בית אפרים אבן העזר חלק א קצג

שראה בעלה של זו מת במלחמה ולא נהרג ודאי דמהימן וק"ו הדברים דהא אפי' באומר מצאתיו ויהרוג דהא קמן שעכ"פ היה בין הרוגי מלחמה ל"ח דאמר העד בדדמי ומכ"ש כשאומר שראה אותו מת ולא נהרג כלל ואלו באשה כה"ג כתב הב"ש ס"ק קמ"ח דדוקא במת בביתו על מטתו הוא דנאמנת אבל מת במלחמה ולא נהרג א"נ וע"כ לומר דעד שאני דלא חשדינן ליה שישקר מחמת בדדמי והלכך כיון שנאמן שלא ראה ההריגה כלל ממילא אין חשש שיאמר בדדמי שמצאו הרוג ומת ממש ובאמת לא מת אבל באשה חיישינן שמחמת שיודעת שירד למלחמה או שמצאתו בין הרוגי מלחמה סברה כל הני דאקטול כו' ומשקרת ואומרת שמת ולא מחמת המלחמה ודוקא מת על מטתו ל"ח שמא ראתה הרוג במלחמה ומשקרת לומר על מטתו דכיון שידוע לעולם שהיה מלחמה היא יריאה לומר מת על מטתו שיוודע שהיא משקרת וכמ"ש התוספות דמה"ט א"נ במגו ע"ש ואף דהמרדכי כתב דלא גרע מאשה עצמה דמהימנא לומר מת ע"מ היינו דבע"א דלא חשיד לשקר מחמת בדדמי דינו כמו אשה עצמה במת ע"מ וגם י"ל דהמרדכי ס"ל דהאשה עצמה ג"כ אינה חשודה לשקר מחמת בדדמי וכדעת הפוסקי' דאשה נאמנת בקברתיו אבל לפום הך טעמא אליבא דהרמב"ם דא"נ בקברתיו משום דמשקרת בשביל בדדמי ודאי דהא"מ וב"ש שכתבו דין המרדכי היינו בע"א אבל באשה עצמה לא וכמ"ש הב"ש דאף מת במלחמה ולא נהרג א"נ אע"ג דל"ש בדדמי כל הני דאיקטל או דמחו ליה כו' וע"כ דאמרינן דמחמת דסברה כל הני דאקטול או דמחו ליה כו' משקרת לומר שמת ולא נהרג ואם כן כ"ש שאין להאמין לה כשאומרת שמצאתו הרוג אלא שלא ראתה כשהרגוהו אלא אמרינן דמחמת בדדמי ליה משקרת: והנה ז"ל המרדכי ובתשו' ה"ר מנחם כו' דבמקום דאמר העד אפי' בעת המלחמה ראיתיו הרוג אח"כ והכרתיו יפה יפה בט"ע בהא לא אבעיא לן דפשוט דנאמן דלא גרע ע"א מאשה גופה דאמרה מת ע"מ נאמנת דל"ש למימר בדדמי אלא בהריגה שיש לאוסרה על הספק אבל באמת הדבר מה לי עת מלחמה מה לי עת שלום עכ"ל: ולענ"ד כוונת הדברים דודאי מי שאומר שמצא שיש אחד מת או הרוג אין לספק בדבר שמא היה זה סבור שמת ועדיין חי הוא שכל שהיה בידו לעמוד על אמתת הדבר אם עוד בו נשמתו או לא והוא מעיד סתם שהוא מת או הרוג ודאי שלא הי' מקום להיות מסופק בזה ומסתמא עמד על בוריו של דבר ואין חשש בדדמי רק כשבא להתיר האשה ע"פ שמעיד שראה כשהרגוהו אז למיחש מבעי דלמה אמר בדדמי משום דחזא דמחו ליה כו' אבל כשמעיד להתיר מחמת מציאת ההרוג אין מקום לחשש זה רק שנאמר שהוא משקר במה שאמר שמצאו מת או הרוג שזה מורה על מיתה ודאית או שנאמר שמא לא הכירו יפה בט"ע ומשקר לומר שהכירו יפה משום בדדמי דחזא דמחא ליה זה לא אמרינן וכמו דהאשה עצמה נאמנת לומר מת ע"מ ול"ח דמחמת בדדמי שיודעת הריגת המלחמה משקרת לומר מת ע"מ וק"ו בע"א דל"ח למשקר כלל: ולענ"ד גם מ"ש רמ"א דזה הוי כאלו אמר קברתיו והח"מ פי' שר"ל שהכרתיו הוי כמו קברתיו והקשה ע"ז מהפוסקים שכתבו קברתיו או הזזה ולענ"ד לק"מ דודאי אין הכרתיו ענין לקברתיו דמ"ש המרדכי והרמ"א הכרתיו הוא לומר דכיון שאומר שהכירו תו ל"ח לדדמי דצורה כלל רק דהרמ"א קאמר כיון שאומר שראה אותו אחר כלות המלחמה מוטל מת הוי כמו קברתי ודודאי אין העד מעיד אלא על דבר הברור לו וכיון שאומר שראה אותו מת בשעה שאין בהלות המלחמה לא מספקינן במלתא דלמה לא נתברר לו שמת ואומר בדדמי וזה ג"כ בכלל ראיית המרדכי שהאשה נאמנת לומר מת ע"מ ול"ח דלמה נדמה לה שמת ואומרת כן מאומד הדעת לבד אלא אמרינן מסתמא נתברר לה שמת ממש וכן מבואר בחידושי הרשב"א שכתב וז"ל וע"כ אית לן למימר הכי דאי לא אשה היכא מהימני דלמא שבקא ליה גוסס וסברא דגוסס לא חיי ואמרה בדדמי אלא דכל שאינה יריאה מחמת מיתה לא שבקא ליה ולא אמרה בדדמי עכ"ל וא"כ כ"ש בע"א כשאין שם יראת מיתה דל"ח לזה ומה שנזכר בש"ס ופוסקים קברתיו או הזזה היינו כגון גבי רעבון דאיכא למיחש מחמת פחד רעבון שבקא ליה או גבי טביעה במים שיש לחוש שהמים בלבלוהו והעד לפנינו ואומר שלא הזיזו לראות אם נודד כנף ואע"ג דמדברי הריב"ש משמע דאף שאין העד לפנינו חוששין שמא אמר בדדמי ולא נתברר לו ודאי שמת מ"מ דעת המרדכי והרמ"א אינו כן וכמ"ש בח"מ ס"ק ח' בתשובת מהריב"ל דבמלחמה קטנה לא בעינן קברתיו וכ"כ שם שהמזרחי חולק על הריב"ש וס"ל דכשאומר שמצא מת על שפת הים ל"ש בדדמי וגם י"ל דדוקא שטביעה במים חיישינן להכי דלמא בלבלוהו המים דשם רגילות למטעי בהכי שיהיה נראה כמת ממש אבל בהרוגי מלחמה אין העד טועה באומד הדעת על מי שיש בו רוח חיים לומר שמת והח"מ הראה מקום למ"ש בשו"ת ראב"ח סי' ע"ה שהעתיק בק"ע ס"ק רפ"ט באומר ראיתיו מת מושכב לארץ עדיין לא הגיע לגבול הזזה כו' דעת המרדכי והרמ"א אינו כן אלא כשאומר שראוהו מת אין לנו לחוש יותר וכמ"ש המרדכי דמה לי שעת מלחמה או עת שלום ואמנם עיקר כוונת המרדכי לומר דל"ח למשקר מחמת בדדמי שאין לנו לחוש אלא בהריגה עצמה דאתי למטעי דחזו דמחו ליה בגירא וסובר שבודאי נהרג ומת ממש כיון שרוב בני אדם מתים ממש מחמת הכאה כזו אבל שיאמר על הרוג שנמצא לשון מיתה אף שיש בדבר ספק לזה ל"ח כלל והארכתי בזה לפי שהח"מ השיג על הרמ"א והב"ש נדחק לפרש שר"ל שאומר מת בודאי וכ"כ בצ"צ והביאו בק"ע אות תך"א שכתב שצריכות לידע שראה אותו שפיר שנתקרב אליו כו' ולענ"ד ז"א שמקור דברי הרמ"א מהמרדכי ושם לא נזכר מזה ודברי אא"ז רמ"א הם מתפרשים כמ"ש ומ"ש שראיתיו שמת שדקדק הצ"צ לענ"ד הוא דקדוק קלוש ושגרא דלשנא ואין להאריך: ועכ"פ בנ"ד ל"מ לפי מ"ש וכן לפי מ"ש הב"ש והצ"צ אין ראיה מהרמ"א ומרדכי לכאן דהתם מיירי אף בגוונא שראה ההריגה אלא לפי שאומר שמת בודאי ל"ח למשקר ולבדדמי דצורה ס"ל דל"ח כלל וא"כ עדיין צ"ע בנ"ד שחששנו לדעת הריא"ז דחושש בכה"ג לבדדמי דצורה אלא אפי' לפמ"ש הח"מ בפי' המרדכי דבכה"ג ל"ח לבדדמי דמיירי שלא ראה ההריגה מ"מ ע"כ דבאשה כה"ג חיישינן כשאומרת מצאתי הרוג מהרוגי מלחמה והכרתיו שהוא בעלי דלא עדיף מאומרת מת במלחמה ולא נהרג וע"כ דחיישינן דלמה מחמת בדדמי משקרת וא"כ ה"ה בזה שאומרת שאחר כלות המלחמה עמדה עליו והכירוהו ניחוש דשמא מחמת שסברה כל הני דאקטיל או דמחו ליה משקרת ובאמת צ"ע על הב"ש שכ"כ בפשיטות דאומרת מת במלחמה ולא נהרג א"נ דה"ל לפרש דזה דוקא להרמב"ם ולהך טעמא דס"ל דמשקרת מחמת בדדמי ומדבריו משמע דס"ל דאליבא דכ"ע הוא וכן נראה ממ"ש שכן משמע מהג"ה דבסמוך ואפשר דהב"ש ס"ל דגם במת במלחמה שייך בדדמי דדלמא שבקא ליה גוסס כיון שיריאה לעמוד שם וצ"ע: ומ"מ לדינא יפה כ' הרב מהר"א נ"י דבגוונא דנ"ד שלא ידעה האשה אם נפלה עליו המפולת כלל אין לחוש לבדדמי ולענין השפיר יש ראיה גם כן ממ"ש הח"מ בפירוש המרדכי דאף דבדינא דהמרדכי אפשר לחלק בין ע"א להאשה לפום הך טעמא להרמב"ם דהאשה משקרת דוקא התם דעל כל פנים בודאי היה בעלה במלחמה אפשר דמחמת בדדמי משקרת משא"כ כאן שלא נודע אם היה במקום המפולת כלל אין כאן התחלת חשש בדדמי כלל וסברא גדולה היא דבכה"ג ל"ח גם גבי אשה כמו דל"ח גבי ע"א בלא ראה ההריגה דלא אמר בדדמי: איברא שצ"ע דרש"י ביבמות כתב וז"ל מפולת שנפל הבית או בא רוח סערה והיה מפיל כל בתי העיר עכ"ל וכ"כ הנ"י ולכאורה הדברים צריך ביאור דודאי גם בבא רוח סערה כו' צריכה שתאמר שיודעת שמת במפולת דאל"כ אין להתירה אף בלא טעמא בדדמי דדלמא לא נמצא שם בתוך הבתים שנפלו וערק ואזל לעלמא וצ"ל דמתחלה קאמר שאומרת שהיא ראתה כשנפלה המפולת עליו ואחר כך קאמר דאף שאינה אומרת כן רק שהיא מצאתו מת בתוך המפולת חיישי' לבדדמי כיון שהיה רוח סערה שהפיל כל בתי העיר אמרה בדדמי כל הני דאקטיל כו' ומסתמא גם הוא מת תוך המפולת: