בית אפרים אבן העזר חלק א קעח

בנ"ד דהא קמן שאמר בהדיא שהוא מחבא עצמו ורוצה להרחיק נדוד על מאה פרסאות בכדי לעגנה ובהא אפשר דעבדי דמשני שמייהו מ"מ נראה דעובדא דמהרי"ו נמי משמע שאמר שרוצה ללכת לירושלים כו' ונראין הדברים שאמר שירחיק עצמו מעל גבול אשתו ואפ"ה סמך להתיר על פיו שאמר ששמו כך וה"נ בנ"ד ומכ"ש בצירוף סימני גופו וכמש"ל דאף דלא חשיבי סימנים מ"מ בכה"ג חזי לאצטרופי: וגם ע"פ עדות מהו' נתן לחוד יש להתיר דהא בספק תוך ג"י מתירין כמש"ל ומכש"כ בזה שאין כאן ספק תוך ג' כלל שהרי היה ידוע לו מפי ר' חיים דהשתא הוא דמת ואין כאן משום חצי דבר שהרי אין אנו צריכין למה שהעיד ר' חיים בפנינו רק כפי עדות ר' נתן לחוד שידוע לו מפי ר' חיים סגי ככל עדות אשה שמתירין עד מפי עד ומה"ט גופא מלתא דפשיטא הוא דל"ש בעדות אשה משום חצי דבר כלל שהרי הב"ד המקבלים העדות הם שומעין מפי שניהם ולא גרע מעד שמעיד ששמע שזה שראה פ' מת ומאחר שמע שהיה בתוך ג"י שמתירין על פיו דלא מפלגינן בין שמע מא' לשמע משנים וטעמא כמ"ש דעדות אשה אין הדבר צריך עדים כי אם אמיתות הדברים וא"כ כ"ש באם המיתה ידוע לו מפי עצמו רק שזה שהיה לו תוך ג"י ידוע לו מאחר וכמו אם אומר שהוא רואה אותו מת ושמו לא נודע לו כ"א מפי אחרים דודאי אין לפקפק שיהיה העדות פסול משום חצי דבר דהא אף מפי האיש המת עצמו שאומר שמו מתירין וכ"ש בידוע לו מפי אחר ואין להאריך ובענין הפקפוק שיש כאן ששם האשה העגונה היא אסתר יוטע ובעדות מהו' נתן איתא שהאיש הגיד לו ששם אשתו אסתר כבר כתב הגאון אב"ד נ"י שאפשר שהבעל לא קרא אותה רק שם אסתר לחוד ובפרט שיש זמן ט"ו שנים שהלך מכאן וזמן שהעידו עליו שמת הוא רק ששה שנים א"כ י"ל שמשך זמן רב נשכח ממנו שם הלעז של יוטא ולא נזכר שם המורגל יותר וגם כי דרך העולם לקצר בשמות כו' וגם נלענ"ד דאפשר לתלות בשכחת העד ששכח השם השני במשך זמן ששה שנים כיון דלאו מלתא דרמי' עליה הוא ובאקראי בעלמא שמע ממנו בדרך שיחה בלבד ובכה"ג ודאי שיש לתלות בשכחה והדבר מבואר בשו"ת הר"ן סי' ל"ג בא' שהעיד על איש א' שמת ותאר אותו בתוארים הרבה שא"א לספק באחר כ"א שהוא בעל אשה זו רק שאמר ששמו חיים ובעלה של אשה זו שמו יוסף וכתב כיון שיש עדות מספיק שבעלה של אשה זו מת אלא שנולד הספק מחמת שינוי השם אין לחוש לפי שקריאת שמו בענין זה הוא עשוי להשתנות לפי שכבר הועד שאמר שירחיק נדוד וישנה שמו ועוד הועד שרצה ליקח אגרת מאיש א' ולפי שראה שמכיר שמו באגרת כאשר הוא באמת עזב את האגרת וכיון שכן הרי סי' של שמו עשוי להשתנות וכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעותא מסי' אחר שנראה ממנו שאינו הוא אותו סי' הוא עשוי להשתנות אין מטילין שום ספק מחמתו אלא תולין אותו בסי' שהוא עשויה להשתנות והביא ראיה לזה מב"ב פרק מי שמת גבי סימנים עשוים להשתנות לאחר מיתה ע"ש באורך וכאן בנ"ד נראה ברור כיון שהעדות מצד עצמו מספיק להרשאה שאנו דנין ממנה שבודאי מת בעלה של אשה זו רק שנפל ספק מחמת שינוי בשם האשה והספק ההוא עשוי להשתנות ויש לתלות בקיצור או בשכחה תלינן וכבר הארכתי בתשו' סי' בענין כזה שהיה טעות בשמה והיה מקום לתלות בטעות והארכתי בראיות דודאי תלינן כיון שהעדות מבוררת מצד עצמה ומכש"כ בזה שאין אנו צריכין לעדות זו שהעיד על שם אשתו והיה שינוי קל דודאי תלינן: ואין לפקפק על פי דברי הר"ן אלו שנראה מדבריו דבכה"ג שעזב את אשתו ואמר שרוצה להרחיק נדוד הוי סי' שמו עשוי להשתנות ואפילו להתיר היקל מטעם זה ומכ"ש לאיסורא ניחוש לה הכי שהרי אין ידוע לנו שהוא בעל האשה הזאת רק משום שהגיד לו שכן שמו והרי סי' שמו בזה הוי כסי' העשוי להשתנות וכמש"ל: ונ"ל דעובדא דהר"ן שאני שאמר בפירוש שירחיק נדוד וישנה שמו וגם נראה ממה שעזב את האגרת הרי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שהחליט בדעתו לעשות כן ולשנות שמו אבל בלא"ה אף שאמר שרוצה להרחיק נדוד מ"מ כיון שלא אמר לפני שום אדם שישנה שמו אין לנו לחוש לדבר דלא חציף לשנות שמו פן יתבדה ויהיה שמצה בקמיו וכיון דאיכא אמתלאות טובי שהוא בעל האשה אין לנו לתלות בשינוי כלל: עוד ראיתי לעי' במה שיש קצת הכחשה בין העדים שבעדות העד מהו' נתן אמר שהאיש נסע עמו מק"ק יאס לכפר ההוא בעת הוויין לעז (ושעת הוויין לעז הוא בין קייטא לסיתווא) והיה אצלו כל ימות החורף עד חוה"מ פסח ובעדות מהו' חיים אי' שהאיש אמר לפניו שנסע עם מחזיק הכפר ר"נ הנ"ל מק"ק יאס ובא עמו לכפר בערב פסח אך נראה דהכחשה זו לא גרעה מהכחשה דבדיקות דל"ח ליה בעדות אשה וגם יש פוסקים דאפילו הכחשה בחקירות אין חוששין ומכ"ש כאן שההכחשה הוא בענין שאינו מעלה ומוריד כלל בעסק המיתה ואפשר שהיה לו איזה אמתלא מסיבת מה שלא רצה לגלות לפניו שהיה על זמן החורף בכפר הנ"ל ובשו"ת הרא"ש כלל נ"א סי' ד' כתב וששאלת אשה ששמה רחל שהלך בעלה כו' ונסתפקת בשביל שיש קצת הכחשה בעדות העד הראשון שבנו נתעסק בקבורתו וקברו וא' העיד שלא היה בנו על קברו של אביו אלא שכתב לו שמת אביו כו' דע שהאשה מותרת כו' כיון דכולהו מעידים על מיתתו ל"ח אם יש הכחשה בדברים אחרים כדתנן אחת אומרת כו' השתא אפי' התם דאיכא הכחשה בעיקר עדות המיתה הלכה כר"י ור"ש דאמרו ינשאו כ"ש בנדון זה שההכחשה במילי אחריני ובתשו' הנ"ל הארכתי בדברי הר"ן בתשו' סי' מ"ז ובתשו' מ"ב ובתשו' נ"ב והארכתי בביאור דברי הירושלמי ולפי שבנ"ד נראה דכ"ע מודים דהוכחה כי האי אינה מבטלת העדות קצרתי. בהא סליקנא ובהא נחיתנא דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת על פי העדים הללו וכדברי הגאון אב"ד נ"י ודבריו א"צ חיזוק ונלענ"ד שמ"מ היא צריכה ב"ד של שלשה להתירה שתהיה נשאת על פי הוראת ב"ד כדין אשה הנשאת על פי עד א' דאף לפמש"ל שיש לצדד ולומר שכל אחד מהעדים מספיק להתיר וא"כ היה אפשר לדונה כדין נשאת על פי שני עדים שא"צ הוראת ב"ד מ"מ לכתחלה אין לנו לסמוך על זה כיון שעל כל פנים יש פקפוק בעדות כל אחד בפני עצמו ועוד דע"כ לא אמרינן הכי אלא אם היה כאן שני עדים המעידים על מיתת בעלה של אשה זו שהוא עדות כשרה מדאורייתא משא"כ כאן דאף ששניהם העידו שמת איש אחד שאמר להם ששמו כך בדרך סיפור ואקראי בעלמא ואין להם בירור ע"ז ואף שאנו מתירין על פי עצמן כמש"ל אין זה אלא משום דקל הוא שהקילו בעגונה וא"כ שוב צריכה להיות ניתרת בב"ד של שלשה כן נלענ"ד זעירא מן חברי' הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: ל תשובה אל מול מאחז כסא כבוד קדוש ה' מכובד האדם הגדול בענקים. דבריו כגחלי אש ירוצצו כברקים. מלאים זיו ונוגה מפיקים, כראי מוצקים. ה"ה כבוד אהו' ידיד ה' וידידי הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסם בכל קצוי ארץ וים רחוקים. סיני ועוקר הרים משדד עמקים. כקש"ת מו' מרדכי נ"י לנצח עד נקוקים יקום. א"ס: אחד"ש כל"ש אימ' לאיזי מאי האי דקמן דיהבינ' ליה ידא ומשדרנ' ליה דיסקי. אף על גב דגבה טורא ביננ' אורחי רחיק' ומר ניהו רבא פקיע שמי' כר"נ בדרי' וכקטינ' חרוך שקי'. ובנפשאי ידענ'. וקלא רמינא קטינ' קטינ' זעיר' מן חבריי' כגני לייא. אולם מאז נשמע קולו בבואו אל הקודש פנימה ויחן את פני העיר מקום משפט הצדק שמה. לשמע אזן שמעתיו ובשם ידעתיו. כי מרדכי גדול ליהודים. תהלתו בקהל חסידים ובענפוהי נייחין קרואי השרידים. חוסים בצל כנפיו. כי קדשו השם לרעות את עמו בתום לבבו ובתבוניו כפיו. אוותה נפשי אשכול מפריו פרי קודש הלולים. וללקט אורות מעצי עדן על פלגי מים שתולים וזה כמה נכסוף נכספתי לראות בתפארת עוזו דברו שלח