בית אפרים אבן העזר חלק א קצא

רבא בסוף סברתו דלכאורה כן הוא העיקר כמ"ש הפוסקים דכל את"ל הלכה היא ולא מצאתי להמפורשים שנתעוררו בזה והנלענ"ד בכוונת דבריהם משום דנ"מ בין שני הטעמים דלטעם השני דנטרא עד דחזי' דמית אלא שאף ע"פ כן אין להתירה מפני שיכול לחיות ע"י סמתרי אם כן עכ"פ איהו לא משקרה בשום אופן ואינה אומרת, יותר ממה שראתה ולפי דעתה בא החצי עד לבו ומת ולפ"ז אם אמרה קברתיו נאמנת דהא לא חשדינן לה דמשקרת במתכוין משא"כ לטעם הראשון אמרי' דאע"ג שלא ראתה הריגתו כלל רק מחמת דמיונה דסברה כל הני דאקטול כו' היא מוסיפה שקר לומר שראתה שנהרג א"כ אף קברתיו אינו מועיל שי"ל שמשקרה ומוסיפה מדעתה ויש עוד נ"מ היכא דלא אמרה קברתי ויש לה מגו דלהך טעמא דכל הני דאקטול כו' א"כ היא משקרת בשביל בדדמי וכשיש לה מגו דאז לא חיישינ' למשקרת נאמנת משא"כ לטעם הב' דאין אנו צריכין לחשוד אותה במשקרת ואפ"ה אינה נאמנת דאמר' בדדמי דמית ואיכא דעביד סמתרי כו' וא"כ אף ביש לה מגו לא מהני וכמ"ש הב"ש ולדינא שני הטעמים הם אמיתים ואזלינ' בתרווייהו לחומרא ובזה א"ש דברי הרמב"ם והש"ע דנקטו טעם הא' של רבא לפי שסיימו שם לפיכך א"נ אפילו אומרת קברתיו ולכך פתחו בטעם הא' דמחמת שאמרה כל הני דאיקטול כו' מוסיפה שקר שראתה בעיניה שנהרג וממילא שאף שמוסיפה עוד לומר קברתיו לא מהני. ואחר כך כתב הדין דהחזיקה היא מלחמה בעולם דאית לה מיגו דלא תנשא ואם נשאת ל"ת כיון דבעיא דלא אפשיטא הוא אלמא דסתמא דש"ס ס"ל דלמא עיקר כטעם הראשון ולשמא סברה דמית ואיכא דעביד סמתרי לא חיישי' אלא עיקר הטעם דמחמת בדדמי היא מוסיפה לשקר והיכא דאית לה מיגו נאמנת אבל היכא דלית לה מיגו אף שאומרת קברתיו אינה נאמנת כנלענ"ד ברור בדעת הרמב"ם: והנה בהא דס"ל להרמב"ם דבמלחמה אף קברתיו א"נ נאמרו בה כמה טעמים הטעם הא' לפי שאין רגילות שתמתין עד שתהא קוברתו לפי שהיה בהולה מחמת פחד המלחמה ולכך חשדינן לה שהיא משקרת ועוד טעם אחר מחמת שחזק בלבה שמת היא משקרת ואומרת קברתיו וב"ש ס"ק קמ"ו הביא ב' טעמים אילו ובס"ק ק"ז הביא עוד טעם בשם הלבוש דמחמת שהיא בהולה לברוח אומרת בדדמי וקוברת לאיש אחר וסברא שהיה בעלה ולפי מ"ש מוכח דהעיקר כטעם הב' דמחמת בדדמי משקרת ואומרת קברתיו: ונראה לענ"ד שמוכרח לומר כן דאל"כ קשה שהרי כתב הרמב"ם וכן פסק בש"ע דאם העד אמר מת פלוני שואלין אותו איך מת ובמה מת כדי לברר דבריו ועי' במ"מ שהוציא דינו מהש"ס ולפ"ז הא ודאי כשהאשה אומרת מת בעלי אנו שואלין אותה איך מת וא"כ ממ"נ אם תאמר דחזיא דמחו ליה בגירא או ברומחא א"כ הא ודאי דאסורה שהרי חזינן בהדיא שאומרת בדדמי מה שאמרה מת סתמא ומאי קאמר זמנין דמחו ליה כו' אלא ע"כ לומר שהיא אומרת שיודעת בודאי שמת כגון שטלטלוהו ממקום למקום ולא היה נודד כנף וכמ"ש הר"ן והריב"ש דזה הוי בירור כמו קברתיו או כגון ההיא אומרת שהכהו ברומח בלבו ממש דאז בודאי א"א לחיות כמ"ש הט"ז ס"ק מ"ד אלא דאנן לא מהימנינן לה בזה ומעיקר' אמרינן דמחמת דסברא כל הני דאקטול כו' היא ממציא' שקר לאמר דמחו ליה ומית ודאי והדר קאמר דאפילו את"ל דמסתמא נטרה עד דחזיא וא"כ אפילו בדדמי אין כאן וע"כ שראתה שמת ממש לזה קאמר זימנין דמחו ליה בגירא ומחמת בדדמי זה שסוברת בדעתה שמת משקרת ואומרת על מיתה ודאית אף שלא ראתה רק הכאה לבד ואולי איכא דעבדי סמתרי וחיי ולפ"ז א"צ למ"ש לעיל דהאבעי' דהחזיק' היא מלחמה היינו דמספק' לי' דלמ' עיקר כטעמא קמא אלא גם לטעמא בתרא איכא לספוקי דגם לטעמא בתרא היינו משום בדדמי שכיח גבה שקרו' ובהכי אתי שפיר הא דאמר רבא רעבון אינו כמלחמה כו' דלפי מ"ש שצריכין לשאול איך מת כו' ובאומרת מת על מטתו פשיטא שא"צ לשאול שוב כלל משא"כ ברעבון דגם בכה"ג איכא בדדמי אם כן צריכה לפרש שיודעת בודאי שמת והיינו שאומרת קברתיו וכדומה לה והיינו דקאמר רבא רעבון גרוע ממלחמה דבמלחמה במת על מטתו נאמנת ואין צריך לפרש יותר ואילו ברעבון עד דאמר' מת וקברתיו וטעמא דגבי רעבון לא אמרינן דאמר בדדמי ומחמת זה משקרה ואומרת קברתיו כתבתי במקום אחר: והנה הב"ש כתב דבמפולת כשאמרה קברתיו תלוי בשני הטעמים דלעיל ולהך טעמא דמחמת שחזק בלבה שמת משקרת ואומרת קברתיו גם במפולת א"נ ורמ"א סתם כטעם הראשון ולפי מ"ש דטעם השני עיקר בשיטת הרמב"ם וכ"כ ה"ה בשיטת הרמב"ם דאף קברתיו לא מהני במפולת א"כ בנ"ד נמי אין לסמוך על עדותה לשיטת הרמב"ם והמחבר אך אחר העיון ז"א דמבואר בק"ע סי' קי"ח בשם תשו' רלב"ח דתרי גווני' בדדמי איכא חד גונ' על המיתה וחד גוונ' על הצורה ומ"ש הפוסקים דטפי עדיף כשלא ראה הטביעה היינו דאז ליכא בדדמי של הצורה אבל במלחמה שהחשש בדדמי הוא על המיתה דלמ' לא מת מה יזיק כשהיה אצל המיתה או ראה ההריגה ואמר קברתיו ואין ספק בדדמי דלמא הוא חי מאחר שאמרה קברתיו עכ"ל ודבריו מבוארים דדוקא גבי טביעה במים שייך בדדמי לפי שהמים משנים קצת צורת הפנים משא"כ גבי מלחמה כיון שלא היה חבול בפניו והוא תוך ג' ימים אין לחוש לשינוי צורה כלל רק עיקר החשש דבדדמי לענין המיתה ולזה מועיל מה שאומר קברתיו וכן מבואר מדברי בעהמ"א שכתב דאי אמר מת וקברתיו פשיטא דמהימן דהא אפי' אשה גופה מהימנא אלמ' דל"ח לבדדמי דצורה דדוקא גבי מים חיישי' ואף דלא אשתהי משתנה קצת שיאמר בדדמי מחמת זה: ובזה מיושב מה שהקשו התוספות על רש"י שכתב שהמים משנים צורת הפנים ואין ניכר כ"כ שהקשו דלקמן אמרינן דאי אשתהי תפח ולפי מ"ש י"ל דרש"י דייק בלשונו ואינו ניכר כ"כ דאי אשתהי אינו ניכר כלל משא"כ בחזינהו לאלתר ואי לאו חשש בדדמי היה מועיל הכרה מ"מ אינו ניכר כ"כ וחיישי' לבדדמי כמ"ש התוס' דע"י שינוי מעט יאמרו אלו בעליהן של אלו ועיין בריב"ש סי' שע"ח שהקשה על בעהמ"א דלוקמ' האי דדגלת באמר קברתיו ותירץ דאסקינן לקמאי הוה כמו קברתיו ודבריו תמוהים לענ"ד דהתם לאו מחשש' בדדמי דמיתה מוקי לה בעהמ"א בלא ראה הטביעה דהא ל"ש התם כלל דהא אסקוה אגישרא וראו ב"ד וכל ישראל מוטל מת רק שושביניה הכיר בט"ע שזה המת בעל האשה זו וא"כ עיקר החשש משום בדדמי דצורה ומה יועיל לזה קברתיו ובתשוב' סימן הארכתי בזה ועכ"פ מבואר דעיקר חשש בדדמי דצור' אינו אלא במים ולא במלחמה רק היכא שאין המת לפנינו חוששין במלחמה על בדדמי דשמא לא מת וסברא שמת אבל לבדדמי דצורה ל"ח במלחמה ומעתה בנ"ד אפילו תימא כמ"ש שעיקר טעמא דהרמב"ם דמחמת בדדמי משקרת בשביל שחזק בלבה שמת היינו דוקא לענין דניחוש שמא ראתה אותו מוטל מת במפולת ולא היה נודד כנף ובשביל זה מתחזק בלבה שמת כמו שאר אנשים שמתו במפולת ומחמת זה משקרת ואומרת קברתיו וכן גבי שלוח נחשים כשראתה שנשכו נחש או עקרב אומרת בלבה שמת בנשיכה זו כמו שמתו רוב אנשים בנשיכה וכן במלחמה טעמא משום שראתה שנהרגו הראשונים והאחרונים שהיה בעלה באמצען או דחזי' דמחו ליה בגירא כו' אבל לענין הצורה כיון שאין לה סיבה ורגלי' לדבר שבעלה היה שם תחת הגל ואפילו היה שם הרי עיני' הרואות שאין זה בעלה ופשיטא דבכה"ג לא משקרא וכמש"ל לענין מלחמה דל"ח לבדדמי דצורה לפי שאין הצורה משתנית כלל במלחמה וה"ה במפולת ואין לה במה לטעות שתאמר בדדמי אלא ודאי דקושטא קאמר' שמכרת שהוא בעלה: איברא שיש לעיין לפי מה שכתבתי לעיל טעם הלבוש להרמב"ם דחיישי' שמא קברה איש אחר וסבורה שהוא בעלה אם כן אף שכתבתי לעיל דעיקר טעמא משום שמחמת חוזק הלב משקרת מכל מקום נקיט מיהא בידך דשייך בדדמי דצורה גם במלחמה ואם כן ה"ה במפולת ואף שי"ל דע"כ לא קאמר הלבוש אלא שמחמת בהלת המלחמה חיישי' לאחלופי ובמפולת לא שייך זה עדיין יש פתחון פה כיון דעל כל פנים חזינן דזמנין דאתי' למטעי מחמת