בית אפרים אבן העזר חלק א קפ

מחזקתם והוה כנדה גופה וכן אתה דן בכ"מ דאיכא ודאי מגע כו' עכ"ל ותמהני על אא"ז הגאון מהר"מ מלובלין בחי' ברי' מסכתת נדה שנדחק בזה ע"ש ואפשר שרוצה ליישב אף לשיטת רש"י דמשמע דס"ל דאף בכה"ג איכא חזקת טהרה כמבואר בההיא דרוב תינוקת מטפחין ע"ש בריטב"א דף פ' אך דעת המפורשים אינו כן וס"ל דבכה"ג ליכא חזקת טהרה וכמבואר ברשב"א חולין דף פ"ו ובמ"ה דף וע"ש במ"ה שגם בשם רש"י כתב סברא זו ולא נמצא ברש"י שלפנינו ועכ"פ לפום הך סברא החילוק מבואר בין ההיא דגיטין דאיכא תרי חזקי משא"כ במפקח הגל דמיירי בגל עגול דודאי האהיל אין כאן חזקת חי לבד ואהני חזקה דשעת מציאה כיון דחזקת חי לא אלימא כיון דנפל איתרע לה ואא"ז בבכ"ש במ"ק הוסיף לומר דהתם אוקי גברא בחזקת חיובא בקרבן פסח ולפום הך סברא א"ש אף לפירש"י אך לענ"ד א"צ לזה אליבא דרש"י כלל די"ל דהתם טעמא אחרינא הוא וכמ"ש לקמן: וראיתי בנ"ב שתמה על הריב"ש דמאי אולמי תרי חזקי נגד רובא דהא גבי פרה איכא חזקה דגברא שמזין עליו וגם יש לחוש דבמקום נקב שחט ואיכא חזקה שאינה זבוח וע"כ דרובא עדיף מב' החזקות ע"ש ולענ"ד ז"א דע"כ ל"ש לדון בדין רובא וחזקה אלא היכא שהרוב בא בפ"ע והחזקה בפ"ע וכגון ההיא דפרה אדומה שרוב בהמות כשרות וע"י רוב זה אנו באין לסתור החזקה דגברא שהוא בחזקת טמא משא"כ היכא שהרוב והחזקה באים צמודים יחד שתיכף בשעה שבאה לעולם כך אנו אומרים שרוב בהמות הנולדים הם ניתרים באכילה ע"י זביחה ול"ש בזה כלל חזקה נגד רובא שהרי ענין הרוב כך הוא שרוב בהמות יסתלק האיסור מהם ע"י זביחה וא"כ גם בפרה אין חשש שמא במקום נקב קא שחט ואיכא חזקת שאינה זבוח חשש כלל אפי' אם היתה חזקה אחת עדיפא מרוב מ"מ בזה אין החזקה מתנגדת להרוב כלל ואין כאן רק חזקת טמא לבד משא"כ היכא דאיכא תרי חזקי י"ל דשקולים הם לרוב ולכך נותנים עליו חומרי חיים כו' אמנם לדידי צ"ע על הריב"ש מטעמא אחרינא דבשלמא אם היה הרוב כשאר רובא דעלמא כגון רוב בהמות כשרות וכיוצא בו שפיר היה אפשר לומר דתרי חזקה כרוב דמי דכמו שאין לנו לומר שיצא מכלל הרוב כמו כן אין לנו לומר שנשתנו עליו סדרי שני חזקות משא"כ היכא שהרוב מצד הסברא כגון הא דנותנין עליו חומרי חיים כו' שאנו אומרים מצד הסברא שרוב חיים אשר שם הם קרובים לאיבוד דאפילו בחזקה נגד חזקה כה"ג לא אמרי' אוקי חזקה נגד חזקה כמ"ש מהרי"ק שורש ע"ב לענין חזקה אין אשה מעיזה וחזקה אין אדם פורע כו' שאין חזקת ממון עומד כנגדו שבהיות החזקה ההוא אמיתית אין חזקת ממון כלום כו' ע"ש וא"כ כיון דהכא רובא הכי איתנייהו דאותן שבספינה או בכרקום המה אבודים והיו נשותיהן אלמנות פשיטא דבכה"ג רובא עדיף וצ"ע בזה על הריב"ש וגם מ"ש הגאון בנ"ב דל"ש תרי חזקות שחזקת חי וחזקת א"א קשורים זה בזה הוא נכון לענ"ד ולולי דברי הריב"ש הייתי אומר דה"ט דאמרינן נותנין עליו חומרי חיים אע"ג דרובן לאבוד מ"מ המיעוט שהם ניצולים הוא מיעוט דשכיח ולכן אמרינן סמוך מיעוט לחזקה ואיתרע לה רובא ומשאל"ס דאמרינן אם נשאת ל"ת ולא אמרינן סמוך משום דמיעוט דמיעוטי הוחש הריב"ש וכן מבואר בתוס' בבכורות דף כ' ועוד כמה דוכתי ע"ש משא"כ בהנך ג' דברים שפיר אמרינן סמוך והיינו דמייתי ראיה בב"ב מכח כ"ש דהא בספינה מחמת מיעוט המצטרף נותנין עליו חומרי חיים ולא מפקינן מלתא מחזקתיה וספיקא הוי א"כ כ"ש בהא דש"מ שרוב חולים לחיים שאין להוציא ממון מחזקתו כנלענ"ד. איברא שעדיין אנו צריכין למודעי לפמ"ש הרשב"א במ"ה לתרץ הא דלא אמרינן גבי רוב מצויין כו' סמוך מיעוטא משום דהרי יש כאן מתעסקים לסלק החזקה ורוב המתעסקים לסלק מסלקין אותה כו' וא"כ ה"נ דכוותה כיון שנתחדש לנו מעשה הטביעה או נפילת הגל כדי לסלק החזקה דהיינו חזקת חי וחזקת א"א ורוב עסק הזה הוא מסלק החזקה דהא רובן לאיבוד וא"כ אין לנו לומר סמוך כו' איברא די"ל דע"כ לא קאמר הרשב"א אלא התם שודאי התעסקו בה בכוונה לסלק חזקה זו ואנו מסופקים על המתעסק אם היה מן הרוב או מן המיעוט ואם היה מן הרוב בודאי סילק החזקה כהוגן בכה"ג שפיר אמרינן דאזלינן בתר רובא ואין כאן חזקה כלל רק רוב ומיעוט משא"כ בנפל לים או שנפל עליו הגל שאין זה עסק בכיון שנאמר שבודאי סילק לחזקה אלא שרוב פעמים הוא מסלק החזקה ואם נתפוש המיעוט שלא נטבע או נהרג ע"י הגל הרי לא נעשה בו מעשה לסתור החזקה כלל ממילא דמחמת החזקה שלא לבדות הנולד וההשתנות אמרינן שזה מחזיק את המיעוט שהם נמלטים ולא נעשה מעשה לסתור החזקה כמו כל סמוך מעוטא דעלמא: ואמנם כל זה היכא שנפל לנו ספק אם נטבע כאן או נהרג ע"י הגל כדרך הרוב או שמא בחמלת ה' עליו בשעה ההוא ניצל מתוך ההפכה ואע"ג שאנו יודעין בו שמת וקברו מוכיח עליו אין תולין לומר שמאותו הריעותא מת אלא אמרינן דשמא אז נמלט על נפשו ועכשיו מחמת סיבה אחרת מת לפי שכשאנו באים לדון אם מת אז בנפילה זו אמרינן סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקה ואיתרע לה רובא ולא מהני שעת מציאה בכה"ג להחזיק למפרע דמה בכך שמת עכשיו אטו מי לא ידעינן דסוף האדם למות ומ"מ לא אמרינן דנפילה זו גרמה לו המיתה אלא מחמת סיבה אחרת וכדקאמר אביי בב"ב ובכה"ג מיירי הרמב"ם דקאמר דוקא אם נודע כו' דאל"כ אנו אומרים שמא נמלט אז והשתא הוא דמת מחמת סיבה אחרת: ולפ"ז א"ש דלק"מ ממפקח את הגל דמה ענין פסחים אצל גיטין דהתם בפסחים מיירי שנפל הגל על האדם ודבר ברור הוא שלא נמלט מתחתיו ועד הגל הזה שמת תחתיו שנפילה זו שנפל הגל עליו הוא היתה סיבת מיתתו אלא שנפל לנו ספק אם מת מיד או חי תחתיו זמן מה כדאיתא ביומא מעשה שבדק כו' ובכה"ג שפיר כתבו התוספות דאזלינן בתר שעת מציאה ואמרינן כיון דאיתרע ליה חזקת חיות והא קמן שע"י סיבה זו נסתלקה החזקה לגמרי אמרינן דמעיקרא איסתלקה לה שכל הטומאות כשעת מציאתן וקרובים דברים אלו לדברים שאמר מר לחלק בין אם נמצא מוכה ופצוע דחזינן דהא גרמא ליה ובין אם לא ניכר שמת מחמתו ודבריו טובים ונכונים בזה אלא שאני אומרה בלשון אחר קצת והנה מה שאמרו בספינה רובן לאבד לאו דוקא בספינה אלא בכל הנהו ג' דברים הכי הוי וכן מבואר בהגמרא דקידושין שכתב ועוד ילמדנו רבינו עיר שכבשה כרקום לא פסלינן אלא כהנות ואע"ג דרובן לאיבוד דגרסי' בגיטין ג' דברים אמר ר"א כו' ומדכייל להו בהדדי משמע דכולהו בחד סגנון הוי ובב"ב גרסינן עלה ספינות שרובן לאבד כו' ע"ש: ומצאתי בספר הקדוש ס' הקנה הקצר כת"י דאיתא שם ואם בא העד ואמר טבעה ספינתו כו' הוסיפו עליהם עוד ג' כו' א"ל ר' והא אמרינן רוב ספינות לאיבוד הא מיעוט אינן לאיבוד וניזל בתר רוב מי לא סמכינן בקטן וקטנה ארוב להנשא מי לא הימנו ע"א בגט משום עגונה והוי דבר שבערוה ה"נ נימא משום עגונה העמיד בעלה ברוב ספינות נאבדים א"ל בני ר"מ חייש למיעוט כ"ש במקום דאיכא חזקה דהא חזקה דא"א היא ורובם נטבעים ומיעוט עולים סמוך חזקה אמיעוט ואתרע רובא א"ל ר' מיעוט דלא שכיח ל"ח ר"מ מי נטבע בים הגדול ויצא א"ל בני והא בפ"ב דיבמות סריס ואיילנות קרי ליה מיעוטא דלא שכיחא ואפ"ה חייש ר"מ א"ל ר' והא כו' והנה הדברים שם סתומים כדרכי הס' הזה שעיקר פלפולו ע"ש סופו שמרמז בו ע"פ הסוד ועכ"פ מבואר מדבריו כמ"ש דאמרינן סמוך מיעוט כו' וכמ"ש ושמחתי שכוונתי לאמרי קדוש ז"ל: והנה כדי ליישב דברי הרמב"ם לא היינו צריכין לזה שהרי מבואר מדבריו פ"ו מהלכות ק"פ שכתב מי שחופר בגל לבקש על מת כו' ומדבריו נראה שאין הספק כלל אם הוא חי או מת רק הס' אם ימצא שם או לא וכל שימצא שם בודאי מת הוא זה ימים כביר ואין ספק בדבר כלל רק דשמא אינו שם וא"כ פשיט דאין מכאן קושיא כלל וכבר הרגיש בזה בנ"ב לסתור ראיית הט"ז וכנלענ"ד מדברי הרמב"ם בפה"מ שם אך לפמ"ש שדברי הרמב"ם נובעים ממקור מים חיים ים התלמוד והם דברי אביי בב"ב וא"כ צריך