב"ח החדשות שכ"כ וכבר עמדו בזה רבים ובתשובה א' תקנתי דברי הגאון שיהיה קיימים וכל שכן בזה שיש מקום לומר שהוא מכלים דלא מושלי וכיון דאיכא תרתי ודאי לא חיישי' וגם במ"ש הב"י דאי סימנין דרבנן חיישי' אף בכלים דלא מושלי אינשי הארכתי בתשובה ושם הבאתי דברי השיטה מקובצת בבא מציעא בשם הרשב"א שכתב וז"ל מהא דאמרי כיס וארנקי לא מושלי אינשא שמעינן דמעידין עליהם אפילו למ"ד סימנין לאו דאורייתא דהא מהדרינן גיטא עלייהו כו' ולכן נלענ"ד שאין מקום להחמיר בזה מחמת חשש שאלה רק על הב"ד מוטל לדעת שסי' זה של הכתונת היא סי' מובהק שאינו בנמצא כלל מבני המדינה שיעשו על דרך זה רק כתונת שלבש זה היה עשוי כן על צד הזרות כאשר הביאו האחרונים מדברי הש"מ בשם הראב"ד לחלק בין שומא לשאר סימנים שבגוף. הא חדא לשריותא דהך איתתא. וזאת שנית דבר הרוצח שכשאמרו לו שהיהודי הודה שאתם הרגתם את הר"ר זעליג הודה בפני כמה אנשים שהאמת כן היא שהרגו אותו היינו שהוא אחז את הר' זעליג כו' ואף שאין כאן מסל"ת מהני כמ"ש אא"ז מהר"ם לובלין בתשובה סי' ק"י הובאה בק"ע אות שט"ו שכתב שאפילו היה המעשה ששאל יהודי אם הרג את יוסף והוא הודה שהוא הרגו אפ"ה הוה דין מסל"ת כיון דלא שייך לומר דנתכוין להעיד וכ"כ בשו"ת מ"ב סי' ס"ח ושאר גדולים הביאם בשו"ת כנסת יחזקאל דף ע"ב ומה שלא הזכיר שם אביו יפה כיון החכם המשיב כיון שידוע על מי אנו מדברים כמבואר בכל תשובת אחרונים ואני בתשובה עשיתי סמך לזה מדברי אגדה במגיל' ועשה כן למרדכי א"ל מנו מרדכי היהודי א"ל טובא מרדכי וכו' והיינו שאחשורוש א"ל סתם למרדכי משום שהיו סבור דמסתמא ידע שכוונתו על מרדכי הידוע שהיו מדברים ממנו אלא שלפי שהמן לא היה בעת הסיפור ולרשעתו עשה עצמו כאילו אינו מרגיש ושאל מנו מרדכי כו' ועוד כמה ראיות ומכש"כ בכאן שאין שום ספק דעל האיש זעליג שנסע עמו נתכוין וא"ל דניחוש שמא מחמת שרצה להתנצל שלא הרגו הוא בידים רק הוא אחז אותו והרשע זלמן הרגו וחתך ראשו ואומר כן להקל מעליו היסורין דודאי פשיטא שיודע שבזה לא ינצל ממשפט מות ואין מקילין בדינו אלא דנין אותו כרוצח ממש ועוד שאפי' שי"ל שבזה שאומר הוא אחז אותו לבד אינו רק להתנצל שלא היה לו חלק בהריגה ועל כל פנים גוף הענין אמת הוא שזה נהרג על ידם ומכל שכן בזה דאיכא הוכחות ואומדנות טובא דמצרפינן להגדת העכו"ם הרוצח אף על פי שלא היה מסל"ת להתיר האשה על ידו ועי' בב"ש סעיף קטן מ"ט שכתב דבתשובת רש"ך מחמיר בדין המ"ב בהודה הרוצח בלא עינוי וחולק על מהרי"ק סימן קכ"א ונלענ"ד דלא פליג אלא אם אין שם שאר אומדנות והוכחות רק שנאמר שתועיל הודעת הרוצח לפי שאין מתכוין לשם עדות על זה פליג מהרש"ך אבל היכא דיש לו בלא"ה אומדנות והוכחות גמורות שזה נהרג: אך בשביל כדי להחמיר בתחלת העדות אין סומכין על הוכחות אלו בזה גם מהרש"ך מודה דהודאת הרוצח מהני להתיר לכתחלה ומאי דאיתא בש"ע סט"ו באומדנות המוכיחות אם נישאת ל"ת התם לא מיירי בהודאות הרוצח רק בסתם כותי המגיד על ידי שאלה דאיכא למימר לעדות נתכווין משא"כ ברוצח שהודה דודאי אינו מתכווין לעדות וכיון דבלא"ה יש אומדנות המוכיחות אין ספק דקושטא קאמר ואתתא שריא: ומצאתי בספר עזרת נשים והגאון מוהר"ם בן חביב ז"ל בעהמ"ח ס' ג"פ שהאריך בדברי מהרי"ק והביא הרבה אחרונים שהסכימו לדברי מהרי"ק רק מהרש"ך הביא מהריב"ל שחלק על מהרי"ק וכתב דמכח טענה שכתב מהרי"ק דודאי קושטא קאמר דל"ל לחייב ראשו למלכות מהך טענה גופא י"ל דאפי' תימא קושטא קאמר לא הו"ל להודות דהוא הרגו א"ו שנתפחד מן היסורין ונבחר לו מות מחיים וכיון דאיכא לספוקי כו' וכתב שמהרש"ך הביא דברי הריב"ל וחלק חלוקות כו' וכתב בע"נ שם וז"ל איברא כיון דהריב"ל אסר והראנ"ח ס"ל כוותיה מי לא יירא להתיר אך מעשה בא לידי והתרתי והענין היה דיהודי אחד שלחוהו הקהל לשיאשאן ע"י חמר אחד ובאו יהודים ואמרו שלא הלך לשם ומצאו הרוג באותו הדרך ומסרו לחמר ביד השלטון וכשהכו אותו הודה שהוא הרג ליהודי שהוליך עמו בדרך והתרתי את אשתו משום דיראה לי דע"כ לא חלק מהריב"ל על מהרי"ק אלא היכא דליכא הוכחה שאומר אמת אבל היכא דיש הוכחה גדולה דנמצא הרוג באותו הדרך נאמן והבאתי ראיה ממ"ש מהרח"ש דהיכא דיש הוכחה שאומר אמת מודה מהריב"ל וכאן יש הוכחה גדולה דנמצא הרוג בדרך עיין מבי"ט וכו' והסכימו עמו רבני עה"ק ירושלים תוב"ב והתרנוהו והגיעו הדברים לפני רבני מצרים וגם הם התירוהו עכ"ל ושמחתי שכוונתי לדעת הגדולים ז"ל דבגוונא שיש הוכחה גם מהריב"ל מודה ותשובה של הגאון מוהר"ם בן חביב ורבני מצרים הוא באריכות בשו"ת גנת וורדים והא קמן שהתירו אפילו בכה"ג שכשהכו אותו