בית אפרים אבן העזר חלק א קפב

לן דשייך בזה לא מרעי נפשייהו והכי משמע פשטא דסוגיא בגיטין דף כ"ח שמע מקומנטריסין של עכו"ם איש פלוני מת כו' אל ישיאו אשתו אי לימא מת ממש ונהרג ממש דכוותה גבי נכרים אמאי אל ישיאו את אשתו הא קי"ל דכל מסל"ת הימנוהי מהימני ליה אלא לאו כו' אלמא דאי לאו דמשמע ליה דהך ברייתא אתי לאשמועינן דאף במסל"ת אינו נאמן הוה פשיט ליה דלא מהימני כיון שמתכוונים להעיד ואע"ג דמקומנטריסין היינו ערכאות כמבואר בדברי הרמב"ם ושאר פוסקים והל"ל דלא מרעי נפשייהו אלא ע"כ דבכה"ג לא אמרינן הך סברא כלל וכמ"ש: ובזה יש ליישב קצת מה שדקדק מהרא"י דלמה לא נקט שמע מעכו"ם שפלוני נהרג בקמנטריסין כו' ולפמ"ש י"ל דאתי לאשמעינן רבות' דאע"ג דערכאות נינהו דבעלמא אמרינן לא מרעי נפשייהו הכא לא מהימני משום דעבידי לשקר: איברא שלכאורה יש לצדד ולומר דלעולם אף בכה"ג אמרינן הך סברא והא דמקומנטריסין שאני שהם דברים שבע"פ ולא נאמרו בכתב ובכה"ג מרעי נפשייהו וכמ"ש הרא"ש דוקא לחתום שקר לא מרעי נפשייהו אבל בעדו' שפע"פ מרעי נפשייהו ואם כן א"ש הך דמקומנטריסין דאי לאו דמסל"ת הוא אין מקום להאמינם אלא דבאמת דעת קצת פוסקים דאף בע"פ לא מרעי נפשייהו וע"כ צריך לחלק כמ"ש ובאמת צ"ע לפי מה שהסכים הרא"ש שם לדעת הפוסקים דשטר הנעשה בערכאות גובה בו ממשעבדי מפני שקול יוצא לערכיים ולכאורה מה בכך שהערכאות מפקי לקלא דהא י"ל דהלקוחות לא סמכו על אמירת הערכאות בזה דחשדום להו במשקרים כיון שהם דברים שבע"פ לבד ואפשר דמ"מ אף על גב דלקבולי לא בעי למיחש מיהו מבעי להו ואפסודי אנפשייהו וכמו בקול יוצא ע"פ עדי ישראל אע"ג דשותא דידהו בשוקא אינה מכריח שישמעו ויאמרו האמת מ"מ הו"ל ללקוחות למיחש לקלא וענין ערכאות נמי להא דמיא וגם י"ל דכל שמעיד בע"פ על דברים שבכתב שפיר מהני ואמרינן דודאי אמת הוא וכן משמע מתשובת הרמב"ן שהובא בח"מ סי' ס"ח ואין פנאי להאריך: ודאתאן עלה בנ"ד לכאורה לדעת הרא"ש היה אפשר לצדד בגוונא דנ"ד שכל מעשיהם בספר נכתבים שפיר אמרי' דלא מרעי נפשייהו כמבואר מתשובת הרשב"א דספר הערכי כשטרא דחתים עליה דמי' ומכ"ש בזה שהעתיק ממנו טופס הדברים הנכתבים שם ואין זה דומה לקומנטריסין האומרים בע"פ דבכה"ג בעינן מסל"ת דוקא אלא שאף לדעת זו אני חוכך בדבר דמלתא דמסתבר לענ"ד שזה המעתיק מילין מהפנקס וחותם ע"ז הוא בעצמו לא ראה הענין ולא היה שם אצל המיתה וקבורה כלל וגם זה שכתב בפנקס כדברים האלה ג"כ לא ראו עיניו ענין ההוא כלל כידוע שאין דרכו של אלו לעמוד בין החיים והמתים רק הם כותבים כדברים האלה ע"פ הגדת המשמשים בדוכתא דנייחין ביה בריחי ומוכי מלחמה ובבוקר יעירו אוזן להממונה עליהם מהפחות הרוצים לדעת כל אנשי מעשיהו ומפיהם יקרא והם כותבים בספר ומי יודע אם יש לתת ע"ז דין ערכאות ולהעמיד על חזקה דלא מרעי נפשייהו ואנו צריכין לחדש דבר מדעת עצמינו דהעבד לא ידבר דבר באזני אדוניו בענין כזה ואע"ג דבכל מלתא דעל"ג לא מהימן מ"מ בזה שאם יבדה ויאחז יהיה מתחייב בנפשו או ילקה בפקיעי בודאי לא משקר והדבר צריך הכרע דאפשר בכה"ג חוששין דלמא האי גברא ערק ואזיל לעלמא והעבד הזה מיראה שלא יהיה נפשו תחת נפשו שהניחו לברוח או מחמת קבלת שוחד שקורי משקר לומר שמת ואף לדעת תה"ד הסוב' דעכו"ם השואל לעכו"ם שלא בפני ישראל דינו כמסל"ת מ"מ בזה דאיכא למימר דמחמת אימתא דרמי עליה אמר הכי הוי מלתא דשייך בה דעביד לאחזוקי שקרי' אפי' בערכאות דלא מרעי נפשייהו ומחמת הסברא שזה המגיד היה מתירא לשקר כיון שאם יהיה נתפס בשקרו לוקח לו קלון ויסרו אותו וענשו אותו מ"מ אפשר דמימר אמר דלמא לא יתגלה נבלותו בזה והא עדיפא ליה ומחית נפשיה לספיקא ואינו רוצה להרשיע את עצמו שלא שמר כדרך השומרים וגם דבנדון דמהרי"ק גופי' שהודה הרוצח דיהיב מהרי"ק טעמא להיתירא משום דלא מרע נפשיה להתחייב מיתה בהודאתו רבו החולקים בזה וגם דבספר הערכי גופיה יש לעיין אם יש לדמות נ"ד לזה אפילו תימא שזה הכותב בפנקס אינו כותב ע"פ הגדה רק ע"פ ראיה מ"מ דלמא ע"כ לא אמרינן גבי ערכאות דלא מרעי נפשייהו אלא במלתא דלא שייכו בגווה אבל במלתא דשייכה בגווה הא אמרי' אף בערכאות ומסל"ת דעבידו לאחזוקי שקרייהו לפי שהוא תפארת להם מן האדם לומר שהרגו בדין ובאמירתם שאומרים מת פלוני נמי בכה"ג מיירי שחבשוהו על איזה דבר ומת בבית האסורים דומיא דהא דאמר מת בב"ד של ישראל כו' ומאן לימא לן דלא מיירי נמי בכה"ג דנ"ד כי בהחפזם לנוס והם באים למקומם כהתגנב העם הנכלמים בנוסם מהמלחמה והרבה בורחים בדרך הלוכם או קודם לזה ותהיה לחרפות להם וכדי לגלול חרפת מעליהם עבידי לאחזוקי שקרייהו וכיוצא בדברים אלו אין לעלות על הכתב ומי יודע דרכי הישמעאלים ונימוסיהם בעת מלחמה לסמוך על תה"ד בזה שאין עכו"ם השואל לעכו"ם כמסל"ת גם כן אין נלענ"ד דהדעת נותנת שהשאלה לשם היתה בשם האש' אף על פי שנרשם בפנקס בקצרה כדרכם דמה לו לשאול על האיש הזה בפרטות אם לא שיודיענו שהוא נשאל עליו וגם יש לחוש לדעת הפוסקים דבעינן קישור דברים וגם יש לחוש למ"ש לעיל דהוא מלתא דשייכו בה ואז אפילו מסל"ת ל"מ ועיין בק"ע סי' ע"ד בשם מהראנ"ח ובגוף התשו' שם אית' דאפשר דבההיא דקומנטריסים לא בעי הוכחה אלא מן הסתם כל שיש לתלות שאמרו לאיזה כוונה תולין להחמיר בכה"ג ול"ד לההיא דשקל אספסתא וכ"ת שאין לחוש שאומרים להתפארות כיון שאת"ל שהוא שקר אין שום התפארות להם ומסל"ת דעל"ג היא אינה טענה דא"כ בההיא דמקומנטריסין נמי נימא הכי שאין לתלות בהתפארות כיון שאם הוא שקר אין מקום להתפארות אלא ע"כ דאפי' את"ל שהוא שקר הגוי מתפאר משום דשמא קרה לו איזה ענין שיש לתלות שמת באופן שנכון לבו בטוח שלא ישוב עוד לביתו ומ"מ אין זה מספיק להתיר דחוששין דאמר בדדמי ומה שאמר שהמיתוהו הם להתפארות בעלמא וא"כ העכו"ם אשר פיהו דיבר שוא אפילו יחשוב שיתגלה לבסוף הוא מתפאר לפי שעה ואף על פי שלבסוף יתגלה רעתו וימצא שקרן וכעין זה י"ל בנ"ד שהגוים ההם שמעו או שחשבו שטבעו בים כו' והם מעידים על דבר ברור שהרגום הם להתפארות או שאין חוששין אפילו אם יתגלה הענין ומ"מ התפארו אף שלא יהיה תפארתם כי אם לפי שעה ואין נראה לחלק בין זו לההיא דקומנטריסין אם לא שנאמר דהתם חושבין הקומנטריסים שלא יתגלה הדבר כגון שברח מפני הפחד או שהגלוהו או איזה ענין שחושבין שלא יתגלה משא"כ בנדון זה שא"ל כן דהו"ל מלתא דעל"ג שהם כ"כ אנשים והם אימנש יוצאים ביד רמה לגבות מס המלך כו' וכל אילו החילוקים שאין כח ביד כל אדם לכבשם אם לא ימצאו בדברי הראשונים עכ"ל הראנ"ח ואנן מה נעני אבתרי' אם גדול הדור כמותו ז"ל לא רצה לסמוך על חילוקים אשר לא נמצא בראשונים אף על גב דבנידון דידיה היו כמה מעלות טובות שאינם בנ"ד אפילו הכי אזיל ביה לחומרא וא"כ מכ"ש דצריך שיקול הדעת בנ"ד: ומצאתי בכנסת יחזקאל סימן נ"ב שכתב דבכתב ערכאותיהם שכותבין כל משפטיהם ופסקיהם שפסקו ודאי לא מרעי נפשייהו כדאיתא בח"מ כו' ע"ש ובסי' נ"ג כתב ג"כ דערכאות עדיף וכתב לתרץ עפי"ז קושיות הריב"ש על הר"ן דס"ל דבעינן קישור דברים מהא דפריך גבי מקומנטריסים והא קי"ל דמסל"ת נאמן וע"ז כתב דקושיות הש"ס הוא בתורת ק"ו כיון דמסל"ת נאמן קל וחומר קומנטריסים כו' עיין שם והוא דוחק גדול דאטו מסל"ת וקומאנטריסין בני ביקתא חדא אינון דניתי עלה בתורת ק"ו הא כל חד סברא באנפי נפשיה הוא ומה ענין הוא ללמוד זה מזה בק"ו וה"ל להש"ס לאקשויי בפשיטות והא קי"ל דערכאות מהימני ואם נפשך לומר דהוה מצי לדחויי דבאמת לא מהימני בשטרות כ"א מחמת דינא דמלכותא א"כ מאי ראיה מייתי ממסל"ת ודברי מהרח"ש שהביא שם נלענ"ד שהם נכונים ותיתי לי שכך פירשתי ג"כ דברי הש"ס דע"כ במסל"ת מיירי למה נקיט מקומנטריסין וא"ל דבעי לאשמועינן אע"ג דהם ערכאות ז"א דהוה פשיטא ליה להש"ס כמש"ל דרך סברא דלא מרעי נפשייהו לא שייכא כלל לענין