בית אפרים אבן העזר חלק א רד

יושיענו זה שהמעיד אינו עומד במקום פחד דכיון דחיישי' לדברי הרי"ף שהעד אומר בדדמי אם כן ניחוש ליה דמימר אמר כל הני דאיקטול כו' דזה שייך אף שהעד אינו עומד במקום פחד וכמש"ל לשון תשובת הרשב"א בזה דמשעה שירד למלחמה ולא שב מחשב הוא בדעתו שמת כדרך שמתו האחרים ומ"ש המרדכי והביאו הב"י ורמ"א דאם הלך סמוך למערכת המלחמה ליכא בדדמי שאין מקפידים על ההולכים בלא כלי זיין כו' היינו שהבעל עצמו לא היה במקום סכנה אף שהאשה או העד אין להם סכנה מ"מ שייך לומר כמה דאיקטול כו': אך מה שהביא הגאון מ"ו ז"ל מדברי הרא"ש בתשוב' לכאורה הוא ראיה ברורה שחולק על הרשב"א והנה תשובה זו לא נמצאת בתשו' שלנו רק בכלל ך"ב כתב וכן עשינו מעשה באשכנז בשעת הגזירות התרנו נשים ע"פ עדות בעלי תשובה וכתבתי ע"ז תשובה גדולה וכתב הב"י ע"ז ואותה תשובה גדולה הנ"ל באה לידי וכתב בה עוד אחר שהמירו לא היה להם עוד עת מלחמה וראה וידע ולא אמר בדדמי וראיה מפרק האשה שלום דאמר רב אידי אשה כלי זיינה עליה אלמא דבמלחמה קטנה דאינה יריאה ואינה בורחת לא אמר' בדדמי עכ"ל ולכאורה ההיא דהרא"ש פליגא על דברי הרשב"א דלעיל דהרשב"א דחה הראיה דאשה כלי זיינה משום דדוקא גבי אשה כיון שאין לה פחד היא מדקדקת היטב לידע משא"כ בעד דלא איכפת ליה בהכי וגם לכאורה קשה על הרא"ש דאין ראיה מהא דאשה כלי זיינה דהתם במלחמה קטנה ולא שייכא סברא דכל הני דאיקטול רק משום דזמנין דמחו לי' בגירא כו' בזה מהני הך דאשה כלי זיינה דכשאין לה פחד מדקדקת היטב עד שיתוודע לה שמת בבירור ולא אמרה בדדמי רק במלחמה לפי שיריאה לעמוד לפי שזורקין חצים ואבני בליסטראות ואין מתכוונים על מי שיפול וכמ"ש התוס' שם משא"כ בנדון דהרא"ש נהי דפלטינן מחשש' דמחו ליה כו' מ"מ עדיין י"ל כל הני דאיקטול כו' דדוקא באשה אמרי' כיון דרחמ' ליה נטרה עד דחזיי' משא"כ בעד דעלמא אך י"ל דהך סבר' כל הני דאיקטול ל"ש אלא במלחמה שהמלכיות מתגרות זו בזו משא"כ בנדון דהרא"ש שלא היה מלחמה רק עם ה' נפלו בחרב מחמת שרצו להעבירם על דת וקידשו ה' ומי שהמיר היה ניצול ואם כן למה יאמר העד כל הני דאיקטול כו' שהרי הוא עצמו ניצול על ידי המרה ושמא גם בעל האשה לא מסר נפשו והחליף דתו ואף על גב דגבי עישנו עלינו הבית כו' אמרינן בדדמי ובאמת הוא ניצול כי היכא דלדידה אתרחיש ניסא כו' ולא אמרינן דמה"ט גופה לא אמרה בדדמי דמימר אמרה בדדמי דמימר אמרה דלמ' כי היכא דלדיד' כו' אלא ודאי קושט' קאמרא אך ז"א דהתם לא סמכה דעתה לומר שמא אירע לו נס אף על גב דלדיד' איתרחיש כיון שאינו טבעי רק דרך מקרה ונס סומכת טפי באומד הדעת שמת ולא תשים אותו על נס וחיה משא"כ בנדון דהרא"ש מה אומד הדעת יש בזה שלא עשה כמותו ולמה יאמר בדדמי שזה בחר לו מות מחיים בעת הגזר' ר"ל רבים חללים עשו ולמה לא יחוש שזה היה כאחד מהם ולכן ליכא בדדמי מחמת כל הני דאיקטול רק דנימא בדדמי דשמא חזי' לי' דמחו בגירא כו' על זה שפיר כתב הרא"ש דדמי להך דאשה כלי זיינה דבכה"ג שאין פחד ל"ח להך בדדמי: ובזה א"ש דברי הרשב"א גם כן שלא דחה הראיה מהך דאשה כלי זיינה דהתם מלחמה קטנה ל"ש כל הני דאקטול כו' משום דהרשב"א מיירי ממש כנדון דהרא"ש וגם כן ל"ש כל דאיקטול מטעמא דכתיבנא ולכן דחה דגם לענין זמנין דמחו ליה אין מועיל לענין ע"א אע"ג דמועיל באשה גופא דלענין זה ע"א גרע מאשה דהעד לא איכפת ליה אם חי או מת ואינו ממתין אף שאין פחד: ונראה דגם הרשב"א מודה היכא שהמעיד על דבר ברור שראה ראשו חתוך וכיוצא דליכא לאסתפוקי במידי סגי בהכי דהא אזדא לי' חששא דמחו ליה כו' וגם חששא דכל הני דאיקטול כו' ל"ש מטעמא דכתיבנא וגם י"ל דבשביל דסבר כל הני דאיקטול לא יאמר שראה ראשו חתוך דהא לא חשדינן ליה במשקר רק שאומר בדדמי (ובאשה עצמה שאני שי"ל דמחמת בדדמי מוסיפה שקר גם כן דמה"ט ס"ל להרמב"ם דאשה גופה אינה נאמנת אף במלחמה בקברתיו ובמ"א כתבתי שדעת הרמב"ם ללמוד מהך טעמא ולכן לא הביא רק הך טעמא לחוד) ומ"מ א"א להשוות עפ"ז דעת הרא"ש עם הרשב"א ולומר דהרא"ש מיירי בכה"ג שמעיד בדבר ברור שהרי הרא"ש ראייתו מהך דנפלו עלינו לסטים ומדדמי עד לאשה והרשב"א מחלק ביניהם כמ"ש: והנה לפי דברי הרשב"א דס"ל דבעד בכל גווני חיישי' לבדדמי אליבא דהרי"ף אף במקום שאין פחד י"ל דגם בעכו"ם מסל"ת דינא הכי דאף שהעכו"ם אין לו פחד מ"מ י"ל דאמר בדדמי וזה נראה דעת גדול א' במרדכי סוף יבמות שכתב בתשובה יהודי הלך בספינה עם עכו"ם כו' ועוד מאן לימא לן דעכו"ם מסל"ת ואומר שמת לא יהא צריך לומר קברתיו דאל"ה אמר בדדמי ואם ראוהו מגוייד אומר נהרג אף על פי שלא נהרג כו' ונראה מה דנקיט ואומר שמת לאו דוקא אלא ר"ל נהרג וכדמיירי התם בעובדא דידיה ונראה טעמו שס"ל כהרשב"א דאף שאין לו פחד אומר בדדמי ולכן התם דמיירי שאמר שראה ההריגה חייש לבדדמי שראוהו מגוייד ואמר שנהרג ומצאתי בשו"ת מהריב"ל ח"ג סי' ב' שכתב גם כן שט"ס במרדכי מ"ש ואומר שמת והל"ל נהרג וכדיהיב טעמא כו' ומבואר כמ"ש אלא שדוחה דבריו דלא מצינו בפוסקים חילוק זה וכ"ע מודו במזכיר שמו א"צ קברתיו ויחידא' הוא ולפי מ"ש לאו יחידאה הוא בגוונא דמיירי ביה שראה ההריג' וי"ל בדדמי וכמש"ל: וראיתי בתה"ד סי' רך"ג שכתב וז"ל ומ"ש דהרמב"ם מצריך קברתיו כו' ואפילו אם נפשך לומר דה"נ ראוהו מגויד ואיכא למימר בדדמי מ"מ יש לחלק דהרמב"ם מיירי באותן שראו הטביעה דאמרי טפי בדדמי ועובדא דידן לא ראוהו הנפח בשעת הריגה אלא אחר כך: אמנם אדוכתא תנינא כו' ועובדא דידן שידע העכו"ם את לעמל לא בעינן קברתיו וכן מוכח בתשובת מור"מ דלענין שהתיר ע"פ עכו"ם מסל"ת אפילו בלא קברתיו כו' ומהר"ם בתרא' הוא ודסמכ' הוא וההוא תשובה שבמרדכי שכתב מאן לימא דעכו"ם מסל"ת לא בעינן קברתיו לאו תשובת מהר"ם הוא שהוזכרו בה גאונים אחרים ובתר אותה תשובה מיד כתב תשובת מור"ם כו' משמע דקמייתא לאו דיליה הוא כו' עכ"ל העתקתי הדברים ללמוד ממנו שאף על פי שבמרדכי שלנו לא הובאה תשובת מהר"ם כלל במרדכי הארוך איתא להך דתשובת מהר"ם אחר תשובת יהודי שהלך בספינה כו' אשר בסוף יבמות וכ"כ שם בתרומת הדשן לעיל מיניה שכתב דע כי בתשובת מיימוני כו' ומבואר שם בארוך יותר מן הלשון שכתב מהרז"ק מן מרדכי הארוך כו' וס"ל דמהר"ם מיקל בזה דלא תלינן מחמת שראוהו מגוייד אומר בדדמי אך צ"ע כיון דמראש דבריו ניכר שאינו היתר בענין רק לפי שהנפח לא ראה ההריגה כי אם אחר כך אבל בראה ההריגה שפיר יש לחוש לבדדמי ואם כן לא היה צריך לדחות האי תשובה דהמרדכי שכתב מאן לימא לן כו' דהא שפיר מצינו לקיים דברי התשובה הלזו משום דמשמע התם שמעיד שראה ההריגה וגם קשה לפי מה שתלה ההיתר בדברי מהר"מ ומהר"ם כתב שאנו תולין שהוא תוך ג' לפי שראה ההריגה וא"כ הוא סותר למ"ש לעיל שתולה טעם ההיתר לפי שהעכו"ם לא ראה ההריגה (ואם היינו מפרשים דברי מהר"ם כמ"ש הנ"ב דס"ל להקל בספק ג' רק לפי דמיירי שהעיד אחר ג' וכמש"ל א"כ י"ל דבתה"ד לא מיירי בהכי שהעדים הי' ודאי אחר ג' אלא גם העדים הי' ספק ואם כן אין צריך לומר שברור לו לפי שראה ההריגה אבל כבר כתבתי דליתא וכן מצאתי בשו"ת מהראנ"ח סי' שכתב בפירוש דברי מהר"ם כמ"ש שבא להקל אף אם נחמיר בספק ג' ע"ש) ואפשר לומר דאף דמעיקרא בעי למימר דוקא בלא ראה ההריגה וכדמשמע בהרמב"ם מ"מ מייתי במסקנא דברי מהר"ם לומר דמהר"ם ס"ל להקל בכל גונא דאף אם נתלה שראה ההריגה מ"מ לא אמר בדדמי ואף שהפוסקים חולקים על דעת הר"ש והר"ר נתן הסוברים דעכו"ם מסל"ת לא אמר בדדמי היינו לענין מלחמה ממש אבל בגוונא דאיירינן בי' שאין כאן מלחמה רק