בית אפרים אבן העזר חלק א קפו

שנכתב מחזירין משום כאן נמצא ומתוך דברי הרא"ש נדחה חילוק ע"ש ולכאורה קשה ת"ל דאדחי בלא"ה כיון דלא קי"ל כרב אשי רק הרשב"א והנ"י מתרצים דבעגונה הקילו וא"כ זה במיתה אבל לא בגט כמ"ש הרא"ש דאפשר לכתוב גט אחר (ואפשר שר"ל לפי דעת הפוסקים כרב' גם גבי מומין כמבואר בסימ' קי"ז ולכן צ"ע על הרשב"א והנ"י שהקשו על הרי"ף די"ל דהרי"ף לשיטתו דפסק כרב' התם ע"ש בפוסקים ואפשר דהרשב"א לנפשיה קאמר דאיהו ס"ל הלכה כרב אשי עי' בב"י סי' ל"ט) ודוחק לומר דגם בגט הקילו בזה משום עגון וכדאשכחן בדוכתי טובי ולפמ"ש א"ש בפשיטות דבגט א"צ להקל משום עגונה דשפיר אית לן למימר בכה"ג כאן נמצא כסברת הרמב"ן ומ"ש מתוך הרא"ש נדחה חילוק זה פשוט שר"ל שאינו מוכרח לומר כן: ומעתה צריך ליתן טעם דלמה קי"ל כרבא משום חזקה דכאן נמצא דהא איכא לנגדה חזקת א"א ומ"ש גבי קורבא דלא אזלינן בתרה לחוד נגד חזקת א"א וא"ל דלרב' מהני כאן נמצא אף נגד חזקה כדאמר התם סיפא כאן נמצאו כ"ה ומהני אף להוציא מן הבעל ז"א כמ"ש המפורשים שם דהתם טעמא משום דאיכא חזקת הגוף ע"ש ולכן נלענ"ד דבלא"ה א"ש דכיון דרב' לענין מיתה מיירי ובמיתה אמרינן דחזקה אשה דייקא מרע לחזקת אשת איש ושפיר אמרינן כאן נמצא ומ"מ פריך ליה אביי שפיר מגט אע"ג דהתם ליכא חזקת דייקא נגד חזקת אשת איש מ"מ שם איכא קורבא וחזקת כאן נמצא כמש"ל ואית לן למימר דעדיף מחזקת אשת איש ומזה מוכיח אביי דחזקה דכאן נמצא לא מהני כלל אף במקום דליכא חזקה נגדה ודחי ליה רבא דיבדוק כל העולם מיבעיא ליה כיון ששיירות מצויות ולפ"ז אין חילוק בין קורבא לכאן נמצא דתרווייהו מהני להתיר במיתה דאזלא לה חזקת אשת איש משום דחזקה דייקא מרע לה רק דבבהיא דתרי יצחק ליכא טעמא דקורבא וצריך למיתי עלה מטעם כאן נמצא ולפ"ז לק"מ מהנך עובדי דל"ח לתרי שוירי דבמיתה מיירי וכיון שהעיר זו הידועה לנו היא הקרובה ודאי ל"ח שמא יש עוד עיר אחרת והיא גדולה מזו כיון שאין זה רוב ידוע והקורבא הוא ברורה ומוכחת: איברא יש לפקפק בהך היתר משום קורבא כיון דקי"ל בנפל למשאל"ס אסורה ולא אזלינן בתר רובא ומכ"ש דלית לן למיזל בתר קורבא אך די"ל דהתם טעמא משום דחיישי' למיעוט המצוי כמ"ש התוספות והרא"ש ביבמות דף ל"ו גבי כל ששהה ל' יום כו' ע"ש וברא"ש חולין דף י"א וכאן שאנו מתירין משום קורבא ל"ש זה וכמו שרבא ס"ל להתיר משום כאן נמצא דסברא בעלמא הוא וא"כ פשיטא דגם ע"י קורבא דאורייתא יש להתיר: והנה זה שנים רבות כתבנו בתשובה א' בנידון עגונה מזאלעשיץ צד היתר משום קורבא והגאון מפראג בעל נ"ב ז"ל לא הסכים בזה וכתב דקורבא לא עדיף מרוב דאין מתירין באשת איש ומ"ש הב"ש להתיר בגוסס תמה עליו: ועתה מצאתי בשו"ת אור נעלם סימן ל"ו נדפס שם תשובה מהגאון בעל פ"י ז"ל בעסק עגונה אחת וכתב שם להתיר משום דיצאת האשה מאיסור דאורייתא על ידי סימני גופו וכליו אף חששא דרבנן ליכא כיון שנמצא ההרוג סמוך לעיר כו' ופשיטא דאזלינן בתר קורבא דמוכח כיון דליכא רובא כנגדה כיון דלא שכיחי אורחי ופרחי כו' כמו שהגיד הקצין הנ"ל כו' דאפילו היו סימנים גרועים קורבא דמוכח נינהו הוי ובכך אני מיישב תשובת מהרי"ו סימן ע"ט כו' שהמתיר רצה להתיר מטעם קורבא דמוכח וזה פי' המלות מטעם קרוב וס"ל דאף במקום חזקת איסור אזלינן בתר קורבא דהכי משמע לכאורה מדקאמר ר"ח רוב וקרוב כו' משמע דלגבי חזקה קורבא עדיף והמחמירין לא פשיטא להו הך מלתא דאפשר דגבי חזקה נמי לא אזלי' בתר קורבא ועוד נהי דאיסורא דאוריי' ליכא בקורבא דמוכח מ"מ איסור דרבנן איכא דלא עדיף מרובה דלא מהני מדרבנן נמצה משמע להדיא דבנ"ד דליכא חשש איסור דאוריי' כ"ע מודים דאזלי' בתר קורבא דמוכח כו' כדמשמע מדברי מהרי"ו בסופו שהתיר הלכה למעש' עכ"ל ולענ"ד כמ"ש דקורב' הוי עכ"פ כמו חזקה דכאן נמצא ושאני רובא כיון דאיכא מיעוט דשכיח חיישי' ליה והכי הוי אפילו קורב' דמוכח כמ"ש התוספי בב"ב בסוגיא דניפול ד"ה מתיב ר"ז דלגבי רובא דעלמא הוי קורבא טיר. קורבא דמוכח ושן דהכא ליכא רובא דעלמא נגד הקורבא דשמא אין עיר אחרת כלל כזו ואת"ל יש עיר אחרת שמא היא קטנה מזו שפיר אזלינן בתר זו שהיא קרובה ודאי ועכ"פ נראה דא"ש מה שסמכו הפוסקים להקל ע"י שמו וש"א וש"ע בסתם ולא חשו לדעת הרמב"ן ודעימיה משום דאף לדעת הרמב"ן ודעימיה אין כאן חשש דאורייתא דמדאוריי' ודאי איכא למיזל בתר קורבא ובמקום עגונה יש להקל לסמוך על דעת הרא"ש ודעימיה דס"ל לחלק בין גט למיתה וכ"מ דעת רש"י והתוס' וגם כי דעת בה"ג ור"ח להקל אף בגט בחדא לטיבותא ומכ"ש לחד תירוצא דהתוס' בספ"ק דב"מ דכל חשש שני יוב"ש אינו אלא מדרבנן ובמ"א כתבתי בדברי התוס' הללו ולקצר אני צריך: ועוד נלענ"ד לצדד בזה דהנה לכאורה לפמ"ש ליישב הנך עובד' לשיטת הרמב"ן ודעימיה אכתי תיקשי דאביי דלא ס"ל כאן נמצא וא"כ ה"ה דלא אזיל בתר קורבא ואיך יתיישב לדידיה התוספתא והנך עובדי שלא חששו לעיר אחרת ולשני יוב"ש ונלענ"ד דא"ש לפמ"ש בשם מהרח"ש כשהוחזקו שני יב"ש בעיר א' ואין שיירות מצויות ואחד הלך לאספמיא ל"ח שמא גם השני הלך לשם כיון שאין השיירות מצויות לשם וכ"כ בט"ז ומ"ש הח"מ מדברי הרא"ש פרק כל הגט נראה שאין משם ראיה כלל: אמנם לדעת הרמב"ן סובר דהוחזקו אף שאין שיירות מצויות לא מהני להתיר דתרתי לטיבותא בעינן אך נראה דזה דוקא כשאין השיירות מצויות לכאן ממ"א כלל אז אמרינן כיון שהוחזקו חיישינן כמו שזה עקר נפשו ובא לכאן אף שאין שיירות מצויות אפשר שגם השני בא לכאן וכמ"ש הרמב"ן בגיט' דאשתכח בסורא דכמו שזה עקר נפשו ובא מנהרדעא כו' ע"ש משא"כ אם יש כאן שני עיירות ובמקום שהגנב נמצא אין שיירות מצויות ממקום א' וממקום השני שיירות מצויות משם למקום מציאת הגט וזה שנאבד לו הגט הוא מאותו המקום שש"מ לכאן גם הרמב"ן מודה דל"ח ומכ"ש היכא שאין מקום אחר ידוע כלל ולא הוחזק לנו שיש עוד עיר ששמה כזו דזה הוי כמו תרתי לטיבותא לא הוחזק ואין שיירות מצויות דהא מעיר שאין ניכר וידוע שמה כלל פשיטא דלא שכיח שיירתא לכאן וארווח לן השתא טעמא דאא"ז רמ"א ז"ל בסי' קל"ב דל"ח בשיירות מצויות לשני עיירות משום דהא ע"כ מעיר זאת שאין ידוע לנו אין ש"מ כלל לכאן אף אם יש בעולם עיר ששמה כך רחוקה היא מכאן וכל שהוא רחוק כ"כ מסתמא אין השיירות מצויות וכמ"ש בתה"ד דמאשכנז לליטא מיקרי אין ש"מ וגם דהא אין העיר ידוע לנו כלל ואם היה ש"מ משם היה נודע במקום זה מעיר הזאת ולכן הוי כתרתי לטיבותא דהא גט זה שהביא השליח ונאבד כאן הובא ממקום שהשיירות מצויות לכאן ועל גט אחר שאתה רוצה לחוש אין הש"מ משם והא דאמרינן בש"ס חיישינן לשני שוירי כיון דש"מ אף דלא הוחזקו א"ש דבאמת גם משוירי זה אין ש"מ לכאן רק דבי דינא דר"ה כש"מ דמי דמקלעי ליה מעלמא ומאפסי ארץ יבואו אליו למשפט וא"כ כמו כן איכא למיחש לשוירי אחרת כמו לזאת ואם לא היה בית דין דר"ה כש"מ לא היינו חוששין לאחר כיון דלא הוחזקו וגם אין מצוי שיבא לכאן ממקום אחר כיון דאין ש"מ ואף ע"ג דהשתא אתרמי שמשוירי זה בא לכאן לאחרינא ל"ח והו"ל תרתי לטיבותא אבל כיון דב"ד דר"ה כש"מ דמי וגם לגבי שוירי שאין ידוע לנו מחשב כש"מ שפיר יש לחוש ולפ"ז אנן השתא שאין לנו כה"ג דב"ד דר"ה כל שנכתב שם העיר אין לחוש אם במקום מציאת הגט ש"מ לעיר אחרת ששמה כזו כיון דעכ"פ משם אין ש"מ והא דאמרינן ללישנא דר"ז ס"ל דש"מ לחוד לא מהדרינן אף דלא הוחזקו היינו כשלא נכתב שם העיר בגט והחשש הוא בשביל שני יוב"ש ודאי חיישינן כיון שש"מ לכאן ובודאי יש בעולם שני יב"ש ושפיר מוכיח הש"ס מדפסק רבה להחזיר הגט שאין חוששין לשני שוירי אע"ג דהוי כש"מ אף ממקום שאין ידוע לנו אלמא דבחדא לטיבותא נמי מהדרינן ובהא לא קי"ל כרבה אלא תרתי לטיבותא בעינן ולכן שפיר פסק הרמ"א כשנכתב שם העיר בגט אין לחוש לאחרת דאפי' יש א' בסוף העולם אין ש"מ משם לכאן והו"ל תרתי לטיבותא ולק"מ