בית אפרים אבן העזר חלק א רה

מחמת שתולין שראה ההריגה אבל הוא היה בלא פחד ויכול לראות במתון מה נעשה בו דל"ח שאומר בדדמי: ולכאורה נראה להכריע בזה כדעת מהר"ם דמשמע מדבריו דאף אם נאמר שהיה אצל ההריגה ל"ח לבדדמי דאם נאמר שזה דומה לראה הטביעה וניחוש לבדדמי דמיתה כמש"ל א"כ אף בע"א יש להחמיר בזה וכמש"ל מדברי הרשב"א שדבריו מורים להחמיר בזה בע"א שראה ההריגה אף במלחמה קטנה דנפלו עלינו לסטים ולפי זה תיקשי דהא משמע בש"ס שמתירין בפשיטות כל שאמר נהרג וכדאיתא במשנה אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג כו' ומבואר שם דאי לאו הכחשה היתה מותרת על ידי עדות מה שנהרג וכן איתא בדף קכ"ב מתוך הדברים נזכר ר"ג שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא ר"ג נשותיהם ע"פ עד אחד ומשמע שהעד הוא המעיד הראשון שהרי בתר הכי קאמר והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד וד"ל דהתם מיירי שלא שאמר שהיה אצל ההריגה רק שמצא ההרוגים והכירם ובכה"ג מיירי מתניתין דאשה אומרת נהרג דזה דחוק דבכה"ג הו"ל לפרושי ועוד דלפ"ז באנו לחוש ספק אחר ג' והרשב"א גופיה מספקא ליה בהא וא"כ נצטרך למצוא דרך רחוק דמיירי באופן שנתברר להם מפי אחרים שהוא תוך ג' וכל זה אינו במשמע אלא פשטת הדברים משמע דמיירי שמעיד שראה ההריגה וכן מוכח לענ"ד ביבמות ך"ה הרגתיו הרגנוהו כו' ואף לפמ"ש קצת תשו' דברוצח עצמו לא אמרי' בדדמי נראה דהיינו ברוצח עכו"ם אבל בישראל האומר כן שמתירין את אשתו משום דפלגינין דבורא שאחר הרגו ופשיטא דלא מפקינן מפשטא לומר שאומר מפי השמועה רק שאנו אומרים שהוא עד וראה שאחר הרגו והיה עם הורגיו ועיין בב"ש ס"ק ך' ומכ"ש לפי מה דאמרינן התם בעובדא דאשת שמעון בן כהן דאמר להם ר' יהודא משם ראיה באומר אני הייתי עם הורגיו (ועיין בס' עזרת נשים שהביא בס"ק צ"ו דברי הרא"מ בתשובה דגם הרוצח שאומר שהרגו פעמים דאמר בדדמי שחושב שהרגו ולא הרגו וצ"ל קברתיו ואת"ל תיקשי לך ההיא עובדא דקטול אספסתא כו' ת"ל דלא אמר קברתיו י"ל דהתם אי הוי חשבינן לי' מסל"ת היינו חוזרים ושואלין מן העכו"ם היכא הוה עובדא לברר הדבר אם קברו או טלטל אותו כו' אך בשם ס' משפטי צדק כתב שהביא ראיות רבות דהרגתיו א"צ קברתיו ע"ש) ומוכח דאף שראה ההריגה אצ"ל קברתיו ותדע דאל"כ תיקשי לך דהא ידע ההריגה הוה כמו ראה ההריגה כמו בטביעה דאין חילוק בין ראה או ידע וא"כ אף אנו נאמר דמאן דמחמיר בראה הטביעה מבעי קברתיו כל שמעיד שמצא הרוג נימא דבעי קברתיו דוקא דהא מיד שרואה אותו מוטל הרוג בדקירות וחבורות ופצעים יודע שמרי נפש הכהו מכת מות וחושב שמת ושמא באמת לא מת ומה לי שידע ההריגה מפי השמועה או שראה בעצמו שפלוני מושכב הרוג וניחוש דלמא לא קברו או טלטלו ואמר בדדמי ובאמת לפ"ז קשה גם גבי טביעה איך משכחת לה שלא ראה הטביעה שהרי עכשיו הוא יודע מהטביעה שעיניו הרואות שהועלה מן המים ובשלמא לענין בדדמי דצורה שפיר יש לחלק בזה דבעינן' שיהא רואה או יודע שפלוני נטבע אז חוששין שמא אע"פ שנדמה לו שהוא פלוני הנטבע הוא מחמת שדמיונו חזק שזהו שנטבע משא"כ אם לא ידע מה שמוצא עכשיו איש שנטבע מה"ת יאמר שהוא פ' משא"כ לענין בדדמי דמיתה הלא למראה עיניו ישפוט שרואה שהועלה מן המים איש פלוני סובר דמסתמא מת ובאמת לא מת ומה לי שידע מתחילה מהטביעה או שיודע עכשיו ובאמת שהרמב"ן כתב במלחמות וכי יש לחוש לטובע שהשליכו הים שמא חי הוא ונראה כמת (כמו) שיש לחוש במלחמה לסמתרי שיהא צריך לומר וקברתיו להסתלק מספק זה ע"ש אך לפי מ"ש בדעת הריב"ש אליבא דבעהמ"א שכתב דס"ל דאסקוה לקמאי לא הוה כקברתיו וחיישינן לבדדמי דמיתה ולכך מוקי הך דדגלת בלא ראה הטביעה ומה בכך שלא ראה הטביעה מ"מ הרי עכשיו רואה זה הנטבע ויודע שטבע וניחוש שאמר בדדמי ויהיה צריך קברתיו דהא אסקוה לקמאי ל"ה כמו קברתיו וצ"ע כעת: ודאתאן עלה בענין ראה ההריגה אם צריך שיאמר קברתיו הנה במרדכי איתא תשובת הר"י בר מנחם שאפילו אמר העד בשעת מלחמה ראיתי הרוג כו' והביאו רמ"א והח"מ ס"ג ך"ג כתב לפרש דמחלק בין ראה ההריגה או לא (וכבר כתבתי שחילוק זה צ"ע דגם בלא ראה ההריגה הרי רואהו עכשיו שהוא הרוג ואם ניחוש לבדדמי דמיתה אפשר שאומר בדדמי) והנה לפי חילוק זה אין חילוק בין שעת מלחמה או לא ולא בא המרדכי רק לומר דאם לא ראה ההריגה לא איכפת לן אף אם היה שעת מלחמה (וכבר הארכתי לעיל דלכאורה אכתי שייך בדדמי דכל הני דאיקטול כו') אבל בהא דאמרינן בדדמי מחמת שראה ההריגה מאי נ"מ שהוא שעת מלחמה או לא רק מחמת הך סברא לפי שאין פחד לעמוד שם שלא בשעת מלחמה וכבר כתבתי שהרשב"א נראה דלא מחלק בהכי לענין עד דעלמא וגם בח"מ מראה מקום לתשובת ר"א בן חיים הובא בק"ע סי' רפ"ט ושם מבואר שמפרש דהמרדכי מיירי באומר שראה ראשו חתוך בדבר שאין בו ספק כלל אבל אם אומר ראיתיו מת מושכב לארץ אין כאן קברתיו ומשמע במהראנ"ח שם שדעתו להחמיר אף במקום שאין פחד לעד שהר' כתב ובפרט היכא שירא לעמוד כו' משמע דאף בל"ז דעתו להחמיר וגם בתשובה שכתב הח"מ בס"ק ק"ח ולא רצה לסמוך על מ"ש מהריב"ל דבמלחמה קטנה לא בעינן קברתיו לפי שכתב דרך אפשר ולא החליט הדבר וגם כתב דאפשר שעושה עצמו מת כדרך הנהרגים מפני אימת הלסטים וכ"פ שמשליכים אותם בחזקת מתים והם חיים עודנה ע"ש ועיין ברמב"ן במלחמות שכתב א"נ זימנין דעייל במלחמה ולא נפיק מיינייהו גברא וחזינהו לכולהו דדמ' וקיימו וסברי ודאי מיית ליה ודלמא מטמר נפשיה כענין שנאמר ותחת הרוגים יפולו כו' ע"ש וכיוצא בזה י"ל גם בנפלו עליו לסטים שעושה עצמו מת וכמ"ש הח"מ ולפי חשש זה אין חילוק בין שעת מלחמה או לא ואף שהח"מ שם בנידון דידיה מיירי שהאשה ראתה ההריגה מ"מ כאן ג"כ הרי אנו תולין שהיה עם הורגיו כדי לצאת מספק ג' כמש"ל ועוד דמצד הסבר' לכאורה אין מקום לחלק לענין חשש דמחו ליה כו' שהרי אף שלא ראה ההריגה הרי עכשיו עיניו הרואות והביטו אל אשר דקרו הלסטים ונימא שפשט מזה שמחמת דקרות כאלו א"א לחיות וכמש"ל ומ"מ אפשר שיש לחלק בדבר דדוקא בראה ההריגה אז אמרינן כיון שראה שפגעו מרי נפש אמרו לכו ונהרגהו ורואה שהכהו מכת מות נדמה לו שבודאי נגע החצי על לבו במקום שאינו יכול לכוות ולחיות אבל אם לא ראה ההריגה רק מחמת שהוא מושכב לארץ כאבן דומם אף שרואה בו פצעים וחבורות לא ידון רוחו באדם לעולם שהוא מת עד שהוא מטלטלו טלטלה גבר לעיין בו היטב כיון שהוא מכירו ויודעו וא"כ הוי כמו קברתיו וכך מבואר מתה"ד דלעיל דאף באומר סתם ראיתיו מושכב הרוג כיון שלא ראה ההריגה ל"ח דלמא ראוהו מגוייד ואומר בדדמי וא"כ עכ"פ לפום מה דכתיבנא שהלכה רווחת בספק תוך ג' להתיר כדעת המקילין וגם יש צדדים אחרים שאפשר לומר שהיה ברור לו שהוא תוך ג' ולא מחמת שראה ההריגה וא"כ אין אנו צריכין לתלות כלל שהעכו"ם שאמרו בא ונראך פלוני מושכב הרוג ראו ההריגה וכל שא"צ לתלות מה"ת לומר שראו ההריגה ממילא דיש לסמוך על הנך סברות דלעיל דבכה"ג ל"ח לבדדמי ואף לפי דעת הר"י סאגיש אליבא דהרמב"ם א"צ קברתיו בנ"ד ובפרט שדעת מהריב"ל הובא בק"ע אות מ' דעד מפ"ע אף שאין תולין לומר שקברו מ"מ תולין לומר שהזיזו ממקום למקום דהוי כמו קברתיו ואמנם קרא ערעור ע"ז מן הבאים אחריו ובפרט ממראנ"ח בתשובה כמ"ש בק"ע סי' רפ"א וסי' רצ"ג: ומה שסיים בק"ע אבל מקצת הגדולים סומכים בעד מפ"ע להקל בחשש דקברתיו כמו שתמצא למהריב"ל ולדבריו האשה מותרת הנה עיינתי בתשו' מהראנ"ח וראיתי שכתב וז"ל אלא שראיתי גדולי האחרונים שהורו בעד המעיד מפי עכו"ם ולא פי' אם אמר לו קברתיו דתלינן שהעכו"ם אמר לו דברים המספיקים להוציא מחשש קברתיו וכמו שתמצא למהריב"ל בתשובותיו כו' והנה זה ענין אחר הוא שהספק הוא שלא נודע לנו אם הראשון אמר להשני קברתיו אם לא ובזה לא החליט מהראנ"ח הדין ולכן כתב שע"פ סברא זו יש להתיר אבל בידוע שלא אמר הראשון קברתיו