בית אפרים אבן העזר חלק א קעט

ביעקב להסיר מכשול מלב העקוב. בדבר בתי התפילין אולם דבריו הקדושים לא הגיע עדי ואור פני לא יפילון. ולא זכיתי לשיחתו שיחה נאה לו ונאה לעולם. עד כי זה ימים הגיע הלום כאורח נטה ללין. ה"ה שארי ופארי נד"ז הרב הגדול החריף ובקי בחדרי תורה. משיב מלחמתו שערה כש"ת מו' יצחק פרענקיל שיח' מק"ק לבוב. אתא ואייתי בידיה האי פסקא דשדר ליה מר חורפ' ומתק'. אמרתי אחכמה והיא רחוקה. כי היה שעה דחוקה. בין לילה היה ובין לילה עבר. והענין עמוק נחל אשר לא אוכל עבור. לזאת לא מלא כפי וחצני מאומר הבא מן החדש. אולם דרך העברה ראיתי הליכותיו בקודש. ואמינא אנקוט בידאי כל דהו ושמץ מנהו. את זה חזיתי אשר הקשה אדם קשה כברזל שארי הרב מוהר"י נ"י על הרמב"ם פרק ו' מה"ג שכתב ואם נודע שמת הבעל כו' וקא קשי' לי' דל"ל נודע ת"ל כיון דהשתא מת מחזיקינן למפרע כמו במפקח הגל בפסחים דף נ"א ובפרט שהרמב"ם הזכיר נפלה עליו מפולת ומר רבא דאורייתא מייתי עלה מדברי הר"ן בגיטין דף ע"ו ודברי אא"ז הגאון המובהק בבכ"ש במ"ק ולא שוה לו וע"כ יצא לחלק בין אם נמצא מוכה ופצוע בענין שניכר שמת מן הגל כו' איך שיהיה עדיין לא נפתח מקור לדברי הרמב"ם אלו ואי סברא דנפשיה קאמר הול"ל יראה לי כדרכו בכל מקום ואומר אני כי תלמוד ערוך בפי הרמב"ם ז"ל מהא דאמרינן בב"ב דף קנ"ג ההי' מתנת' כו' אמר רבה הרי מת וקברו מוכיח עליו א"ל אביי השתא ומה ספינ' שרובן לאבד נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים חולים שרוב חולים לחיים לא כ"ש כו': והנה התוספת שם פירשו בקושיות אביי דספינה המטורפת הוי כמו שסופו לאבד כו' וכ"כ הרמב"ם דספינה כיון שאבדה בים ואין אנו יודעים מה היה להם ורובם לאיבוד כמאן דמת דמי ואבודן מוכיח עליהם כו' ולענ"ד צ"ע שהרי הריב"ש סי' שע"ט כתב וז"ל והנהו תלת דר"א בן פרטא שנותנין עליהם חומרי חיים כו' נמי אם נשאת תצא אף על פי שרובן לאבד דכיון דאפשר בהם ההצלה אין הולכין בהם אחר הרוב אלא אחר החזקה ואף על גב דרוב עדיף הכא איכא תרי חזקה חזקת האיש שהוא קיים וחזקת האשה שהיא בחזקת אשת איש כו' וע"ש שכתב דאף על גב דחד מהני ספינה שאבדה אין זה טבע במשאל"ס דשם מעיד ששהה עליו כדי שתצא נפשו כו' ומביאו בשו"ת נ"ב סי' מ"ג ומשיג עליו וכתב להוכיח מכאן דרובא עדיף מתרי חזקה אלא ודאי בכה"ג דר"א ב"פ שאם נשאת תצא ליכא רובא כלל ולא ידעתי מנ"ל שהם רובם למיתה כו' עי' שם ובמחילה מכ"ת הרמה ז"ל דאשתמיט ליה ש"ס דב"ב הנ"ל שמבואר שם להדיא כדברי הריב"ש וכדבריו מבואר ג"כ בדברי הרמב"ם כמ"ש לקמן: והנה לפי מה דמתרץ הריב"ש הא דאין הולכין אחר הרוב ואפילו אם נשאת תצא הטעם משום דאיכא תרי חזקות ולפ"ז תימא האיך מייתי ראיה מכאן להא דהרי מת וקברו מוכיח דהך דספינה שאני כיון דאיכא תרי חזקי לגבי רובא לא בטילי לגביה ולכך נותנין עליו חומרי חיים כו' ובדוחק י"ל דס"ל כיון דרוב חולים לחיים עדיף טפי מהך דהכא גבי ספינה עכ"פ יש רוב המנגד לב' חזקות אלו אפ"ה אמרינן שניצולו וא"כ כ"ש בהא דש"מ שרוב הם הניצולים מחולים וגם איכא חזקה דממונא לגבי היורשים לית לן למיזל בתר שעת מציאה דהשתא להוציא ממון כן צריך ליישב לפי מה שפירשו הסוגיא התוספות והרמב"ן והרמב"ם נראה דמפרש מלתא דאביי דאביי מפרש לה למתני' דלעולם נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים אע"פ שאנו מוצאים אותו עתה לפנינו שהם מתים אמרינן השתא הוא דמת ולכך אתי עלה בתורת ק"ו ברוב חולים דלחיים ואמרינן דהמיתה אינה הוראה על למפרע רק על שעת מציאתו לחוד ואתיא ראיית אביי כפשטא: והנה בענין ההיא מתנתא פסקו הרי"ף והרמב"ם הלכתא כאביי כמבואר שם וא"כ שפיר פסק הרמב"ם ואם נודע כו' כמבואר בדברי אביי להדיא דאפילו אם נמצא עתה מת מ"מ לא מחזקינן למפרע כלל: אמנם אפילו אם נפרש כהתוספות והרמב"ן עכ"פ מבואר דלאביי כאבודין חשבינן להו וכמת דמי ואפ"ה לא מחזקינן למפרע כלל אך באמת פירושם דחוק מאוד וגם לפמ"ש הרא"ש דמה"ט לא חשש רבה לתשובת אביי דל"ד דהתם לא ראינו אותם מתים ולכך אית לן למימר שמא ניצולו אבל הכא ודאי מת ואית לן למימר שלא נתרפא אלא מת מאותו חולי כו' ע"ש א"ש לדעת הרמב"ם דהא עכ"פ חזינן דאביי לא ס"ל הכי ולאביי אף בכה"ג דודאי מת עתה אמרינן שמאותו חולי חזר ונתרפא והשתא הוא דמת וא"כ שפיר כתב הרמב"ם דדוקא אם נודע כו' הא לא"ה נותנין עליו חומרי חיים כו': וראיתי בב"ש ס"ק ק"ב שכתב דלאו דוקא משאל"ס אלא ה"ה בכ"מ שעל הרוב הוא מת ל"ת כו' ואותן ג' דברים של ר"א ב"פ תצא כו' ולענ"ד ליתיה דהא מבואר בש"ס דגם ספינה רובן לאבד ואפ"ה נותנין עליו חומרי חיים כו' ויותר תמוה שכתב זה בשם הריב"ש והרי בריב"ש מבואר להדיא שלא הלכו בזה אחר הרוב ודוקא בטבע במשאל"ס דמיעוטא הוא כו' ע"ש וכן מבואר מדברי הרמב"ם והעתיקו בש"ע ע"א אומר מת ראיתיו שמת במלחמה כו' וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה כו' וביאר דברי הרמב"ם נלענ"ד דכוונתו דודאי עדות על דברים שרובם למיתה ל"מ וכמ"ש שם בדין ט"ו אך כאן בא להשמיענו דין ע"א במלחמה וכיוצא בו והוא מיירי שאומר שראוהו מת ממש אלא שאומר סיבת מיתתו היה ע"י מלחמה או מפולת או טביעה בים הגדול דמים כמלחמה דמי ומ"מ מיירי שאומר שראוהו מת וכדמוקי בש"ס דאסקינהו קמן או כעובדא דדגלת דאסקוה אגישרא והלכך כיון דהנך רובם למיתה מבעיא ליה בש"ס דדלמא חוששין לבדדמי שסובר שמת כיון שע"פ הרוב כן הוא ודלמא באמת לא מת וניצול ע"י איזה סיבה כגון במלחמה דעביד סמתרי וכן במים ומפולת אפשר בהם ההצלה ולכך צריך שיאמר קברתיו מ"מ בדיעבד אם נשאת אין חוששין לבדדמי ול"ת וכשיטת הרי"ף שהביא בח"מ בשם מהריב"ל ע"ש: ועיין בכ"מ ולח"מ מ"ש לפרש דברי ה"ה ולענ"ד נראה דה"ה גרס בדברי הרמב"ם או שטבע בים הגדול וכיוצא בו ולא היה בגרסתו תיבת ומת ולזה קאמר ה"ה שנלמד מדבריו דאע"ג דבלא קברתיו הטעם דל"ת משום דמשאל"ס נינהו וא"כ היה צריך לפרש דשהה כדי שת"נ לזה אמר דכיון שאומר שטבע כו' בודאי כוונתו כך הוא דל"ח לבדדמי כי האי וכעין זה כתב הלח"מ אלא דאיהו גרס בדברי ה"ה ומת ולענ"ד ה"ה לא גרס ליה ומ"מ מה שנראה מדבריהם דבלא קברתיו דל"ת הטעם משום דמשאל"ס נינהו ולפ"ז צ"ל דגם אינך דקא חשוב שרי מה"ט וז"א כמ"ש ועוד דהא הך דינא דמשאל"ס אם נשאת ל"ת קתני לה בבא שאח"ז ודוחק לומר דהכא קתני לה אגב גררא דאם אמר קברתיו נאמן שתנשא לכתחלה ואגב אמר שאם לא אמר קברתיו כו' ואפשר לומר בדברי ה"ה דס"ל דהיא גופא קמ"ל דלבדדמי כי הא ל"ח והלכך אפילו תימא דלא סמכינן על ההכרה מ"מ הא עכ"פ ראה דברים שרובם למיתה ואמרינן דודאי שהה כשת"נ אבל לענ"ד א"צ לזה אלא דכיון דמיירי שאומר שראוהו מת אז סמכינן בדיעבד על הכרתו אף בלא קברתיו ול"ח לבדדמי כלל ועתה נבא לבאר מה שהקשה ממפקח את הגל דפסחים א"ש לפמ"ש הריב"ש טעמא משום דאיכא תרי חזקי ולכך לא מחזקינן למפרע שאם נאמר דמשעת דאיתרע חזקתיה שם נפל שדוד ומת א"כ אנו סותרים שני חזקות יחד דהיינו חזקת חי וחזקת א"א משא"כ בההיא דפסחים דבשעת נפילת הגל נסתר חזקת חיותו של זה ולכך אזלינן בתר שעת מציאה להחזיק למפרע ובאותה שעה אכתי ל"ה אלא חזקה דטהור גברא ואע"פ שי"ל דכיון שאנו באים לומר מחמת דמת השתא מחזקינן למפרע וא"כ ע"י שאנו רוצים להחזיק למפרע אנו סותרין חזקת חי וחזקת טהרה דגברא: אך לענ"ד אין כאן חזקת טהרה כלל כיון דזה המפקח את הגל בודאי האהיל על האיש הזה המוטל לפנינו אין לדון בזה חזקת טהרה וכמ"ש הריטב"א בקידושין דף ע"ט בהא דאמרינן העמד טמא על חזקתו ולא אזלינן בתר חזקה דטהרות דכיון דודאי נגע אין להם חזקה וכדאמרינן בשלי' כו' וכן בנדה לב"ה דמטמו למפרע מעל"ע כל הטהרות שנגעה דכיון דודאי נגעה נפקו הטהרות