בית אפרים אבן העזר חלק א קעז

עוד א' היה בכאן והלך מכאן לאותה העיר ומת שם ואע"פ שהוחזקו הרבה אנשים יוצאים מכאן מ"מ אין לנו להחזיק שעוד אחד ששמו ושם אביו כמו של זה הלך מכאן כל כמה דלא ידעינן אבל אם באנו לחוש שמא אחר דאסיק שמיה הכי הרי יש לחוש שעוד א' ששמו כשמו מעיר אחרת הוא דאסיק שם עירו על שם עירו של זה דטובא יב"ש איכא בעלמא או א' מאותה העיר שינה שמו ושם אביו: ומצאתי בשו"ת פ"י ומג"ש ז"ל כת"י שהביא שם בשם תשובת הגאון מהר"א מזרחי ז"ל שכתב וז"ל וא"ת היכא שלא הזכיר שמו ושם עירו רק מפי עצמו מאן לימא לן שלא היה שקר כמנהג הולכי דרכים שמשנים שמם ושם עירם מפני כמה דברים כדלעיל לפי שפעמים בורחים מחמת ממון או מרד וכיוצא בו ונ"ל דכולי האי ל"ח דא"כ האיך התירו האשה בההיא דיוחנן בן יונתן ע"כ ונראה דטעמא דמלתא כיון שרוב הולכי דרכים אינם עוזבים מקומם לסיבת דבר מה כ"א הולכים לסחורה וכיוצא להביא טרף לביתם ואינם משנים שמם ושם עירם כלל אית לן למיזל בתר רובא דעלמא ול"ח למעוטא ואע"ג דהגאון בעל מג"ש הנ"ל כתב דשכיחי דעבדי הכי אותם שעוזבים את בתיהם והולכים ומתיראים שמא יכתבו כתבים אחריהם ומשנים שמותם שלא ידעו מוצאם ומובאם ולפ"ז אפשר דהיא עכ"פ מיעוטא דשכיח וקי"ל במשאל"ס אע"ג דרוב מתים מ"מ חיישינן למיעוטא דשכיח מ"מ נראה דאין לדמות הענינים זה לזה דאפשר דל"ה מיעוט דשכיח כולי האי: ולפי"ז יש לעיין בנ"ד כיון דמבואר בג"ע שהעיד מוהר"ר חיים שהאיש אמר לו שהיה בק"ק יאס ולפי שנתגלה לחמיו ואשתו היכן הוא תוקע נסע משם לכפר הא קמן שהאיש הזה הגיד לו כ' בורח הוא מביתו ורוצה לישא אשה אחרת ולפ"ז אפי' דהא דק"ל דמתירין ע"פ עצמו שאומר כך שמו ושם עירו דוקא בסתם ב"א שאין ידוע לנו מביתו למה פירש ותלינן שהוא כשאר עובר אורח שאין דרכו לשנות שמו אבל אם יסתר איש במסתרים וחזינן דמבעית דברח בהחבא איכא למיחש שמא שינה שמו ושם עירו ג"כ שלא יודע לאיש מקומו אי' ומ"מ אפשר לצדד ולומר שאין לחוש לכך אף בכה"ג דאף הבורחים מביתם רובן לא עבדי דמשני שמייהו ובפרט בזה שהאיש בעצמו פיו ענה בו כי בורח הוא ממקומו ולפי תומו סיפר ענינו כי בורח הוא מביתו והראה לו אגרת שהיה חתום שמו כך אין לנו לתלות שמורא עלה על ראשו שיתגלה הדבר ומסתמא קושטא קאמר ומכ"ש שיש להתיר בנ"ד ע"פ עדות העד השני שהעיד שאמר לו שמו ושם חמיו ששמו איסר מוטשניק והוא מק"ק בראד דפשיטא דאין לספק באחר כלל ומה גם שהעידו שהגיד להם שיש לו שני אחים בק"ק בראד והעידו על תוארו שהיה בינוני ושחור וחוטם ארוך אף על פי שסימנים אלו אינם מובהקים מ"מ שפיר הם מצטרפים שרגלים לדבר שזהו בעל האשה הזאת ולא אחר שהעלה שמו כך וכמ"ש בתשו' מהר"מ אלשקר בשם הרמב"ם ז"ל בתשובה וז"ל על איש שהלך מביתו וקברתיו כו' ואח"כ באה גוי אחת מסל"ת ואמרה איש אחד בא אלינו לדמשק ששמו כלף בינוני הקומה וזקנו שחור כו' וראיתי מיתתו וקברתיו כו' והיה ממדינת זפתא והשיב וז"ל נ"ל אם יבואו ממדינת זפתא ויעידו שזה כלף בעלה של אשה זו היה בינוני וזקנו שחור יכולה להנשא לפי ששמו ושם מקומו עם אלו סימנים שאינם מובהקים יספיקו להתיר לענין עגונה כו' ע"כ ואע"ג דהכא איכא למיחש שמא אחר הוא שהעלה שמו כן כיון שאמר שרוצה להחבא א"ע וכמש"ל מה שא"כ בנידון דהרמב"ם מ"מ כיון דחזינן דעכ"פ סימנים כאלו אף ע"פ שאינם מובהקים חזי לאצרופי להתיר אף שלא הזכיר שם אביו א"כ בנ"ד שהזכיר גם שם אביו ושם חמיו א"כ נצטרך לומר דאתרמויי אתרמי שאיש א' שדומה בקלסתר פנים וצלם ודמות לבעל האשה זאת העלה שמו וש"א וש"ע כשמות של בעל האשה וש"א וש"ע ואף הוא לא היה שרוי בשלום עם אשתו והרגיל קטטה והרחיק נדוד ופשיטא דלכולי האי ל"ח דלמא אתרמי וכדאמר רבי ירמיה כגון דאמרו עדים מעולם לא חתמנו כו' מ"ד דלמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים קמ"ל ועיין בשו"ת ח"צ סי' קל"ד בפצע על המצח אע"ג דל"ה סי' מובהק מ"מ ל"ח לשאלה דה"ל שאלה דיחיד לומר שזה השאיל כליו למי שיש לו ג"כ פצע כמותו כו' ע"ש: ובמ"א הארכתי בדבריו ז"ל ונ"ד נמי אין לחוש שזה המת העלה לו שם בשם האשה והיה דמות דיוקנו מכוון ליה ואף שי"ל דפצע הוי עכ"פ סי' בינוני משא"כ כאן שאין כאן סימנים אפי' בינונים מ"מ לענין זה דל"ח דאתרמי שיהיה דומה בדומה ויעלה שם כך פשיטא דמהני אף בכה"ג ודוקא לענין חששא דשאלה י"ל דבעינן סי' אמצעי עכ"פ משא"כ בזה רגלים לדבר מחמת סימנים אלו שלא נהג רמאות כלל וקושטא קאמר ששמו ושם אביו ושם עירו ושם חמיו כך הוא דהא אף מי שמשנה שמו אינו רק בדרך מקרה ואין זה אלא כאלו נזרקה נבואה בפיו והדבר ברור דכל כה"ג אין כאן בית מיחוש וכן מבואר במהרי"ק שורש קפ"ה דל"ח לשני אנשים ששמם דוד בר שלמה כו' שניהם לקחו שני נשים ושניהם היה להם אחות נשואה ואחי בעלה נקרא יונה כו' וע"ש שהביא מהא דלמא מתרמי כו': ומ"ש הגאב"ד נ"י לפקפק בעדות של ר' נתן דיש ספק שמא כבר הוא אחר ג"י הנה כל האחרונים כתבו להקל בספק תוך ג"י בנמצא שלם עיין בח"צ סי' הנ"ל ובתשו' סי' כתבתי לתמוה על הגאון בשו"ת נ"ב סי' ך"ט וסי' ל"ב שכתב בשם הח"מ להחמיר בספק תוך שלשה ובמח"כ אגב שיטפי' רהיט ליה בדברי הח"מ שם להחמיר בפלוגתא דר"ת והרמב"ם והרשב"א לענין לא נחבל בפנים אבל בספק תוך ג' דעתו להקל ע"ש בס"ק מ"ו ובס"ק ק"ח ואין להאריך ומכ"ש כאן שע"י העד מו' חיים ידוע לנו שר' נתן ראה אותו תוך ג"י ופשיטא דל"ש בזה לומר דהוי חצי דבר כיון שצריך צירוף עדים דע"כ לא אמרינן דבר ולא חצי דבר אלא במידי דבעי עדות כשרים אבל במידי דלא בעי עדות כלל רק באמיתת הדבר תלוי ל"ה ליפסל משום חצי דבר וכיון דבעדות אשה אפילו עבד ושפחה ועכו"ם מסיל"ת מהימן אין פסול בזה משום חצי דבר כלל וכבר האריך בזה הגאון אב"ד נ"י וז"פ ומבואר מדברי הש"ס בעובדא דתרי יצחק ודוכתי טובא וכ"כ להדיא בשו"ת תומת ישרים סי' ע"ד להוכיח מתשו' הריב"ש דלא איכפת לן במה דהוי חצי דבר לפי שכתב שם שיכתוב עדותו וישמרהו לפי שאם יבא עד ויעיד שזה אברהם פארח היה בעלה של אשה זו יצטרף כו' ואף על פי שי"ל שהריב"ש ס"ל כשיטת התוספות אומר אני שאף לשיטת הרי"ף יש תקנה כיון שעד מפי עד מהני להתיר והוא שהעדים הללו יעידו על הכל ר"ל יעידו איך ששמעו מזה שמת יוסף ויעידו כמו כן שזה יוסף הוא ארוסה של שבתיא כו' ועוד אפשר לומר שעיקר העדות הוא מיתתו של זה ולדעת אם הוא בעלה של אשה זו הוא גילוי מלתא בעלמא וכמ"ש הרי"ף בהחולץ כו' ע"ש ולכאורה אפשר דבנ"ד כיון שאנו צריכין לדעת שהוא תוך ג"י והוא מעיקר העדות המיתה שמת זה ששמו יוסף בן שמואל מבראד לאו גילוי מלתא הוא אבל לענ"ד בדבר שאין צריך עדים ל"ש חצי דבר וגם לתיקון שכתב שאלו יעידו על הכל א"צ דממילא נמי הכי הוא שהרי הב"ד שומעין מפי שני עדים ולא גריעי מעד מפי עד כמ"ש לקמן: ונראה בנ"ד יש להקל בכל א' מעדים בפ"ע כי מ"ש לפקפק בעדות מהו' חיים לפי שהיה רוצה להרחיק נדוד מאשתו ויש לחוש שמא שינה שמו הנה מתשו' מהרי"ו סי' ט' משמע דלא חש למלתא שכתב שיש לסמוך על עדות ר' יודא בר"ש הנה היה בעיר מיזדבורק מקום מושבו בחור א' ושמו ר' דוד גאנז ואמר שהוא חתנו של ר' דוד וורניק ושנפטר מאשתו דרך קטטה בסיבת חמיו ודעתו לילך לירושלים אצל אמו כו' ונראה דאשתו מותרת דל"ח לתרי דוד גאנז חתנו של ר' דוד ווארניק כדאמרינן בהאשה שלום וקי"ל כרבא וא"ל דש"ה דאותם ששלחו הי' מכירים יצחק ר"ג אבל הכא בנ"ד לא היו מכירין אותו אלא מפי עצמו נראה דאין לחלק כדאמרי' מעשה בר"ט כו' ע"ש הרי מבואר דהתיר אף בכה"ג ואף שיש לדחות דהתם אפשר אף שזה נפרד מאשתו דרך קטטה מ"מ אפשר דעובדא הוי שהיא הרחיקתו מעלי' ודחפתו וכיון דאיהי ארגלה קטטה ממילא דל"ח שמא שינה שמם דאין לנו לומר כן שרצונו לעגנה ולברוח בהחבא שהוא רוצה יותר בשלום משא"כ