בית אפרים אבן העזר חלק א ריג

ואמנם מ"ש המ"ב עוד שם דמי שמעיד סתם פ' מת בדבר ולא שאלו אותו על הקבורה אפשר דבכה"ג לא מחמרינן כו' ומה שלא העיד מפני שלא ידע שצריך להעיד על הקבורה מאחר שלא שאלוהו ע"ז וכל כה"ג יש לסמוך על המקילין כו' ע"ש והך טעמא שייך אף בנ"ד וא"כ סגי באגרת של מהר"י לחוד שנזכר שם אביו ג"כ וא"צ חיפוש ומכ"ש בעיר קטנה ואנשים בה מעט שלכל גלוי מי ומי ההולכים ולא שבים לביתם ואם איתא שיהיה שם עוד מי שעקר משם ולא חזר קלא הוי למלתא ולכן נלענ"ד להקל בזה בלא חיפוש כלל והנה האחרונים מקילין בכתב הנשלח ממרחקים במקום עיגון אף בלי קיום ובנ"ד שנתקיימו שני חתימות ב"א מע"א וגם הוא ע"י קרובין פשיטא דמהני כמ"ש האחרונים דלענין עדות אשה סגי בעד מפ"ע ואפילו קרוב אין צריך עדים כשרים לקיום ואע"פ שיש מי שכתב דמאן דמצריך קיום צריך עדים כשרים דווקא סוגיין דעלמא להקל ומכ"ש בזה שיש כאן ידים מוכיחות שהוא אמת לאמתו שהאגרת נשלחו משם מיד החותמים שם אין לפקפק בזה כלל. ומ"מ צריך להושיב ב"ד של שלשה להתיר לה כדין אשה הנשאת ע"פ ע"א שצריכה רשות ב"ד ואע"פ שכמה אנשים חתומים שם מ"מ כל עדותם אינו אלא מפי השמועה וגם שלא נגבה עדותן בב"ד רק הם שולחין עדותן בכתב דלא מהני מדאורייתא ומכ"ש לפמ"ש שאפשר שעיקר ההיתר מחמת אגרת של מהר"י לבד כיון שלא נזכר ש"א באגרת האחר שחותמין עליו כמה אנשים ואנו מתירין בלא חיפוש כלל לכן יש לעשות ההיתר ברשות ב"ד ואף שכל הסברות הללו פשוטים ומבוארים לכל מבין עם תלמוד לא נמנעתי מלכותבן למען יצא כנוגה היתר עלובה זו דברי זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד לח שאלה איש אחד מק"ק יאס ושמו שבתי בר שמואל אמר לאשתו שילך לכפר סמוך לעיר לקנות שם שמושין והלך ביום ך"ד אייר תקס"ב ואמר לאשתו שבדעתו לחזור לביתו על שבת והגידה אשתו שלקח עמו מעות מזומן ערך ארבעה אדומים ושק שבו הניח כיס של טלית ותפילין ולחם והיה לבוש קאפטין קיטיל תפור וואלחיש ומכנסיים של פשתן תפורים וואלחיש והלך ולא חזר ואחר חג שבועות תקס"ב נמצא הרוג אחד על הדרך שהולכים מעיר לכפרים הסמוכים והיה סמוך להעיר וכשהודיעו הדבר לק"ק יאס נסעו הקברנים לשם ומצאו הראש לעצמו והגוף לעצמו וגם כבר נאכל בשרו והעיד אחד שמצא הגוף לבוש במכנסים והיה מונח בתוכם קוויטל אני שבתי בר שמואל האב מיך פאר דינגן אצל אדון אחד ועוד העידו שני אנשים שנמצא אצלם כתב פטור מר' מרדכי ור' דוב במוהר"ר אריה שנתנו לה"ה ר' שבתי בר' שמואל פטורין על טענות ותביעות שביניהם ועל הקיום חתימות האב"ד דק"ק טערקי' פערמאס ועוד כמה דברים אשר נתבארו בג"ע שביד האשה והאי אתתא אתיא הנה נקיטא שטרא בידה כתבי הגב"ע וכתב מליצה לתלות ולחנן לחכמי הדור לעיין משריותא דידה וגם אשר פתח בהצלה תחלה כבוד הרב המאה"ג החסיד המפורסים מוהר"ר חיים נ"י האב"ד דק"ק טשערנוויץ ורום ידיהו נשא לכבוד מחותני הרב הגאון המפורסם מוהר"ר צבי הירש נ"י האב"ד דק"ק בוטשאטיש וכפי מליצת מחותני הרב המופלג החכם השלם מוהר"ר אבוש נ"י מק"ק הנ"ל אלי אותי קרא להיות נטפל לדבר מצוה זו מראה פניו כי הגאון הנ"ל כעת חשך עצמו מן הדין עד היותה פ"ק. והאשה שומרת על פתח ביתי יום יום מפלת תחינתה לעיין בדינה אולי יש תקוה להוציאה ממסגר איסורה וזה שמונה שנים עני' זו לשוא שמרה צעקה ואין מושיע לה וע"י אתערותא דלעילא הרב החסיד מהר"ח הנ"ל הועתקו הכתבים וגם נגבה עדיות בב"ד ונמסר ליד האשה העגונה ותהי זאת נחמתה בעני' כי תלך לדרוש בבתי מדרשות של אנשי שם להוציא לאור משפטה: תשובה אם אמנם עם לבבי אשיחה ואחפש רוחי. להשיב אחור ימיני ואעזבה שיחי. אחרי כי כשל בעוני כחי. סמכוני באשישות וידי רפות ותשושות אבל כי נכמרו רחמי על האשה הנעצבת. והיא יושבת שוממה וגלמודה עגונה ובדודה. מבלי מנהל ומחזיק בידה. וחכמי הדור איכא בינייהו. דטרודי בגרסייהו ולאו אדעתייהו. ולמדים ואין משיבים. ואי נמי לאו מופנה טרוד בפעליו ועסקים מרובים. ואני משתאה לדעת במה נפטרו מרחם על עלובתן של בנות ישראל וטל ילדותן. יכלו בהבלי ימיהם ושנותן להיות אלמנות חיות כבולות כבונות וצרורות עד יום מותן לא כן אלפן רבותינו הקדושים. מקובלין אנחנו מפי זקנים וישישים. כל הגדול מחבירו ישקוד על הוראה הזאת ויחלץ חושים. משום תקנות עגונות. אולי יזכו להבנות. וגם כי הפצרת מחותני הרב המופלג מהר"א הנ"ל ומליצתו אל חכי ערבה. אל המלאכה לקרבה. ואפתח אנא פתחא לנפשאי וחכימי דיהודאי על פיהם יעשו כתורה. אי חזו בה טעמא להיתרא. ומני ומינייהו תסתיים ואשאול עזר מאלקי השמים לחזק ידי הרפה יורני ויתמוך ימיני ימין אפרים: מתחלה נדון על העדות שהעיד ר' משה בר"ש מק"ק יאס שמצא במכנסים קוויטל אני שבתי בר"ש כו' קשה מאד לסמוך ע"ז אחרי שלא נזכר שמו ושם אביו ולא שם עירו ואע"ג דבש"ע סי' י"ז סעיף י"ח כתב הרמ"א דעת שלישית דלא בעינן שיזכיר שם עירו הנה כבר תמה הח"מ שם ס"ק ל"ח כי איך יעלה על הדעת אם יעמוד פ"א ויאמר פב"פ מת ולא הזכיר שם מדינה ועיר שאשה שיודעת שבעלה שמו כך תלך ותנשא ולא תחוש אולי יש בעולם ג"כ א' ששמו כך כו' ע"ש אך בח"מ מסיים בה ולא התיר הרא"ש אשת מכלוף בן מלול אלא שאשתו ידעה שיצא אדעתא ללכת לפאס והעיד שנהרג סמוך לפאס לא חיישי' דלמא בעלה אזיל לעלמא ואחר אתא לפאס ונהרג והוי ממש כההוא דיצחק ר"ג כו' ולומר דלמא גם אחר אזיל לאספמי' אע"ג דשכיחי שיירתא לאספמי' מ"מ אין זה ודאי שמו ששמו כשמו הלך ג"כ לאספמיא כו' ע"ש וכ"כ הב"ש שם ס"ק סמ"ך כתב בח"מ דדוקא כשיש רגלים בדבר דזהו הוא כגון שידוע דפלוני הלך לאותו מקום וזה מת סמוך לעיר זו כו' ע"ש וא"כ נראה דבנ"ד נמי כיון שאשתו ידעה שבעלה הלך על דרך זה דהיינו לכפרים הסמוכים לעיר ועל הדרך הזה מוטל ההרוג אשר מוכח מתוך הכתב ששמו שבתי בר' שמואל שהוא שם בעל האשה הזאת ג"כ יש להתיר: אמנם בתשובה אחת הארכתי ותמהתי שם על מ"ש הח"מ שהאשה ידעה מהליכת בעלה לפאס דמבואר למעיין בתשובת הרא"ש דלא מיירי בכה"ג וגם תמהתי שם על מ"ש בב"ה דכיון שהעיד שנהרג קרוב לפאס ולא הוחזק בפאס מכלוף אחר כו' וזה תימא דמבואר בשו"ת הרא"ש דפאס לא היה מקום דירתו של הנהרג רק שקרוב לשם נמצא ההרוג והביאוהו לשם והעד הכירו ושם הארכתי בביאור דברי הרא"ש וכתבתי דמיירי שהעד ידע מקום שיצא זה ההרוג לעת הזאת ומ"מ אינו יודע קביעת דירתו והיינו דמייתי מתרי יצחק והרמב"ן והרשב"א פירשו הך עובדא דתרי יצחק ג"כ על דרך זה אלא דאינהו יהבו טעמא למלתייהו משום כאן נמצא והרא"ש לא נחית להך סברא ושם הבאתי דברי הב"י בתשובתו וגם בשו"ת מהר"ח אלשקר סי' ס"ז שכתב וכ"ש דאפי' הרא"ש עצמו לא שרי אלא בידוע שהיה שם באותה העיר בעלה של זו מכלוף בן מלול כו' וכתבתי שם דמשמע מדבריו דמפרש מ"ש הרא"ש כיון שידוע שהיה שם בעלה של אשה זו למכלוף בן מלול כו' דר"ל שם בקמץ וקאי על העיר וליתא דפירשו כיון שהיה שם בעלה כו' בצירי וכן מבואר בלשון רבינו ירוחם שכתב כיון שהיה שם בעלה כך כו' ע"ש: אך בתשובת ב"י מדייק ממ"ש בלשון הרא"ש מכלוף בן מלול בעיר כו' משמע שבעלה זו היה ידוע שהיה שם וגם זה אין מוכרח ושם הבאתי לשון הגאון מוהר"ר יושע בעהמ"ח מג"ש ושו"ת פ"י בתשובה כת"י שהאריך בזה ודעתו ג"כ אם נפרש דהרא"ש מיירי שלא הזכיר שם עירו כלל מיירי שאנו יודעין או שהעדים מעידים שהלך מכלוף מעירו לפאס ובאו עדים שנהרג א' סמוך לפאס דבכה"ג ס"ל להתיר כיון שאנו יודעים שיצא לאותו הדרך ועוד כתב בתשובה שם ראיה מקולר שנראה מזה דאם עד מעיד שראובן הלך בדרך זה ובא אחד והעיד שראובן שהלך בדרך זה מת מתירין את אשתו ואע"ג דראובן שכיחי טובא מ"מ כיון שידעינן שראובן