בית אפרים אבן העזר חלק א כ

והנה החכם המשיב כתב ראי' דנתמלא זקנו ראי' גמורה הוא משום דלמ"ד עד שיהא בכולן אז אם נתמלא זקנו אינו סריס ולא כיון יפה דהתם לענין סריס חמה מיירי ואנו נזקקין לסימני סריס וכל שנתמלא זקנו אין כאן סימני סריס וא"ל דניחש שמא שומא נינהו דמה"ת ניחוש לי' הכי וכל זמן שלא נמצאו בו כל הסימנים יחד אמרינן דהוא מרובא דלאו סריסים נינהו תדע דאל"כ לר"י דס"ל בלא הביא ב' שערות בזקן סגי בא' מהם ובהביא ב' שערות בזקן אינו סריס אלא בכולן ואמאי ניחוש לי' דלמא הנך ב' שערות בזקן שומא נינהו ובחד סימן סגי אע"כ דכל כמה שלא נודע לנו בבירור דסריס הוא לא מחזקינן ליה בסריס כלל. ואף שי"ל כיון שיש בו סימן אחד מסימני סריס איתרע ליה רובא וכמ"ש התוספות היכא דאיכא סימן דאינו עושה כיפה תו לא שייך רובא מ"מ נהי דלא מיחשב בוודאי אינו סריס כיון שנולד בו איזה סימן מסימני סריס מ"מ בשביל זה אין להחזיק השערות לשומא אלא ספיקא מיהא הוי אם הו' סריס או לא וכמ"ש התוס' לענין עושה כיפה דמ"מ ספיקא הוי ע"ש. אבל אם לא נתמלא זקנו זה א' מסימני סריס ותלוי בפלוגתא דר"י, ור"ה אם בעינן כולן או א' מהם סגי למשוי' סריס ודאי. ועכ"פ אין הכרח משם כלל לומר דמחמת מילוי הזקן הוא נעשה גדול שאין זה סימן גדלות כלל. ואדרבה שערות רבות ארוכים במקומות אחרים מועילין יותר וכמ"ש התוספות שם ד' פ"א ד"ה דהביא דשערות דזקן אינן מועילין לדין הבאת שערות אע"ג דבכל שאר מקומות שבגוף מועילים ואע"פ שהתוס' כתבו זה לענין שני שערות בזקן. י"ל דה"ה בנתמלא זקנו אין זה סימן גדלות. וכן משמע קצת לפי הטעם שכתב האשר"י דאעפ"י שהביא שתי שערות בזקן לא חשיבי שערות לגדלות אע"פ ששאר מקומות מועילין לפי שמקום הזקן רגיל להביא שערות לכך אינו חשוב גדול על ידו כו' ע"ש א"כ י"ל דגם מילוי הזקן לא מהני מהאי טעמא דשם רגילות להביא שערות איברא דהטור באה"ע סימן קס"ט ובח"מ סי' ל"ה כתב דאי נתמלא זקנו א"צ בדיקה והב"י כתב מקום מוצאו מדברי התוס' דיבמות דלעיל. ובאמת הב"ש בסימן קע"ב תמה על הב"י דכוונת התוספות אינו לומר דיש לו דין גדול מחמת נתמלא זקנו די"ל דהוא קטן עד רוב שנותיו רק כיון דנתמלא זקנו א"א שיהי' לו כל סימני סריס כו' ע"ש ואמנם הרא"ש בסדר חליצה כתב ואם רואים שגדלו דדיו ונתמלא זקנו א"צ בדיקה. ונראה דהיינו טעמא דהתם מיירי בהגיע לשנת י"ג כמבואר שם וכיון דאיכא חזקה דרבא שפיר סמכינן אהא מילתא דנתמלא זקנו לומר דבודאי גדול הוא משא"כ היכא דליתא לחזקה דרבא כגון בגוונא דנ"ד דיש לחוש שסריס הוא וא"כ שנות מספר שלו עדיין לא באו כלל בשביל הך סימנא לחוד דנתמלא זקנו לא משוינן ליה גדול דאפשר שאף הסריס יגדל לו זקן דשם רגילות טפי להביא שערות ודברי הב"י צ"ע: ואמנם בסי' תס"ט באה"ע י"ל דלא מייתי דברי התוספת ללמוד משם מקור דברי הטור דודאי דברי הטור הוא מהרא"ש כמ"ש מקודם רק מייתי מהתוס' לענין זה דב' שערות לא מהני ולא חשיב נתמלא זקנו. אך בח"מ סימן ל"ה צ"ע ומדברי סה"ת משמע קצת דנתמלא זקנו מהני בכל גווני שכתבו וחשבון השני' של האיש כו' אם גדולים הם הרבה או יש להם שערות הרבה בבית הערוה או בזקן אז אין אנו חוששין ושפיר חולצין כו'. ולפי סיום דבריו היינו אפילו אין יודעין שני גדלות אמרינן דמסתמא הגיע לכלל גדלות ע"ש. והיינו כדעת התוס' בקידושין. ולפ"ז משמע דאין חילוק בין אם הריבוי שערות הוא בזקן או במקום אחר בגוף והרא"ש לשיטתו בקידושין דמשמע מדבריו דאף בריבוי שערות צריך צירוף עדות האב שהוא בן י"ג. ולכך הוצרך שיהא ידוע שהוא בן י"ג בין בדדים גדולים או נתמלא זקנו ולקצר אני צריך ועיין בש"ע א"ח סימן מ"ג: ואמנם כבר כתבתי דמדברי רש"י בקידושין משמע דסרי' אדם אין לו זקן. וכן נלענ"ד מדאמרינן בשבת דף קנ"א א"ל ההוא גוזאה לר"י ב"ק כו' עיקרא שליפא בתמניא ופירש"י שביציו עקורים ונתוקים לוקחין בשמונה כו' תלת שמעת הדרת פנים זקן כו' ברוך המקום שמנעך מכולם. מזה משמע להדיא דסרי' אדם אין לו זקן. ומ"מ נלענ"ד שטוב יותר לבדוק בחתימות זקן התחתון שזה וודאי סימן גדלות הוא. והרמב"ם כתב שאינו מביא סימן לעולם והביאו הסמ"ג והטור והב"י כתב דפשוט הוא והביאו בש"ע וביש"ש ומקום מוצאו בתלמוד לא הראו לנו וכמ"ש בשו"ת נ"ב רק ראה זה מצאתי בספר בית מאיר דהרמב"ם משמע ליה הכי מסתמא דבריית' דמייתי ביבמות ד' פ' אין הסרי' נידון בבן סורר ומורה לפי שאינו נידון אלא בחתימת זקן התחתון. ומשמע דמיירי בין בסרי' חמה ובין בסרי' אדם: אמנם יש לדקדק קצת בירושלמי סוף פרק האשה שהלך דמייתי שם פלוגתא דרב ושמואל וקאמר עלה מתנית' פליגי על דין ועל דין הסרי' אינו נעשה בן סורר ומורה שאין בו הקפת זקן ויתרה בו שמא יבוא שתי שערות בתוך ג"ח כמ"ד אין מקבלין התראה על הספק עכ"ל. לכאורה מאי קא קשי' ליה דילמא בסרי' אדם מיירי שאינו מביא סימן לעולם אע"כ דגם סרי' אדם מביא סימן גדלות לפעמים. ואפשר לומר דניהו דמיירי נמי בסרי' אדם מ"מ מדנקט סתם מיירי נמי בסרי' חמה ואהא קא קשי' ליה ויתרה בו כו' כיון דסרי' חמה שיעורו עד ך' שנה. ואדרבה לפ"ז מוכח מהתו' ג"כ דאין מביא סימן שהרי התו' שם כתבו דלא חשיב התראת ספק דאגלאי מילתא שהיה גדול בשעת התראה והיינו דלא כהירושלמי ולפ"ז קשה קושיות הירושלמי על הברייתא דבן סורר. וע"כ לומר דהתו' ס"ל דהתם בסרי' אדם מיירי וא"א להתרות בו כלל כיון שלעולם לא יבוא לידי חתימת זקן. אבל באמת זה אינו שהרי בן סורר חייב משיביא שני שערות רק קודם לזה פטור לפי שהוא קטן ולא בא לכלל מצות כמפורש בסנהדרין: ולפי"ז כיון דסריס אדם מחשב גדול מבן י"ג שנה כמ"ש הרמב"ם א"כ שפיר הוא נעשה בן סורר. וע"כ דהך בריית' בסריס חמה מיירי דלא נעשה גדול כ"ז שאין בו סימני' וא"כ שפיר פריך הירושלמי ויתרה בו כו' (ומ"ש בירושלמי שאין בו הקפת זקן לאו דווקא אלא ר"ל חתימת זקן דהא אדרבה משיקיף זקן פטור הוא. ובפירוש קרבן העדה כתב שאינו נעשה בן סורר עד שיקיף הזקן כולו בשערות רבים ודבריו תמוהים דאדרבא משיקיף הוא פטור) אך דבאמת צ"ע בהך בריית' לפי מ"ש דעיקר בגדלות תליא מילתא א"כ איך קאמר דאין סריס נידון כו' דאלמא לא דהא שפיר נידון אחר ך' כשהביא סימני סריס או בתר רוב שנותיו אף שלא הביא ופשיטא דאין ר"ל בעודנו קודם ך' דמאי קמ"ל וגם דומיא דאיילונית אין נידונת בנערה המאורסה קאמר דהיינו שבשום ענין אין נידונית וה"ה בסריס וע"כ לומר דתנא דבריית' ס"ל דלא מהני גדלות אלא דוקא חתימת זקן בעינן ואפשר דיליף לה מהא דאמרינן בסנהדרין שם וכי יהיה לאיש בן בן הסמוך לגבורתו של איש. וכתבו התו' שם דדריש לאיש משמע לשון גבורה כו'. ולכן בעינן דווקא שיהיה לו חתימת זקן התחתון וכל שאין לו הרי הוא סריס שאין לו גבורת אנשים. וא"כ אין לחלק בזה בין סריס אדם ובין סריס חמה ואתרוייהו קאי והירושלמי קשיא ליה דבסריס חמה למה קאמר דאינו נידון דהא קודם ך' עדיין אפשר שיביא שתי שערות ודחיקא ליה לומר דמיירי שהגיע ך' ולא הביא שנתברר דסריס הוא דמשמע ליה שאין מתחילין לדונו כלל ואמאי נתרה בו בשעת מעשה שמא יביא שתי שערות ויתברר למפרע שהוא איש ולא סריס. וגם דחיקא ליה לאוקמי שכבר הוא אחר ך' ונולדו סימני סריס או שהוא אחר רוב שנותיו ולהתו' צ"ל דמיירי בכה"ג ולפי מ"ש צ"ע על הרמב"ם בהלכות ממרים שהשמיט ברייתא זו דסריס אינו נעשה בן סורר דהא לפי מ"ש הוא דין מחודש דאע"ג דיש לו דין גדול מ"מ אינו נידון בבן סורר. ועכ"פ למדנו ממ"ש דהך דינא שייך אף בסריס אדם וכיון דהברייתא נקטה טעמא לפי שאינו בא לידי חתימת הזקן התחתון משמע דגם בסריס אדם אינו בא לידי חתימת זקן. ואף לפי מש"ל דיש מקום לומר דסריס אדם כיון שהוא גדול מבן י"ג שפיר נעשה בן סורר מ"מ ממילא מוכח דאינו מביא סימן דמידי הוא טעמא שנעשה גדול מבן י"ג לפי שאינו מביא סימן ואם היה בר הבאת סימנים מסתברא שיש לו כל דין סריס חמה. ומ"ש בספר