בית אפרים אבן העזר חלק א קפג

עדות אשה או כמש"ל מדברי הרא"ש דלענין עדות בע"פ אין חילוק בין ערכאות להדיוט כלל אלא ודאי במסל"ת מיירי ואפ"ה לא מהימן אע"ג דבעלמא קי"ל דמסל"ת מהימן וע"כ דביוצא להרג מיירי ובזה לא מהני מסל"ת ומשני דאפילו במת ונהרג ממש חיישינן במסל"ת דעבידי לאחזוקי שקרייהו והנה אם באנו לדון בזה מטעם מסל"ת צריך לעיין לדעת הרמב"ם דס"ל דכל מסל"ת ע"פ כתב לא מהני וגם צ"ע מצד שאינו מקוים וע"כ לא ס"ל להפוסקים המתירין באינו מקוים אלא משום דמן התורה עדים החתומים כו' וגם בכל כתב יש מגמגמים במצאו כתוב בשטר אם תינשא אשתו ובפרט שכתב בפנקס ספר הזכרונות עי' בהגמרא דיבמות ולא רציתי להאריך דלמא משכי לי שמעתא ובפרט כי ידעתי דמכ"ת נהירין ליה שבילי הפוסקים ואם באנו להתיר בפשיטות בלא קיום צריכים אנו לחדש עוד דבר מדעתינו דהכא עדיף טפי משטר שאינו מקוים דאומדן דעת הוא דלא מזייפי חתימות האדון ומרתת טובא והאדון בודאי לא זייף והעתק מספר הזכרונות אשר לא נמצא שם כתוב והן הן הדברים אשר אמרתי באגרת הראשונה כי אני מיראי הוראה להכריע משקול דעתי דברים אשר לא נמצא בראשונים אבל אי הוה ברירא לי מלתא לדמות נ"ד לערכאות לא הייתי מגמגם מצד נאמנות הערכאות דבזה ודאי הדין עם מכ"ת דאפילו תימא מדרבנן מהימני כמ"ש התוס' וכ"כ הר"ן והמרדכי להדיא ע"ש מ"מ כיון דמהני חזקה דלא מרע נפשייהו להוציא ממון על ידי זה כמו כן יש להאמינם גם בעדות אשה דהא אפילו פסולי עדות לממון הימנוהו רבנן בעדות אשה אע"ג דמדאורייתא לא מהימני אך אני חוכך בזה אם הנדון דומה לערכאות מהני טעמים דכתיבנא ובגוף הדין הנה עמכם הכריתי והפליתי אשר דעתם שקול בשקל הקודש ובידם להכריע כחא דהיתר דעדיף ומי יפאר אחריהם להרהר אחרי דבריהם דברי או"נ ד"ש תורתו הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: לב שאלה בק"ק באלחוב היה איש אחד זקן בן שבעים שנה והלך מביתו לבקש טרף. וזה עשר שנים שלא חזר ויהי היום עברו דרך ק"ק הנ"ל אנשי ק"ק טוסמעניץ ואמרו לבעה"ב שבאכסניא איך שהיו בק"ק קראהלע באונגארען וישבו שם על סעודת ברית מילה הובא לשם איש אחד חולה מכפר הסמוך לשם והאיש הזה היה מלמד בכפר הנ"ל ואנשי ק"ק טוסמעניץ הלכו לבקר אותו ושאלו אותו מאיזה מקום הוא והשיב שהוא מק"ק באלעחאב ויש לו שם אשה ובנים והאיש הזה נפטר שם כן הוא תורף הדברים שסיפרו אנשי ק"ק טוסמאנעץ והבעה"ב שכח להודיע זאת תיכף לאשת הזקן הל"ל וברבות הימים הגיד זאת להאשה הנ"ל ונסעה בעצמה לק"ק קראהלע וכאשר באה האשה לכפר הנ"ל שהיה האיש הנ"ל מלמד שם באותה מקום ובאותו פעם היה שם מלמד אחר ושאלה האשה היכן הוא המלמד הראשון שהיה מקודם והשיב שמת וצייר לה תואר פניו וספרה לו האשה מעין המאורע לה והשיב שהוא בודאי בעלה ושאלה אותו אם אינו יודע שמו והשיב שא"י אחר זה נסעה אל העיר ק"ק קראהלע ושאלה להקברנים דשם והגידו כמו שאמר המלמד ושאלה להם ג"כ לא הגיד האיש הזה משמו ושאר סימנים והשיבו שבאו אליו בעת שתקפה החולי עליו ולא היה בכוחו לדבר יותר רק דברים האלה אני מבעלחאב ויש לי שם אשה ובנים מתוך הדברים מת וחפשו בק"ק בעלעחאב ולא נפקד משם איש שירחיק נדוד רק האיש הזקן הזה: ועתה באה האשה לפני המורים ודמעתה על לחיה להוציא משפטה לאורה שזה עשר שנים שיושבת שכולה וגלמודה ואולי יש תקוה ע"כ השאלה וידידי שארי נד"ז הרב הגדול המפורסם החריף ובקי מוהר"ר יצחק פרענקיל פתח בהצלה תחלה והרחיב בתשובתו בחריפתו ובקיאותו אומר מותר ומראה פנים ומתוך חומר אשת איש לא נשען על בינתו ושדרה לקמאי לחוות דעתי בזה ואם אמנם כי סמכוני באשישות. וידי רפות ותשישות. אפס לא אף אוכל אשוב פני כחת. חביב עלי עד לאחת וחיבת הקודש המכשיר ונותן כח לעשות חיל לגבר אין איל וירבה עצמה לאין אונים, לעשות למלאכת שמים כוונים. ואני תפילתי לאמיץ כח ורב אונים. יורינו מדרכיו ויצילנו משגיונים. תשובה הנה דבר זה מתורת משה למדנו רבינו משה ב"מ ז"ל פרק י"ג מה"ג וז"ל ישראל שאמר מת איש יהודי כו' עד שיעיד ויכיר שמו ושם עירו אבל אם אמר אחד יצא מעמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו וכתב ה"ה שהוא מהתוספת וכן פסקו הטור והש"ע בלי חולק והב"ש שם כתב דאף אם אפשר לצאת מן העיר בלי ידיעה אם מעידים שיצא אחד מתושבי העיר הזאת אז מחפשין אם אין חסר שם שום אדם אלא זה מותרת ופשוט דמ"ש הפוסקים אחד יצא עמנו אין צורך בדבר רק בכדי שנדע שזה המת הוא מעיר הזאת אבל אם בלא זה ידוע לנו שהוא מעיר הזאת די בכך ואף שאין ידוע לנו רק מפ"ע סגי כמ"ש הרא"ש בתשובה ושאר פוסקים והביאו ראיה מעובדא דר"ט שאמר כך קורין אותם בעירי כו' וכן יש ראיה מעובדא דצלמון ומעשים בכל יום שאנו מתירין על ידי אמירתו וא"כ בנ"ד שנודע מפיו שהוא מק"ק בעלאחעב ועל ידי החיפוש מתברר לנו שלא נחסר משם אדם אחר אלא זה לכאורה נראה בפשיטות דאתתא שריא: איברא דאיכא למשדי נרגא בהך התירא מתרי טעמים חדא שדעת הרבה פוסקים מגדולי הראשונים הרמב"ן והרשב"א והנ"י ביבמות בסוגיא דתרי יצחק דדוקא היכא שידוע לנו שזה המת היה בקארטאבע זו ששם היה קביעות דירה של בעל האשה זו ולכך תלינן שזה שהלך מקארטעבא לאספמיא ומת שם הוא בעל האשה מתושבי העיר דכאן נמצא וכאן היה ול"ח שמא יצחק אחר בא לקארטעבא וזהו שהלך לאספאמיע הא לא"ה חיישינן לתרי שוירי ולתרי יצחק אף שלא הוחזקו אם שיירות מצויות וכתבו ליישב על פי זה שלא יסתרו דברי הרי"ף מסוגיא דתרי יצחק לסוגיא דפרק כל הגט וכך נראה מדעת הר"ן בתשוב' ובחידוש' לש"ס פרק כל הגט וגם מהר"מ אלשקר בתשובה הביא כן גם בשם הריטב"א וכן הריב"ש בתשו' סי' תק"ח הביא שיטת הפוסקים הללו: ולפ"ז י"ל דבדוק' נקטו הפוסקים והתוספתא בכה"ג אחד יצא עמנו מעיר פלוני שהעד מורה באצבע על העיר הזאת מקום דירת בעל האשה הזאת ואז מועיל חיפוש בעיר הזאת מה שא"כ כגוונא דנ"ד אע"פ שאמר שהוא מק"ק באלחוב יש לחוש לעיר אחרת ששמה כך ומשם בא האיש הזה דהא חיישינן לשני שוירי וא"ל דנ"ד דכיון שזה המת היה בככר שאין שיירות מצויות לשם גם הרמב"ן ודעימיה מודים בזה דהא איכא תרתי לטיבותא לא הוחזקו ואין שיירות מצויות הדבר פשוט דז"א דדוקא היכא שידוע לנו שנאבד הזה הלך לשם שפיר י"ל דל"ח שמא גם אחר הלך לשם כיון שאין שיירות מצויות למקום ההוא וגם לא הוחזקו עוד אחד ששמו כך משא"כ בזה שאין אתנו יודע כלל להיכן הלך בעל האשה וא"כ י"ל דהאי אזיל לעלמא ואיש אחד מעיר אחרת ששמה באלחוב בא לשם ומה יושיענו זה שאין השיירות מצויות לשם שהרי כשם שאנו תולין לומר שזה הלך לשם אע"פ שאין השיירות מצויות לשם כמו כן י"ל שמעיר אחרת ששמה כך הלך לשם וה"ז כשיירות מצויות ולא הוחזקו דאע"ג דאיכא חדא לטיבותא לא מקילינן לשיטת הפוסקים הללו זאת ועוד אחרת יש לפקפק בענין החיפוש כיון שאין לנו זמן ידוע יש לחוש שמא זמן רב שיצא האיש הלז מכאן ונשכח זכרו מבני העיר ובפרט לפי ענין השאלה שזה שיצא מבאלחוב היה איש זקן גדול ולפי מה שאנו אומרים שזהו המת שם בקראהלי ע"כ שזה המת היה זקן ובעל שיבה ואם כן שמא זמן רב שיצא מכאן איש אחד בימי בחרות ונשכח זכרו מבני העיר והיה נע ונד בארץ ימים רבים עד הגיע לכפר ההיא וא"כ אין החיפוש מועיל וכבר האריכו בענין החיפוש בתשובות ועיין בק"ע בשם תשובת מהריב"ל ומהרא"מ בזה: וכדי לפתח מוסרות החששות הנ"ל אען ואומר בדבר החשש האחד שחששנו לדעת הרמב"ן וסייעתו. הנה לפי דבריהם אף במזכיר שמו וש"א וש"ע אין היתר שלעולם חוששין לשני יב"ש אם לא שמעידים שזה יצא ממקום שבעל האשה היה דר שם ובא למקום אחר ומת שם שאז אנו אומרים כאן נמצא כ"ה: