בית אפרים אבן העזר חלק א יט

דנ"ד דלהמחמיר זהו פ"ד שאמרה תורה ולהמקיל אין זה בכלל פ"ד ומאין הרגלים לומר דניזל בזה לקולא מדאוריית'. ואפשר דגם הרמב"ם מודה בספק כי האי דספיק' לחומר' אף מדאוריית' ולפ"ז בנ"ד לא פלטינן מחשש ספק דאוריית' שהוא לחומר' מדאוריית' אף להרמב"ם. ועפ"ז יש לתת טעם לדעת קצת פוסקים הסוברים דשני פלוגתא דרבוות' אין עושין מזה ס"ס דלפי הטעם שכתבו הפוסקים בהיתר דס"ס לשיטת הרמב"ם דמחמת דספק הראשון מדאוריית' לקולא רק מדרבנן לחומר'. וא"כ הו"ל אידך ספיקא ספק דרבנן וזה דוקא בשאר ס"ס אבל בספק דפלוגת' אע"ג דאי איכ' חד ספק דפלוגת' וחד בגוף המעשה משווינן ליה ס"ס היינו דמחמת ספיק' דגוף המעשה נעשה דרבנן ומחמת פלוגת' דרבוותא בשל סופרים הלך אחר המיקל (ועיין בש"ך סימן ס"ו דמשמע מדבריו דגם בכה"ג לא הוה ס"ס גמור. ובמנחת יעקב השיג עליו מדברי עצמו בסימן נ"ז וסימן ך"ו בשם תה"ד) אבל היכא דתרווייהו ספיקא דפלוגת' נינהו אין כאן ספיקא דרבנן כלל. אף לשיטת הרמב"ם דבספק פלוגתא גם הוא מודה דמדאוריית' לחומרא ואע"ג דפוסקים הללו לאו מהאי טעמא אתי עלה אלא משום דס' ספק פלוגת' שם ספק חד היא היינו משום דבאמת עיקר טעמא דס"ס הוא משום דהוי כרוב. ולכך הוצרכו לומר דספק חד הוא ואמנם כן נראה דהפוסקים הללו דס"ל דלא מהני ס"ס מחמת שני פלוגת' דרבוותא ואע"ג דהוי מתרי טעמי וא"כ יש לצרף לאשוויי להו רובא דצ"ל דסוברים כשיטת הש"ך דאף מתרי טעמי לא חשבינן בדאורייתא לרובא ולפי דעת רוב הפוסקים דס"ל דמהני ס"ס כה"ג כמבואר במ"י שם הם סוברים דאף בדאורייתא מהני ס"ס כזה לעשות רוב ומ"ש במ"י שם דעל הרוב בספק פלוגתא הא' מתיר יותר מחבירו י"ל דגם כאן נ"מ בספיקות אלו דלהך ספיקא דניטל ביצה השמאלית לא הוה בכלל פ"ד אז אפשר דיש לו רפואה שיכול להוליד כמ"ש הרא"ש והסמ"ג בשיטתו וגם הבנים כשרים. ומה דמשמע בירושלמי דאינו מוליד היינו בלא רפואה וכמש"ל דאל"כ קשה קושיות הרא"ש מהא דגובתא ואם נאמר דשפיר הוה פ"ד אף בביצה אחד. אלא דמ"מ הוא כשר לפי שהוא מחמת חולי וכבי"ש דמי א"כ אינו מוליד וכמו שפירשו להך שיטה מה שאומר ר' ישמעאל הרי הוא כסריס חמה כו' וא"כ אם יוליד הבנים פסולין ואע"פ שי"ל דכה"ג לא מיקרי א' מתיר יותר כיון דבגוף ההיתר לא נ"מ מידי. י"ל דנ"מ לענין גוף ההיתר ג"כ דאי נאמר שמוליד א"כ חיובא נמי איכא לישא אשה כשאר אחיו מישראל דרחמנא אמר פרו ורבו משא"כ אם נאמר דכשר אלא שאינו מוליד נהי דשרי אבל חיובא ליכא. ובכה"ג וודאי דחשבינן ליה כא' מתיר יותר מחבירו ואין להאריך: ואמנם לפי מש"ל דעיקר לדינא דע"י חולי כבי"ש דמי שכן דעת רוב הפוסקים ולזה הסכימו האחרונים רק מצד ספק שמא שלט החולי בכולו והגיע לגדר מיסמוס ספק זה שפיר הוה ספק אף לפי מה דכתיבנא לדעת הרמב"ם דזה הוי ס' בגוף המעשה וא"כ יש לצרף זה וגם ספק פלוגתא דרבוותא בניטל ביצה השמאלית ושרי מטעם ס"ס אליבא דכ"ע: והנה גם לדעת שאר פוסקים דס"ל דמיתורא דקרא דרשינן הא דממזר ודאי כו' מ"מ נראה דגם בפ"ד אמרינן הכי וכן מבואר ממ"ש הריטב"א בשם הראב"ד דהא דחמשה קהלי כתיבי הוה חד מינייהו קהל דכתיב גבי פ"ד והביאו הפ"י וכתב ונלענ"ד להוסיף טעם לשבח כו'. ואף לפי מ"ש רש"י והתוס' שם הטעם דלא חשיב קהל דפ"ד משום דלא חשיב כ"א פסולי יוחסין ור"ל דבהא אייתרי ליה קהל משום דהו"ל לכלול כל פסולי יוחסין כחדא משא"כ הך קהל דפ"ד אינו מיותר כלל דלא מצינן לכוללם כאחד עם פסולי יוחסין וכן מבואר בירושלמי דקידושין וביבמות דקאמר טעמי' דר"י משום דארבע קהלות הן כו'. מתיבין על דר' יהודה והכתיב לא יבוא פ"ד בקהל ה' פסול גוף אינון מ"מ נראה דוודאי ילפינן מהנך כמו דהתם דוקא בממזר ודאי איירי ובקהל ודאי מיירי כמו כן כאן וכמו גבי הני ה' קהל אע"ג דליכא בכל חד רק חד לימוד אפ"ה שרינן בכולהו קהל גרים וספיקות דחדא מחברי' יליף וכמו כן כאן לענין פ"ד וזהו מוכרח למעיין בש"ס וכ"כ בנ"ב שדבר פשוט הוא דכולהו ילפו מהדדי ואין להאריך: ועתה אשימה פני במה שיש כאן צד היתר מחמת שנתמלא זקנו כאשר כתב החכם המשיב נ"י ומקורו מהנ"ב בתשובה הנ"ל וראיתי להעתיק מה שכתבתי זה איזה שנים בתשובה הנ"ל על ענין קרוב לזה וז"ל שם אמנם ראי' יש שהרי עינינו רואות באיש הזה שזקנו מגודל כמשפט העליון כן משפט התחתון רבו שערותיו שזה מורה שלא נסתרס האיש הזה שהרי הרמב"ם בפרק ב' מה"ל אישות כתב שסריס אדם אינו מביא סימנים לעולם והביאו דבריו טור וש"ע ויש"ש ולא חדית הוא לן וכבר העירו בזה חכמי זמנינו בשו"ת נ"ב חלק אה"ע סימן ה' בכיוצא בזה אולם הגאון ז"ל שדא בי' נרגא דמאין לומר לן דסימני גדלות נינהו דילמא שומא נינהו והביא ראי' מדברי הרמ"בן שכתב בקטנה שלא נודע מספר שנותי' והביאה סימנים מטילין אותה לחומרא כדין הספיקות ודוקא היכא דאיכא חזקה דרבא לא אמרינן שומא נינהו ע"ש שהאריך ואני תמה דנקיט דברי הרמב"ן ושביק דברי התוס' בקידושין ד' ס"ג שכתבו וז"ל וקשה דא"כ כל הנשים הבאים לפנינו לחלוץ איך יחלוצו אע"ג שיש להם סימנים כיון שאין יודעין שנותיהם כו'. כל הבאים על העריות איך נהרגים אע"ג שיש להם שערות מ"מ אין אנו יודעין שנותיהם ושמא הם קטנים. ואומר ר"י דאי איכא ריבוי שערות סמכינן אריבוי שערות מבואר בדברי הרא"ש שם שכתבו דבכה"ג סמכינן ארובא ואפילו מאן דחייש למיעוטא מודה בהא דלא שכיח כלל. ואע"פ שי"ל דהרא"ש כוונתו בצירוף נאמנות האב וכדמשמע מהרשב"א שם מ"מ לשון הרא"ש לא משמע כן שהרי כתב טעמא דלא שכיח כלל. וכן הלכה רווחת בישראל דאריבוי שערות לחוד סמכינן לחליצה כמבואר באה"ע סי' קמ"ט והוא מדברי ספר התרומה ושאר גדולי הפוסקים. ונראה שגם הרמב"ן אין חולק ע"ז רק הרמב"ן מיירי לענין אם אין שם רק סימנים סתם ולא מיירי בריבו' שערו' כלל ובזה אין צורך להביא מדברי הרמב"ן שהבי' ה"ה שהדב' מבוא' ברש"י דקידושין ותו' ושאר פוסקי' דאם אין כאן ריבוי שערות חיישינן דילמא שומא נינהו ודרך אגב אמינא שמ"ש המשנה למלך בפירוש הרמב"ן והנ"ב האריך בזה. ואנכי הרואה שדברי הרמב"ן הללו שהביא ה"ה הוא מדברי הרמב"ן בחידושיו למסכת נידה ד' מ"ה ומבואר שם שעיקר דבריו לענין מיאון איתמר שאע"פ שלא בעל אחר זמן אינה ממאנת כשהביאה סימנים. ולא אמרינן לקולא שומא נינהו ע"ש דלא כהמשנה למלך שפירש דבריו באופן אחר והעיקר כמו שפירש מהרי"ט ושאר פוסקים איברא שעדיין יש לפקפק בדבר דשמא ע"כ לא אמרו הפוסקים דבריבוי שערות לא חיישינן לשומא אלא אם באנו לחוש שעדיין לא הגיע לכלל שנים דלא שכיח בהו שימצא שערות הרבה בתורת שומא משא"כ בזה ששנות מספר אתיו אלא שהספק נופל שמא הוא סריס שפיר י"ל שלפי רוב השנים ירבה שערותיו בתורת שומא. אבל לפענ"ד לא מסתבר לחלק בכך כיון שסריס אדם דרכו שלא לגדל שערות כי אבד חומו אשר על ידו השערות צומחים ובוקעים בבשר וכקטן דמי ממילא דלא שכיח בי' ג"כ שיבא לידי ריבוי שערות מחמת שומא כמו בקטן ממש. ועוד נראה דכיון שזקנו מגודל כדרך כל האנשים המולידים בהא וודאי לא תלינן דשומא נינהו וכן נראה ממ"ש התו' ד' פ' ד"ה דהביא שהקשו בהא דקידושין דאמרינן זקן האשה והסריס ופירש בקונטרס סריס חמה היכא משכחת לה למ"ד עד שיהא בכולן כו' ולכאורה הא דלא פירש רש"י באמת בסרי' אדם דהוה א"ש בפשיטות לכ"ע צ"ל דהוא מטעם דלא משכחת בסרי' אדם זקן כלל והלכך צריך לאוקמי בסריס חמה דוקא דאז שפיר משכחת לה אף למ"ד עד שיהא בכולן כגון שהביא אחר ך' כמ"ש התוס' שם אלא שי"ל להיפך דלכך פירש"י בסריס חמה דאילו סריס אדם אין דינו כזקן האשה דס"ל שדרך הוא שיגדל זקן לסריס אדם כמו לשאר בני אדם ואין בו רבותא במ"ש שם בקידושין שדינו כזקן כ"א בסריס חמה שאין דרך ליגדל בו זקן כמו באשה (ובאמת ברש"י שלפנינו ליתא מ"ש התוספות בשמו דאיירי בסריס חמה) אמנם מדברי הרמב"ם הנ"ל נראה דטפי גרע סריס אדם מסריס חמה לענין הבאת דבר שיש בו סימן גדלות ונראה פשוט דגם לענין הבאת זקן כן הוא עד כה דברו בתשובה שם.