בית אפרים אבן העזר חלק א ר

לענין לינת לילה דפוגם דלא מפליגינן בין זמן ומקום כלל והיינו דת"ק ס"ל דהכי קים להו דאויר של ג' שקיעות החמה גורם שינוי הצורה יהיה האויר חם או מצונן ובאמת גם לענין לינת לילה גופה חולקים הפוסקים על ר"ת וס"ל דבמעל"ע תליא מלתא ונראה דלא מסתבר להו שיהא השינוי תלוי לפעמים בזמן ארוך ולפעמים בזמן קצר אך אפילו תימא שי"ל כן מ"מ נראה דכאן ג' ימים מעל"ע קאמר דומיא דמתניתין דתנא בתר הכי מעשה בא' שנפל לבור הגדול ועלה אחר ג' ימים דר"ל ג' ימים מעל"ע כדאמרי' עלה בגמ' אמרו לו אין מזכירין מעשה נסים מאי נסים אילימא משום דלא אכיל ושתי הא כתיב וצומו עלי ג' ימים אלא משום שינה כדאמר ר"י שבועה שלא אישן ג' ימים כו' והתם הוי ג' ימים מעל"ע וא"כ ה"נ נראה דאין מעידין לאחר ג' ימים מעל"ע קאמר ולכאורה משמע קצת דשינוי צורה הוי בג' ימים אף שאינם מעל"ע מדאמרינן בירושלמי דמועד קטן וכן במדרש רבה בראשית פ' ס"ה ע"ש והנה בכמה תשובות הארכתי בענינים אלו וכעת לא נפניתי וב"נ אשובה אראה בענין זה ואכתוב לכ"ת דברי ידידי הק' אפרים: לו שאלה משה שפיר קאמר. טעמו וריחו לא נמר. משום תקנת עגונות שקד ושמר. ירד להציל ולהקל מתוך חומר. ה"ה כבוד אהובי בן דודתי הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם כש"ת מוהר"ר משה נ"י: אחד"ש דבריך הנעימים הגיעני על דברת העגונה מ' שהלך בעלה לסחורה בכפרים כדרכו תמיד ולא נודע מה היה לו וכעת הוגבה עדים בב"ד וזה תורפו במותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא מוה"ר יוסף מפ"ק ואמר בת"ע באליו"ע וז"ל איך האב גיהערט וויא עכו"ם א' האט גשמוסט לעכו"ם אחר מסל"ת איך בין גיגאנגין לק"ק דובנא בין איך גיווען בכפר דאדקיוועטש האב איך מיך גיזעצט אוף דר פרוזבע האבין מיך גיפרעגט א"י קאנסטו דעם יואל באסאק פון קלעוואן האב איך משיב גיווען איך קאן אים גוט ווארום איך האב מיט אם גהאנדלט כמה פעמים האבין זייא מיר גיזאגט אז דוא ווילסט גייא מיט אונז וועלין מיר דיר ווייזין וויא ער ליגט אין וואלד גיהרגט האב איך ניט גיוואלט גיין עכ"ל העד הלז וע"ז העיר כ"ת כמה ספיקות וצללת במים אדירים והעלית היתר ברוא בזה והנה כבר הארכתי בענין כזה בכמה תשובות וכתבתי על כל קוץ וקוץ כו' ואם באנו לכתוב אין מספיקין ולא מפסיקין ואיני בחזקת הגוף וידי רפות אפס לכבודך אמצתי זרועתי ואבא בקצרה לכתוב אשר נתחדש לי בעת עיוני בדבריך בקוצר מופלג. והנה שאלתינו כשאלת הראשונים בתשובת מיימוני ובנ"ב סי' ס"ט שדא נרגא דמהר"מ כר"ת דמיקל בספק ג' ואני כתבתי בתשו' דמלשון מהר"מ משמע שכ"כ אף להמחמיר בספק ג' דא"כ הול"ל בפשיטות דנהי דאסהיד בתר ג' י"ל דחזי תוך ג' או ראה שהרגוהו כו' (מ"ש שם דברור לו שנהרג דחזיא כו' נראה דתיבת שנהרג הוא ט"ס) מבואר שבא להתיר מטעם שתולין שהיה ברור לעד הראשון וכמבואר בתה"ד דכה"ג שמעיד סתם שנהרג ל"ח למלתא אחריתא כו' ולכן יליף מיניה לענין לשון הטביעה ע"ש וכעת ראיתי שהדבר מוכרח שהרי הביא ראיה בהנך עובדי דש"ס דאטו כל הני עובדי כולהו תוך ג' הוו מסהדי ואיך תתיישב ראיה זו לדעת המחמירין וא"ל דמהר"מ באמת ראייתו מכאן להקל בספק ג' ואין אחריות הפוסקים עליו והמחמירים באמת סברי דבהנך עובדי ביחנו דבריהם איך ידעו שמת ואין כאן ספק ג': אך באמת הריב"ש למד מהנך עובדי ומההיא דא' שעמד בראש ההר כו' ולא מקשינן דלמא א"י הוא מוכח דמסל"ת הוי בלא קישור דברים אלמא דמפרש דהדברים ככתבן כמו דנקט הש"ס ולא אמר המסל"ת יותר והריב"ש נראה מדבריו שנוטה להחמיר בספק ג' וא"כ תיקשי דלמא ראה אחר ג' ולכאורה אפשר לומר דדוקא אם מעיד בסתם שמת אין תולין לומר שמצאו מת ויש כאן ספק ג' אלא אמרינן שראה אותו בשעה שמת ואין כאן מקום לחוש וכמו שאין חוששין שמעיד על דברים שרובן למיתה והיינו הנך עובדי דהש"ס אבל היכא שאמר בפירוש שלא היה אצל מיתתו רק שמצאו מוטל מת או הרוג והלך לו ולא ביחן דבריו אם היו תוך ג' או שאנחנו שומעים מעד מפ"ע מאין הרגלים שמציאה זו שמצא היה ברור לו שהוא תוך ג' שהרי אין בכח דבריו יותר על תוך ג' מן על אחר ג' וכמ"ש בק"ע בשם תשו' החולקים על מהריב"ל וגם כי אפי' אם היה המעיד ישראל לאו כ"ע דיני גמירי ורוב ההמון מי יודע לעת כזאת הפרש בין תוך ג' לאחר ג' שאמר שאם היה לו ספק היה חושש שמא אחר ג' הוא ונשתנו פניו ומכ"ש בעכו"ם מסל"ת שבלא"ה דעת הר"ש וה"ר נתן שהביא בתה"ד דבעכו"ם מסל"ת מהני ט"ע ואף דלא קי"ל הכי עכ"פ בכה"ג דעביד דטעי ומעיד ע"פ מה שרואה מת מוטל לפניו בצורה זו ועינו הטעתו שבאמת אחר ג' הוא ונשתנה צורתו והעכו"ם לא ביחן בזה: אבל אחר העיון נלענ"ד שז"א דבשלמא אם משמעות לשון פלוני מת או נהרג אינו סובל רק שהיא אצל המיתה או ההריגה או שעכ"פ פשיטות הלשון כן הוא ועל צד הדוחק יתפרש בע"א שפיר י"ל דהנך עובדי כיון שאמר שכב איש פלוני וכיוצא יצאנו מחשש אחר ג' ג"כ שהרי אנו מפרשים שהיה אצל מיתתו ממש אבל באמר ל' פלוני מת או נהרג נוכל לפרשו בפשיטות שלפי שמצא אותו מת או הרוג לכך אומר מת או נהרג וא"כ לא יצאנו מחשש ג"י אף שאמר פלוני מת שהרי י"ל שהיה כוונתו שלפי שראה אותו מוטל מת אומר פלוני מת והרי לא ביחן דבריו אם היה תוך ג' וא"כ הדק"ל להמחמירין בספק ג' איך התירו בפשיטות בהנך עובדא אלא ע"כ דאף המחמירין לא החמירו ואלא אם הספק להעד עצמו אבל אם אין הספק רק להשומע מפי העד והמעיד עצמו אפשר שהיה ברור לו שהוא תוך ג' תלינן מדהעיד סתם מת אמרינן או שהיה אצל המיתה או אף שאח"כ ראה אותן מת היה ברור לו שהוא תוך ג' וטעמא נלענ"ד דודאי אע"פ דההפרש בין תוך ג' לאחר ג' כמדת חכמים אין ידוע לכל מ"מ דבר זה ידוע לכל שמת המשתהה ביבשה פניו משתנים מיום ליום והוא נתפח מעט מעט עד שנתפח הרבה ואם היה זה הרואה אחר ג' רגילות הוא שאז הוא נתפח הרבה ועוז פניו ישונה וכיון שזה אמר בפשיטות מת פ' ולא עלה בלבו ספק ודאי תוך ג' היה שלא היה לו מקום לספק באחר בשביל תפיח' מועטת משא"כ אם היה אחר ג' שאז רגילות שיתפח הרבה היה לבו נוקפו לומר בפשיטות שהוא אותו פלוני והיה חושש דשמא שינוי צורה הוא ויתבד' ויאחז והלכך דברי מהר"ם בזה אתי שפי' אף להמחמירין דגם אינהו מודים דבכה"ג תלינן שהיה עם ההורגים או שראה תוך ג' וכך מורים דברי תה"ד וא"כ בנ"ד דדמי ממש לההיא עובדא דמהר"ם שהעכו"ם אמרו בפשיטות שהוא שוכב ביער הרוג אמרי' או שהיה אצל ההריגה או שראוהו תוך ג': וממ"ש איכא סייעתא לסברת מהרי"ט שכתב דהיכא שמעיד שמצאו הרוג בלי שום נפוח שרי אף בספק תוך ג' דלפי דבריו א"ש הא דבאומר סתם מת פלוני ל"ח שמא ראה אותו לאחר ג' משום דאם היה נפוח לא היה אומר בסתם והיה לבו נוקפו וע"כ שראה אותו מת בלי שום שינוי ונפוח וממילא שאין כאן חשש לספק ג' כלל: וראיתי שכ"ת כתב להשיב על מהרי"ט מדברי היש"ש בשם הריטב"א דמבואר דפלוגתייהו באין שינוי בפנים כו' הנה לשון הריטב"א שהביא היש"ש הוא מועתק מהנ"י בשם הריטב"א אך מ"ש דלשון הרשב"א בחידושיו הוא ממש כהריטב"א ליתא דהרשב"א כתב כיון שמכירין אותו ואין ידוע אם נתפח או לא כו' ע"ש וס"ל למהרי"ט דהיינו דוקא במקום שיש לספק שמא נתפח אבל אם ידוע בבירור שלא נתפח מודה וע"פ זה גם לשון הריטב"א שהביא הנ"י שכתב ואין רואין שום שינוי בפניו מתפרש הכי שר"ל שאין נראה שום שינוי בפנים ממה שזה היה בחיים וניכר בט"ע שזה ראובן וכלשון הרשב"א שכתב דמסתמא כיון שבדקוהו והכירוהו בט"ע חזקה זהו הוא אלא שחששו חכמים שמא נתפח ונשתנה צורתו לפי שרוב משתנים אחר ג' ודוקא כשנודע שעברו ג' כו' ע"ש וא"א לומר שהריטב"א ר"ל שאנו רואין שאין שום שינוי פנים דהיינו שבודאי לא נתפח דהרי סיים ושמא נתפח חששא דרבנן