בית אפרים אבן העזר חלק א קצה

הובא בד"מ לענין האשה ולמד מלחמה מן מים שאל"ס לענין האשה וה"ה לשיטת הרא"ש בע"א כו' משא"כ לשיטת בעהמ"א והרא"ש בידע הטביעה צריך סימנים ה"ה במלחמה ודברי הב"ש צ"ע שכתב ואם נטבע במים כו' צריך שיהא לו בו סי' משמע דבא למעט מלחמה וז"א דמלחמה ומים דין א' להם כמ"ש בש"ג עכ"ל: והנה מ"ש כן בשיטת בעהמ"א נפלאתי שהרי בעהמ"א כ' להדיא דע"א שאמר מת במלחמה וקברתיו מהימן דאפי' אשה גופה מהימנא כו' והיינו אף בידע המלחמה והא דמחלק בין ידע הטביעה או לא היינו דאם ראה הטביעה אומר בדדמי על הכרת הצורה כמש"ל מההיא דדגלת דהוי כמו קברתיו דהא אסקוה אגישרא כו' ואפ"ה בראה הטביעה לא מהני וע"כ דמים גרע ממלחמה לענין הכרת הצורה וכמ"ש ולפי מש"ל בשם הריב"ש משמע מדבריו דגם לענין מים הוי החשש משום בדדמי דמיתה וכן משמע מהרמב"ן במ"ש תדע מדלא מוקמינן דשני ת"ח כו' ע"ש ועכ"פ לענין בדדמי דהכרה מבואר בבעהמ"א דלא חיישינן ולכך ע"א או אשה שאמרו במלחמה קברתיו מהימנא רק מדברי הרא"ש אין הכרע ואיכא למימר דאף במלחמה אמרינן בדדמי לענין הכרה וכשיטת הש"ג וא"כ כיון שכתבתי שיש לחוש דלמא האשה דייקא ויתוודע לה שהלך במלחמה או טבע ושוב אומרת בדדמי א"כ ה"נ ניחוש לה שמא תידק שבעלה היה בתוך המפולת ושוב אמרה בדדמי. ואפשר לצדד ולומר דע"כ ל"ח דאמרה בדדמי אלא משום דאיתחזק איסורא דא"א וכל כמה שאין העדות ברורה לא מפקינן מחזקתה וחיישינן כל מה דאפשר למיחש ואע"ג דאקילו בעדות אשה דוקא בסוף העדות אבל בתחלת העדות לא כמבואר בש"ס ופוסקים וכל זה היכא דלא איתרע חזקת א"א כלל אבל היכא דאיתרע חזקת א"א לית לן למיחש דלמה אמרה בדדמי ולפ"ז בנפל' עליו מפולת שנותנין עליו חומרי חיים כו' דאיתרע ליה חזקת חי דחזקת א"א וכמבואר בירושלמי ותוספתא וכן פסק הרמב"ם והש"ע בהלכות גירושין ל"ח לבדדמי ואם כן ממ"נ אם נימא דהאשה דייקא עד שתתוודע לה שנפל עליו מפולת אין לחוש לבדדמי כיון דאתרע חזקת א"א ואם נאמר שלא נודע לה שנפל עליו מפולת א"כ פשיטא דאין חשש בדדמי ובין כך ובין כך יש לסמוך על הכרתה אלא שלפי זה תיקשי בהא דאמרינן גבי טביעה כיון דמים כמלחמה דמי אין ע"א נאמן אם נימא דלא מהימן במלחמה וטעמא משום דלא דייקא רק שתדע שנשברה ספינתו בים ושוב סומכת על העד שאומר ראיתיו שמת. ולפי מ"ש א"כ קשה כיון דע"כ דייקא שנשברה ספינתו והרי ספינה שאבדה בים נותנין לה חזקת חיים כו' ואיתרע לה חזקת א"א וכן במלחמה לפי מ"ש הרמב"ם הטעם מאחר שנהרגו אלו ואלו נהרג הוא באמצען אם כן הו"ל כעיר שכבשוה כרקום דנותנין עליו חומרי חיים כו' ואפשר לחלק דהתם אין ע"א נאמן מן התורה רק משום דייקא מהימן וכיון דלא דייקא שמת רק שנשברה הספינה מה בכך שאיתרע החזקה מ"מ ע"א לא מהימן להתירא משא"כ כאן דבדדמי אינו רק חששא בעלמא ואפשר דאינו רק מדרבנן כיון דאיתרע חזקת חיים וחזקת א"א תו לא חיישינן לה ומ"מ צ"ע דאדרבא איפכא מסתברא די"ל דע"א א"נ כ"א לסתור החזקה חזקת חיים וחזקת א"א והיכא דאיתרע החזקה יש לנו לומר דע"א נאמן (ואפשר דבאמת היינו טעמא דקי"ל ע"א מהימן במלחמה ופשטינן לה מדגלת דאף להך טעמא דדייקא מ"מ ע"א נאמן כיון שאינו לסתור החזקה דאיתרע לה כיון שעכ"פ דייקא על שבירת הספינה אלא שכבר כתבתי בשם הרא"מ דמהכא יליף הרמב"ם דטעמא דעל"ג הוא עיקר וצ"ע) מה שא"כ בזה דמשמע דחשש בדדמי חשש גמור הוא דהא קי"ל בהוחזקה מלחמה אף אם נשאת תצא ומדברי הרמב"ן משמע דאף שנתוודע לה שירד למלחמה תו לא דייקי אף דהתם לא איתרע חזקת חיות וחזקת א"א בזה שירד למלחמה ובגוונא דנ"ד י"ל אף אם נודע לה שהיה בבית זה שנפל אח"כ אף שלא נודע לה שהיה בעת שנפל שפיר אמרה בדדמי כמו בירד למלחמה: אך מדברי הרמב"ם משמע שאין אומרת בדדמי בשביל ירידה למלחמה לבד רק מאחר שנהרגו הראשונים כו' וקצת משמע כן מהרמב"ן מ"ש לדחות ראיית הראב"ד מעובדא דחשא ע"ש בחידושיו ובדברי הרא"ש ובתשובה סי' הארכתי בדברי הרא"ש והרמב"ן אלו ואפשר דוקא לענין בדדמי דהיינו שתסמוך על העד שפיר סגי כשיודעת שהלך למלחמה שבזה לבה חזק להאמין לעד שאומר שראוהו מת אבל לענין האשה עצמה כיון שאין כאן מי שיאמר שראה מיתתו אינו אומרת בדדמי אלא אם היא רואה דברים שרובן למיתה וכמ"ש הרמב"ם והש"ע להדיא וא"ש מ"ש דכאן י"ל ממ"נ אם לא נודע לה שהמפולת נפל עליו אין כאן דברים שרובן למיתה ולא אמרה בדדמי ואם נודע לה בבירור שנפל עליו המפולת איתרע חזקת א"א ושפיר יש לסמוך על הכרתה ואין לחוש שתאמר מחמת שוי מועט שמכירתו משא"כ גבי ע"א במלחמה דבירידה למלחמה לא איתרע חזקת א"א מחמת זה וכן שבירת הספינה י"ל דל"ד לספינה שאבדה ולא איתרע חזקת א"א ולכן חיישינן שמא תסמוך דעתה על העד שאומר שיודע שמת ולכן שפיר מספקא ליה לטעמא דדייקא דלמא ע"א לא מהימן: שוב ראיתי ביש"ש יבמות שכתב וז"ל מפולת פירש שיש מפולת בעולם רוח סערה שמפיל הבתים אפילו אמרה מת סתם הרי הוא כמלחמה דאמרה בדדמי וכ"ש אם אמרה שנפל עליו הבית ומת דלא מהימנא וגדולה מזו נראה שאפילו אמרה ראיתי שהוציאוהו אחר שעה מת מתוך המפולת לא מהימנא דשמא חלש כדרך הנופלים בתוך המפולת עד שתאמר מת וקברתיו עכ"ל מבואר מדבריו דלא מפרש כמש"ל בפירש דברי רש"י דברוח סערה כו' פירושו שלא ראתה כשנפל המפולת רק אח"כ מצאתו מת מתוך המפולת חיישינן לבדדמי כיון שהיה רוח סערה אלא דשם מיירי באמרה מת סתם ואפ"ה לא מהימנא כיון שיש מפולת בעולם וחצ"י לשיטתו דס"ל הכי גבי במלחמה וכמ"ש הב"ש ע"ש גם מבואר מדבריו דין ז' ודין ח' דלענין הכרה לא אמרינן בדדמי דאם לא כן מה מהני קברתיו ולפ"ז ה"ה גבי מפולת ל"ח רק לבדדמי דמיתה והביא על זה ראיה מהמרדכי שהבאתי לעיל שכתב דבמקום שאמר העד אפילו בשעת מלחמה ראיתיו הרוג אח"כ כו' ומסיים בה אם לא שתאמר דמיירי הכא שלא ראוהו מתחלה במלחמה כו' עכ"ל מבואר מדבריו שמפרש דברי המרדכי כמ"ש שבא לומר דל"ח לבדדמי דצורה ודלא כדמשמע מהח"מ וב"ש דלענין בדדמי דמיתה מיירי וכבר הארכתי בזה לעיל ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול ז"ל ואמנם הוא ז"ל לא הזכיר מדברי הש"ג בזה דס"ל דגם בדדמי דמיתה אמרינן לגבי האשה עצמה וכמש"ל: אמנם נראה דאפילו תימא דבנ"ד נמי יש לחוש ששמעה שהיה בבית המפולת ולחוש לדברי הש"ג דאמרי' בדדמי דמיתה אף בתוך ג"י מ"מ בנ"ד אתתא שריא שהרי הש"ג מסיים בה עד שתאמר על ידי סימנים ונראה דאף בסי' אמצעים סגי וכמ"ש הרמב"ן ושאר מפורשים בפירוש הא דאמרינן דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנים ובנ"ד שהוכרו כל בגדיו ובט"ע ובסימנין אמצעים אין לך סי' אמצעים יותר מזה וסומכין עליהם בצירוף ההכרה על כל פנים ואף דבגדים יש חשש שאלה מ"מ כבר כתבו הפוסקים דבכל בגדיו לא חיישי' לשאלה דלא שביק נפשי' ערטלאי ונראה דכל בגדיו לאו דוקא אלא כיון שאם ישאיל את בגדיו אילו יהיו בוש לילך בשוק ערטלאי קרינן ביה ובודאי לית לן למיחש כלל דעביד כה"ג ובפרט כיון שראוהו בבגדים אילו קודם השריפה ובזמן מועט כזה ל"ח לשאלה כמ"ש בתשובת האחרונים וכמ"ש ג"כ מהר"ח נ"י וגם כיון שהכירו הלייבס רדאקעל ומבואר בק"ע סי' שפ"א בשם מהרי"ט דבבגד של ציצית ל"ח לשאלה וע"ש עוד דדוקא חפץ אחד או שנים שא"צ ויכול להיות בלא אותן כלים כו' ע"ש ולפי שבתשו' סי' הארכתי בכל אלה ושם הבאתי הרבה גדולי אחרונים דל"ח לשאלה ובפרט בכלים דלא מושלי אינשי שכתב השי"מ בשם הרשב"א דל"ח אף אם סימנים דרבנן וכתבתי שם דאילו ראה הב"י דברי הרשב"א אלו הוי הדר ביה ממ"ש בתשובה וגם שם הוכחתי דהב"י בש"ע הדר ביה ממ"ש בתשוב' קצרתי בכל זה אך אפילו למאן דסובר חייש' לשאלה מבואר בב"ש הטעם משום דכיון דסימנים דרבנן בעינן להתיר אשה סימנים מובהקים ולפיכך הוי הכרת הבגדים