בית אפרים אבן העזר חלק א קפז

קו' הב"ש והשתא א"ש התוספתא והנך עובדי אף לאביי דהנך מיירי שאלו המקומות היו ידועים לנו וש"מ משם לכאן ואין לנו לחוש למ"א דמשם ודאי אין ש"מ ובכה"ג תרתי לטיבותא מיקרי וכ"ע מודו דל"ח ולפ"ז נראה בנ"ד דשכיח הוא שבני ק"ק באלחוב שבמדינה זו ילכו למדינות אונגרין לבקש טרף וללמד את בני יהודה ואם יתברר שבמקום ההוא במדינות אונגרין אין ידוע וניכר עיר באלחוב ממדינה אחרת אף הרמב"ן ודעימיה מודים דהא הוי תרתי לטיבותא דלא הוחזק ואם יש בעולם עכ"פ לא שכיח שיירות והך מלתא דשכיח שיירות מק"ק באלחוב לק"ק אונגרין לא מיבעיא שאין מגרע כח ההיתר אדרבה מיפה כח ההיתר וטיבותא הוא לגביה ועוד נראה לצדד להיתר אף לשיטת האומרים דחיישינן לתרי יצחק היכא דל"ש כאן נמצא ומתחלה אבאר מה דקשיא ליה על דברי הפוסקים דס"ל דסגי בשמו וש"א וש"ע אפילו חיפוש א"צ כמבואר בפוסקים ולכאורה צ"ע כיון דעיקר טעמא משום דבמיתה הקילו משום עגונה וא"כ התינח שמשום זה יש להקל שלא להחמיר כמו בגט לחוש לעיר אחרת אבל בדיקת אותה העיר עצמה למה הקילו ובפרט היכא דידוע שמו וש"א שהבדיקה קלה ולא נפיש בטרחא והרי בגט החמרנו הואיל ואפשר לכתוב גט אחר אף ע"ג דאיכא טרחא וכדקי"ל בפוסקים דכל שנכתב הגט אע"פ שלא ניתן כדיעבד דמי וזמנין שהמקום רחוק וצריך לשלוח ע"י שליח ואפ"ה מחמרינין וכ"ש בזה שבנקל לברר באותה העיר עצמה עכ"פ ואף שא"א לצאת י"ח הבדיקה כהלכתה דהא אכתי איכא למיחש לעיר אחרת מ"מ אית לן למעבד מה דאפשר משום חומר א"א ולכן נלענ"ד דה"ט דמבואר בפוסקים דהך צד קולא דמקלינן בלא הוחזקו לאו דוקא שידוע לנו שאין באותה העיר עוד יוב"ש אחר אלא אפי' אם אין ידוע אם יש שם אחר אם לאו לא הוחזקו קרי ליה וראיתי בס' שב שמעתתא דרש"י בב"מ פי' שהיה מוחזק וידוע שאין באותה שוירי אלא יוב"ש א' והרמב"ן בחידושיו לגיטין כתב ורש"י פירש ולא הוחזקו ולא ברר דבריו אבל בב"מ מפרש שהיה מוחזק וידוע באותו שוירי שאין שם רק א' עכ"ל ולמד מזה דלרש"י דל"ח בלא הוחזקו היינו במוחזק וידוע שאין שם רק א' ע"ש ודבריו תמוהים דרש"י התם בעי לתרוצי סוגיא הא דאמר ר"ה חוששין לשני שוירי וקשיא ליה דלדידיה כ"ש דניחוש לשני יוב"ש וא"כ למה נקיט חשש דשני שוירי הו"ל למנקט חשש דבאותה שוירי גופה יש עוד יוב"ש לזה מפרש שהיה ידוע להם שאין שם רק א' וכ"כ התוספות שם וכן מבואר ברמב"ן שם להדיא דעלה קאי וכן מבואר בשי"מ ב"מ בשם הריטב"א והר"ן בחידושי' לגיטין אבל פשוט מאן דמיקל כשלא הוחזקו היינו אף שאין ידוע בודאי שאין שם אחר ל"ח לאחר כלל וכן מבואר להדיא ברש"י דגיטין בד"ה והוא שהוחזקו כו' אבל לא הוחזקו מספק לא אמרינן דלמא איתנייהו ולא ידעינן כו' וכ"כ הר"ן שם וטעמא דמלתא משום דאם איתא שיש שם עוד אחד ששמו כך קלא אית ליה כמבואר בפוסקים ולפ"ז י"ל דהא דקי"ל בגט דבעינן תרתי לטיבותא דוקא ולדעת הרמב"ן ודעימיה גם במיתה הדין כן לאו משום חששא דיוב"ש אחר באותה העיר עצמה דלהא כ"ע מודים דל"ח דהוה כידוע לנו שאין שם עוד יב"ש דא"כ קלא אית ליה למלתא דבגט לא אמרינן דלמא אתרמי שמא כשמא ושם אשתו כשם אשתו ואין ידוע לנו ובמיתה נמי ל"ח שמא היה כאן עוד יוב"ש אחר שהניח אשתו והלך מכאן ולא חזר דזה היה ידוע ומפורסם רק דחיישינן לעיר אחרת ששמה כך ושם ג"כ יש יוב"ש וזהו שגירש או שמת וכיון דבמיתה ס"ל להרא"ש אליבא דהרי"ף להקל משום עגונה דל"ח לעיר אחרת כיון שלא הוחזק עוד עיר אחרת ששמה כך ממילא שא"צ לבדוק גם אותה העיר דלהא ל"ח כלל אף בגט משום דודאי קלא אית לה למלתא וכן מבואר להדיא בשי"מ ב"מ בשם הריטב"א שכתב אמר ר"ה חיישינן לשני שוירי דר"ה אינו חושש לשני יוב"ש בעיר אחת כיון שלא הוחזקו דאלו אתנייהו קלא אית ליה אבל חושש לעיר אחרת שיש בה יוב"ש דלא ידעינן ליה וכן פי' הראב"ד ז"ל אך הריטב"א שם כתב דרש"י ותוספת לא פירשו כן דלרבותא נקט ר"ה דאפילו לשני שוירי חייש כו' ע"ש וגם ברש"י ותוספות שלפנינו כתבו דמיירי שהיה ידוע לנו שאין שם רק א' וכן מוכח מדבריהם בסוגיא דתרי יצחק וכן הרמב"ן בספר הזכות הביא דברי הראב"ד ודחה דבריו וגם ממ"ש בגיטין הבאתי דבריו לעיל מבואר כן ומש"ל דא"כ למה מקילינן שלא להצריך בדיקה עכ"פ באותה עיר עצמה כתבתי ליישב בת' סי' ע"ש,: ועתה אובין ואדון לשיטת הפוסקים דחיישינן לשני שוירי אם מפורש שם העיר במדינה זו ולא הוחזק במדינה זו עיר ששמה כך י"ל דלכ"ע ל"ח לעיר אחרת שנראה דזה דמי לחששא דשני יוב"ש באותה עיר כשלא הוחזק שם שנים ול"מ לשיטת הראב"ד דס"ל דל"ח באותה העיר כשלא הוחזקו דקלא אית ליה למלתא אז גם בכה"ג דשני עיירות במדינה א' ל"ח דקלא אית לה אלא אפי' לשטת שאר הפוסקים החולקים על הראב"ד בזה וס"ל דכמו שחוששין לשני עיירות אע"פ שלא הוחזקו ה"נ חיישינן באותה העיר לשני יוב"ש ולפ"ז אפשר לומר דחיישינן גם לשני עיירות באותה מדינה מ"מ עדיין יש לחלק דדוקא לשני יוב"ש חיישינן דליכא קלא כולי האי אם יש עוד אחר ואפשר שאינו ידוע לנו משא"כ לשני עיירות אף על גב דהרמב"ן ס"ל דחיישינן לתרי שוירי היינו כשאומר שם העיר סתם דאז כיון דיש לחוש לעיר כזאת במדינה אחרת בסוף העולם שהרי שם ל"ש קלא אית ליה משא"כ אם פירש שם העיר במדינה זו דאין מקום לחוש רק לאותה מדינה לבד ובזה י"ל דאם איתא קלא אית ליה אף דלגבי שמות דגברי לא אמרינן הכי מ"מ לגבי שמות דעיירות שפיר י"ל כן שהרי גדולה מזו ס"ל להרמ"א כמש"ל דבכל גווני ל"ח לשני עיירות ששמותיהן שוות וכ"מ בשי"מ ב"מ בשם תוספות שאנץ שכתבו ליישב קושיות התוס' דלאביי תיקשי ליה מתניתין דכל מעב"ד כו' ותירצו דאביי מוקי שבדקו העיר כולה דלתרי יצחק בעיר אחד חייש אבל לעיר אחרת לא חייש וע"ז חזר והקשה דמאי מייתי מדרבה דלמא לשני שוירי ל"ח אע"ג דלא הוחזקו לשני יוב"ש חיישינן ותירץ דע"כ רבה לא מפליג דאל"כ הו"ל לאוקמי מתני' דאמר תנו נותנין כשבדקו העיר כולה עכ"ל ובתירוץ זה יש לדקדק לפמ"ש התוספות שם להקשות דנוקמי איפכא כו' ולקצר אני צריך ועכ"פ למדנו דהך חששא דשני עיירות אינו חשש כמו שני יוב"ש ואם כן אף דנקטינן דגם לשני עיירות חיישינן בגט וגם במיתה לדעת הרמב"ן ודעימיה מ"מ בכה"ג דפורט עיר באותו מדינה שפיר יש לחלק כמ"ש: ולפ"ז יש לצדד להתיר בנ"ד אף לשיטת הרמב"ן ודעימיה כיון דלפי משמעות הלשון השאלה היה האיש הזה מצוין במלבושיו כדרך שלובשים אנשי מדינתינו מדינת פולין דאל"כ אותו המלמד שבכפר שסיפר להאשה וצייר לה תואר פניו האיך החליט לומר שבודאי זה בעלה של האשה אחרי שעיניו הרואות כי אשה זאת היא ממדינת פולין ובגדיה מוכיחין עליה ואם האיש היה שינוי במלבושיו כדרך אנשי מדינה אחרת לא היה לו להחליט כן ועכ"פ לא היה נמנע מלומר להאשה דבר זה וכן מסיפור אנשי ק"ק טיסמניץ והקברנים מבואר כן ובאמת היה מקום לצדד בפשיטת מחמת עדות אנשי ק"ק טיסמניץ לבד אחרי שהם סיפרו זה בק"ק באלחוב לבעה"ב שבאכסניא ניכר מתוך דבריהם שהיה ידוע להם שזה המת הוא מעיר זו וכמבואר בתשובת אחרונים הרבה כיוצא בזה בראיות ברורות מהש"ס אך לענ"ד אין לסמוך ע"ז כי הדבר ידוע שאף שלא נתברר להם על איזה עיר אומר אעפ"כ הם מעצמם תולין לומר שעל עיר זו היתה כוונתו אחרי שאין ידוע להם עיר אחרת ואע"פ שלא חקרו לדעת היטב דרך בני אדם בסתם לתלות על עיר הידוע להם וכיון דלדינא אנו חוששין לעיר אחרת מה יועיל זה שהעדים אומרים בדדמי שהוא מעיר זו עכ"פ נקיט מיהו בידך פלגא שזה היה מק"ק באלחוב במדינת פולין וכיון שאין ידוע לנו עיר אחרת במדינה זו כבר כתבתי דלהראב"ד ודאי ליכא למיחש כמו דל"ח לשני יב"ש בעיר א' כמו כן אין לחוש לשני עיירות באותה מדינה וגם לדעת החולקים בשני יוב"ש מ"מ בשני עיירות י"ל דמודים בזה דל"ח וכיון דבלא"ה כל תשובת גדולי האחרונים מתירין בפשיטות על שמו וש"א וש"ע ואין חוששין לעיר אחרת וכשיטת הרא"ש וכבר כתבתי צדדין להתיר אף לשיטת הרמב"ן ודעימיה שפיר דמי לסמוך במקום עיגון כה"ג להתיר ע"י חיפוש הראוי כאשר אבאר אי"ה