בית אפרים אבן העזר חלק א רח

חזקה אחרת ודאי חזקת חי דראובן קיימת הוא ואין נסתר מחמת שנמצא מת אחד ואמרינן אחר הוא ואף שגם האחר יש לו חזקת אמרינן דהוא מרובא דעלמא משא"כ כשנמצא מת בפרצוף ראובן שפיר אמרינן דהוא ראובן מחמת חזקה דהשתא מת ואין זה חזקה המנגדת חזקה דהך חזקה דאזלינן בתרה אינה רק מבררת מי הוא מרובא דעלמא שיצא מחזקתו שהיה חי שהרי ע"כ אחד יצא מחזקתו וכיון דגם ראובן בכלל רובא דעלמא הוא חזקה זו לברר קאתיא שהוא האיש שיצא מחזקתו ואי משום המתנגדת חזקת חי דראובן הרי חזקת חי דראובן מתנגד לחזקת חי דאחר אם תאמר שאחר היא וכיון שגוף הספק אם ראובן או שמעון אין כאן חזקה לראובן יותר שפיר מועלת חזקה זו לברר שראובן הוא ומסייע לחזקת חי של רובא דעלמא שלא נפקד מהם איש וכה"ג כתב הפ"י בקידושין לענין הא דע"א נאמן במקום רוב טרפות ומיעוט כשרות אע"ג דבאתחזק איסורא א"נ ורוב עדיף מחזקה משום שהעד אינו רק מברר המיעוט מתוך הרוב דהא עכ"פ מיעוט דהיתר נמי איכא ואף שהוא ענין אחר מ"מ מסייע להך סברא דכתיבנא: וראיתי בספר שב שמעתא להגאון בעל קצה"ח שמעתא ז' פ' ך"א שהביא דברי הנ"ב דלעיל וכתב ע"ז ולדידי לק"מ דאפילו היכא שהחזקות מתנגדת אוקי כל חד אחזקתי' כמבואר בב' שבילין דמוקמינן כל חד בחזקת טהרה ושניהם טהורין וכן ב' כיתי עדים המכחישים כל כת באה בפ"ע ומעידה אף על גב דחזקת כשרות מנגדות של זו לזו ואם כן ה"ה הכא לא נפיק ראובן מחזקת חי דידי' בשביל האחר שיש לו גם כן חזקת חי ובפרט דאותו אחר שאנו אומרים שמת אינו לפנינו ואין אנו דנין עליו כו' ע"ש ואני אומר שהדין בזה עם הנ"ב ז"ל דודאי הפרש גדול יש בין הך דב' שבילין להך דהכא דודאי בשני שבילין שפיר מוקמינן לכ"א בחזקת טהרה דידיה ורואין את האחר כאלו אינו ואם אתה בא לסתור חזקתו של זה מחמת שאם אתה מקיימה יסתור חזקת חבירו לא איכפת לן בהכי ואין דנין את האדם אלא באשר הוא ומי מכריחנו לדין עמו על חזקת חבירו אם היא קיימת או נסתרה משא"כ בנ"ד כבר ביארתי דאפילו אם נמצא הרוג ואין ידוע מי הוא לא מפיק מחזקת חי של שום אדם ואם אחד שלח גט הא ודאי שנותנין בחזקת שהוא קיים ולא איכפת לן במת או הרוג הנמצא שאנו אומרים שזהו מרובא דעלמא ואין כאן התחלה כלל לסתור על ידי מציאת מת הזה חזקת חיות של זה אך אנן קיימינן שזה הנמצא הכרת פניו ענתה שהוא ראובן וא"כ איך תאמר שראובן עדיין חי הרי מת לפניך וע"כ אם אנו רוצים להעמיד חזקת חיים של זה על עמדו אנו צריכין להעזר על ידי שנאמר שאחר הוא שנסתר חזקת חיותו ולולי זאת אין קיום לחזקת חי של ראובן מחמת המוחש לפנינו וזה לא אמרינן לחזק מוסדות חזקתו של זה על ידי סתירת חזקתו של האחר אבל בב' שבילין אדרבה חזקת טהרה של זה היא כראי מוצק מצד עצמו אין סותרין אותה לקיים חזקת טהרה של חבירו וכללא הוא דלא אמרינן להוציא מחזקה של זה מחמת חזקה של זה ולכן לא אמרינן להחזיק חזקה של זה ע"י סתירת חזקה של זה: ונראה ברור דאף לפמ"ש התוס' בפסחים בב' שבילין ובאו לשאול בב"א דטמאין אינו רק מדרבנן דמדאורייתא מוקמינן אחזקה אף בכה"ג היינו משום דאין הוראות דינו של זה קשור בהוראת דין חבירו ואין התחברות לחזקות המנגדות רק מחמת השאלה ששאלו בב"א וכיון שאפשר לפסוק דינו של זה והס שלא להזכיר שם חבירו כלל אין כאן חומר רק מדרבנן דכיון שההוראה לשניהם כאחד אם יפסוק ששניהם טהורים נראה כמשפט מעוקל ועי' במ"ל פרק י"ט מהל' אה"ט משא"כ היכא שהוראת הדין לילך בתר חזקה אין לו מקום כי אם אחר שנצרף לזה ספק של חבירו וצריך לסתור חזקתו ל"ש לומר שהוא ישאר בחזקת טהרתו סתירת חזקת חבירו ובזה נלענ"ד ליישב קושיי' אא"ז מהרש"א ז"ל בתוס' חולין דף ח' דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שאפשר להיות משא"כ דהך דב' נזירין שדבר שא"א להיות שניהם טמאים בודאי ע"ש ובריש נדה ותמה מהרש"א דא"כ שוב גם ברה"י נוקמא בחזקת טהרה כמו ברה"ר ובת"י ריש נדה הרגישו ג"כ בזה ובקו' כללי החזקה אשר לי הבאתי דברי אא"ז מהר"ם מלובלין שם שכתב דנהי דלא גמרינן מסוטה לטמא ודאי מ"מ יש לטמא מספק ופירשתי דבריו ע"פ מ"ש התוס' בנדה דילפינן מסוטה דטמאה ודאי אע"ג דחזקה שאין טמאה ודאי נמצא ששני דברים למדנו מסוטה חדא דלא אזלינן בתר חזקה ואידך דכיון דלא אזלינן בתר חזקה מטמאין בודאי וא"כ נהי דלענין זה דלטמאות ודאי לא ילפינן לפי שהוא דבר שא"א להיות מ"מ לענין זה שיהיה ספק ולא ניזל בתר חזקה שפיר ילפינן מסוטה דהא זה אפשר להיות משא"כ לענין טומאה דמעל"ע שפיר כתבו התוס' דלא ילפינן מסוטה שאין בה טומאה למפרע כל עיקר ולכן לענין למפרע מוקמינן אחזקה אך לפי מה דכתיבנא א"ש דברי התוס' בפשיטות משום דלכאורה קשה לפמ"ש התוס' דבר"ה מוקמינן אחזקת טהרה ולכך פריך תרי והך דקאי גבייהו הו"ל תלתא והו"ל ס"ט בר"ה ומאי קושיא כיון דא"א לטהר רק מחמת דגם חבירו קאי התם וכך הוא צריך להודיע לב"ד בכדי לעשות ר"ה וא"כ הו"ל כבא לשאול עליו ועל חבירו וכמבואר בכתובות ך"ז גבי מחבואה ע"ש בדברי רש"י ותוס' שם אך באמת ז"א דהך דבא לשאול עליו ועל חבירו טעמא משום דכבת אחת דמי והא דמטמאינן בב"א אינו רק מדרבנן לחומרא אבל לא להביא קרבן טומאה אך לפמ"ש דדוקא היכא שיכול לישאל בזאח"ז שאין הוראתו קשורה בחבירו אז אף שהשאלה בב"א אין טמאין רק מדרבנן משא"כ אם ההוראה לטהר הוא קשור בחבירו הו"ל זקות המתנגדות א"כ גם בזה דלולי חבירו אין כאן ר"ה ואין מקום להורות טהרה וא"כ כשבא להורות היתר על ידי צירוף חבירו הרי חזקת טהרה שלו מנגדת ולכן צריך להביא ג"כ קרבן טומאה וא"כ מאי פריך תרי והאי דקאי גבייהו כו' וצ"ל דבגוונא דהתם שפיר מיקרי חזקת טהרה שאין הוראה זו קשורה בחבירו דאף שכדי לטהרו הוא מוכרח לצרף אחרים לומר כי ברבים היו עמו מ"מ אין הכרח שיש כאן ספק על האחרים כלל דשמא אינם נזירין או שהיה נזיר טמא או נכרי וכדומה דלענין ר"ה כל בי תלתא הוי ר"ה יהיה מה שיהיה ומ"ש אין נ"מ בהם אם נטמאו או לא ואין שייכות להעמידם בחזקת טהרה כיון שא"צ לעיין בדינם כלל ולכן שפיר פריך דנוקמי לכ"א אחזקת טהרה לפי שאין הוראת האחד קשור בספק של חבירו שאין אנו צריכין לצרף חבירו רק שיהיה ר"ה על ידו אבל לא לדון בו אם טמא או טהור משא"כ למאי דמתרץ ראיתי טומאה שנזרקה והוי ס"ט ברה"י ומצד שאלת עצמו אם היה נ"מ בהאחר אם טמא אם טהור אז היה ודאי טמא כדין כל ספק ברה"י ומה שאנו מוציאין אותו מכלל הזה היינו לפי שגם השני נזיר וצריכין אנו לידע בו ג"כ אם טמא או טהור ואין ללמוד מסוטה לטמאות שניהם ודאי וא"כ עכ"פ ליכא לאוקמי אחזקת טהרה שהרי אם נרצה להורות לו טהרה הוא מחמת שקשור עמו שאלות חבירו ובכה"ג חזקות המתנגדות מיקרי ולכן שפיר מביאין קרבן טומאה ג"כ מדאורייתא וזה ברור. ועפ"י מ"ש נתיישב טפי אותה סברא שכתבתי לחלק בין מת לנהרג דמת י"ל שמא א' ממתי עולם שכבר מתו מן החיים זה כביר ולכן שפיר י"ל דמוקמינן לראובן בעל האשה בחזקת חי דאין התנגדות לזה מחזקת חי שהי' לזה המת כיון שאפשר לומר שמת זה כביר ואין שייך לדון בו ובחזקת חיותו כלל משא"כ בנהרג כיון שע"כ זה מקרוב שנהרג וא"כ נופל עליו ג"כ חקירה זו אם יצא מחזקת חי או לא והוי חזקות מתנגדות אך אפשר דלפמ"ש בב' נזירין בס"ט בר"ה כיון שאין נ"מ לדינא בזה שיצטרך עמו להיות ר"ה שפיר שייך חזקת טהרה א"כ י"ל דגם בנהרג כיון די"ל דאחר הוא שאין ידוע לנו לדון עליו כלל לא איכפת לן בחזקת חי דידיה ויש קצת לחלק בדבר וקצרתי: והנה בנה"כ השיג על הט"ז וכתב דבהך דספק ג' טעמא משום דאיכא נמי חזקת א"א והסכים לדבריו אא"ז בס' בכ"ש במ"ק דף י"ט וכן הגאון בנ"ב בסוף מה"ט אתי עלה ע"ש ולפ"ז אין מקום חילוק בין מת או נהרג ולענ"ד י"ל דשפיר אית לן למימר בטעמא דהנך דשרי תוך ג"י משום דמוקמינן ההורג בחזקת