בית אפרים אבן העזר חלק א קצח

געשטארבען אצל הארמעיע ולא אמר בתוך הארמעיע דהיינו שמת במקום עמידתן סמוך למערכת החיל ובודאי דעל מיתת טבעית קאמר ואפילו אם היה אומר שנהרג שם במקום ההוא אין לחוש כיון שאינו במקום המלחמה ומ"ש ואף שכתב הב"ש והט"ז באותו מלחמה שהנוצחים הורגין גם הנטפלים ובאים סמוך למלחמה כל מי שנמצא שם בכלל מלחמה הוא במלחמות אלו לא שמענו כן אלא האנשים הנטפלים באים בשבי בכלל השלל והמלקוח ואף בשעת המלחמה אותן האנשים הבאים למלאכה ולסחורה הם עומדים הרחק מן המחנה כמטחוי קשת ממקום שטף החיצים ואבני בליסטראות אליהם לא יגיעו וא"כ פשיטא דזה שאומר מת סתם אין לפרש לשונו על הריגה כיון שמקום עמידתו אינו עומד לכך שעיקר מקום סכנת הריגה אינו אלא בתוך עומק המלחמה וגם דלפי דעת כמה פוסקים כל שהעד המעיד אינו במקום סכנה לא חיישינן לבדדמי ואפי' תימא דאע"ג שאין שם סכנת מות מ"מ הכמת שבי מיהא איכא ובהול על נפשו וכדאמרי' שבי כולהו איתנהו ביה ולכן י"ל דאמרה בדדמי מ"מ נראה דלא גרע ממלחמה קטנה דאמרינן נטרה עד דחזי' היכא דלא מסתפי' ממיתה אע"ג דאיכא אימת' דשבי וגם מה מעליות' דכלי זיינה שמניחין אותה לבא עלי' ואיכא צנועות כו' כמ"ש בשו"ת ח"צ סי' צ"ה ואפ"ה כיון דליכא סכנות מיתה לא חיישי' לבדדמי ועדיין יש לפקפק ולומר דלענין זה ע"א גרע מאשה ואנן סהדי דכל הסמוכים והנלוים אל מקום המערכה גדולה יראים לנפשם יותר מהביט אחריהם בהחפזם לנוס: אך זה ברור שאין לדון לשון זה שאמרו מת סתם לפרשו שנהרג במלחמה כיון שלא הזכירו בדבריהם ענין הריגה כלל והמקום אשר הוא עומד עליו אין בו מקום סכנה להריגה יש לתפוס הדברים בפשיטות שמת שם סמוך להארמיע על מטתו: ובר מן דין כיון דיש כאן כמה עדים ובכה"ג הסכמת אחרונים להקל דלא בעינן קברתיו. ואע"ג דיש פוסקים דעדים כשרים דוקא בעינן ובנ"ד אין כאן עדים המעידים שראו המיתה רק עד מפי עד מ"מ לדעת כמה תשובות דאף עד מפי עד כשרים די בזה ולדעת מהריב"ל עד מפי עד עכו"ם מסל"ת מהני ומכ"ש בזה דלפי העד ר' אהרן זעליג שמע מעד ר' טודרס שאמר במסל"ת בתוך הדברים שזה האיש מת ופשיטא דאית לן למימר דישראל מסל"ת עדיף והנה בענינים אלו הרחבתי הדיבור בתשובות אחרות אך לפי שיש בכאן בלא"ה כמה צדדי היתר אשר המה כראי מוצק לא כתבתי פה רק דרך עיוני במקור הדין ועי' בשו"ת ב"ח החדשות סי' נ"ט בענין האמרקעטענער ואין משם סתירה לנ"ד דשם העיד כשבא השונ' על המארקעטענער שנשאר ובאחרונה עמדו על נפשם וגם חביריו המעידין היו בסכנה ע"ש ומ"מ מסיק להתיר כיון שהעד מעיד מפי שנים חשוב כאלו הגידו השני עדות בפני ב"ד וכן מבואר בשו"ת אא"ז מהר"ם מלובלין ע"ש והובא בקצרה בק"ע ועי' בק"ע סי' רל"א בתשו' המבי"ט וסעיף ר"פ מתשובות מהראנ"ח וגם יש לצרף לזה דעת הגאון בעל פני משה בתשו' הנ"ל סי' ז' דס"ל דבהזכרת שמו אין צריך קברתיו אף במלחמה: ואמנם דעת מהרי"ט והרבה פוסקים שלא נאמר חילוק זה כי אם לענין קברתיו דיבשה להרמב"ם והרבה יש לי לדבר בזה: אך לפי שהאשה העגונה האומללה והאביונה יושבת ממולי בק"ק ראדוויל ועל אלו השלוחין יוצאין נוגשין אצלי כלה מעשיך ומדברותיך ראיתי לקצר ובפרט כי ההיתר ברור בעיני שהלך בזה אחר לשון ב"א כשאומרים גישטארבין הוא נאמר בפירוש מת על מטתו ואף שאפשר לפעמים היכא שהוא מוכה במלחמה מכת חרב והרג והובא לבית ומת לפעמים אומרים לשון זה מ"מ אין לנו לחוש: ועיין בח"מ ס"ק כ"ג ובס' בני דוד בק"ע סי' תקמ"ב בשם הריטב"א והרשב"א שכתב באומרת שהוכה בעלה במלחמה ואח"כ הובא לבית ומת שם די"א לא תנשא בעדות זו שהרי גבי רעבון כו' ודחה דבריו דל"ד לרעבון כו' ע"ש: ועוד דאף בכה"ג לא שכיח שיאמר עליו סתם גישטארבין אלא אומר הענין כמותו שהוכה ומת וזה הלשון שאמרו העדים ער איז גישטארבין אצל הארמייע אלו דברים נאמרים בלשון שאתה שומע שמת מיתה טבעיות רק שמורה מקום מיתתו אצל הארמייע ואפילו אם היה אומר בתוך הארמייע משמעות הפשוט שלא נפל שדוד במלחמה רק מיתה טבעיות ומכ"ש באמירתו אצל הארמייע כידוע ששם חונים הבאים עם מיני מזון וצידה לעושי מלחמה ומצאתי בתשובת כ"י להגאון בעהמ"ח מג"ש ג"כ ענין כנידון שלנו ושם הביא ג"כ בשם חכם אחד שדעתו לחלוק בין אשה באמרה בעת מלחמה מת סתם ובין ע"א ומביא ראיה מהטור וע"ש שהאריך בענין ומסקנתו להתיר בלי ספק ומטעם שנראה מתוך העדים שהיהודי לא הלך להלחם כלל להרוג או ליהרג וכמו שנזכר בעדות שהלך כו' וכמו שדרך יהודים וערלים סוחרים שנוסעים למלחמה למכור להם צידה ומזון וכבר כתב המרדכי כו' הביא שם מספר קצור א"ז כתב שהביא לשון ראבי"ה שבמרדכי וכתב שכ"כ רבינו שמחה והר"ר נתן בר שמשון ז"ל שאין לחוש למלחמה בעולם דתימא בדדמי אלא כשראוהו העד או האשה בקשרי המלחמה עכ"ל והאריך הגאון ז"ל סוף דבר נראה לענ"ד האשה מותרת להנשא לכל גבר דתיצביין רק דלרווחא דמילתא נ"ל שיש לעשות גם בזה כמ"ש בשו"ת החדשות דכל מה דאפשר לידע ולחקור מפי עדים גוף המעשה כמו בנ"ד אם יודעין מי הם חביריו ואפשר לשאל אותם איך ידעו בבירור שמת מאותה ירי' כו' אבל היכא דא"א כלל שיעידו סמכינן על עדות זה כו' ע"ש וכן יש לעשות כנ"ד אחרי רואי בג"ע שר' אהרן זעליג העיד מפי ר' טודריס מק"ק באר: והנה היא קרובה למקום האשה ובקל יוכלו לחקור שם אמיתת הענין ולברר ההיתר ביותר וכמ"ש הרמב"ם והש"ע סעיף ה' אבל אם אמר העד כו' שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת כו' ועיין מ"ש בב"ש ס"ק י"ז ואם אין האיש בביתו וא"א לברר הענין מפיו יש להתיר כמ"ש: והנה תשובת הרב החריף מוהר"ר חיים נ"י בא הנה ביומי דחושבנא ואז לא שמתי עיני עליו והנחתיו עד עבור המועד ובקשתיה ולא מצאתי רק נפשי יודעת דוכרן פתגמא דכתיב בה שדעתו להתיר ועתה שלח אלי רק הג"ע לבד והנה האשה באה לק"ק ראדוויל ודוחקת השעה וגם כי כחיש חלאי וידי רפות רק אחרי כי בעו"ה בזמנינו מי שהגיע להוראה ומורה היא מיעוטא וליתא קמן אמצתי זרועתי לכבוד שמים וכתבתי שורתיים ולא הלכתי כפעם בפעם לסלסל ולפלפל כדרכי מעולם בתשו' רק כתבתי מה שצריך ונוגע בנושא הדין ועל שרשיו נתחקר והנני מסכים והולך על דברת מחותני הרב החריף החכם השלם מוה"ר חיים כהן הנ"ל להתיר האשה הזאת ולהושיב ב"ד של שלשה שיתירוה ואף שיש כאן עדות משני עדים כשרים מ"מ הם עד מפי עד ומכ"ש לפי הטעם שכתב הב"ש ס"ק קך"ד ובד' בטחוני בתורתו יאיר עיני ויעביר שגיוני. ועל האמת יעמידני דברי זעירא דמן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: לה שאלה בדבר הנשים עגונות מק"ק ראדוויל כאשר באו הדברים באורך בטופס מעשה ב"ד וגב"ע מק"ק קאסנטין והנשים העגונות שוקדים לדעת מה יעש בהם ושואלים ודורשים לפני פתח בתי דינים שבישראל להורות להם האם יש די בגב"ע הלז להוציאם ממסגר איסורם. והנה כבוד ידידי הרב ה"ה הגאון החריף ובקי מוהר"ר נפתלי הירץ נ"י היושב על כסא מדין ומו"ץ בק"ק הנ"ל האריך למעניתו ובהיתרא קא מהפך ושדר לן חורפא ומתקא וביקש ממני לחוות דעי אף בזה: תשובה בדבר הספק שמא הוא אחר ג' ימים היטב אשר דבר הרב הה"ג כיון שהעדים הכירי הזאוירכעס והם הכובעים שהולכים בהם בימות החורף וגם חצי השליטין שנסעו בו מק"ק קאסנטין והדברים מראין שהכירו בט"ע ממילא שע"כ היו ביום ה' בק"ק קאסנטין רק דניחוש לשאלה או למכירה עכ"פ