בית אפרים אבן העזר חלק א ריט

שמא שקר הוא דובר כיון שעיקר הודאתו על ידי שאלה משא"כ ברוצח ישראל דלאו מטעם מסל"ת אתינן עלה אלא משום מכשירין עדותו משום דפלגינן דיבור' ואמרינן דקושטא קאמר כגון העדות שנהרג בעלה של זו רק מה שאומר על עצמו לא מהימן אלא אמרי' דאחר הרגו או הוא הרגו אלא שלא לרצונו רק באונס או בשוגג וכה"ג דלא מיפסל לעדות א"כ שפיר י"ל היכא שרוצח ישראל נתפס והוא מודה דלא חיישינן שמפחד היסורין שמא יעשו לו הוא מודה כיון שהוא נאמן על זה מצד עדותו ואין מקום לפסול רק בהודה על ידי יסורין ממש ואף דנידון שלנו היה על ידי יסורין ההודאה כתבתי פה להתלמד במקום אחר היכא שהודה קודם עינוי שי"ל שאף מהריב"ל ודעימי' מודין ברוצח ישראל כה"ג יש לסמוך ע"ז כיון דבלא"ה הרבה חולקין על מהריב"ל ועומדים בשיטת מהרי"ק כמ"ש בעזרת נשים שם וגם מסתייע נ"ד שהוא מיקל קצת מעלינו מ"ש דלשיטת מהריב"ל אף בעומדים בדיבורם יש לחוש שיעשו לו עוד יסורין הוא אומר כן ולפמ"ש שאף שכבר עשו לו יסורין אין לבדות חששא זו ברוצח ישראל ומהריב"ל לא חשש אלא בעכו"ם ודרך שאלה וא"ל דגרע לפי שכבר עשו לו יסורין הוא חושש להם כמאמרם מאן דנכית ליה חויא חבלין מדחיל לי' דז"א שהרי כמו כן יוכל לדמות בדעתו שאם יכחיש עתה יתלה השופט ההודאה בסיבות היסורין וממה שהוא מחזק בדבריו מוכח דקושטא קאמר: אך בנ"ד בלא"ה א"ש כדכתיבנא שהרי הוא מחזיק דבריו בינו לבין העד וסיפר לו באורך הענין שעבר בעסק ביש הדין ודאי קושטא קאמר ואחרי שכבר ביארנו דאיכא מאן דסבר דאף גוף הודאה שעל ידי יסורין מהני וכתבנו לחלק בין ההוא דאלמלא נגדוהו אף על פי שלא הייתי סומך על זה ולמעשה כיון דעינינו הרואות מעשים בכל יום שהנחשדים מודים על ידי חבטות ויסורין מה שלא עשו וזכר לדבר בספר שבט יהודא שהשלוחים גדולי עמינו התוכחו עם המלך על עוות הדין מחמת המודין מחמת עינוי מה שלא עשו ולא עלה על לבב והמלך הודה להם וסיפר להם שעבדיו העלילו על שני חשובין על לא חמס בכפם ומחמת עינוי הודו והרגם ואחר כך נמצא הגניבה ביד העבדים אך בנ"ד דאיכא אומדנא דמוכח טובא דקושטא קאמרי והודו ואמרו מקום קבורתם וכמה ענינים המורים על אמיתות הדברים וגם קצת עמדו בדיבורם אחר היסורים וגם סיפרו הענין באורך וגם כוונו זה לזה וגם הם רוצחי ישראל בעו"ה פשיטא שאין לפקפק בזה: ואמנם אף אם לא הי' מקום לסמוך על הודאת הרוצחים אומר אני בואו ונסמוך על מה שמעיד העד ששמע מאיש אחד שאמר שיודע בודאי שר' ליב זאסלבער ור' בער ליטוואק שמדברים מהם נהרגו כו' כמבואר בגב"ע וכיון שהגיד כן טרם נתפסו הרוצחים שנית אין כאן חשש שמא מחמת הקול המפורסם מחמת הודאת הרוצחים אומר כן וגם כי בעד כשר בלא"ה אין לחוש לזה וגם אומר שקרא האיש ההוא לפני הדיינים והגיד לפניהם שיודע בבירור שהאנשים הנ"ל נהרגו ואינו רואה שום פקפוק בעדותו וא"כ פשוט דהלכה ומורין כן למעשה דהנך נשי שריין לעלמא מה שראיתי בדברי הדיינין המצויינין החכמים השלימים מק"ק זאסלב שחוששין בעדות העד המעיד כל הענין לפי שהוא מסר הרוצחים בידי עכו"ם ואילו סבר מצוה קא עביד ע"כ דבריהם הטיבו את אשר דיברו דודאי סבר מצוה קא עביד ועלתה בידו מצוה זו אחרי שנתברר באמת שהמה מרצחים ועובדא דפרק הפועלים בר"א בר"ש דקא תפיס גנבי יוכיח ואע"ג דקרי ליה ריב"ק חומץ בן יין הס מלהזכיר שח"ו עשה שלא כדין: ומצאתי בב"י ח"מ סימן שפ"ח הביא תשובת הרשב"א בכתב ששלח לחכמי צרפת וז"ל עוד גדולה מזו שהרי ראבר"ש תפיס גנבי בהורמנ' דמלכא וענוש וקטול להו וכן ר"י בר' יוסי ואף על גב דא"ל ריב"ק חומץ בן יין וכן א"ל אליהו לר"י בר' יוסי מ"מ לא נשוי להו כטועין גמורים בדינים המפורשים אלא שמחמת חסידתן היו להם להמנע מלהרוג מה שלא חייבה התורה להמית וזהו שקראם חומץ בן יין לומר שלא היו נוהגין בחסידתן כאבותם ואילו היו טועים גמורים ועושין שלא כדין לא קראם אלא טועים גמורים חלילה וחס לגדולי ישראל וחסידי עליון כמותם ועוד תדע לך מדא"ל ר"י בר"י לאליהו ומאי אעביד הורמנ' דמלכא היא א"ל אביך ערק כו' ואולי היה איסור גמור מאי קאמר הורמנ' דמלכא ואליהו נמי לימא ליה מאי חזית כו' אלא ודאי כדאמרי' שכל שהוא ממונה על כך מן המלך דן ועושה כאילו במשפטי המלוכה כי במלך במשפטים אילו יעמוד ארץ עכ"ל: וא"כ לכאורה י"ל דדוקא לעשות ע"פ הורמנא דמלכא שרי אך באמת ז"א דמעשה בכל יום שגואלי הדם חוקרים ודורשין אחר הרוצח ומוסרים אותם לשתי האומות לדרוש ולחקור אחרי שאין ידינו תקיפה ואם לא נמצא דבר ברור מפייסו בממון לפוטרם והרשב"א הוצרך להמליץ על קדושי עליון שקיבלו עליהם התמנות זה למסור אף מי שאין מחוייבי מיתה מן הדין אבל מ"מ ודאי שצורך שעה הוא למסור הנחשדים לדינא דמלכותא וע"ש ברשב"א שכתב שאין דין המלכות בהתראה ובק"ג אלא אחר ידיעת האמת שאם אין אתה אומר כן אלא שעתה מעמיד הכל על ד"ת כדין סנהדרין היה העולם שמם שירבו הרצחנים וחבריהם עכ"ל ומדבריהם אלו אתה למד דשפיר דמי למעבד כה"ג כדי שלא ירבו רוצחים בישראל וא"ל דמ"מ איהו לאיסורא אכווין שלא היה לו למסור אותם ע"פ המגיד לו שיודע שהרגו כיון דליכא אלא חד: אך נראה דמש"ה פשיטא דלא מפסל כיון דעכ"פ איכא רגלים לדבר טובא ובנדה דף ס"א אמרי' הנהו בני גלילא דנפק עלייהו קלא דקטל נפשא אתו לקמיה דר"ט אמרו ליה לטמרינן מר א"ל היכא נעביד לכו אטמרניכו אמרי רבנן האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא מבעיא למיחוש ליה מבעיא פירש"י ושמא הרגתם ואסור להציל אתכם והתם קרי ליה לישנא בישא משום שלא היה אלא קול בעלמא משא"כ בזה שנראה שהיה רגלים לדבר טובא שכבר נתפסו טרם בואו והוציאם ע"פ ערבות והאיש המגיד אמר לו שיודע שהם הרוצחים ובכה"ג אמרי' מסכת שבת דף נ"ו גבי דוד קיבל לה"ר על מפיבושת דברים הניכרין חזא ביה כו' ובמג"א סי' קנ"ו בשם הגמיי' שאם רואה דברים הניכרים מותר להאמין ולקבל כדאמרי' בדף נ"ד ע"ש ועכ"פ אין לאיש הזה חטא משפט פסול עדותו אף מדרבנן ומכ"ש לעדות האשה דדוקא פסול דאורייתא בעינן ועי' בתשובת אא"ז מהר"מ מלובלין סי' קל"ח בענין כזה ושם כתב לפרש דסנהדרין פיק עיין איקטיל לכהונה לעיינין אפי' לא יהא לך עדות ברורה ע"פ התורה אלא שיהיה ברור בדעתך דקטל עכ"פ לכהוייה לעייני' וע"ש שמבואר מדבריו שדעתו שיש בזה צורך שעה לבערו מן העולם אף שהעד השני היה עד מפי העד מסתמא המעשה ידוע ומפורסם כו' ע"ש באורך ועובדא דידן כוותיה כמ"ש באגרת המופלגים דייני הצדק דק"ק הנ"ל שתיכף נחשדו כמה אנשים יהודים והושם בסד רגלם ועי' בשו"ת איתן האזרחי סי' מ"ג מ"ד מ"ה בענינים אלו ולא רציתי להאריך שלענ"ד הדבר ברור שאין בזה שמץ פסול ומכ"ש בזה שהרי אין כאן עדים שהוא מסר אותם ליד השופטים וא"כ אם נאמר שיש בזה עון חטא חזרנו לדין אין אדם משים עצמו רשע ואמרי' פלגינן דיבורא וגם לפי הלשון האמור בעדותו של העד האב איך תיכף משתדל גיוועזין מהמושלים דשם אז מען זאל זייא תיכף נעמין ווידער איין זעסין תפיסה כנ"ל ולשון זה יש לפרש שהשתדל ע"י אחרים ואין שלד"ע ואף לפמ"ש הב"י ורמ"א בהג"ה סי' שפ"ח בשם הרשב"ץ גבי מי ששלח למסור יש שלד"ע היינו אם השליח הוחזק למסור כמבואר שם וא"כ י"ל שהשתדל ע"י מי שאינו מוחזק וגם בלא"ה הש"ך חולק שם: אך לענ"ד בלא"ה אין בזה פקפוק ומקום לפוסלו לעדות כלל כמ"ש י' והדבר ברור לפענ"ד שנשים אלו מותרת להנשא ויושיבו ב"ד של ג' שיתירו להם כדין נשאת ע"פ ע"א. אך משום חומר א"א לא אסמוך על דעתי עד שיסכימו בהיתר זה שני חכמים או ע"פ חכם א' מהמפורסמים בהוראה ואצטרפינא בהדייהו: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים: