בית אפרים אבן העזר חלק א קצז

לכן הרמב"ם לא נקט בלשונו רק מה שהוא דין ברור דאם אומרת מת במלחמה ודאי דאינה נאמנת ואפי' נשאת תצא ואם אומרת מת על מטתו ודאי נאמנת ולכן לא כתב דין מת סתם כיון דיש פנים לכאן ולכאן לפי צדדי האיבעי' וא"ל דהו"ל לכתוב דאם נשאת לא תצא כמ"ש לענין החזיקה מלחמה ז"א דשם הוא ודאי בעיא דלא איפשט' משא"כ כאן דאף להך צד דהחזיקה מלחמה נאמנת אין הכרע שתהא נאמנת שמת סתם דאיכא למימר דבמת סתם אינה נאמנת וי"ל דנאמנות ולכן סתם הרמב"ם ולא כ' רק דין הברור כדרכו שלא לכתוב רק דינים המפורשים ומבוארים בש"ס והוא נכון לענ"ד בישוב דברי הרמב"ם: ושוב מצאתי בספר עצי ארזים שכתב ממש כדברי בזה ונהנתי ולפי"ז אין הכרח ג"כ מדברי רש"י שיסבור כן לדינא דאפשר דרש"י לא כ"כ רק דהש"ס לא מצי למיפשט האי בעי' דאיכא לדחוי' דמיירי במת סתם אבל מ"מ להך צד איבעי' דהחזיקה מלחמה נאמנת אין הכרע לומר דמת סתם כאומרת מת במלחמה היא אלא דלפ"ז קשה דלמה לא מבעי' לי' להש"ס במת סתם כמו דמבעי' ליה בהחזיקה מלחמה בעולם כיון דהא בהא תליא אע"כ דפשיטא ליה דמת הוי כמת במלחמה לכן לא מיבעיא ליה כ"א בהחזיקה היא מלחמה ואפשר לדחות כמ"ש הח"מ דלא נ"ה כ"כ לדינא כיון דהאומר סתם שואלין אותו איך מת כו' ולכך לא מבעי' לי' בכה"ג: ועכ"פ יש לדון בנ"ד לפמ"ש הר"ן בתשובה דלפי מה דמדמ' הפוסקים ע"א במלחמה לאשה לענין שגם העד אומר בדדמי וצריך קברתיו יש להשוות גם לענין שאר מילי כגון לענין דבר הרי הוא כמלחמה אע"ג דלענין קברתיו לדעת הרמב"ם דס"ל באשה לא מהני קברתיו עד עדיף היינו משום דהטעם באשה דחשדינן למשקרה משא"כ בעד ליכא חשש משקר משא"כ לענין מלחמה דחשש בדדמי שוים הם ולפ"ז כיון דבאשה אמרינן דמת סתם הוי כמת במלחמה ה"ה בע"א נמי כה"ג הוא דהיינו אע"פ שאומר לשון מת היינו שנהרג במלחמה ואע"פ שי"ל דגם לענין מת סתם יש לחלק בין האשה להעד לפמ"ש בתשובה אחרת שיצא לו להרמב"ם הך דינא דאשה אינה נאמנת אף בקברתיו מהני תרי טעמא דקאמר רבא דאמרה בדדמי סברה כל הני דאיקטלו כו' ואת"ל כו' זימנין דמחו ליה בגירא כו' ולפי הטעם הראשון מחמת דמיונה מוסיפה לומר בפיה מה שלא ראתה בעיניה וא"כ אף אומרת קברתיו אינו מועיל. והרמב"ם נקט טעם הראשון שכתב מאחר שנהרגו ראשונים כו' עכ"ל ושם כתבתי דאף לטעמא דמחו ליה בגירא כו' צ"ל שמוסיפה קצת כיון ששואלין אותה איך מת כו' וע"כ שאומרת שראתה הכאת המיתה ודאי כי נגע החץ עד לבו ועכ"פ נראה דבאשה כיון דכולי האי לא עבדה ואמרה בדדמי דסברי כל הני דאיקטיל כו' ולכך היא אומרת מת סתם דמה לה להכניס עצמה לתגר זה להודיע לנו שידעה ממיתתו היא מחמת מלחמה ולכך מכחידה תחת לשונה ענין מיתתו במלחמה וכך מבואר בדברי התוס' גבי החזיקה היא מלחמה בעולם שהקשו דהוי מגו בדדמי ותירצו כיון דדייקא כולי האי שהחזיקה מלחמה ואומרת כי מלחמה הוא אבל כי לא החזיקה אינה נאמנת לומר מת בעלי במלחמה מתוך שיכולה לומר מת על מטתו דאין זה מגו שיראה לומר כו' נראה מדבריהם דגם אי לא החזיקה יש מקום לומר דמחמת שאומרת שמת במלחמה נחתה לדיוקא כולי האי אלא שכיון שאין לה מגו שוב אמרינן בדדמי בכל הני דאקטיל כו' היא משקרת דהך דיוקא אינו מועיל כ"א לענין שנאמר שאף שאומרת אמת דילמא טועה היא בדמיונה דזימנין דמחו לי' כו' ועל זה מועיל מה דחזינן דנחתה לדיוק' אבל מ"מ אנו חוששין דילמא משקרת לגמרי מחמת שאין לה מגו וממילא שנפל לגמרי דיוקא דידהי אבל אם היינו מאמינים לה במגו דמת על מטתו לא היינו חוששין שמא אע"פ שאומרת אמת טועה היא בדמיונה דהא חזינן דדייקא לומר מת במלחמה והא דאמרינן זימנין דמחו לי' היינו גם כן דאיכא חשש משקרת כמש"ל וכיון דליכא מגו להאמינה שאינה משקרת אינה נאמנת,. ועכ"פ למדנו מדברי התוס' דהיכי דלא דייקי כולי האי טפי ניחא לה להעלים ענין המלחמה לכך כשאמרה מת סתם תלינן דמת במלחמה קאמרה ומעלמת ענין המלחמה משא"כ בע"א דאין חשש רק לבדדמי שטועה בדמיונו ולכך מצריכין לי' למימר קברתיו א"כ י"ל דהיכא דאמר מת סתם אע"פ שמלחמה בעולם אין לתלות כלל דמת במלחמה קאמר: אך הרמב"ן במלחמות מבואר מדבריו דס"ל דגם בע"א שאומר מת סתם מת במלחמה קאמר שכתב דאיפשט בעיין דע"א במלחמה מהא דששים אנשים שהלכו לכרכום ביתר שאמר הגוי מתו וקברתים והתם שעת מלחמה וחירום גדול לכל ישראל היו ובשעת מלחמה מת סתם כנהרג במלחמה הוא וכו' בששים ב"א וכו' ע"ש. וכן בח"מ כתב דהרמב"ן במלחמות כתב כדברי רש"י. אך לענ"ד י"ל דאין ראיה מהרמב"ן דהתם כיון שהמעיד אומר שהלכו למלחמה כדקאמר לכרכום ביתר והיא כשהיתה העיר במצור מהאויבים כמ"ש רש"י שם ובכה"ג שפיר יש לנו לומר דאף דנקט בלישני' ומתו כיון שהזכיר בדבריו שהלכו למלחמה הו"ל כאומר שנהרגו במלחמה משא"כ באומרת מת סתם ואינה מזכרת מלחמה כלל אף שידוע שמלחמה בעולם מה"ת נאמר שמה שאומר' מת היינו במלחמה ואטו כל דמיית בשעת מלחמה על ידי הריגה מיית הא טובא איכא שכמות כל אדם ימותון. ואמנם איך שיהיו בנ"ד כיון שהעד המעיד הזכיר בדבריו שהנפטר היה אצל הארמייע רוססישע שהזכיר שהיה במקום המלחמה אף על פי שאמר מת סתם הרי זה כאומר נהרג וכדברי הרמב"ן. ונראה דאף להב"ח שכתב שהרמב"ם חולק על רש"י מדנקט מת בעלי במלחמה מודה לזה דדוקא היכא שאינה מזכרת בדבריו מלחמה וי"ל דהוי כאומרת מת על מטתו משא"כ כשעסוקה באותו ענין מענין מלחמה אף שאמרה מת סתם כאומרת מת במלחמה דמי ואם כן לכאורה לא יספיקו עדיות אלו להתיר: אך לענ"ד נראה אף לדעת רש"י דאף אם אמרה מת סתם כיון דשעת מלחמה הוא כאלו אמרה נהרג במלחמה מ"מ נראה דמודה בנ"ד דהתם שפיר אנו יכולין לומר שהיתה הכוונה שנהרג במלחמה והכי אשכחן בקרא ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה וכן הרבה כיוצא בזה משא"כ בנ"ד שבלשון עד הראשון נזכר ששמע משיתוף שלו שאמר אחיך ר' שמשון וואס מיט מיר איז שותף געוועזען איז געשטארבען אצל הארמעייע הנ"ל וגלוי לכל כי לשון געשטארבען אף שהוא פתרון של תיבות מת בלה"ק מ"מ תיבת מת יש לפתרו ג"כ על ההריגה. אכן מלת געשטארבען אין אומרים אותו על מי שמת בדרך הריגה רק על מי שמת על מטתו ומה שאמר אצל הארמעייע הנ"ל מראה מקום הוא לו באיזה מקום היה מיתתו דהיינו אצל המחנה אבל הדבר ידוע שכמה וכמה בהיותם שמה נפקדים בפקודת כל אדם ולמי שמת מחמת המלחמה מה הלשון אומרת ער איז געהארגת געווארען ופשיטא שיש לילך בזה אחר לשון בני אדם ולא נוציא הלשון מפשטי' ואף שהרמב"ן כתב כן גבי עובדא דכרכום ביתר דשם היה המעיד עכו"ם ולא מיסתבר שהעכו"ם אמר כן בלה"ק מתו וקברתים ס"ל להרמב"ן כיון דהש"ס אפקי' בלשון מיתה שהוא סובל אצל המלחמה הריגה גם כן מסתמא הוכר שאמר בלשון עמו לשון שיש בכלל לשונו הריגה ג"כ עכ"פ ומכ"ש לפמ"ש שם הרמב"ן אח"ז מהתוספתא ע"ש אבל בלשון לעז שלנו מלת געשטארבען אין לפותרו דרך הריגה רק מיתה טבעיות לבד וכ"ע מודו בזה כאמרו בפירוש מת על מטתו: ועוד נלענ"ד דאפילו בשמא דמקום מלחמה ובשעת מלחמה שפיר מצינו לפרש דמת היינו נהרג אף שקורין ללועזות בלעז געשטארבען נראה דבנ"ד יש לצדד להתיר לפי מאי דאיתא במרדכי והובא בהג"ה דדוקא באומרת שמת או נהרג במלחמה ממש אבל שלא במלחמה אפילו הלך סמוך למערכת מלחמה לקנות שלל נאמנות ובספר ערך לחם למהרי"ק שכתב שאם לא הלך להלחם רק לקנות שלל או לעלות איזה מלאכה ל"ח ליה שמא אמרה בדדמי עכ"ל והוא פשוט דזיל בתר טעמא שאין מקפידים על ההולכים בלא כלי זיין וא"כ בנ"ד שהעדים העידו שזה היה בהארמעיע הנ"ל במלאכת העפטערייע וידוע כי אנשים כאלה אינם באים להיות ידיהם עושים מלחמה או שוברות מלחמה רק באחרונה יסעו למסעיהם הם קרוב אל אנשי הצבא ופשיט' שלשון זה ער איז