בית אפרים אבן העזר חלק א רו

רק שנתלה שאף שהזיזו או טלטלו לא סיפר להשני בזה לא זז מסברתו בס' ס"ה והובא בק"ע סי' רפ"א דכל שהשני אמר להדיא שהראשון אמר לו קברתיו או הזזתיו אין לתלות שהראשון הזיזו דמאי אולמי דהאי מהאי וע"ש בסי' ס"ה שדקדק מדברי הר"ן בתשובה דאף אם לא פירש השני אם אמר לו הראשון שקברו או לא אין תולין לומר שאמר לו שקברו או אפילו לא אמר לו תלינן שקברו דמסתמא לא תלינן בזה וא"כ בנ"ד שהסיפור מבואר שהעכו"ם המסל"ת לא קברו אותו בזה לא קאמר מהראנ"ח: איברא שמה שכתב מהראנ"ח בשם מהריב"ל בעד המעיד ולא פירש כו' משמע בכה"ג מיקל ליתא דבאמת הוא מקיל אפילו מבואר מתוך עדות השני שהראשון לא א"ל שקברו אמרינן שהזיזו ולכן לא חש לספר זה הפרט כו' כמ"ש בק"ע סי' מ"ב אך עיקר טעמא דמהריב"ל שם מאחר דרוב הפוסקים סוברים דלא בעינן קברתיו כו' ע"ש ובכאן י"ל שראה ההריגה איכא דעות מלבד הרמב"ם דס"ל דבעינן קברתיו אך כבר כתבתי דבאמת א"צ לתלות שראה ההריגה וממילא דלא אמרינן הכי וכמש"ל כמה ראיות מכריחות דמשמע בש"ס דאף שהיה עם הורגיו סגי בלא קברתיו וכן מוכח לענ"ד בתוספתא סוף יבמות אבא יודן איש ציידן אומר מעשה בגוי וישראל כו' וספדתיו וקברתיו ובא מעשה כו' אמר רשב"ג מעשה בקולר של בני אדם שהלכו לאנטוכי' בחזירתן אמרו נהרג ממנו איש פלוני יהודי ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את אשתו עכ"ל הרי דברישא נקט קברתיו ובסיפא דעובדא דרשב"ג לא הזכירו וקברתיו משמע דנקט הדברים כהווייתן וס"ל דכל שאמר נהרג איש פלוני בלא קברתיו סגי ואף דמשמע דהתם במלחמה מיירי ובמלחמה ס"ל להרי"ף דקברתיו בעינן יש ללמוד מזה כמ"ש במרדכי דאם אמר בסוף המלחמה מצאתי הרוג כו' וכוון שאמרו סתם יש לפרש דלא נהרג במלחמה וצ"ע על מ"ד דנהרג סתם בשעת מלחמה הוי כאומר נהרג במלחמה ואפשר דמפרש דשלא בשעת מלחמה הוי או שהם לא הלכו למלחמה רק לקנות שלל וכיוצא (ובש"ס דידן מייתי הך עובדא דאנטוכי' בלשון אחר (וא"ש לשיטת הרמב"ם ג"כ אליבא דהר"ן וה"ה דס"ל דמזכיר שמו א"צ קברתיו והכא קאמר איש פלוני יהודי ולשאר השיטות צ"ע: ובש"ס דידן מייתי הך עובדא דאנטוכי' בלשון אחר ע"ש וגם יש לצרף לזה דעת הפוסקים שהביא המרדכי שכתבו וסברת הלב הוא דלא שייכא אותה בעי' דע"א במלחמה כ"א בישראל המתכוון להעיד י"ל שבשעת מלחמה נתן לבו להתיר על הנדמה דבר ההוה להיות (כצ"ל וכ"ה בהגמיי' ע"ש) אבל גוי שמספר לפ"ת ואינו שם כוונתו לשום דבר אינו אומר אחר הנדמה כ"א כאשר ראה כו' ע"ש ונראה שהם מפרשים האבעי' בלא קברתיו רק דחיישינן שהעד אומר בדדמי והיינו משום דמימר אמר כל הני דאיקטול איהו פליט או זמנין דמחו ליה כו' ולכך אע"פ שהוא אומר מת סתם ולשון זה מורה שראה אותו בפניו וידע שמת ממש י"ל שמחמת אומדן הדעת שכן הוא דבר ההוה להיות אומר כן בסתם משא"כ במסל"ת אבל במסל"ת כשאומר מת סתם שמשמעות הלשון הוא שראה בפניו וידע בו שמת לא אמרינן דאמר בדדמי אבל למאי דמפרש הרי"ף האבעי' בקברתיו דשמא העד משקר ונתפשטה לקולא ובלא קברתיו לא איבעיא לן דודאי יש לחוש לבדדמי ואפילו בב' עדים ע"כ דאיכא חשש בדדמי שאף שראה אותו מת חיישינן שמא לא מת ממש וכגוונא שכתב הרמב"ן דחזינהו דדמי וקיימי כו' וזמנין דמטמר נפשיה בענין ותחת הרוגים יפולו דאל"כ בשני עדים אין לומר שמעידין על דבר ההוה ורגיל ולכן צריך דוקא קברתיו או טלטל והזזה א"כ אין לחלק בין מסל"ת לשאר עדים דגם במסל"ת יש חשש בדדמי בכה"ג דמחמת שראה בפניו ונדמה לו שמת ובאמת לא מת ובאמת דהנך עובדי דאמרינן מעשה בששים ב"א שהלכו לכרקום כו' הכי משמע דהא דנקט וקברתים ולהרמב"ם החילוק בין הנך עובדי דשכיב חיוואי לפי שמזכיר שמו אבל לשיטת הפוסקים שבמרדכי מה חילוק יש בין מזכיר שמו או לא ולדידהו צ"ל דמה דנקט וקברתים הוא לאו דוקא דהא גבי הא דאבא יודן מעשה בגוי וישראל שהיו מהלכין בדרך כו' משמע דלאו שעת מלחמה הוה ואפ"ה נקט קברתיו ודחיקה להו סברת הרמב"ם דאף בלא מלחמה צריך קברתיו דמסל"ת שאינו מזכיר שמו גרע וקצת מסייע להו לשון התוספתא שהבאתי דקאמר נהרג ממנו איש פ' יהודי דקצת משמע שהיא בעת המלחמה ולכך אמרו נהרג ממנו כו' ואפ"ה לא הוזכר קברתיו משום דמסל"ת א"צ קברתיו ולהחולקים צ"ל דלא היה בשעת מלחמה וא"ש גם להרמב"ם כיון דמזכיר שמו וכמש"ל ונראה דאע"ג דבד"מ כתב שחולקים על דין זה וס"ל דבמלחמה גם מסל"ת צריך קברתיו מ"מ כתב מהריב"ל דבתרתי לטיבותא שהוא עד מפ"ע ומסל"ת יש להקל עיין בק"ע סעיף מ"ח ומכ"ש כאן דלאו מלחמה הוא כלל ואף שכתב המרדכי והגמ"יי דהר"ש והר"נ גמגמו לומר דבמסל"ת לא מהני ט"ע וכאן אם נימא שלא ראו ההריגה לא היה להם רק הכרה בט"ע כבר הסכימו כל הפוסקים שאין לחוש לזה וכמ"ש הב"ש ס"ק ט"ו: ועוד יש לצדד ולומר דבנ"ד א"צ קברתיו אף להרמב"ם דס"ל במסל"ת דעלמא צריך קברתיו ע"פ מ"ש מהר"מ שמה שאמר העכו"ם אני הייתי לוקח ליטרא ומביא אותו בעגלה של כו' דזה אלים טפי ממסל"ת מת או נהרג דלא עביד לגלויי כולי האי ואינו בהכחשה והזמה בקל אם הוא משקר ואפ"ה מהימן כ"ש בנדון זה דעביד לגלוי לאלתר ומרתת שמא ימצא מוכחש אם יאמרו לו אחרי שאתה יודע מקומו הראה לנו וניתן לך ליטרא כו' ע"ש ולפ"ז י"ל דגם בנ"ד שסיפר העכו"ם שאמרו לו עכו"ם שבכפר בא ונראך שהוא מוטל ביער הרוג זה הוי הוכחה שידעו שמת בודאי שטלטלוהו והזיזו אותו שאל"כ מה להם להכניס עצמם לומר בא ונראך ולסמוך על הדמיון שמא דמיונם כוזב ונמצאו בדאים ומוכחשים ואף שבאשה חוששין שאומרת בדדמי אע"פ שע"פ דבריה הוא נשאת ומכנסת עצמה לחומר שהחמירו חז"ל באשה אמרינן טפי בדדמי מתוך שחפיצה להיות מותרת להנשא דמיונה כוזב לה יותר משא"כ בע"א דכמה ס"ל דלא אמרינן בעד בדדמי כלל אף דבאשה אמרינן והלכך בנ"ד לולי שידעו בבירור לא היו אומרים בטח שיראהו המקום אשר נפל שדוד ומושב שמה כיון שנפשם יודעת שסמכו על הדמיון לבד וכבר כתבתי לעיל דהך דהכא הוי כמעייל נפשיה לאכרוזי שלדעת הריטב"א אליבא דהרמב"ם א"צ בזה קברתיו: ומצאתי בשו"ת רבינו בצלאל אשכנזי סי' שכתב שם וז"ל ועדיין יש לבע"ד לחלוק שראוי לחוש לשיטת הריטב"א כו' ונראה דאפי' שיטה זו כיון שאמר מסל"ת היהודי שהוא משרת כו' שהרגו אותו הערביים הוא מושלך בגזירה בכפר זפית שלא בא להודיעם הריגתו אלא מקום שהוא מושלך שמה והיינו לומר שילכו בכפר זפית ושמה ימצאהו ולא מעייל נפשי בהכין אי לאו דקים ליה דשכיבי ועדיפא הך טפי מהכרזה וכיוצא בזה כתב מהר"מ דהך סהדותא אלים טפי משאר מסל"ת דמרתת אם יצא מוכחש כו' ע"ש ושמחתי כמוצא שלל רב ואע"פ דמדייק שלא בא להודיעם הריגתו כו' ובנ"ד נראה שבאו להודיעו גוף ההריגה מ"מ ליכא לפלוגי בהכי דסוף סוף נתכוונו ג"כ להראות מקום שהוא מושלך שמה וכההיא דמהר"מ: איברא שיש מקום לחלק בין נ"ד למהר"מ דלכאורה קשה בנידון דמהר"מ שכתב דאלים טפי לפי שיהיה מוחזק כפרן במה שאמר שמוטל במקום פלוני והייתי לוקח ליטרא כו' דמאי אולמא משאר מסל"ת ואי משום דמרתת שיהיה נתפס בשקרו הא מצי לאשתמוטי בפשיטות שביני וביני כלבים וחיות השדה אכלוהו או גררוהו וצ"ל דלא ניחא ליה בהכי דמ"מ לא נפיק מחשד שיאמרו הרוצה לשקר ירחק עדותו ועינו נתן בממון שרצה לרמות אותם ליקח ליטרא ולומר אח"כ אמתלאות וסיבות שלא הביאו ולכן מרתת משא"כ בנ"ד שדרך שיחה בעלמא ספרו לעכו"ם זה שפיר אומרים על הדמיון ואם ילך אתם ולא ימצא מה איכפת להו ולזה יענו כבר אכלוהו או גררוהו חיתו יער: אך באמת נראה שא"א לומר בנדון דמהר"מ שמרתת שיחשדוהו שאומר בשביל שיתנו לו הליטרא דאם איתא שיש סברא לומר שמעלה על דעתו שהם יתנו לו הליטרא קודם הבאתו ולכן חושש שיחשדוהו וכמ"ש אם כן למה הוי מסל"ת ניחוש דשמא אמר כן שחשב בדעתו שיוציא מהם ליטרא אלא ע"כ כמו שכתב מהר"מ