בית אפרים אבן העזר חלק א רטז

וכולי האי אין לחוש וכיוצא בזה כתבו הפוסקים דשני סימנים אמצעים חשיבי סי' מובהק וה"נ כה"ג ועדיף מיניה ועיין בשו"ת מהר"י הלוי אחיו של הט"ז סי' ט"ו שכתב ג"כ דכיון דהר"ן והנ"י והג"מ כתבו דלא חיישינן לשאלה כו' הכי נקטינן להלכה אבל לא למעשה מאחר דחשש שאלה נזכר בקצת אחרונים ומ"מ אם יש עוד צד אחר להקל נוכל לצרף האי טעמא דילן ולהתיר בפשיטות ע"ש. ועדיין אנו צריכין לברר בשריותא דהאי אתתא דנהי דנימא שאין לחוש לשאלה בכה"ג מ"מ אכתי אית לן למיחש לפקדון דשמא כתב פטור הלז ועוד כתבים שביד האשה וכפי מאמרה נמצאו אצל ההרוג כפי דברי העדים אותם הכתבים הפקיד בעלה אצל אחר ואותו האחר נהרג במקום זה ובעלה של אשה זו אזיל לעלמא וראיתי בפנים מאירות ח"ב סי' ל"ב שמתחלה צידד ג"כ לומר שנסמוך להקל דל"ח לשאלה ושוב כתב דכיון שדעת הב"י והב"ח ומבואר בפסקי מהרא"י דחיישינן מי יקל נגדם ושוב כתב להקל ע"י ט"ע דגופו ובגדיו ועוד יש ראיה ברורה להתיר דהעידו שראו כתבים אצל ההרוג שראו אצלו בחייו א"כ מצינן למימר אף למ"ד חיישינן לשאלה מ"מ הכא מודה דכתבי' אלו אין דרכם להשאיל וגם ל"ח דלמא הפקיד ביד אחר ותדע דמשני כיס וארנקי לא מושלי אינשי משום דמנחשי ואמאי ניחוש שמא הפקידן אלא ע"כ דל"ח לפקדון דאין דרך אדם להפקיד כ"כ כמו להשאיל וכן מוכח בפרק המקבל גבי סכינ' דאשכפתא לא מושלי אלמא דגם לפקדון ל"ח כו' וכתבים אלו שהיו שטרי חשבונותיו וגם שטר קיבוץ שלו אין דרכו להשאילן וכ"ש להפקידן כו' ע"ש: ואני תמה עליו דאיך כתב כן בפשיטות שהרי ש"ס ערוך ביבמות דף קט"ו אמר רבא מנא אמינא לה דהני תרי שטרי דנפקי במחוזא וכתב בהו חבי בר נאנאי כו' ואביי למאי ניחוש לה אי לנפילה מזהר זהיר בי' אי לפקדון דכיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' כו' מבואר דאי לא האי טעמא שפיר חיישינן לפקדון ואדרבא מוכח דטפי חיישינן לפקדון מלנפילה דהא לנפילה לא חייש אביי אע"ג דלנפילה דרבים חייש מ"מ הכא הו"ל נפילה דיחיד וכמ"ש התוס' שם ואפ"ה הוי חייש לפקדון אע"ג דהוי פקדון דיחיד אי לאו משום דסברא דכיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' (ולכאורה מוכח מזה דלא כמ"ש הח"צ) דלשאלה דיחיד ל"ח כמו דלא חיישינן לנפילה דיחיד דהא חזינן בפקדון דחיישינן אף בדיחיד דוקא בנפילה שהנפילה מצד עצמה נמי לא שכיחא רק בנפילה דרבים אפ"ה חיישי' ובדיחיד לא חיישינן משא"כ בשאלה אם נימא דחיישינן לשאלה הוי כמו פקדון דחיישינן אף בדיחיד ובמקום אחר כתבתי ליישב מה דקשה עליו מלישנא דלנפילה מזהר זהיר ביה וע"פ מ"ש שם יש ליישב גם מפקדון (ולפי מ"ש לקמן יש ליישב ג"כ (ובאמת דלכאורה צ"ע על הך סברא דכיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גביה שהרי שכיח טובא שאדם מפקיד אצל חבירו חפיצים אף שלא בעדים ואפילו בעדים נמי סומך על נאמנותו ועיין בגיטין דף ס"ד בעל אומר לפקדון כו' ואפשר לומר כיון דאין חשש פקדון כ"א ע"י שנאמר שזה מוחזק אצלו וידוע לו שלא ישקר באמנותו ממילא לית לן למיחש שמא בשעה שהפקיד כשר היה ועכשיו רוצה לכפור בו או שהיה מוטעה בזה שהחזיקו לנאמן להא לא חיישינן וכיון שזה אומר שלו הוא מהימנינן ליה והלכך שפיר קאמר דכיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גבי' וכיון שזה אומר לפנינו ששלו הוא לא חיישי' שמא טעה בו והחזיקו לנאמן וכופר בו ומ"ש הפמ"א מהא דמשני כיס וארנקי וטבעת מנחשי אפשר דגם בפקדון שייך האי טעמא ומ"ש מסכינא דאשכפתא כבר הקשו התוס' ביבמות שם ד"ה אותיות ניקנין במסירה דלמה ניחוש הכא טפי מכל דברים שאין עשוים להשאיל ולהשכיר דאמרינן שהם שלו וחבירו לא נתן לו כלום וכתבו דשוב פר"י דודאי הקלוף יכול לעכב שלא יפסיד חזקתו אע"פ שדרכו להפקיד גביה אבל החוב לא יכול להוציא כל זמן שנוכל להסתפק שמא מפקיד גביה כו' משמע דדוקא מן המוחזק אין מוציאין בטענת פקדון אבל היכא דלא שייך חזקה זו חוששין לפקדון ומכ"ש להעמיד בחזקת א"א שיש לחוש ולפי תירוץ קמא שבתו' דכאן יש הוכחה לחוש מדאין לו שטר ובשמי' כשמי' מדאין לו סי' כו' ע"ש א"כ י"ל דבעלמא דליכא הוכחה זו אין לחוש לפקדון אך עדיין י"ל דהתם מטעם חזקה מה שביד אדם כו' משא"כ כאן דאיכא נגדה חזקת א"א וכיוצא בזה כתב בת"ש לענין חשש שאלה ומ"מ עכ"פ מוכח מזה דחיישינן לפקדון היכא דלא שייך הך סברא דשמי' כשמי' כו' ועיין בתוס' שם משמע מדבריהם דמיירי אף שדרכו להפקיד גבי' אך י"ל לפי מ"ש התוס' שם דרבא בב"ב פליג על אביי בהא וס"ל דל"ח לנפילה ולפקדון דהא ס"ל דא"צ להביא ראיה על המסירה והא דמייתי ראיה דל"ח לתרי יצחק והיינו דלא חיישי' דלמא מסר ליה ע"ש וכיון דקי"ל כרבא בהא דא"צ להביא ראיה על המסירה ממילא דהלכתא דל"ח לפקדון אף בלא הך סברא דשמי' כשמי' וכ"כ התוס' והרא"ש בב"ב דף ע"ז אמנם מ"ש הרא"ש שם וז"ל ורבא חזינן דלא חייש לנפילה ולפקדון אף היכא דלא שמי' כשמי' דהא קאמר א"צ להביא ראיה על המסירה אלא ודאי דסבר אין אותיות נקנות במסירה הלכך מוכח מהני שטרי דלא חיישינן לתרי יצחק דאי חיישינן הו"ל למיחש דלמא מסר האי שטרא ואין נקנות במסירה כו' ולכאורה אין ראיה מזה דקאמר א"צ להביא ראיה על המסירה דס"ל דלאו שמיה כשמיה לא חיישי' לפקדון דאיכא למימר דהא בהא תליא דאחרי שאנו פוסקים הדין שא"צ להביא ראיה על המסירה אזדא ליה חשש פקדון דכמו דלא חיישי' דמפקיד למי ששמי' כשמי' כמו כן לא חיישי' דלמא מפקיד גבי אחר דלאו שמיה כשמי' כיון שאם ירצה יכפור בו ולא יצטרך להביא ראיה על המסירה אבל אי הוי אמרי' דאין נקנות במסירה או שצריך להביא ראיה על המסירה באמת היה מקום לחוש גם לפקדון אי שמיה לאו כשמיה ונראה דכוונת הרא"ש דכיון דעכ"פ חזינן דאין חוששין לפקדון אפילו תימא דטעמא משום דפסקינן דינא שא"צ להביא ולא מפקיד גביה מ"מ עכ"פ ק"ו הדברים היכא דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה ואם כן מנ"ל להוכיח מזה דל"ח לתרי יצחק אלא ע"כ משום דלמא מסור וס"ל דאין נקנות במסירה ולפ"ז חזרנו למה שחששנו דמדברי אביי משמע דחיישי' לפקדון היכא דלאו שמיה כשמיה ואף דרבה ס"ל דא"צ ראיה על המסירה טעמיה כמ"ש דלא מפקיד גביה משום שחושש שיטעון שמסר לו ויפסקו שא"צ ראיה על המסירה הא לא"ה אין חולק בזה על אביי דס"ל דיש לחוש לפקדון היכא דלא שייך טעמא דשמיה כשמיה דפקדון חששא גמורה הוא מצד עצמו: איברא שי"ל דפשטא דמלתא דרבא משמע דל"ח לפקדון כלל דאם יש כאן פקדון למה נפסוק הדין להיפך שלא יצטרך להביא ראיה לאפקועי חששא דפקדון נפסוק דבאמת חוששין לפקדון וצריך להביא ראיה על המסירה אלא ע"כ דרבא ס"ל דמצד הסברא אין חוששין לפקדון כלל ומ"ש התוספות שם ששוב פר"י דהקלף יכול לעכב אבל לענין החוב חוששין דלמא הפקיד גביה כוונתו לומר דמהאי טעמא מוכיח רבא מזה דאין חוששין לתרי יצחק מדלא חיישי' התם לפקדון כיון דהוחזקו א"כ גבי איסור אף שלא הוחזקו ניחוש ליה: ומזה מוכיח דלא חיישינן באיסורא לתרי יצחק כשלא הוחזקו והלכך בממונא אף שהוחזקו אין חוששין לפקדון והיינו משום דפקדון לא שכיח אבל צ"ע שנראה דלרבא לא מידחי חשש פקדון כלל דס"ל שאין לחוש שמא מסר לזה ששמו כשמו בממונא אף דהוחזקו ובאיסורא בלא הוחזקו אבל לענין חשש פקדון עצמו י"ל דשפיר חיישינן ומה דס"ל לרבא דא"צ להביא ראיה על המסירה י"ל טעמא כדפרישית לעיל דאז הו"ל כמו שמו כשמו ולא מפקיד גביה (ולפי התירוץ שכתבו התוס' דאי אותיות נקנות יש הוכחה מדאין לו שטר והיכא דשמיה כשמיה מדלא עשה בו סי' י"ל דלפום מ"ש התוס' דרבא גופיה ס"ל אין אותיות נקנית ולכך מייתי ראיה מהני שטרי דלמא מסר ליה כו' לאו בדוקא נקטו מדלמא מסר ליה די"ל דשפיר מייתי מדלא חייש לנפילה ופקדון דא"ל הא רבא לא חייש דס"ל א"צ ראיה איכא לדחוי דהתם קאי אי אותיות נקנות במסירה ממילא אין הוכחה מדאין לו שטר ולכך לא חייש לנפילה ופקדון משא"כ ביבמות דקאי לטעמא דאין אותיות נקנות ואם כן איכא הוכחה לחוש לנפילה ופקדון מדאין לו שטר ואפ"ה אגבי רבה זוזי ולא חייש ש"מ דל"ח לתרי יצחק ואמנם כן יש לדחות מ"ש התוס'