בית אפרים אבן העזר חלק א קצד

ובזה יש ליישב דברי הב"ש סעיף קטן קנ"ו שכתב נראה דבכה"ג אית לה מגו דמת סתם ושוב כתב דלטעם הג' אין נאמנת בקברתיו והרמ"א סותם כטעם הראשון וזה צ"ע דבס"ק ק"ן כתב דהיכא דאית לה מגו נאמנת בקברתיו לכ"ע ובבאר היטב כתב שדברי הב"ש סותרים זה את זה ולפמ"ש י"ל דמ"ש נ"מ בין הטעמים וכ"כ בס"ק קמ"ו היינו היכא דליכא מגו כגוונא שכתב רש"י שהיה רוח סערה כו' דזה הוי כהוחזקה מלחמה בעולם דלית לה מגו וכן משמע מהרמ"א שכתב וצריכה שתאמר מת על מטתו ולכאורה בהך דינא דמפולת שאומרת ראיתיו מת במפולת איך שייך שאמר מת ע"מ וא"ל דאשלוח נחשים קאי שהרי התחיל ולכן דינם המלחמה משמע דאתרווייהו קאי ולפי מ"ש א"ש דרמ"א מיירי אף בגוונא שכתב רש"י שהיה רוח סערה כו' דליכא מיגו ודומיא דשלוח נחשים כו' דמשמע שהיה הדבר ידוע וה"ה במפולת בכה"ג מיירי ובזה כתב שצריכה שתאמר מת ע"מ או קברתיו ושפיר כתב הב"ש דסותם כטעם הראשון דלא חיישי' דמשקרה: ולפ"ז בנ"ד שבתים גדולים לשמה היו ונפלו ונשברו א"כ שפיר שייך בדדמי אף שלא ראתה שנפל עליו וכיון דשייך בדדמי אף קברתיו לא מהני דאף דאין חשש דמשקרת לענין המיתה שהרי מת לפנינו וקברו מוכיח עליו מ"מ יש חשש שמשקרת על ההכרה וגם כי לפי שיטת הריא"ז שייך בדדמי גם על ההכרה: וגם צ"ע שהרי דעת בעהמ"א והרא"ש גבי מים דכמלחמה דמי דבראה הטביעה חיישינן לבדדמי אף בעד והרבה פוסקים ס"ל דידע הטביעה הו"ל כראה ולכן אף שאומר שראה אותו מיד חיישי' לבדדמי שנדמה לו הצורה כך כיון שראה או ידע הטביעה ועכ"פ צריך סימנים שאינם מובהקים ג"כ וא"כ בנ"ד שידעה בו שהיא בעלה בתוך העיר והעיר בוער באש ואוכלת יושביה ומהרסת הבתים והו"ל כראה או ידע הטביעה דמה לי מים ומה לי אש וא"כ ניחוש דלמא אמרה בדדמי לפי שידעה שהיה בתוך התבערה כסבורה שזה בעלה ואחר הוא: אך נלענ"ד דע"כ לא כתב רש"י התם שהי' רוח סערה כו' אלא כמ"ש שם שהיה מפיל כל בתי העיר ומיירי שלפי האומדנא עכ"פ לא היה מקום להמלט על נפשו ודמי למים שאל"ס דכיון שראה הטביעה חושש בדעתו שבוודאי לא עלה משם וכן בהך דראה הטביעה דכיון שראה שנפל למשאל"ס דלא שכיח שיעלה משם אמר בדדמי משא"כ בנ"ד דהא קמן שרוב בני העיר נמלטו וברחו ולא נגעה בהם יד ה' ומתי מספר אשר נאבדו מתוך הקהל עיר גדולה לאלקים וגם לענין שלוח נחשים היינו דוקא ברוב בני אדם כמ"ש הפוסקים ובכה"ג ל"ח דאמרה בדדמי ודבר פשוט לענ"ד שאין לנו לחוש שמא ידעה או שמעה שבעלה היה בבית שנפל דמה"ת לחוש לזה ואע"ג דהרמב"ן בחידושיו כתב וז"ל והא מים כמלחמה דמי פי' מכיון שנשברה ספינתו בים איכא למימר בדדמי הלכך גבי ע"א לעולם לא מהימן אע"פ שאין האשה יודעת שנשברה ספינתו כדי שתאמין בו שמא יבואו עדים ויעידו כן ושוב לא תחקור על המיתה ודחי' ותסברא כו' ואי לא אמרה סימנין לא סמכינן עלייהו משום דחיישינן דלא סמכא אתתא עלייהו משעה שתדע שטבע בעלה ולא דייקא אם אותו שעלה הוא כו' ע"ש וכ"כ במלחמות וז"ל ואפילו נמי לא ידעה אף היא בטביעה האיך נסמוך על העד משום דהיא דייקא והא אם מחזרת היא אחר הדבר מכיון ששמעה בו שטבע אינו רוצה שוב בדיקות וחקירות ומעתה תלך ותנשא דאמרה בדדמי על העד שאמר מכירנו בו ושמא אחר הוא שהוא אינו נאמן וכן במלחמה כו' והטעם מפני שכבר הוחזקה המלחמה מפי העד ולא תידוק היא במלחמה ותתלה בדדמי כו' ע"ש ולפ"ז גם בנ"ד היה אפשר לחוש לזה שמא ידעה או שמעה שבעלה היה בבית זה שנפל ונהרג ומחמת זה אומרת בדדמי כי עד הגל הזה שמתו תחתיו כמה אנשים וגם בעלה נפל שמה שדוד ולכך היא אומרת שמכרת אותו: אך נראה דהרמב"ן לא כ"כ אלא בהך צד איבעיא דש"ס דע"א במלחמה לא מהימן משום דלא דייקא רק שתדע שירד למלחמה ושוב לא דייקא יותר ותתלה לומר שבודאי מת כדברי העד הזה שאומר כן ולכך שפיר כתב דמים כמלחמה דמי מכיון ששמעה שטבעה ספינתו כו' אבל באמת אנן קי"ל דע"א במלחמה נאמן כמ"ש הרי"ף דבעיין אפשטא מההיא דדגלת וע"כ לומר דלהא מלתא ל"ח כלל שמא יבואו עדים ויעידו לה שירד למלחמה או שטבעה ספינתו בים ותו לא דייקא וא"כ י"ל דגם באשה עצמה המעידה שהכירה בעלה בין הרוגי מלחמה אחר שנשקט או שמצאתו מת על שפת הים והיא לא ידעה כלל מירידתו למלחמה או משבירת ספינתו מהימנא ולא חיישינן דלמא אין הכרתה ודאית רק מחמת ששמעה שירד למלחמה או שנשברה ספינתו דל"ח לזה אלא אם היא אומרת שגם היא יודעת כן אבל אם אומרת שלא ידעה מזה כלל רק שמצאתו מת הו"ל כמת על מטתו דמהימנה אע"פ שנפשה יודעת שנאבד מתוך הקהל וגם כפי המבואר בשאלה שהעידו שהיה אצל בהכ"נ הגדולה ששם היה האש מתגבר והולך ומסתמא שמעה זאת גם קודם ההכרה מ"מ בשביל זאת אין חשש בדדמי שתסבור שמסתמא נמלט לבית זה שנפל ועתד לגלים שהרי בודאי כמה אנשים היו שם סמוך לבהכ"נ וגם העד היה שם ונמלט על נפשו ואפילו גבי דבר אמרינן בש"ס דאמרי לה אינה כמלחמה דסמכא אדאמרי אינשי שב שני הוה מותנא כו' וכן פסק הרמב"ם והש"ע ואף שהרמ"א כתב שם די"א דאינו נאמנת והיינו לפי גרסת הר"ן בהרמב"ם דפוסק כלישנא קמא דהוה כמלחמה והח"מ כתב שנראה כן מהטור והרא"ש י"ל דשאני התם שי"ל דסמכה דעתה לפי שרוב אנשים מתו בדבר משא"כ כאן דבמקום שידוע שהיה בעלה שם לא נודע כלל אם נשרפו אנשים שם רק שנאמר שתסמוך דעתה שנמלט לבית זה ושם נפל עליו המפולת ולכך אמרה בדדמי להא ל"ח וגם ל"ד להא דעישנו עלינו את הבית למאי דס"ד דמיירי שאומרת שהמתינה עד שראתה אותו מת ממש ולכך בעי למפשט דהחזיקה היא מלחמה א"נ דאמרה בדדמי וכן לגברא חרוכא לפי מ"ש רי"ו בשם הרמ"ה דכל דמוכח שהיו שם איש אחר א"נ אף שצעקה ואמרה ראו בעלי שנשרף אמרינן דאמרה בדדמי וה"נ הרי כמה אנשים נמצאו תחת המפולת דהתם עכ"פ ראתה שהיה בבית הזה דאיתלי ביה נורא משא"כ כאן שאינה יודעת אם היה בבית זה כלל אם לא ומחמת שנמצא במקום שגברה התבערה בשביל זה לא סמכה דעתה שהרי גם העד המעיד היה שם ונמלט ואמרה כי היכא דלדידיה אתרחי' ניסא לבעלה נמי אתרחיש וקרוב הדבר שגם לנס לא היה צריך והיה אפשר לו גם בדרך הטבע להמלט ולכן אין לחוש דאמרה בדדמי משום זה ולשמא ידעה או שמעה שהיה בבית זה אין לחוש וכמ"ש דלמאי דאפשיטא הבעיין מדגלת לא חיישינן להא ואע"ג דהרי"ף סובר דבעינן קברתיו גבי ע"א במלחמה היינו משום כיון דהעד ידע שהיה במלחמה חיישינן לבדדמי דעד גופיה אבל כשאומר קברתיו לא חיישינן דלמה שמעה שהיה במלחמה ולא דייקא וא"כ ה"ה באשה גופה המעידה שהכירה אותו אחר המלחמה לא חיישינן דלמה שמעה שהיה במלחמה: ועדיין יש לפקפק לפי מ"ש הרא"מ הביאו הכ"מ בהלכות גירושין דטעמא דהרמב"ם שכתב בסוף הלכות גירושין טעמא דע"א נאמן משום דהוה מלתא דעל"ג אע"ג דהאבעי' הוא בגמרא כיון דאפשיטא מההיא דדגלת גבי ע"א במלחמה שנאמן אלמא דטעמא משום מלתא דעל"ג הוא ע"ש באורך מבואר מזה דאי הוה נקטינן טעמא משום דאשה דייקא שפיר חיישינן דלמה לא דייקא וע"כ לומר דחיישינן דלמה שמעה האשה שירד למלחמה ולא דייקא והא דאפשיטא הך דע"א במלחמה היינו משום דנקטינן עיקר טעמא דע"א משום מלתא דעל"ג וא"כ חזר החשש למקומו בנ"ד דלמא שמעה או ידעה שהיה בבית זה שנפל ואמרה בדדמי אף שהוא בתוך ג"י וכן י"ל לפי דעת הפוסקים דמחלקים בין ידע הטביעה או לא דה"ה נמי בידע המלחמה דחיישינן ואף לפי מ"ש לעיל להוכיח מדברי בעה"מ דגבי מלחמה ל"ח לבדדמי דצורה רק במים שמשנים קצת צורת הפנים אבל בהרוגי מלחמה לא מ"מ מהרא"ש והטור לא משמע מידי ואפשר דס"ל כהש"ג בזה ומצאתי בס' בית מאיר סעיף ל"ג שכתב ג"כ דלשיטת הרא"ש אף במלחמה בע"א אפי' תוך ג"י אמר קברתיו על ידי הכרה שהכרתיו אחר המלחמה צריך צירוף סימנים מחשש דלמא אמר בדדמי דסמיך נפשיה אכל הני דאקטול כו' אומר בדדמי זה שהיה במלחמה זהו שנמצא מת וכן איתא בש"ג