בית אפרים אבן העזר חלק א קעו

בח"מ סי' י"ז בתשובה שניה שכתב שחקירה זו קשה ומי יודע אולי זה שלשים שנה שהלך נער א' מראזני כו' ע"ש שהביא גם כן תשובת הב"י בזה (ועיין בדברי הב"ח והאחרונים במ"ש על דברי הטור שכתב בהוחזקו ואין שיירות מצוי' שרי דמיירי שאחד הלך מקרוב כו' וב"ש תמה על דברי ר"א מזרחי שהחמיר בענין החיפוש וכתבתי מזה במ"א) אלא ע"כ דכל שלא הוחזקו שני יב"ש שהלך מכאן רק זה ידוע לנו שהלך מכאן ואין ידוע לנו עוד אחר ששמו כך שהלך מכאן ולא חזר אין לנו לחוש ואין לדמות זה להוחזק שני יב"ש וכן מסיק הגאון אב"ד נ"י שאין מחזיקין עוד אחר ששמו ושם אביו כך ומ"מ מ"ש צ"ע דעכ"פ חיפוש באותה העיר לבעי כיון שעיקר הקול משום עיגון די בזה שלא ניחוש לעיר אחרת ששמה כך אבל מ"מ מאי דאיכא לברורי יש לנו לברר משום חומר א"א ומ"מ נראה דבנ"ד שהחיפוש קשה מאד בעיר גדולה לאלקים כגון קהלתינו יוסף ה' עליהם כו' וגם איכא טובא דמיקלעי מעלמא ויש מי שבאין כאן וקובעין דירתם זמן מה ושוב הולכים לנוע בארץ ואם באנו לחוש לזה לא יועיל החיפוש דאין מי שנותן לבו על הבאים להתגורר ותתעגן כל ימיה ובכה"ג יש לסמוך על רש"ך ומהרי"ק ומשמעות הש"ע והאחרונים דבכה"ג שמעיד על שמו וש"א וש"ע א"צ חיפוש כלל ולא מצאנו בפוסקים לחלק בזה בין עיר גדולה לקטנה דאפי' גדולה כאנטוכי כל כמה דלא איתחזק לן שנים ששמותיהן וגם שם אביהם שוות ל"ח למלתא ואין חילוק בזה בין אם הלך בעל האשה מכאן זה זמן רב או זה לא כביר דאל"כ יש לחוש גם כן שמא המת הוא שכבר הלך מכבר זה זמן רב אלא ע"כ דל"ח כלל וכמ"ש ודברי הח"מ אמורים בלא העיד על שם עירו כלל דזה ודאי הוה כהוחזקו דטובא יב"ש איכא בעלמא ובאמת מפשיטת דברי הרא"ש בעובדא דמכלוף משמע דס"ל דאף בלא הזכיר שם עירו שפיר דמי כיון שהזכיר שמו ושם אביו וס"ל כיון שלא הוחזקו בעולם מי ששמו כך אין לנו לחוש דמה להעולם במלואו מה לי עיר א' דכלום חלקנו בין עיר לעיר ואפילו גדולה כאנטוכי' שקרוב הדבר דאיכא טובא ששמם ושם אביהם שוים וכגוונא דאמרי' ביבמות והא חבו בר נאנאי כו' שכיחי טובא במחוז ומ"ש ואין מכלוף בן מלול אחר בעיר כו' ר"ל שאין האחר ידוע לנו כ"א זה וכדמסיק ה"נ ל"ח למכלוף כו' ומפרש הך עובדא דקורטב"א ג"כ שלא העידו ע"ש מקומו כלל וע"ש שיש חיסור לשון וכצ"ל דאילו העידו עדות גמורה שידעו שהיה בעלה של אותה האשה או העידו על שם מקומו בהא לא הוה אמר אביי חיישינן כו' אלא היה אמר יבדוק אותו מקום כו' אלא התם הוי עובדא בלא הוחזקו היינו שלא הוחזק כאן שני יצחק וממילא שאין לנו לחוש ולומר דודאי טובא איכא בעולם ששמם כך כל כמה דלא ידעינן וכלא הוחזקו הוא אף שלא העיד על שם עירו ובהא לא מסתבר ליה להח"מ להתיר אם לא היכא שידוע שזה הלך לשם אבל פשיטת דברי הרא"ש לא משמע כן ובתשובה סי' כתבתי הנלענ"ד בביאור דברי הרא"ש בזה: אבל עדיין נשאר לנו לדקדק בזה דאע"ג דקי"ל דמעידין ע"פ מה ששמעו מפי עצמן כמ"ש הרא"ש ומהרי"ק מ"מ בנ"ד לכאורה יש לחוש קצת ומתחלה אבאר מה שצ"ע על הרא"ש ומהרי"ק שהביאו ראיה מעובדא דר"ט שהוא ברייתא ולמה שבקו מתניתין דמעשה בצלמון כו' ומהתם הוי ראיה טפי דאע"ג דאיכא ריעותא שהרי הלכו לשם ולא הכירוהו ואע"פ כן השיאו על פיו ותלו מה שלא הכירוהו בשינוי דמחמת מיתה וכ"כ מהרי"ק גופיה שם באותה תשובה שצידד להתיר בשמו ושם עירו לבד וכתב דמ"ש הרמב"ם ראו אחד עומד מרחוק ואמר אני פב"פ ממקום פלוני אפילו נאמר דדוקא נקט ממקום פלוני דהתם צריך לברר העדות יותר שהרי כשמצאוהו מת לא מצאוהו בצורת אותו האיש שהזכיר ואם לא שהזכיר שם מקומו היה לנו לתלות בתרי יב"ש כיון שאין אנו מכירין בצורתו ולא היינו תולין בהשתנות דנשיכת נחש אבל עכשיו שהזכיר שם עירו אז יש לנו לתלות יותר בהשתנות הצורה מחמת הנשיכה משנתלה בתרי יב"ש הדרים בעיר אחת מאחר שלא הוחזקו ואין אנו יודעין אלא זה שהוא בעלה של זו כו' א"כ למה שבקו מתני' דאיכא לאתויי מינה ראיה אפי' היכא דיש קצת ריעותא בדבר ונקטו ברייתא דעובדא דר"ט וצ"ל דס"ל דממתניתין אין ראיה כ"כ דהתם שאמר כן בשעת מיתה והוא מתכוין להתיר את אשתו לית לן לחוש לשקרא בכה"ג וכמ"ש הר"ן בגיטין גבי גיטו כמתנתו וז"ל אלא ודאי ה"ט דקי"ל (שכל אלו מתיראין ממיתתן ואין אדם משטה ומשחק בשעה שהוא מתירא ממיתתו כו' וכיוצא בזה כתב בשו"ת ח"צ סי' צ"ה וז"ל וביותר בעדות יעקב וידאל שאלי' טורמני אמר לאשתו סמוך למיתתו כו' דודאי בשעת מיתה לא משקר אינש ואין אדם חוטא ולא לו כו' אך באמת אפשר לומר דבלא"ה א"ש דאין ראיה מעובדא דצלמון דאפ"ת דשייך השטאה גם בשעת מיתה מ"מ כיון שמשמעות דבריו שבא להודיע להם כדי שיתירו את אשתו וא"כ אין לנו לחוש דלמא אינש אחרינא הוא שבא להעיד להתיר שהרי מקבלין עדות מכל אדם הבא להתיר אשה ע"י שמעיד מיתת הבעל וכיון דל"ח לשד וצרה שמתכוון להכשיל ממילא שאין לחוש לאחר שישקר אלא שקצת יש לדחות בזה דלפי הטעם דע"א מהימן משום דעל"ג ובזה שהוא הולך למות אפשר דל"ש מלתא דעל"ג וכמ"ש הרמב"ן בב"ב דף קל"ד ע"ש אך מ"ש משום שאין משטה בשעת מיתה א"ש דאין ראיה משם לעובדא דהרא"ש ומהרי"ק שבא להעיד ע"פ מה ששמע מפיו מה שמו בעודו בריא אולם דבכה"ג אפשר לחוש ששינה שמו במתכוון לאיזה סיבה מחמת חוב או מרדין וא"כ י"ל דוקא בידוע שמו שהוחזק כן ל' יום בעיר אז אין חוששין לו כדאיתא בב"ב אבל בלא"ה חיישינן לשינוי השם ולזה הוצרכו להביא ראיה מעובדא דר"ט דהתם ג"כ היתה אמירתו בעודו חיים בריא אע"פ שלא הוחזק בכך מהני וכ"כ מהרי"ק שם וז"ל ואפילו בפ"א שאומר ששמו כך די בכך וראיה ברורה מדגרסינן בשלהי יבמות כו' הרי לך דאע"ג דלא הוחזק לו ששמו יוחנן בן יונתן כ"א בסיפור בעלמא באקראי כו' עכ"ל אמנם לפי"ז צ"ל דהא גופיה טעמא בעי למה לא ניחוש לה למלתא שזה שאומר כן בדרך סיפור ובאקראי לאו קושטא הוא ואמר כן לאיזה סבה. וראיתי בב"ש בק"ע סעיף שנ"ד הביא בשם תשו' מהרשד"ם שהקשה מ"ש לענין יבום וחליצה שא"נ לומר אני אחיו של פלוני ולענין להתיר אשתו נאמן ומתירין ע"פ מה שאמר אני פב"פ כו' ולכאורה י"ל לפי מה דאמרינן ביבמות דף ק"ו רבא אמר אין חולצין אא"כ מכירין וכתבו התוס' שהקשה ה"ר יהודה מדתניא בתוס' חולצין לאשה אע"פ שאין מכירין ותירצו דהתוספתא מיירי מדאורייתא ומדרבנן אין חולצין אא"כ דמכירין ע"כ ונראה טעמא דמלתא דחיישו לה מדרבנן כמ"ש הרשב"א ונ"י שם דחיישינן שמא זה חולץ לה כדי לעשות לה גט חלוצה והוא ילך וישאנה במקום אחר ע"ש שכתבו לחלק בין ההיא דאמר אני קדשתיה נאמן ליתן גט דהיינו מירתת שמא יבא זה ויברר כו' וא"כ בעדות אשה דל"ש הך חששא דממ"נ אם אומר בשעת מיתה פשיטא דליכא למיחש למידי ואם אמר קודם לכן בדרך סיפור ואקראי בעלמא ולא בא להתיר מה חששא יש כאן ובהכי א"ש הא דאמרינן ביבמות ובגיטין בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ופירש"י הטעם שאם לא נאמין לזה תהי עגונה כל ימיה ולכאורה קשה דהא אמרינן בבכורות דכי אקילו רבנן בסוף עדות אבל בתחלתה לא אקילו רבנן וגם קשה מאי פריך וליחוש דלמא צרה היא הו"ל למפרך דלמא אינש אחרינא הוא דאסיק שמיה כך: מיהו הא פשיטא דלק"מ כמ"ש דהא כל עד המעיד כשר ומכ"ש בשעת מיתה ליכא חשש דהא ליכא חשדא מיהו הא קשיא דהא תחלת עדות הוא אך לפמ"ש התוס' א"ש דהש"ס פריך וליחוש דלמא צרה היא היינו משום דמתכוונה להכשיל ובכה"ג דאיכא חשדא שפיר חיישינן כמו גבי יבם כיון דאיכא חשדא וע"ז שפיר קאמר בשעת הסכנה כו' כיון דהך חששא מדרבנן בעלמא הוא דמדאורייתא אמרינן דלא חציף אינש לאסוקי שמיה כשמיה דאחרינא ושפיר מתירין האשה ול"ח ועיין בב"ש ס"ק ל"ח דחשש שמא צרה היא הוי חששא רחוקה ע"ש: ולכאורה היה אפשר לומר דמה"ת לחוש שזה אסיק שמיה לאיזה סיבה כמו דל"ח דלמא איכא אחרינא דשמי' הכי כל שלא הוחזקו ומכ"ש שאין לחוש לרמאות אבל באמת ז"א דהתם גבי לא הוחזקו שפיר אמרינן שאין לנו להחזיק מספק שמא