בית אפרים אבן העזר חלק א קעה

עירו א"צ חיפוש כלל ונראה דטעמייהו דס"ל דמדינא ודאי אין לחוש בכה"ג כמש"ל מדברי התוספת' דפשט דלישנא משמע דבכה"ג א"צ בדיקה כלל וכמ"ש הרא"ש בהדיא וכן נראה מבואר מדברי רש"י בגיטין דף ך"ז והוא שהוחזקו כו' אבל לא הוחזקו מספיקא לא אמרינן דלמא אתנייהו ולא ידעי' כו' וכ"כ הר"ן שם (ומ"ש רש"י בב"מ גבי שוירי דמיירי שידוע שאין שם רק א' והרמב"ן בגיטין כתב דרש"י סתם דבריו אבל בב"מ מפרש שהיה מוחזק וידוע שאין באותו העיר שוירי כי אם אחד ע"ש היינו לתרוצי מה דקשה עליה דר"ה כיון דחייש לתרי שוירי אף דלא הוחזק טפי הו"ל למיחש ליב"ש באותה שוירי עצמה ועל זה כתב דמיירי בידוע כו' וכ"כ התוס' שם אבל ודאי דאף שאין ידוע לנו אם יש עוד יב"ש אם לאו לא הוחזקו מיקרי כמ"ש רש"י בהדיא בגיטין וכמ"ש ודלא כס' שב שמעתא שמוכיח מדברי רש"י ורמב"ן דלעיל דבלא נודע הוי הוחזקו וחיישי' ע"ש שהאריך בזה ואישתמיטתי' דברי רש"י שהבאתי שמבואר להדיא דמספיקא לא אמרי' דלמא איתנייהו כו') וכן מבואר מדברי כל הפוסקים דמאן דחייש חייש אפילו לשני עיירות ששמם כך ומאן דלא חייש אפילו לאותה העיר עצמה אינו חושש וכיון דאנן תפסי' במיתה כמאן דמיקל שפיר מקילי' בלא בדיקה כלל כיון דאם נימא להחמיר אף אם נבדוק אותה העיר עדיין לא יצאנו ידי חובת הבדיקה כראוי דדלמא יש עוד עיר א' ששמה כזו וכדחיישי' בגט ויבדוק כל העולם מבעי ליה לחומרא רק כיון דיש בזה משום עיגון אזלינ' לקולא ממילא דגם בהא סמכי' אמאי דלא אתחזק לן באותה העיר ושרינן בלא בדיקה: ועדיין צ"ע להקל במקום חומר א"א דעכ"פ יש לנו לברר מה דאפשר ואיכא למימר דה"ט כיון דאף אם יבוקש הדבר וימצא שהיה כאן עוד יב"ש שלא חזר עדיין לא יתברר איסור ודאי דעדיין נשאר ספק שמא יב"ש השני אזיל לעלמא וזה המת הוא בעלה של האשה זו וע"כ לא אמרי' בעלמ' היכא דאיכ' לברורי מבררי' כגון בס"ס לדעת הרשב"א משום דע"י הבירור יתברר איסור ודאי משא"כ בזה שאין הבירור מועיל רק שע"י זה יהיה ס' שפיר סמכי' אמאי דלא הוחזק וא"צ בירור כלל ולכאורה יש להוכיח מהש"ס דאין סברא לחלק חששא דשני בין חשש דאותה העיר ובין חשש דעיר אחרת ששמה כך דהא אמרינן התם אשנוייא דרבה שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו כו' דאלת"ה קשיא דרבה אדרבא כו' נפק דק ואשכח כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר ולכאורה אין מזה הוכרח דדוקא הוחזקו בעינן דהא התם קאי בעובדא דשוירי דמיירי שידוע שאין שם רק יב"ש אחד כמ"ש רש"י ותוס' שם ועלה פשוט ממתני' דנהי דנימא דמתניתין נמי מיירי בכה"ג עכ"פ מוכח דאף דבב"ד שיירות מצויות מ"מ אין חוששין דמעלמא אתי מעיר אחרת אבל אם לא היה ידוע לנו שאין שם יב"ש אחר אפשר דגם רבה מודה דחיישינן שמא יש יב"ש אחר באותה העיר עצמה וגם האחר בא לכאן כיון ששיירות מצויות (וכן הקשה הב"ש בסי' קל"ב על דברי הרמ"א שם) וכן התוס' הקשו שם לאביי דחייש לתרי יצחק תיקשי ליה מתני' דכל מאב"ד כו' ולכאורה י"ל דאביי חייש לתרי יצחק מעיר קורטב"א עצמה אבל לעיר אחרת גם אביי מודה דל"ח ומתני' דכל מעב"ד מיירי בידוע שאין שם אחר בעיר (ומדברי הרא"ש בתשובה נראה דמפרש עובדא דתרי יצחק שלא הועד על שם מקומו דאל"כ לא הוה אמר אביי חיישינן לתרי יצחק אלא הוה אמר יבדוק אותו מקום כו' ע"ש שיש שם חיסר לשון קצת בלא"ה א"ש מ"ש התוס' דלא תיקשי על אביי ממתני' דס"ל דאע"ג דל"ח לשני יב"ש באותה עיר או לשני שוירי מ"מ לשני יב"ש בעולם שפיר חיישינן ומתני' דכל מעב"ד מיירי שהוזכר בו שם העיר אך הרא"ש שם כתב דאביי ס"ל כל"ב דר"ז כו' ע"ש אך באמת נראה מדברי המפורשים דהך דקורטב"א העידו שיצא מאותו העיר כיון ששלחו לשם להודיע להם והדברים ארוכים במקומם וכאן קצרתי) וא"ל דדחיקא ליה לפרש מתני' דכל מעב"ד מיירי בידוע שאין אחר שם ז"א דמה"ת יהיה דוחק לפרש כן דאע"ג דסתמא קתני הא למאי דמוקי השתא בשיירות מצויות והוא שהוחזקו אע"ג דמתני' סתמא קתני דלזמן מרובא פסול ומזה נראה דהש"ס ס"ל דאם באנו לחוש לשני יב"ש אף דלא הוחזקו באותה העיר אעפ"כ חיישינן דלמא איתנייהו כמו כן היה לנו לחוש אף בידוע לנו שאין שם באותה העיר שמא יש עיר אחרת ששמה כשם העיר הזאת ושם יש ג"כ יב"ש ואפשר לדחוק דאף דשפיר מתוקמי ליה מתני' דלזמן מרובה פסול בהוחזק אע"ג דסתמא קתני מ"מ לא ניחא ליה לאוקמי הך דכל מעב"ד בידוע שאין שם אלא אחד דמנין יהיה הדבר ידוע אם לא ע"י בדיקה וא"כ יבדוק מבעי ליה ואין להאריך ומצאתי במהר"מ שיף בגיטין שעמד בזה ע"ש וגם בשיטה מקובצת ב"מ כתב בשם תוספות שאנ"ץ לתרץ מה שהקשו על אביי דחייש לתרי יצחק מהא דכל מעב"ד דאביי מחלק בין חששא דאותה העיר בין חשש דשני עיירות ושוב הקשה דא"כ מאי קשיא ליה אדרבה ותריצו שם צ"ע: וראיתי בשו"ת מהרי"ט שהביא דברי רבינו ישעיה מטראני ז"ל (והוא ריא"ז שבספר שלטי הגבורים סביב האלפסי) שמבואר מדבריו דאם מזכיר שמו וש"א וש"ע א"צ לחפש באותה העיר שהוא משם אם יש שם יב"ש אחר ולא מוזכר פשפוש אלא כשאמר יב"ש ולא אמר מאיזה העיר הוא דיב"ש טובא שכיחי בעלמא וכן מוכח מלשון התוספתא שלא הזכירו פשפוש אלא באומר אחד יצא עמנו כו' ע"ש: ולענ"ד אין ראיה כ"כ מראי"ז די"ל דאזיל לשיטתיה בגיטין לפסק הלכה כרבה להקל אף בגט דגם בחדא לטיבותא מהדרינן ול"ח לשני יב"ש כלל משא"כ אנן לדידן דגבי גט אזלינן לחומרא רק משום עיגון מקילינן א"כ י"ל דהיכא דאיכא לברורי על ידי חיפוש באותה העיר יש לנו לברר ומ"ש מהרי"ט שם בתשוב' על מ"ש הראב"ד והוא שלא הוחזקו שם שנים שהראב"ד מפרש דברי הרמב"ם ע"ש לענ"ד כוונת הראב"ד דאם הוחזק שם עוד א' אע"פ שהוא חי אותה העיר צריכה בדיקה וכמ"ש הרשב"א בגיטין דכיון דיש כאן אחד לפנינו ששמו כך איכא למיחש לטובא ע"ש ועיין בלח"מ שם שכתב מ"ש ה"ה שכן מוכח בגמרא היינו משום דלא נימא דבהוחזקו דאיכא תרי ה"נ אפשר דאיכא אחר אע"ג דלא ידענו ליה ולכך מייתי ה"ה מעובדא דחנן דכל שאין לחוש שמא מן החנן האחר תו ל"ח ע"ש ונפלאתי ע"ז דאם כוונת ה"ה לזה א"כ אין לו הכרח מהגמרא דל"ח עוד לאחר דהא התם בדקו מסורא עד נהרדעי ולא הוה ענן בר חייא אחרינא לבר מענן בר חייא מחיגרא וכיון דלהא מחיגרא ל"ח תו ליכא למיחש למידי דהא בדקו וליכא אחרינא ואפי' אביי מודה בהא אבל היכא דלא בדק אפשר דחוששין עוד לאחר ששמו כך וכן הוא באמת דעת הראב"ד כאשר הובא לשונו בספר הזכות להרמב"ן במסכת גיטין שכתב שם בסוף דבריו ומעשה דענן בר חייא דבדקו רבנן מסורא עד נהרדעי במקום שאין שיירות מצויות נמצא ומשום שהוחזקו שם שני ענן בר חייא הוצרכו לבדוק שמא יש שם שלישי עכ"ל: אך הרמב"ן בגיטין כתב בשם הראב"ד דההיא עובדא דחנן בר חייא הוחזקו הוה והוצרכו לבדוק כמה היה שם באותו השם באיזה ענין היה אם יש לחוש לכלום או לאו כגון שיבואו עדים ויעידו לא חתמנו כו' ע"ש ולשון זה יש לפרש שהיינו מוחזקים שעכ"פ יש שם יותר מאחד ואין ידוע כמה יש שם יותר אבל אם לא היינו מוחזקים רק בשנים אין לחוש להצריך בדיקה דלמא איכא טובא דלא ידעינן להו ומ"מ י"ל דהראב"ד בהשגות כוונתו כמ"ש וכפי הלשון שהביא בספר הזכות בשמו ועכ"פ אין מקום לראיית ה"ה בזה לפי מ"ש, הלח"מ בפי' דבריו דבעי לאתויי ראיה דאף דאיכא ב' כיון שהאחד חי תו ל"ח דלמא איכא טפי מהא דענן בר חייא כיון דהתם באמת בדקו ולא אשכחו טפי ואין להאריך: וראיתי בדברי הגאון האב"ד נ"י שכתב לפקפק לפי מ"ש הח"מ שאין להתיר בלא שם עירו דאיך אפשר שלא יהיה בכל העולם שני יב"ש וא"כ אף שהזכיר שם עירו מ"מ כיון שנשתהה זמן רב בערך ט"ו שנים אינו עולה על הדעת שלא הלך מכאן גם כן א' ששמו שמואל בן יוסף כו': ואני תמה דאם מחמת אריכות הזמן יש לנו לחוש אף היכא שהזכיר שמו וש"א וש"ע שמא אחר הלך ג"כ מכאן ששמו כך אם כן אף שבעל אשה זו יצא מכאן זה לא כביר ניחוש ליה הכי שמא אחר הוא שיצא מכאן מכבר ששמו כך ובא לשם ומת שהרי אנו אומרים שבמשך הזמן ע"כ הרבה יצאו מכאן ששמם כך ומי יודע אם זה המת יצא מזמן קרוב או מזמן רחוק ועיין