בית אפרים אבן העזר חלק א קצב

בהלה אף אנו נאמר דאף בלא בהלה עכ"פ י"ל שנדמה לה קצת ואף שאינה מכרת היטב היא משקרת ואומרת שמכרת יפה לפום הך שיטה דמחמת בדדמי משקרת וזה נלענ"ד ודעת ריא"ז בש"ג ר"פ האשה שהלכה שכתב וז"ל אמרה מת בעלי במלחמה ואחר שפסקה המלחמה מצאתיו וקברתיו נראה בעיני שא"נ הואיל ולא יכלה לראותו בשעת מיתתו שמא אחר הוא וכסבור' שהוא בעלה עד שתאמר הכרתיו ע"י סימנים כמ"ש בק"ה עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל דחיישינן לבדדמי דצורה אף במלחמה והיינו משום דהמיתה משנה ג"כ קצת צורת הפנים דא"ל בזה כמ"ש הלבוש דמחמת שהיא בהולה מתחלף לה דהא בש"ג מבואר שאמרה שאחר שפסקה המלחמה הכירה אותו וקברתיו ואפ"ה לא מהני והיינו משום דס"ל דמלחמה דמי ממש למים וכמ"ש אחר כך וכן אם טבע בים כו' והיינו דמפרש כך הא דקאמר התם דחזינן לאלתר וקאמרה סימנים דתרווייהו בעינן ע"ש וא"כ בנ"ד דמפולת כמלחמה דמי אית לן למיחש לבדדמי דצורה ג"כ ונראה דריא"ז לשיטתו דס"ל דע"א במלחמה מהימן אף בלא קברתיו ובלא סימנים כמ"ש שם שלא חששו חכמים אלא בעדות האשה עצמה שהיא טועה לפי תאותה וחפצה להתיר עצמה אבל העד אינו אומר אלא מה שראה ואין כאן טעות וכ"כ שם לענין עד שראוהו כשעלה מן המים והכירו בט"ע נאמן שאין העד אומר דבריו בטעות ע"ש ולפ"ז שפיר י"ל דאשה דאמרי בדדמי שפיר חיישינן דאמרה בדדמי אף בדדמי דצורה אפילו במלחמה משא"כ לשיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דע"א א"נ כ"א כשאומר קברתיו דאף בעד חיישינן לבדדמי אם כן מוכח דגבי מלחמה אין חשש לבדדמי דצורה כלל ואפי' בטביעה היכא דלא אשתהי דאל"כ מה מועיל קברתיו ולפי מ"ש בכ"מ בשם תשובת הרא"מ שטעם הרמב"ם דאין האשה נאמנת אף בקברתיו לפי דמפרש האבעיא דש"ס גבי ע"א אף בקברתיו ובלא קברתיו נשארה האיבעי' שמא אמר בדדמי ובקברתיו נפשטה מדגלת דמהימן ומזה הוכיח הרמב"ם דמדבעיא בע"א בקברתיו מכלל דאשה גופא אף בקברתיו לא מהימנא ע"ש באורך ולפ"ז ממ"נ לדעת הסוברים דבע"א בעי קברתיו דאמר בדדמי אף בע"א מוכח דלא אמרי' בדדמי דצורה גבי ע"א במלחמה ומים (רק בעהמ"א ודעימיה ס"ל דבמים אמרינן בדדמי דצורה אבל במלחמה גם הוא מודה וכמש"ל) דאל"כ אף קברתיו אינו מועיל ולהסוברים דבע"א סגי בלא קברתיו אין הכרח כלל שנאמר דאין האשה נאמנת אף בקברתיו ודוקא בדדמי דמיתה חיישינן דזימנין דמחו ליה בגירא כו' אבל בדדמי דצורה מאן לימא לן דניחוש לה כלל וכמ"ש וכן מבואר כל הפוסקים החולקים על הרמב"ם וס"ל דאשה נאמנת אם אמרה קברתיו והב"ש כתב דהיכא דאית לה מגו מהני קברתיו אף להרמב"ם וחולק על הלבוש וגם הלבוש נראה דלא קאמר אלא מטעם שהיא בהולה על נפשה חיישינן לאחלופי הא לא"ה לא וא"כ הש"ג שנראה מדבריו דבכל גווני חיישינן לבדדמי דצורה יחידאה הוא וקי"ל כרוב הפוסקים להקל: שוב ראיתי בשו"ת ח"צ סי' צ"ה שכתב ג"כ בטעמא דהרמב"ם דחיישינן לבדדמי דצורה אלא שהוא ז"ל כתב בטעמא דמלתא דבמלחמה גדולה חיישינן דילמא איש אחר שנהרג זה שלשה ימים ונשתנה צורתו לצורת בעל האשה זו ומצאתו וקברתו וכיון דחזיא ליה דמחו ליה לבעלה בגירא אמרה הא ודאי בעלה הוא וכתב שכן נראה דעת ריא"ז בש"ג וכן מצאתי למהר"מ יפה כו' ע"ש שכתב דמפולת דאורחא דמלתא הוא לפקח עליו תיכף ומיד דאפי' בשבת דוחה כהא דאמרינן ביומא ולא שכיח כלל שילין ג"י בלא קבורה ולהכי כי אמרה קברתיו נאמנת ע"ש וא"כ מבואר להדיא דכגוונא דנ"ד אין חשש בדדמי דצורה כלל כיון שידוע שזמן המפולת היה ביום ז' וביום א' נפקח הגל ונמצא האיש הזה ולא שהה שום אדם ג"י תחת הגל שניחוש לאחר שנשתנה צורת בעל האשה זו: אך מה שחידש הגאון ז"ל דחיישינן שלקחה איש אחר שנהרג זה ג"י צ"ע דא"כ בע"א נמי ניחוש ליה הכי ומ"ש הגאון ז"ל דבע"א שאמר קברתיו לכולי האי ל"ח אף דבאשה עצמה חיישינן לבדדמי אף בקברתיו שאני ושאני עכ"ל צ"ע דמ"ש דהא לדידיה גם האשה אינה משקרת כמו העד ובאמת גם לפמ"ש הלבוש והש"ג בשם ריא"ז ג"כ צ"ע לחלק בזה בין האשה עצמה לעד אף לדידהו י"ל דודאי מיתה משנה קצת צורת הפנים ומ"מ העד כיון שאינו נוגע בדבר כלל אף שגם בעד חיישינן דמסהיד באומדן דעת היינו באומד דעת גדול כגון דמחו ליה בגירא כו' ורואה אותו מוטל כאבן שאין לו הופכין סובר דודאי מת הוא ולכך צריך שיאמר קברתיו אבל מ"מ בשביל שינוי מעט של הצורה לא יאמר בדדמי שקבר את זה אם ע"י בבירור שזהו הוא דגם הוא יודע כן שע"י המיתה משתנה בקצת אבל באשה עצמה כיון שהיתה בהולה לברוח אינה מסתכלת היטב ובשינוי מיעוט היא תולה בבעלה מחמת תאותה וחפצה להתיר עצמה אבל לפי מ"ש הח"צ דחיישינן דאתרמוי אתרמי א' שכבר עברו עליו ג"י א"כ גם בלא בדדמי דחזיא דמחו לי' יש לחוש לזה ועוד דגם בע"א ניחוש ליה הכי וע"כ לומר שהעד מעיד שראה הריגתו ולא זזה ידו ונטפל בקבורתו או שעכ"פ ידוע לו שלא היה שם אחר שמת קודם שעבר עליו ג"י א"כ גם באשה כה"ג נאמנת כיון דלא משקרת רק שאומרת בדדמי ומה בדדמי שייך בזה שהרי אומרת שקברה לבעלה שראתה הריגתו ולא זזה ידה כו' וצ"ל דודאי לא מיירי באומרת לא זזה ידי ומ"מ בעד ל"ח דכשאומר קברתיו מסתמא דקדק היטב וראה שהוא קובר להאיש שראה הריגתו והוא בעלה של זו לאחר שעברו עליו ג"י משא"כ באשה מחמת חפצה לא דייקה כולי האי וכשהיא רואה שפרצוף פניו דומה לבעלה אומרת שבודאי הוא בעלה וקוברתו ובאמת הוא אחר שעברו עליו ג"י וזה דוחק גם לפ"ז צ"ל דהרמב"ם ס"ל כמאן דמחמיר בספק תוך ג"י דאל"כ למה ניחוש לזה שהרי אם מוטל מת בספק תוך ג' תלינן שהוא תוך ג' ולמה ניחש שמא לקחה א' שעברו עליו ג"י ולפמ"ש א"צ לזה דכל מיתה איכא קצת שינוי וכדמייתי הח"צ גופיה מהא דאיש פלוני נשכני נחש כו' אלמא דלפעמים משתנה אפילו הרבה שאין מכירין אותו וא"צ לחלק כמ"ש הוא ז"ל גם צ"ע במ"ש הח"צ דהך דנפלו עלינו לסטים בקברתיו מיירי ומש"ה מהני דמלחמה קטנה היא לפ"ז ל"ל למימר טעמא כדרב אידי דאשה כלי זיינה עליה ת"ל משום דל"ש בדדמי במלחמה קטנה כיון שאומרת קברתיו ואין לחוש שמא תקח מי שעברו עליו ג"י כיון דמלחמה קטנה היא ואפי' באיש כה"ג מהימן ואף דנימא ע"א במלחמה לא מהימן מ"מ במלחמה קטנה וקברתיו נאמן דתו ליכא למיחש למידי וצ"ע: וחזרנו לענינינו שלדעת כל הפוסקים יש להתיר בנ"ד רק לדעת הש"ג בשם ריא"ז צ"ע לכאורה דמשמע דכל היכא דשייך בדדמי חיישינן לבדדמי דצורה ובעינן צירוף סימנים ולאו משום חשש חילוף באיש אחר אתי עלה ואין לפרש דבריו ג"כ כמ"ש הח"צ דשמא אחר הוא שנהרג קודם ג"י שהרי כתב ע"ז וכן מי שטבע כו' והתם מחמת חשש שנטבע כבר ג"י אין כאן דמיא מצמית צמתי וכיון דחזיוה בשעתיה דאסקוה למאי ניחוש לה וע"כ כיון דשייך בדדמי מחמת מלחמה או מחמת טביעה חיישינן מחמת שינוי מעט דמיתה תאמר עליו כי זה הוא בעלה וא"כ ה"ה במפולת כה"ג כיון דאיכא חששא דבדדמי: אך נראה דכאן כ"ע מודו דהכא ל"ש בדדמי כלל דע"כ לא אמרינן במפולת בדדמי אלא היכא שהיא אומרת שראתה שנפל עליו מפולת ומת מחמת זה דאז אמרינן שמא לפי שראתה אותו מוטל תחת המפולת ולא היה נודד כנף סברה ודאי מת כמו שאר אנשים שמתו במפולת ולכך ס"ל לה"ה דאף קברתיו ל"מ דמחמת שחזק בלבה שמת אומרת ג"כ קברתיו וכן גבי שלוח נחשים כשרואה אותו נשוך מהנחש סברה ודאי מת כמו שמתו רוב אנשים בנשיכה וכמ"ש להדיא ברמב"ם וש"ע וכן במלחמה טעמא מאחר שנהרגו ראשונים ואחרונים שהיה בעלה באמצען או דחזיא ליה דמחו בגירא כו' אבל בגונא דנ"ד שהיא אינה יודעת שנפל עליו מפולת רק עכשיו שאנו מוצאין איש א' תחת המפולת היא אומרת שמכרת שזה בעלה בכה"ג ל"ש בדדמי כלל דמה"ת יתחזק בלבה שבעלה בא אל הבית הזה שנפל ונהרס דשמא לא בא כלל אל מקום זה וראיתי שכ"כ הר"ח נ"י ויפה כתב: אך מ"ש ראיה מדברי הח"מ והב"ש בעד שלא ראה ההריגה דלא אמר בדדמי ואף דשם לענין ע"א אין לחלק בין ע"א לאשה לענ"ד ז"א שהרי לסברת הח"מ והב"ש פשיטא דאם העד אומר