בית אפרים אבן העזר חלק א רטו

בן שמעון מוציאין שטר חוב על אחרים דלא חיישי' שאבד מי ששמו יוב"ש ומצאו ששמו כך מהאי טעמא דהו"ל נפילה דיחיד ומה לי אם שמו יוב"ש או שהיה בידו גט של יוב"ש מ"מ נפילה דיחיד הוא אך הרשב"א בגיטין כתב דשיירות מצויות הוה נפילה דרבים שמביאין הרבה גיטין של יוב"ש עי' שם. אך אכתי קשה דביבמות אליבא דרבא קיימינן ורבא ס"ל בב"ב דאפילו לנפילה דרבים לא חיישי' אך י"ל דטעמא דרבא דאזיל לשיטתיה דמסיק סימנים דאורייתא אף שאינם מובהקים והיינו משום דלא חיישי' דלמא אתרמי ולכך ס"ל דאף לנפילה דרבים לית לן למיחש דאף דמזהר זהיר בי' דלמא אתרמי דנפל ולפ"ז שפיר מוכח ממה שמחזירין הגט דסד"א דאי דרבנן מה בכך דהוי נפילה דרבים אך כ"ז לענין הוכחה דסד"א משא"כ בהא דפריך וניחוש לשאלה שפיר קשה דכיון דהשתא קיימי' דסד"א אם כן לרבא לא חיישי' לנפילה דרבים ואין לנו לחוש שמא שאל הכיס והשואל קשר בו גט ואבדו השואל ומצא המשאיל שאבד גם כן גט של יוב"ש דאפי' תימא דחשיב נפילה דרבים כיון שהרבה שיירות מביאין גיטין מ"מ הא רבא אפילו לנפילה דרבים לא חייש ולכך הוצרך רש"י לפרש דהחשש הוא שהחזירו לו ושכח הגט בתוכו ועתה הוא מוצא הכיס שלו עם הגט של אחר ואין כאן נפילה דיחיד או דרבים כלל משא"כ בבבא מציעא מפרש רש"י בפשיטות דניחוש שמא אחר שאל אותו וקשר בו הגט ואבדו ומצאו וכיון דלגוף השאלה עצמה חיישי' שמא השאיל לזה בכוונה ממילא דלענין הנפילה הו"ל נפילה דרבים כיון שהרבה מביאין גיטין של יוב"ש וא"ש הקושי' אליבא דאביי דחייש לנפילה דרבים כך י"ל לכאורה אך עדיין צ"ע דס"ל דלא שייך כאן נפילה דיחיד או דרבים דדוקא היכא דלא ידעי' דנפל כלל לא חיישי' בכה"ג לנפילה אבל כאן שהגט שנמצא קשר בכיס ע"כ שנפל ואין מבורר אם ממנו נפל או מאחר ואף על פי שהוא יודע בודאי שאבד והאחר אין אנו יודעין אם אבד מ"מ אין מחזירין כיון שהרבה מביאין גיטין של יוב"ש שמא אחד מהם אבדו כיון שע"כ שנאבד מאיש אחד ויש לפלפל בזה ולפי שאנו צריכים לשורש הדין קצרתי ודאתאן עלה דמוכח מרש"י דחיישינן לשאלה אף בכה"ג שמקפיד עליו שלא להוציא מתחת ידו ר"ל שהיה בתוך כיסו ושכחו ומ"ש דאין החשש על השליח כי אם על הבעל ולכאורה צ"ע לפי מ"ש הח"צ דלשאלה דיחיד נמי לא חיישי' וא"כ הא נמי שאלה דיחיד הוא וא"ל כמ"ש דהרבה יוב"ש יש ז"א דודאי אין חשש שאלה כ"א לאנשים שמכירים זה את זה ופשיט שאין סברא שזה היה לו היכרות עם אנשים ששמם יוב"ש הרבה ובשלמא אם נימא דהחשש היא שהשליח השאיל הכיס שפיר לפי שהיה מכירו אנשים הרבה ואיכא טובא המביאין גיטין של יוב"ש וחיישי' לשאלה משא"כ לחוש לשאלת הבעל עצמו ששמו יוב"ש שהיה רוצה ליתן גט לאשתו ונמלך והשאיל הכיס והניח זה גט בתוכו ושכחו צ"ע דזה ודאי שאלה דיחיד הוא אך בתשו' ח"צ שם הרגיש בזה דקשה על הך סברא דלא חיישי' לשאלה דיחיד מהך סברא דפריך ממצאו קשור וכתב ליישב על פי דברי הרא"ש דמחלק בין גט למיתה ובתשובה אחרת הארכתי בדברי הח"צ בזה ואיך שיהיה עכ"פ מדברי הפוסקים התופסים בפשיטות דאם נמצא בבגדיו אותן דברים דלא חיישינן לשאלה מתירין על ידם ולא חיישי' לשאלה ולשכחה שהשואל שכח דבר זה בתוך בגדיו מבואר דגם בנ"ד יש להתיר ודברי רש"י צריך ליישב ע"ד שכתבתי או שהם סומכין על פי' רש"י בב"מ ולפי זה דבריו שם אין הכרח לומר דחיישי' לשכחה כלל וגם אפשר לומר דבשליח שפיר חיישי' דלא קפיד כולי האי בשביל איבוד שכר שליחותו משא"כ בדבר שיש לו צורך בו ואפשר שיבא לידי פסידא אם יאבדנו מזהר זהיר ביה טפי ולא חיישי' לשכחה וצ"ע: ויש לצדד בזה על פי מ"ש בתשובה אחת להסכים עם דברי כבוד מחותני הגאון מופת הדור אב"ד דפה ק"ק בעסק עגונה אחת מפק"ק וכתב הגאון אב"ד נ"י מצד הסברא דבמכנסיים לא חיישי' לשאלה והביא ראיה ממ"ש בשבות יעקב חלק ב' דבמנעלים לא מושלי אינשי על הדרך שמתקלקלים מאד וכמ"ש בח"מ סי' פ"ב כלים שמקפידין עליהם להשאילן מפני חשיבותן או מפני שמתקלקלים כו' עי' שם ואם כן בנ"ד דעכ"פ המכנסים היה של בעל האשה הזאת ונצטרך לומר שהשאיל המכנסים לאחר ולהא לא חיישי' ובפרט בנ"ד שהאשה מעידה שלא לקח עמו שום מכנסים אחרים ולא היה לו רק אלו שהיה לבוש בהם בלבד וגם כי במדינות וואלעחייא שהולכים במכנסים ארוכים מאד והוא מכסה רוב הגוף וכמעט הוא עיקר הלבוש אצלם וקשה להם ללכת בלעדם שחשש רחוק הוא לחוש לשאלה ואף שהב"ש הביא בשם הב"י דאי סימנים דרבנן חיישי' אף בכלים דלא מושלי כבר חלקו האחרונים על זה והסכימו להתיר וגם אני הארכתי בזה בתשובה והבאתי דברי השיטה מקובצת ב"מ בשם הרשב"א להתיר ואף דמדברי הרא"ש בתשובה מבואר שהכירו הבתי שוקיים וכתב דחיישי' לשאלה י"ל דבתי שוקיים לחוד ומכנסים לחוד שהוא בגד גדול ובפרט במכנסים של מדינות וואלעחייא שהיה מלביש בהו רוב גופו עד עקבו מסתבר דלא חיישי' לשאלה ועי' בשו"ת זכרון יוסף חלק אה"ע שהביא מש"ס דמעילה דלבושה עילאה ותתאה מפגמי לאלתר וכתב שם אות יו"ד דלפי שם רש"י טעמא דלבושא תתאה דעל ידי זיעה נפגם מיד וכ"ש פוזמקאות דאיכא זיעת הרגל וזוהמא כו' עי' שם ואם כן נראה דה"ה במכנסים כאלו ואף שבזכרון יוסף שם כתב וכי בשביל שאנו מדמין כו' מ"מ יש לעשות סניף להיתר ועוד י"ל עפ"ז מ"ש בספר עצי ארזים די"ל דע"כ לא החמירו קצת פוסקים ראשונים לחוש לשאלה אלא היכא דליכא רק ע"א דטעם ההיתר משום מלתא דעבידא לגלויי ובנקל יכול להשתמט כשיבא הבעל שיאמר דאפשר שהשאיל בגדיו לאחר וכה"ג לא שייך כ"כ מלתא דעבידא לגלויי כדמשמע בבכורות אבל היכא דאיכא שני עדים כשרים דלא חשדי' להו דמשקרי שפיר סמכינן אסימנים דכלים דפשטא דסוגיא משמע דלמסקנא לא חיישי' לשאלה וא"כ בנ"ד הא איכא שני עדים כשרים שנמצא אצלו כתב פטור הלז אם כן י"ל דלא חיישי' לשאלה ואף דמדברי הפוסקים לא משמע לחלק בין ע"א לשנ' עדים מ"מ חזי לאיצטרופי הך סברא נמי להיתרא וכיון שבלא"ה דעת הגאון מהר"ל מפראג והגאון מ' יושע ז"ל בעהמ"ח מג"ש וכן משמע דעת הגאון בעל תוי"ט ז"ל וכן נראה דעת הש"ך בח"מ סי' ס"ה שלא לחוש לשאלה כלל וכן הוא קצת דעת הראשונים כמ"ש הר"ן בשם יש מי שאומר וכ"כ בשו"ת מהרי"ט בשם הריטב"א ז"ל (ומה שכתב הב"ש בשם הב"י בשם הריטב"א ז"ל היא ט"ס כמו שכתב במקום אחר) וכן מדברי הרא"ש בבבא מציעא נראה דלא ברירין ליה אי חיישי' לשאלה מדאורייתא שהרי כתב ואפילו אי חיישי' לשאלה מדאורייתא מ"מ יכולין לתקן לענין ממון דלא ניחוש כו' אלמא דלא ברירין לי' אי הוי מדאורייתא ובאמת צ"ע דלפי זה מאי פריך חמור בסימנים אוכף היכא מהדרינין ומאי ק"ל הא מדאורייתא לא חיישי' לשאלה ואי אמנהג' פריך היכא מהדרינן שהיה לנו לחוש דרבנן ג"כ אין ק"ל כמו במצא בתפיסה כו' ומהא גופא מייתי הרא"ש בתירוץ הב' דלא חיישי' לשאלה בממון אף מדרבנן ולא פריך רק מחמור בסימנים אוכף ברייתא הוא ר"ל דיליף הכי מקרא ומוכח דהוא מדאורייתא ובפ"י נדחק בזה): ונראה דהרא"ש בסברתו הראשונה ס"ל דקושית הש"ס כיון דעכ"פ איכא סברא דחיישינין לשאלה (א"כ סברא דחיישי' לשאלה) א"כ מנ"ל להחזיר חמור בסימנים אוכף מיתורא דחמור ולא מוקמינין ליה דאמר סימנים בחמור גופא אלא שאינם מובהקים ואפ"ה מהני מדאורייתא ואי משום דמסתבר לך שאין לסמוך על סימנים שאינם מובהקים מדאורייתא רק תקנת חכמים היא להחזיר בסימנים א"כ מאי חזית לאוקמי קרא לאשמועינין דלא חיישינין לשאלה היפך הסברא וסימנים דרבנן איפוך אנא דלמא חיישינין לשאלה שהיא מסתבר דהא קמן שחששו חכמים לזה וקרא אשמועינן דאף בסימנים שאינם מובהקים מחזירין דסימנים דאוריי' ויש ליישב בזה כמה קו' ועוד יש ליישב בכמה גווני וקצרתי ועיין בשאלות ותשובות ב"ח החדשות שגם הט"ז נראה שנוטה להקל וכתב ששמע מפי חותנו הב"ח ז"ל שע"י איזה צירוף יש להתיר והסכים עמו התוי"ט ע"ש וא"כ במקום עיגון כזה נראה דבצירוף הנך סברות דלעיל שאנו צריכים שני חששים חשש שאלה דמכנסים וחשש שכחה ששכח בתוכו הכתב פטור שנראה שהוא מקפיד עליו