בית אפרים אבן העזר חלק א ריח

יראת היסורין א"ש שהודה דלא עביד אינש להודות מה שלא עשה מיראת יסורין קודם שיסרוהו כו' עכ"ל וכ"כ בשו"ת משאת בנימין סי' ס"ח וא"כ נראה דאין לחלק בין עכו"ם מסל"ת לישראל המעיד מחמת עינוי ויסורין וזיל בתר טעמא וראיה דמייתי מהא דאלו נגדוהו לחנני' וכן מבואר בב"י בח"מ סי' ך"ח בשם מהרי"ק סי' כ"ת דמה שאדם מעיד לסיבת יסורין ומחמת יראה אין בו ממש איברא דהך ראיה דמייתי מהא דאלמלא נגדוהו וכו' יש לדחות דהתם שגזירת המלכות הוה לכופם לעבור על ד"ת ובהא קאמר שאם היתה הכפי' ע"י עינוי ויסורין לא היה בכחם לסבול לפי שהיה מכבידים עליהם היסורין כ"כ עד שהיה צריכים לפלוח לצלמ' וכדאמרי' בכתובות ולא שאני לך בין הכאה שיש לה קצבה כו' אבל בכאן שאין העינוי והיסורים שיאמרו דוקא שהם הרגו אלא מענין אותם שיאמרו האמת אם הרגו אם לאו וכל שהם סובלים יסורים ועינוי ועומדים בדיבורם פשיטא שאין מוסיפין עליהם עינוי פעם אחר פעם עד שיאמרו דווקא שהם הרגו אלא יש קצבה לדבר כשסובלים עינוים הידועים במשפטם מוציאין אותם חפשי שזה ראיה לדבר שלא עשה כזאת א"כ כשמודה מחמת העינוי שפיר י"ל דקושטא קאמרי וכסברת מהרי"ק שאם לא היה אמת לא היה מודה לחייב ראשו למלכות ואף שמיסרין אותו מ"מ דמי להכאה שיש לה קצבה ואף שיש לחלק ולומר דשאני מלקות שיש לה קצבה ארבעים ותו לא משא"כ כאן שהמוכה והמעונה לא ידע עד כמה תכבד שאפשר אף אם יסבול יסורין של עכשיו ומחר יוסיפו לו יסורין קשים מן הראשונים מ"מ יש מקום לומר דגם בכה"ג לא עביד להודות מה שלא עשה מיראת יסורין קודם ואדרבא אם לא עשה מחזק את לבו שיסבול אולי ואולי יהיה בהם די ולא יחבול בעצמו ע"י הודאתו וגם לפמ"ש התוספות דף ל"ג לדעת ר"ח הא דאמרי' פלחו לצלמא היינו אנדרטי לכבוד המלך אבל לא ע"ז ממש כדאמרי' בר"ע שהיה סורקין כו' וכ"כ בפסקי התוספות שם דחייב למסור עצמו אף שמיסרין אותו ביסורין קשים לעבוד ע"ז ע"ש: אך דמ"מ אין ע"ז ענין לזה דאפילו כשכופין אותו להעיד אינו חייב למסור עצמו וכדאמרי' בכתובות דף י"ט קסבר ר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר כו' אמר רבא השתא אילו אתו לקמן אמרי' להו זילי חתימי ומכ"ש בזה דאם נימא יסורין גרמו פשיטא שאין הודאתו כלום שאפי' עדותן אין כלום: אך החילוק שכתבתי הוא נכון דודאי אם כופין אותו ביסורין שיעיד דבר זה שפלוני מת או לוה מעות וכיוצא אין זה כלום אבל אם מיסרין אותו על הספק שמא הוא יודע הענין ויאמר האמת כמו שהוא אז י"ל שמה שאומר הוא אמת ולא אמרי' שבוחר יותר למות מלהתיסר ביסורין וכמש"ל וכ"כ בתשובת אמונת שמואל סי' ט' והפיקפוק שהודה תוך העינוי נראה דאדרבא יותר יש מקום להתיר כשהודה בתוך העינוי דהא בודאי יודע שיגמר דינו להריגה כשיודה מחמת העינוי וא"כ ל"ל להודות אא"כ קושטא קאמר וכבר הוכיח תשובה הנ"ל דכל היכא דידעינן בבירור דקושטא קאמר יש להתירה כשאין מתכווין להעד להתיר כו' ע"ש ונראה דלא חש להך ראיה דאלמלא נגדוהו כו' מטעמא דכתיבנא ולפ"ז י"ל דמהרי"ק מיירי בפשיטות שבאמת יסרו אותו והודה ע"י יסורין דאם כמ"ש הב"י ז"ל דקים ליה למהרי"ק בעובדא דידיה שהודאה שלא מחמת יסורין הו"ל לפרושי אלא דס"ל דאפילו בהודאה ע"י יסורין ממש אמרינן אומדנא זו שאם לא היה אמת לא היה מודה שהרגו לחייב ראשו למלכות ומצאתי בספר עזרת נשים להגאון מוהר"ם בן חביב ז"ל דף ס"א ע"ב כתב ראיה ממהרא"י בכתביו סי' קס"א שכתב אמנם עדות ר' חנוך שהעיד מה ששמע מראש עירין אין נראה לסמוך עליו משום שהסיח ע"י שאלה ששאלו חנוך ואמר אם אמת הוא שהודה בעינוי שהרג יהודי כו' ומשמעות הדברים נראה דהודה הרוצח מחמת עינויין ויסורין שהרג יהודי כו' משמע שאם לא שאל ר' חנוך מהני הודאה שהודה בעינוי וכן נראה משו"ת משפט צדק דהבין כן מדברי מהרא"י דהודאת הרוצח מחמת עינוי ויסורין חשוב הודאה: אך י"ל מ"ש שהודה בעינוי היינו שעושין תענית ומתוודין כו' ועוד אפשר שעשו לו עינוי שנתפס על ענין אחר והוא הודה על זה וכעובדא דמרדכי סוף יבמות בענין שהודה בשעת שדנוה למיתה לא פשעתי רק פעם אחת הרגתי יהודי פלוני כו' וכתב שם שמעשה בא לידו בחמר א' שהלך עם יהודי כו' ומסרו החמר לשלטון וכשהכו אותו הודה שהוא הרגו כו' והתרתי אשתו דע"כ לא חלק מהריב"ל עם מהרי"ק אלא היכא דליכא הוכחה שאומר אמת אבל היכא דיש הוכחה גדולה דנמצא הרוג באורך הדרך נאמן והבאתי ראיה ממ"ש מהרח"ש כו' וכאן יש הוכחה גדולה שנמצא הרוג בדרך עי' במבי"ט כו' ועוד כתבתי דבנ"ד שתפסו לחמר שהוליך היהודי כו' והסכימו עמדי רבני עיר הק' ירושלים תוב"ב והתרנוהו והגיע הדבר לפני רבני מצרים וגם הם התירוהו עכ"ל: ואף דטעמא בתרא ליתא בנ"ד מ"מ טעמא קמא ודאי איכא הכא אע"ג שלא מצאו ההרוגים בדרך מ"מ אדרבא אומדנא והוכחה טובא ממה שהרוצחים עצמם הראו המקום שקברו ההרוגים שמה ושם נמצאו ושמה היה ופשיטא שאין לחוש שמא ידעו ששם מקום קבר מאנשים אחרים דמי הכריחם לזה וגם כמה ענינים ובפרט הט"ע של אשתו ובנו אף על פי שאחר כמה ימים היה הרי לדעת ר"ח מעידין כשפרצוף פנים שלם אם לא היה חבול בפניו ועכ"פ אין לך הוכחה גדולה וטובה יותר מזה דקושטא קאמרי ושם בעזרת נשים הביא ראיה בבא בתרא דף קס"ז בההיא שטרא כו' דכפתי' ואודי והיינו על ידי הכאות ויסורין כמבואר בח"מ סי' מ"ב אלמ' היכא שיש רגלים לדבר שזה הרוצח הרג לפ' או זה זייף השטר כשאנו מיסרין אותו ומודה מתברר הדבר דהודה על האמת וחזקה לא משוי נפשי' זייפין או רוצח מחמת היסורין ע"ש ומכל שכן בנ"ד שעמדו בדבורם גם אחר היסורין וספרו כל המאורע לפני העד ברוב ענין אין עוד לספק בדבר שכדבריהם כן הוא מחמת רוב האותות והאמתלאות ואף על פי שאם היו עומדים בדבורם אצל השופט עדיין היה פתחון פה לדעת מהריב"ל דאף קודם העינוי לא מהני הודאתו שמתירא שמא יעשה לו יסורין אם כן מכל שכן היכא שבאמת עשו לו יסורין והודה שאין ראיה ממה שהודה ועומד בדבורו אח"כ די"ל דאכתי בההוא פחדא יתיב אם יכחוש שמא יעשו לו יסורין כבראשונה אף דמתרמי לפעמים שאחר היסורין חוזר לומר ששקר אמר מחמת היסורין היינו לפי שבשעה שאין לו הרגשת היסורין עייל בי' פחדא דמיתה ומ"מ אין הכרח כ"כ ממה שעומד בדבורו דקושטא קאמר דאימר פחד היסורין עליו טפי מפחד שיתחייב מיתה: וראיתי בתשובת ב"י שלא החליט זה אלא כתב אחר כך וז"ל ואת"ל דמפחד היסורין עומדים בדבורם מ"מ היינו ביסורין על דבר זה עצמו כו' משא"כ ביסורין שיודו מה שעשו כו' עי"ש ובנ"ד שהיסורים הם על אותו דבר בעצמו אין ראיה ממה שעומדים בדבורם: אך כל זה אם עומדים בדבורם לפני השופט אבל בגוונא דנדון דידן אף שלפני השופט הכחיש מפחד מיתה מכל מקום ביני לבין העד הודו בלי איום והפחדה נראה ברור דמהני וגם חזי לאצטרופי הנך צרופין שכתב בתשובות הב"י שם דמוכחא מילתא דקושטא קאמרי שאם לא כן לא היו אומרים כ"כ רמזים של שקר שהשקר אין לו רגלים וכו' ועוד מוכחא מילתא דקושטא קאמרי שהיו שנים ואי לאו דקושטא קאמרי לא היו מכוונין דבריהם זה עם זה וכ"ש בכל כך רמזים וכוון שכוונו כל דבריהם אפילו אם הודו על ידי יסורין מהימני עכ"ל וא"כ פשיטא דבנ"ד נמי איכא כל הנך מילי למעליותא דודאי מהני הך הודאה להתיר עגונות אלו: ועוד נראה לענ"ד דמ"ש מהריב"ל להחמיר אף בהודה בלא עינוי ועי' ב"ש סעיף קטן מ"ט היינו בעכו"ם דדוקא מסל"ת מהני אבל על ידי שאלה לא וכיון דמצד עדותן לא מהני וגם אינו מסל"ת רק שנסמוך על סברת מהרי"ק שלא היה אומר שהורגן לחייב ראשו למלכות על זה פקפוק מהריב"ל ח"א סי' נ"ח ז"ל שנתפחד מהיסורין וכיון דספיקא הוא דילמא שיקרא קאמר הו"ל ספיקא דאורייתא והיינו שאין לדמות אומדנ' זו למסל"ת כיון דיש אמתלא דמפחד היסורין וא"כ ממילא יש להסתפק בעכו"ם