בית אפרים אבן העזר חלק א רג

קברתיו אף במזכיר שמו היינו דוקא במסל"ת כה"ג שהעכו"ם מספר לישראל לפ"ת אז חיישינן שמא יש לו איזה כוונה שמשקר מחמת זה וחושב בדעתו כשיתבד' יתנצל שאמר בדדמי ולכך צריך קברתיו משא"כ בגוונא דנ"ד שהעכו"ם לא דיבר עם הישראל כלל רק עכו"ם סיפרו לעכו"ם לפ"ת והישראל לבדד ישכון והאזין דבריהם מה שהם משיחין זה עם זה בכה"ג נראה דאין לחוש כלל שמא יש לו איזה כוונה ומשקר אלא מסל"ת גמור כזה אף קברתיו א"צ ואפילו תימא דאף במזכיר שמו צריך קברתיו להרמב"ם ומכ"ש שהרבה פוסקים סוברים דבכה"ג שהכירו או מזכירו בשמו אף הרמב"ם מודה: והנה הב"י הביא בשם הר"י סאגיש שכתב בדעת הרמב"ם דדוקא היכא שהעכו"ם אומר שהיה אצל מיתתו או אצל הריגתו חיישי' שיאמר בדדמי וצריך קברתיו וכך נראה מדברי תה"ד סימן רכ"ג וכמ"ש מהר"ם בן חביב בס' עזרת נשים ע"ש והאריכו [בזה כמה אחרונים בתשובה והנה בנ"ד שלא אמרו העכו"ם שהיו אצל ההריגה רק שרצו להראותו מושכ' הרוג א"כ לא בעינן קברתיו: אך צ"ע לפי מ"ש לעיל בהיתר הספק דתוך ג"י לפי שאנו תולין שהיו בשעת הריגה וכמ"ש בשו"ת מהר"מ ואם כן האי קולא דאתי לידי חומרא הוא דפלטינן מספיקא דתוך ג' ונפלנו ברברבתא שבאנו לידי ספק בדדמי כיון שלא אמר קברתיו ואין ראיה מתשובת מהר"ם די"ל דלא ס"ל כהרמב"ם בזה להצריך קברתיו או דס"ל כשאר השיטות אליבא דהרמב"ם כמש"ל דלדידהו א"ש דלא בעינן קברתיו בנדון דמהר"ם ונ"ד אבל לשיטת מהר"י סאגיש לכאורה היה מקום להחמיר בזה מטעם ממ"נ דאם ראה ההריגה וידע שהוא תוך ג' יש לחוש לשיטת הרמב"ם דמצריך קברתיו בכה"ג: ואמנם לכאורה אף בלא שיטת הרמב"ם היה מקום להחמיר בזה אם נימא דראה ההריגה שהרי בעהמ"א והרא"ש מחמירין בראה הטביעה והרבה מפורשים ס"ל דבהכ"ג אף אסקינהו וחזינהו לאלתר ל"מ דאמרינן דאמר בדדמי ואם כן גם בראה ההריגה יש להחמיר דמה לי ראה ההריגה או ראה הטביעה איברא דאחר העיון ז"א דבשלמא בראה הטביעה שפיר ס"ל לבעהמ"א והרא"ש להחמיר דחיישינן לבדדמי דצורה דמאחר שידע שזה נטבע אומר בלבו שזה שהועלה זהו שנטבע ובאמת אחר הוא ואף דלא אישתהי מ"מ מים משנים קצת צורת הפנים וכמ"ש במ"א משא"כ כאן דאיירינן לענין חשש בדדמי שמא אמר בדדמי שמת ובאמת לא מת אף על גב דבמלחמה כה"ג חיישינן דלמא חזו דמחו ליה בגיר' כו' כיון שהוא ירא על נפשו לעמוד שם ולראות שמת ממש משא"כ בכה"ג אף שראה ההריגה כיון שאין פחד לנגד עיניו כשאומר שהיה הרוג אמרינן דראה שפיר שנהרג ממש: אמנם לפי מ"ש בתשובה אחת זה כביר לתמוה על הריב"ש סי' שע"ח דמשמע מדבריו דקברתיו מועיל אף בראה הטביעה לדעת בעהמ"א ולכאורה מה שייכות קברתיו לבדדמי דצורה והוכחתי דס"ל דאין חשש לבדדמי דצורה כיון דחזיא לאלתר רק לבדדמי דמיתה ולזה מועיל קברתיו ולכן כתב דהרז"ה ס"ל דאסקוה קמאי אינו כמו קברתיו ולכך הוצרך לאוקמי עובדא דדגלת בלא ראה הטביעה וגם העירותי שם במ"ש הרמב"ן בעובדא דב' ת"ח דהו"ל לאוקמי דאמרי קברנום והארכתי בזה א"כ נראה דאם באנו לחשש בדדמי דמיתה בעינן קברתיו אף דאסקו' ואין כאן פחד לעמוד על הבירור שמת דמחמת הטביעה אומר בדדמי ואם כן ה"ה בראה ההריגה די"ל דל"מ מה שאינו שעת המלחמה ואין פחד דמ"מ אינו מעיין הטיב ואומר בדדמי ובתשוב' מהריב"ל סי' ב' כתב דאפשר דבמלחמה קטנה א"צ קברתיו דדוקא האשה שאמרה נפלו עלינו לסטים הוצרך הש"ס לטעמא דאשה כלי זיינה עליה משמע דבעד לא חיישי' דאשה אומרת טפי בדדמי משא"כ העד דוקא במלחמה גדולה דשייך למימר כל הני דאיקטול כו' ע"ש וא"כ מבואר שבא לומר דאף במקום פחד ל"ח בכה"ג לבדדמי דמיתה ומכש"כ במקום שאין פחד ומדברי הריב"ש שכתבתי הוא להיפך דאפילו במקום שאין פחד יש לחוש כיון שראה ההריגה ולפ"ז צריך ליישב הא דאמרי' אשה כלי זיינה עליה מבואר מזה דבמקום שאין פחד ל"ח דאמרה בדדמי ונטרה עד דחזי דמת: ומצאתי בשו"ת תולדות אדם להרשב"א סי' ל"ב באמצע התשובה שכתב וז"ל ומה שטען אפטרופס של היתום דהו"ל ע"א במלחמה ואין עדותו עדות עד שיאמר וקברתיו וטוען האשה השיב דשאני הכא דלגבי עד זה שעת שלום היה כיון שהיה נוהג בפניהם כנכרי ונראה שהיה מדמה זה להא דאשה כלי זיינה עליה ואין הנדון דומה לראיה דהתם באשתו שאינה נפרדת ממנו כל שאינה יראה מן הלסטים אבל אינש דעלמא לא דומה לו להמתין אם ימות או יחיה ומיהו לדידי נ"ל דלעולם אין העד אומר בדדמי ואף בלא קברתיו אין עדותו עדות ויש להשיב על דברי רב אלפסי כו' ע"ש מבואר דלשיטת הרי"ף שפיר י"ל בדדמי בע"א אף במקום שאין פחד ומ"ש מהריב"ל דבמלחמה קטנה ל"ש דאמר כל הני דאקטול כו' הנה בש"ס קאמר ע"ז את"ל דנטרה עד דחזי' זימנין דמחו לי' בגירא כו' וזה שייך אף במלחמה קטנה ועי' ח"מ ס"ק שהביא דברי מהריב"ל דאפשר דבמלחמה קטנה לא בעינן קברתיו וכתב כיון שכתב דרך אפשר אם כן לא החליט הדבר ע"ש ולכאורה דשפיר קאמר מהריב"ל דבמלחמה קטנה לא אמרינן בדדמי כיון דליכא למימר כל הני דאיקטול כו' ואע"ג דבש"ס קאמר נמי את"ל כיון דרחמא ליה נטרה עד דחזי' זימנין דמחו ליה בגירא היינו נמי דוקא באשה דאמרה עפי בדדמי וכמ"ש מהריב"ל דבאשה אף במלחמה קטנה חיישי' ולכן הוצרך לטעמא דאשה כלי זיינה עליה והיינו דבמקום שאין לה פחד היא ממתנת עד שרואה בעיניה אם מת ממש או לא מת משא"כ במקום פחד אז ממלטת על נפשה ואומרת בדדמי מחמת דחזי' דמחו לי' כו' וכ"ז באשה עצמה ומלחמה בעולם משא"כ בעד דעלמא נהי דלשיטת הרי"ף בלא קברתיו חיישי' גם בעד דאמר בדדמי היינו בדדמי כי הא דכל הני דאיקטול כו' אבל היכא דל"ש הא רק דנימא דחזו דמחו לי' בגירא כו' כולי האי ל"ח בעד דהא שאר הפוסקים ס"ל דלא אמרי' בדדמי גבי עד ואם כן אף הרי"ף שסובר דאמרי' לית לן למימר אליבי' כ"א בדדמי דשכיח טפי כדמשמע בש"ס דמעיקרא קאמר טעמא משום דסברא כל הני דאיקטול והדר קאמר ואת"ל כו' זמנין דחזי' כו' משמע דהך טעמא דכל הני דאקטול פשיטא ליה טפי מהך דמחו לי' כו' וכמ"ש הרשב"א בתשובה לדעת הרי"ף דבכל מקום סכנה שדרכן של ב"א מתים שם כמלחמה ומים בין שיש להם סוף או אל"ס משעה שהוא יודע שטבע או שירד למלחמה ולא שב מחשב הוא בדעתו שמת כדרך שמתו האחרים וסומך על הדמיון ומעיד והלכך צריך שיאמר בפי' קברתיו כו' ע"ש והוא הטעם שאמרו כל הני דאקטול כו' ובמלחמה קטנה ל"ש זה: וגם כי במ"ש לעיל מתשובת תולדות אדם להרשב"א דבע"א אף על פי שאין פחד חיישי' לבדדמי מצאתי בכתבי אבי מ"ו הרב הה"ג זלה"ה תשובה אחת שכתב בימי חורפו לצדד בהיתר עגונה אחת שנהרג בעלה בשעת גזירת אוקריינא שנת תתק"ח לפ"ק בק"ק אומאן והאקאזאקען הרגו גם שרים מאנשי פולין אם לא מי שחזר לדתם ופריצ' אחת היתה מסל"ת שהיא המירה דתה אז והצילה נפשה וגם אמרה לאחי בעל האשה לאחיכם קדוש יאמר לו כו' ועל ענין זה כתב הגאון מ"ו ז"ל בתוך התשובה וז"ל דכאן ל"ה דין מלחמה וכן הוא בב"י בשם הרא"ש אחר שהמירו את דתם שוב אין יריאים מהמלחמה ולפ"ז הפריצה שחזרה לדתם לא היתה יריאה מהמלחמה וכן בח"צ סי' דלכ"ע לא בעינן קברתיו כיון דלא ידעינן אם היה העד בסכנה תולין להקל ולא מיבעי' למהריב"ל ומהר"ם אלשי"ך דבכל מילי לא דייקינן בסהדותא דעד מפי עד אפי' בדבר הנוגע לגוף העדות ובספק כ"ע מודים וכן בתשובת גאוני בתראי דף ל"א ובכאן ודאי לא היתה יריאה מהמלחמה מחמת שחזרה לדתם ודאי ל"ה ע"א במלחמה ול"ש בדדמי כו' עכ"ד א"א מ"ו זלה"ה שכתב בקצרה כדרכו ואני כבן הקם תחת אביו אבא אחריו ומלאתי את דבריו דלכאורה לפי מ"ש דעיקר טעמיה דאמרי' בדדמי הוא משום דסברא כל הני דאיקטול כו' והאי טעמא פשיטא ליה טפי וגם הרמב"ם לא נקט רק הך טעמא וכן הראב"ן (ובתשו' אחרת כתבתי קצת טעם לדברי הרמב"ם בזה) ואם כן מה