בית אפרים אבן העזר חלק א ריז

והרא"ש להוכיח מיבמות דרבא ס"ל דאין אותיות נקנות במסירה דשפיר י"ל דס"ל נקנית ומ"מ מייתי ראיה דל"ח לתר"י מדלא חיישי' לנפילה ופקדון דאף דבעלמא ל"ח התם טוען שנמסר לו ואותיות נקנות משא"כ כאן דשמיה כשמיה והיה לו לעשות סימן כמ"ש התוס' ואפשר דע"כ לא כתבו התוס' שיש הוכחה מדלא עשה סי' אלא אי ס"ל אין אותיות נקנית דאי היה לו לחוש שיטען הבע"ח שנמסר לו בלא כתיבה אבל אם אותיות נקנית אין ראיה מדלא עשה סי' דל"ל סימנא דאפילו תימא שנמסר לו קנה ולנפילה ופקדון אין לחוש והלכך שפיר דייקי התוס' והרא"ש דאין אותיות נקנית ובאמת סברת התוס' מדלא עשה סי' צ"ע דאטו בשביל זה נאמר שהוא של חבירו א"כ חבירו לא עשה הסי' שהיה צריך לעשות ומוטב לנו להחזיק שהוא שלו שהוא עתה בידו ולקצר אני צריך): אך נראה דבנ"ד שנמצא אצלו הקוויטל אני שבתי בר שמואל השכרתי עצמי לאדון ובקוויטל כזה פשיטא דל"ש חשש פקדון וכמ"ש לענין חשש שאלה וממילא כשנרצה לומר שבעל האשה הפקיד הכתבים אצל ההרוג הו"ל פקדון דיחיד שהרי נצטרך לומר שגם ההרוג הנפקד היה שמו שבתי בר' שמואל כשם האיש המפקיד בעל האשה וכולי האי לית לן למיחש דאף לפי מ"ש די"ל דרבא נמי חייש לפקדון מ"מ לפקדון דיחיד ל"ח דזהו הוכחתו דל"ח לתרי יצחק מדלא חיישי' בהני שטרי לפקדון ודלמא מסר ליה אלא ע"כ שאין חוששין שהפקיד [או מסר למי ששמו כשמו אע"ג דהוחזקו וה"ה לאיסורא בלא הוחזקו וכיון דאנן קי"ל הלכתא כרבא דל"ח לתר"י ממילא שאין לחוש לפקדון דיחיד וכבר כתב הח"צ דלשאלה דיחיד ל"ח וכדי ליישב לשון הש"ס כתב דיש להקל טפי במיתה מבגט ע"פ סברת הרא"ש דמה"ט פסק הרי"ף כרבא דל"ח לתר"י אף דבגט פסק לחומרא ומכ"ש דא"ש טפי לפי שיטת הרמב"ן והרשב"א ביבמות שם דס"ל דרבא מייתי ראיה מהני שטרי דאמרי' כאן נמצאו וכאן היה ושלו היה מתחלתן ע"ש באורך ובתשובה אחרת הארכתי בזה ומצאתי בשו"ת ב"ח סי' פ"א שכתב ג"כ לענין ההרוג שנמצא אצלו איגרת ושטר שותפות שאין לנו לחוש לפקדון אלא אמרי' כאן נמצאו וכאן היו מתחלתן כמ"ש הפוסקים בעובדא דתרי יצחק וא"ל דשאני התם דשמיה כשמיה לא מפקיד גבי י"ל אע"ג דלגבי ממונא הוי חיישי' לפקדון אי לאו דשמיה כשמיה מ"מ גבי אשה משום עגונה לא חיישי' לפקדון כלל אלא אמרי' כאן נמצאו כאן היו כמ"ש הנ"י כו' ועוד העיקר מה שאני סומך עליו דלא חיישי' הכא לפקדון שהקשו התוס' שם כו' והשתא בנ"ד שזה הנהרג היה לו שומע כו' לא חיישינן לנפילה ופקדון דיחיד כו' ע"ש ואף דמ"ש וא"ל דשאני התם דשמיה כשמיה כו' י"ל אע"ג דלגבי ממונא כו' דבריו צ"ע דאביי דקאמר טעמא דשמיה כשמיה כו' באמת לא שס"ל כאן נמצא אף בעגונה אבל רבא ס"ל כאן נמצא אף בממון והנ"י כדמחלק משום דרב אשי בכתובות ל"ל כאן נמצא כו' ע"ש וגם צ"ע על הב"ח שמערב שיטת התוס' עם הרשב"א והנ"י וליתא דהתוס' ודאי לא אזלי בהך סברא דכאן נמצא כלל ואין להאריך דעכ"פ שפיר סמכינן בנ"ד על מ"ש דאין לחוש לפקדון דיחיד ובאמת דברי האחרונים בתשובה שנראה לפעמים שסומכים על כתבים דלאו אורחייהו לאושלינהו נראה מזה דאין חוששין לפקדון כלל וצ"ע אבל לפקדון דיחיד נראה דאין לחוש דשפיר יש לסמוך על תשובת הב"ח ופמ"א דלא ניחוש לפקדון: ועדיין אנו צריכין למודעי דלפי משמעות לשון העדות אותו כתב פטור שאנו תומכין עליו יסוד ההיתר לא נמצא בבית יד של המכנסים שהיה ההורג לבוש בהם רק שהכתב פטור זה נמצא מונח אצלו וכבר כתב הב"ש בס"ק ס"ט שאם נמצא ארנקי סמוך לו לא מהני כי י"ל הארנקי מונח מאז ומקדם ואין לדמות למ"ש בח"מ בנמצא פירות אצל הכלי וא"כ בנ"ד נמי ניחוש ליה הכי שמא כתב פטור הלז היה מונח כאן מכבר אבל ראיתי בשו"ת שאגת אריה וקול שחל תשובה א' להגאון מוהר"ר ליב ז"ל האב"ד דק"ק קראקא שכ' דכל שמונחי' ב' דברים זה אצל זה תלינן דאחד הם ולא אזלינן בתר רוב וכתב ראיה מהך דכלי ולפניו פירות דבצנא ופירי תלינן דמיניה נפל ולא אזלינן בתר רובא דעלמא וע"ש באורך וכתב שם שהט"ז כתב על תשובה זו בכתב ידו יפה כיון בני חורגי להלכה וראיתי בשו"ת נ"ב חאה"ע סי' נ"ב שהביא דברי הב"ש וכתב בכוונתו דלא דמי לנמצא בכלי ולפניו פירות משום דכאן אין הוכחה שהארנקי והטבעת ממנו משא"כ שם באלו מציאות בעינן הוכחה שהפירות נפלו מכלי וע"ז הביא מח"מ סי' רס"ב כו' ולענ"ד מבואר מלשון רש"י דאדרבה כל שאין הוכחה דלאו ממנו נפל תלינן דממנו הוא אך בלשון הרמב"ם שהעתיק בש"ע חוששין שמהכלי נפלו כו' צ"ע ויש פני' לכאן ולכאן וקצרתי דבנ"ד נראה דכ"ע מודו שאין לתלות שבעל האשה עבר דרך שם ונאבד ממנו שטרות אלו ושוב עבר דרך שם איש שג"כ שמו שבתי בר שמואל ונהרג שם סמוך למקום שהרי קוויטל זה מורה עכ"פ שההרוג כשם בעל האשה וכולי האי ודאי ל"ח ואמרי' התם בב"ב דקרוב ומצוי ליכא למ"ד וגם לא שייך כאן רוב וקרוב רוב עדיף דעכ"פ שמו שבתי בר שמואל ופשיטא שאין סברא הרובא דעלמא ששמם כך עוברים דרך שם וממילא דאית לן למיזל בתר קורבה ובתשובה א' הוכחתי דכל היכא דאין הרוב ברור לא אזלינן בתריה נגד חזקה או קורבה דלכך תלינן בדם מכה משום חזקת טהרה ואין חוששין שמא יש יותר דמים במקור מבמכה וכ"כ בש"ג להדיא דרוב ברור בעינן וא"כ פשיטא דכה"ג אזלינן בתר קורבא דמוכח כי האי ואע"ג דגבי איסורא דא"א לא אזלינן בתר רובא כמ"ש התוס' שאסרו חכמים משאל"ס אע"ג דרובא נמלטין ומכ"ש קורבא דגרע מרובא מ"מ אין זה דומה לקורבא דניפול וקורבא דמדידות עגלה דכמו כן י"ל שבא ממקום קרוב כמו מרחוק משא"כ בזה דבלא"ה אין סברא לומר דאיתרמויי אתרמי שנהרג זה סמוך ממש למקום שאבד זה ארנקי שלו וכמו נפילה דיחיד דמי: העולה מזה שאם יתברר שם בק"ק יאס ששבתי בר שמואל המוזכר בכתב פטור שנמצא אצל ההרוג הוא שבתי בר שמואל בעל האשה העגונה אתתא שריא להנשא מחמת דכתיבנא ובפרט שיש מקום לומר שיצאה מחשש איסור דאורייתא כיון שנמצא בדרך סמוך לק"ק יאס ומכנסים שעליו מוכיחים עליו שהוא מבני מדינות וואלחיי ואף שכתבתי דאעפ"כ כיון דשיירות מצויות איכא חשש רובא דעלמא נלענ"ד דכיון דעיר יאס היא הגדולה במלכות וואלחיי ואין בכל המדינה שם עיר גדולה כזאת ועיר באקרעשט כפי הנשמע אין שם רק מתי מספר יהודים וביאס הרבה יהודים דרים שם ה' ישמרם ואית לן למיזל בתר רובא וכיון שהקוויטיל שנמצא אצלו נודע לנו ששבתי בר שמואל הוא ולא הוחזק עוד אחד ששמו כך אף שהחיפוש קשה בזה מ"מ לכ"ע אזיל חשש איסור דאורייתא וסמכינן אכתב פטור שנמצא סמוך לו ועי' בשו"ת נ"ב סי' ל"ז דאף המחמירין בכלים דלא מושלי מ"מ היינו כשעזב אשתו עגונה והלך אבל מי שהלך לסחורה ע"ד לחזור ולא חזר איתרע קצת חזקת א"א ויש להקל בכלים דלא מושלי ועוד יש למצוא צדדי קולות אף שאין לסמוך עליהם חזי לאיצטרופי להיתרא דברי זעירא ה"ק אפרים לט שאלה שני נשים עגונות שהוגבה עדות בב"ד שרוצחים יהודים הודו שהרגו אותם בדרך בעוה"ר והראו מקום קבורתם ופתחו את קבורתם ונמצא קצת סימנים בגופם וכלים כמבואר באורך בגוף הגב"ע מב"ד ונשאלתי לחוות דעי בזה תשובה הנה הלכה רווחת בישראל באומר הרגתיו תנשא אשתו דקי"ל כרבנן דפלגינין דיבורא. אך מה שיש להסתפק בזה לפי שהודאות הרוצחים היו ע"י עינוי ויסורים דבכה"ג בעכו"ם מסל"ת קי"ל דלא מהני כמבואר בק"ע וז"ל הב"י בתשובה ולמאי דאמרי' מאימת היסורים הודו מה שלא עשו י"ל דל"ח להכי שהרי כתב מהרי"ק בשורש קך"ח דסמכינן אדברי המרצח שהגיד לשופט ובאתריה דמהרי"ק מסתמא היה מיסרים הרוצח כדי שיודה שכן משפט כל האומות כו' ואת"ל איך כתב מהרי"ק שאם לא היה אמת לא היה מודה לחייב (ראשו דדילמא מחמת יסורין הודה מה שלא עשה ונבחר לו מות מחיים ביסורים דאלמלא נגדוהו לחנני' וכו' דאיכא למימר דקים ליה למהרי"ק דבההוא עובדא לא יסרוהו ומשום