בית אפרים אבן העזר חלק א ריד

הלך בדרך הזה תלינן ביה דלא גרע מקולר כו' והאריך עוד הגאון ז"ל ולדבריו ז"ל יש כאן מקום היתר פשוט כיון שמחמת הקוויטל נודע לנו בשם ההרוג הלז שבתי בר' שמואל וכאלו הועד כן לפנינו והרי נודע לנו ששבתי בר שמואל בעלה של אשה זו הלך בדרך הזה וא"כ אף דשכיחי שבתי בר"ש טובא ושכיחי שיירתא אתתא שריא כיון שידוע שהוא הלך בדרך הזה תלינן ביה: אך באמת דברי הגאון ז"ל הם צ"ע לענ"ד וגם כי הגאון מוה' אברהם בן הגאון בעל משאת בנימין האריך שם בתשו' כת"י לחלוק עליו וא"כ קשה לסמוך על זה ולכאורה היה אפשר לומר כיון שהדבר ידוע שסביבות העיר שכיחי לסטים ורוב ההולכים שם אינם הולכים יחידים כ"א מתלוים בשיירא וא"כ לא שכיח דאינש מרובא דעלמא יהיה נרצח על הדרך הזה רק מבני העיר שכיח שיצאו לפעמים ביחידות אל הכפרים שסביבותיהם וכיון שלא שמענו שבתי בר"ש אחר שנאבד מעיר הזאת כ"א זה יש להתיר דהא לא הוחזקו ואפילו חיפוש א"צ דזה הוי כמעידין על שמו ושם אביו ושם עירו דבכה"ג א"צ חיפוש כלל כמ"ש סעיף שס"ז וסעיף שע"ד וע"ש בשו"ת מהרי"ט דמייתי ראיה מדברי רבינו ישעיה מטראני והוא השיג בשם ריא"ז שסביב האלפסי ולענ"ד יש לדחות דריא"ז לשיטתיה דאף בגט בחדא לטיבותא מהדרינן משא"כ לדידן דנקטינן לחלק בין גט למיתה ורק משום עיגון מקילינן א"כ י"ל כיון דאיכא לברורי ע"י חיפוש באותה העיר יש לברר וצ"ע ובמקום אחר הארכתי בזה וגם בלא"ה בשביל שאנו מדמין לומר דמסתמא אין הולך יחידי כ"א מעיר הזאת לא נעשה מעשה דאף שאנשי מדינתינו הם רכי הלבב ואין יוצאין בשיירא מ"מ בני מדינות וואלחין הם רגילין לצאת ולבוא בלי מורך לב וא"כ שפיר הוי שיירות מצויות מכל המדינה ואף שנהרג סמוך לעיר הזאת מ"מ לית לן למיזל בתר קורבא כ"א אם אין שיירות מצויות במקום זה דליכא רובא דעלמא ואף שידוע לנו שם הנהרג ושם אביו מ"מ מחשב רובא דעלמא וכמ"ש הרשב"א בגיטין דמיקרי נפילה דרבים שהרבה מביאין גיטין מיוב"ש וכן כאן לא אזלינן בתר קורבה כיון דאיכא רובא וגם י"ל דקורבה לא מהני במקום חזקת א"א דהא אפילו ברובא מחמירינן כגון מים שאל"ס וכמ"ש התוספות אע"ג דרובן אין נמלטין וא"כ מכ"ש קורבה והארכתי בכל זה במקום אחר וגם במ"ש בשם המבי"ט היכא שא' הלך בדרך ונמצא הרוג בדרך הזה יצאה מידי איסור דאוריי' ובשב יעקב עשה סמוכות לזה מפלוגתא דרבי ורשב"ג בקבר שאבד כבר האריכו בתשובת האחרונים וגם אני הארכתי בזה בכמה תשובות ועכ"פ אין לנו היתר ברור מחמת זה וגם כי האשה שאמרה שאמר לה שילך לכפר הסמוך לקנות שמושין לא ביחנה דברי' אם פירש שם הכפר ושאלתי את פיה ואמרה שאמר סתם לפי שידע בה שאינה בקיאה ויודעת בהם שאין מקום מולדתה רק מקרוב הובילוה רגליה לגור שמה מעת שנשאת לו וא"כ מאן מפיס אנה היה פניו מועדת לילך לאיזה כפר הסמוך אם למזרח העיר או למערבה וא"כ אין לסייע מזה שנמצא על הדרך הזה שהוא בעל האשה הזאת כלל: אמנם על פי הגב"ע השני שנמצא אצלו כתב פטור מטענות ותביעות שפיר יש למצוא היתר ברור שגם בכתב זה לא נזכר כ"א שמו ושם אביו וטובא שבתי בר"ש איכא בעלמא מ"מ דבר זה יוכל להתברר שם בק"ק יאס בנקל על ידי האנשים שנתנו הפטור ליד האיש הנ"ל ועל ידי הרב המקיים שזה האיש שבתי בר"ש המוזכר בכתב ההוא היה מק"ק יאס בעל האשה הזאת אבל עדיין יש לפקפק דלפי מה דפסק בש"ע דחיישי' לשאלה א"כ אין כאן ידיעה בתחלה על שמו כלל דהא יש לחוש שמא זה שבתי בר שמואל השאיל מכנסים שלו לאחר והניח בתוכו הקוויטיל והפטו' והשואל הלז הוא שנהרג והמשאיל בעל האשה הזאת אזיל לעלמא ולכאורה י"ל דאע"ג דעל הקוויטיל שייך חששא זו שהוא דבר שאין מקפיד עליו ליטלו טרם ימסור הבגד לאחר כתב פטור מטענות ותביעות ודאי מקפיד עליו ואם איתא שהשאיל בגדיו לאחר היה נוטל הכתב הלז משום דודאי קפדי אינשי על זה: אך שעדיין צ"ע דאף על גב דאין לחוש שימסור כתב כזה לאחר בדרך שאלה מ"מ יש לחוש לפקדון דע"כ לא אמר' ביבמות דלא חיישי' לפקדון אלא גבי שטרי דחבי בר נאנא דכיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' משא"כ כאן שפיר יש לחוש לפקדון ועוד נראה דאכתי לא פלטינן מחשש שאלה שמא השאיל בגדיו לאחר ושכח ליקח הקוויטיל והפטור משם ואף דקפיד עליו מ"מ חיישי' לשכחה וראיה לזה ממ"ש רש"י ביבמות מצאו קשור בכיס כו' היכא מהדרינן ליחוש אע"פ שהוא מכיר את הכיס יש לחוש שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט וע"ש ודבר ברור הוא שמי שמתמנה שליח על גט שהוא מקפיד עליו שלא יצא מתחת ידו ומזהר זהיר ביה ואפ"ה חיישי' שמא שכחו בתוך הכיס או הארנקי ומכ"ש בזה דיש לחוש שהשאיל בגדו ושכח ליטול מתוכו את הכתב פטור הלז: אמנם באמת צ"ע לפי זה על הפוסקים שכתבו גבי עגונה להתיר אם מצא כיס וארנקי וכיוצא בזה כלים שאין צריך להשאילם ומשמע דאף אם נמצאו בכנף בגדיו שהיה לבוש בהם וכ"כ הב"ש בהדיא בסוף סעיף קטן ס"ט וז"ל וכל זה איירי כשנמצא בבגדיו אשר לבוש ארנקי כו' וכל גדולי האחרונים בתשובותיהם הרבה פעמים תמכו יסוד ההיתר מחמת שנמצא בבית היד של המת חפיצים או כתבים שאין דרך להשאילם וצ"ע מ"ש בגט דחיישי' לכה"ג שהשאיל הכיס ושכח הגט בתוכו ואפשר לומר דהפוסקים סוברים דגם בגט אין לחוש בכה"ג שהשאיל לשליח שהיה לו גם כן גט מיוב"ש אחר דבכה"ג ודאי אמרי' דשליח מזהר זהיר ביה שלא יאבד שכרו וגם דחזקה שליח עושה שליחותו ואינו פושע בדבר שנמסר לידו כדרך השומרים אך החשש היא שמא שאל הכיס לאיש ששמו גם כן יוב"ש שהכין גט לעצמו לתת לאשתו ובזה שפיר יש לחוש שמא כתוב היה ונמלך שלא ליתנו ושוב לא קפיד עליו וכה"ג פי' רש"י בריש גיטין גבי חששא דלשמה ורבנן הוא דאצריך משום דלמא אשכח כתוב ועומד דהיינו שהבעל נמלך שלא ליתנו וזרקו לאשפה כמות שהוא ומצאו זה וכיון שאינו מקפיד עליו ודאי יש לחוש לשמא שכחו בתוך הכיס וארנקי אבל היכא שהוא צריך לאותו דבר ומקפיד עליו לא חיישי' לשכחה כלל ובאמת רש"י בבא מציעא פי' וניחוש לשאלה שמא השאיל הכיס והאחר קשר בו הגט ע"ש ומשמע דר"ל שמא מן השואל נפל הכיס עם הגט ולא מן השליח הזה שנותן סימן בכיס ולפ"ז אין מכאן ראיה לומר שישכח בתוך הכלי שמחזיר לחבירו בדרך חזרת שאלה איזה דבר שהוא מקפיד לשומרו אך רש"י ביבמות כתב להדיא כמש"ל דחיישי' שזה החזיר הכלי ושכח הגט בתוכו ואף שאפשר לפרש גם כוונת רש"י בבא מציעא שר"ל שאחר קשר הגט והחזירו לזה ושכח מ"מ פשיטות לשונו לא משמע כן וכן מבואר מדברי הפ"י בבא מציעא שדברי רש"י הם כפשטן שכתב שם וז"ל וכ"ש דקשה טפי על פי' רש"י ביבמות שהוסיף בענין חששא זו שמא שכח הלה הגט בתוכו כו' עיין שם: ולפ"ז דברי רש"י נראים וגם קשה על רש"י ביבמות דל"ל להוסיף חששא זו ת"ל שיש לחוש שמא מן השואל נפל וראיתי בספר מחנה לוי שחיבר כבוד מחותני הגאון המפורסם מוהר"ר צבי הלוי הורוויץ האב"ד דק"ק פ"פ דמיין שכתב בחידושי ב"מ ליישב דברי סתירת רש"י עי' שם שהאריך ודבריו נכוחים על דרך הפלפול אך לדבריו צ"ל דרש"י מפרש דמיירי שמצאו אחר ולענ"ד מבואר למעיי' לדברי רש"י ביבמות ובבא מציעא שא"א לפרש כן כי אם על צד הדוחק ופשיטות לשונו מורה דמפרש שהשליח שאבד מצאו והשליח מכירו על ידי סימנים ושואל בד"ד ומכשירין לו ליתן הגט על פי סימנים שיש לו ומזה מוכיח הש"ס דסימנים דאורייתא וע"ד זה נמי מקשה וניחוש לשאלה דלא ניחא ליה לאוקמי באומר ברי שלא השאלתי לשום אדם ואם כן השליח יחוש לעצמו שמא השאיל הכיס לאחר והאחר קשר בו גט זה כיון שהוא אינו יודע אם אבד הגט בהיותו קשר בכיס זה ובישוב סתירת רש"י לענ"ד דרך אחרת דלכאורה קשה מאי מוכיח דסימנים דאורייתא דהא אפילו תימא דרבנן שפיר מחזירין דכיון שאותו שאבדו מצאו א"כ אם ניחוש שמא מאחר נפל הו"ל נפילה דיחיד שזה שאבד היה בידו גט של יוב"ש וכמו דאמרי' בבבא בתרא גבי שני יוסף