בית אפרים אבן העזר חלק א קעא

דט"ע דבגדים מסתמא לא שבעתן העין מ"מ י"ל דרמ"א מיירי לענין ע"א אבל ב' עדים שפיר מהני דהא ודאי שהם נאמנים בעדותן זה אף להוציא ממון ול"ח דלמא טעו רק דבבגדים י"ל דל"מ משום דחיישינן לשאלה וזה הוי שאלה דיחיד דע"כ לומר שהשאיל לאיש שהיה דמות תבניתו דומה לו במראה ובקומה עד שהיה להם מקום לטעות מחמת שינוי כל דהוא שזהו האיש המ"ס שהיה אצלם ולשאלה דיחיד כה"ג ודאי דל"ח וכבר העיר בזה הגאון ח"צ ז"ל בתשובותיו סי' קל"ד דלשאלה דיחיד ל"ח ומה שהקשו ע"ז בתשוב' האחרונים דרב דמייתי ממתני' דשני יב"ש מוציאין שט"ח על אחרים ע"כ לא ס"ל לחלק בהכי ואביי הוא דמתרץ לה הכי לחלק בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים וגם החכם מהר"ח המשיב נ"י נכדו של הגאון ז"ל מקהי בה אקיותהא ומותיב ומפרק לה ועיין בשו"ת הב"ח החדשות סי' בתשובה שכתב הגאון מוהר"ר אברהם בעל מ"ב ז"ל: אך לענ"ד י"ל בפשיטות דהח"צ שפיר קאמר דאפושי פלוגתא לא מפשינן ורבא ה"ק דאם נימא דחיישינן לנפילה אע"ג דנפילה לא שכיח דהא מזהר זהיר ביה מ"מ כיון שאינו מוחזק בגוף החוב א"י להוציא וחיישינן אף למלתא דל"ש א"כ מה בכך דהוי נפילה דיחיד דאף בכה"ג נמי יש לחוש מה"ט שזה אין מוחזק בגוף החוב וכמ"ש התוספות דמה"ט לא מחזקינן ליה בשלו אלא ע"כ דלמלתא דלא שכיח ל"ח כלל א"כ אף לנפילה דרבים אין לחוש דהא הנפילה לא שכיחה מצד עצמה דמזהר זהיר ואביי מתרץ דלחד מלתא דל"ש שפיר חיישינן משא"כ נפילה דיחיד דאיכא תרי לא שכיחא שהנפילה מצד עצמה ל"ש וגם הוא דיחיד אז ל"ח: ולפ"ז לגבי שאלה אע"ג דנימא דרבא חייש לשאלה משום דשאלה שכיחא מצד עצמה מ"מ אין לנו לחוש רק לשאלה דרבים דהוי שכיח אבל לא לשאלה דיחיד דל"ש ולא עדיף שאלה דיחיד מנפילה דרבים אליבא דרבא. ואדרבה אליבא דאביי י"ל דחיישינן אף לשאלה דיחיד דדוקא תרי לא שכיח בעינן: ובהכי א"ש מה דקשה לכאורה על הח"צ דהא להדיא אמרינן ביבמות ואביי למאי ניחוש לה לנפילה מזהר זהיר כו' ועיין בתוספות שכתבו דר"ל דבכה"ג דהוי נפילה דיחיד לא חייש ועכ"פ חזינן דאף בדיחיד אי לאו טעמא דמזהר זהיר הוי חיישינן וכבר ראיתי מי שעמד בזה ולפי מ"ש א"ש דלאביי אנו צריכין גם כן להך סברא דמזהר זהיר ובצירוף שהוא נפילה דיחיד משא"כ לרבא שפיר י"ל דאף בשאלה לא חיישינן לדיחיד אלא דקשיא לענ"ד על סברת הח"צ הא דאמרינן דפליגי מתני' וברייתא באותיות ניקנות במסירה ולמ"ד אין אותיות נ"ב חיישינן דלמא מסר ליה והיינו שמסר לו לצור ע"פ צלוחתו וכמ"ש התוספות שם ובב"ב דף ע"ו והרשב"א בר"פ כל הגט וזה הוי כמו שאלה דיחיד ואפ"ה ס"ל דחיישינן ואף מתני' דפליגי היינו משום דס"ל דאותיות ניקנות במסירה אבל אי אין ניקנת כ"ע מודו דאין מוציאין דחיישינן דלמא מסר לזה ששמו ג"כ יב"ש לצור ע"פ צלוחתו ועתה הוא תובע בו כשלו והנה לפי מ"ש הרמב"ן במלחמות בב"ב ובחידושיו ובשאר דוכתי מלתא דרב דס"ל דל"ח לתרי יצחק תלוי בהא דל"ח דלמ' מסר דכמו דל"ח שמא הלך לשם יצחק אחר ה"נ אמרינן שלו היתה מתחלתו וכאן נמצ' כאן היה ולפי זה תיקשי עליו ממתניתין דאין מוציאין שטר חוב על אחרים דלפי משמעות הש"ס בב"ב גם לרבא הכל תלוי בהך סברא דאותיות ניקנות במסירה ולפי דברי רבא ביבמות אין זה ענין לזה דאפילו תימא אין ניקנות ל"ח דלמא מסר כלל ואמרינן שלו היתה מתחלתו גם קשה בהא דהקשו התוספות על אביי דקאמר לנפיל' מזהר זהיר שהרי אביי סובר צריך להביא ראיה ולכאורה לאו קושיא היא דבשלמא התם דמיירי שזה גופיה אומר שלא היה שלו רק שבא לידו ע"י שמכר ומסר לו אז שפיר חיישינן לנפילה כיון דעכ"פ אף לפי דבריו בא לידו מרשות אחר משא"כ היכא שזה טוען שמעולם היה שלו גם אביי מודה דל"ח לנפילה ומחזקינן בחזקת שהוא שלו: אך דלכאורה ממאי דקאמר הש"ס דברייתא דשני יב"ש אין מוציאין כאביי מוכח דלאביי אף בכה"ג שטוען שלו הוא מעולם נמי צריך להביא ראיה דהא הך דב' יב"ש מיירי בכה"ג (איברא די"ל כמ"ש התוספות שם דהברייתא ס"ל טפי מאביי דאפי' בנפילה דיחי' מוציאין ה"ה נמי לענין זה דמצי טעין לא היה שלך מעולם דהא אביי באמת חייש לנפילה אף היכא דמצי למטען לא היה שלך מעולם כדמוכח גבי מהא דקאמר גבי לויתי ממך כו'): אך י"ל כיון דלאביי קיימינן ואביי חייש לתרי יצחק אם כן אין לחלק בין טוען שלי הוא מעולם ובין טוען זה מסר לי דהא זהו ראיית רבא מדלא חיישינן דלמא מסר מוכח דל"ח לתרי יצחק כמ"ש הרמב"ן והרשב"א ולדבריהם צ"ל הא דמשני באותיות ניקנית כו' היינו אליבא דאביי דאלו לרבא אף דאין ניקנית מ"מ שפיר מוציאין כיון שזה טוען שהוא שלו מעולם ולרב איכא תרי גווני דל"ח לנפילה חדא דאמרינן שלו היתה מעולם (ודלא כאביי דחייש לתרי יצחק ולדידיה אין זה מעלה מה שהיה שלו מתחלה וגם אביי חייש לנפילה גבי לויתי ממך מנה) ואידך דל"ח מצד עצמות הנפילה דלא שכיחא ולפיכך ס"ל דאי אותיות ניקנות במסירה א"צ להביא ראיה משום דל"ח לנפילה ולכך הוי תפיסתו קנין אע"ג דודאי בא מיד חבירו וכמ"ש הר"ן פרק הכותב והרמב"ן בספר הזכות ע"ש אבל אי נימא דאין ניקנות ע"כ דאין תפיסתו קנין כיון שאין נקרא מוחזק בחוב כמ"ש התוס' ומתוך השטר הרי יש לנו לומר על יב"ש זה כמו על זה והשתא א"ש דאביי הוצרך ביבמות לומר דנפילה מזהר זהיר דאל"כ אף דהוי נפילה דיחיד ס"ל דיש לחוש דהא חייש לתרי יצחק ולכך קאמר כיון דמזהר זהיר אע"ג דאיהו חייש לנפילה מ"מ סברא קצת איכא דזהיר וגם הוי דיחיד ל"ח וא"ש הא דקאמר מאי אמרת דלמא מסר כו' דאי חיישינן לתרי יצחק שפיר חיישינן דלמא מסר ואף שהיא שאלה דיחיד משא"כ אי לא חיישינן לתרי יצחק ל"ח גם לשאלה דיחיד דתרי יצחק נמי כשאלה דיחיד הוא דל"ח שמא גם אחר ששמו יצחק הלך למקום זה ומתחלה היה במקום אחר וה"נ גבי שטר שמתחלה היה ברשות יב"ש זה ומסרו לרשות יב"ש אחר ורבא סובר דאף בלא סברא מזהר זהיר אין לחוש ליחיד ומה"ט ל"ח לתרי יצחק וגבי חבו בר נאנאי דלמא מסר וס"ל דאי הוה חיישינן לנפילה אין לצרף סברת זהיר ודיחי' בהדדי ובב"ב פריך רבא לשיטת אביי גופיה דס"ל דשפיר מחזקינן מרשות לרשות ויכול להיות שהיה מתחלה ביד אחר ועתה בא ליד יב"ש זה וכמו דחייש לתרי יצחק א"כ קשה ממתני' דב' יב"ש מוציאין דעכ"פ מוכח דל"ח לנפילה כלל וממילא דאף גבי לויתי ממך מנה שהוא נפילה דרבים ליכא למיחש ובהכי א"ש מה דהקשה הרשב"א ביבמות דל"ל לאתויי מחבו בר נאנאי הו"ל לאתוי ממתני' דב"ב ומתרץ דמעשה רב ולפי מ"ש י"ל דממתניתין אין הכרח דל"ח לתרי יצחק דאיכא לדחויי דאתי כרבי דס"ל אותיות ניקנית במסירה אבל מרבה דייק דלא משמע ליה דפוסק דלא כרבנן ומשני אביי דודאי רבה הכי ס"ל דנקנית ויצא לנו מזה דלמאי דקי"ל כרבא דל"ח לתרי יצחק ג"כ ל"ח לשאלה דיחיד ומה"ט ס"ל לרבא דל"ח דלמא מסר ליה לצור דהיינו שאלה דיחיד כיון דלתרי יצחק ל"ח להא נמי לא חיישינן: ועוד י"ל ע"פ מ"ש הרשב"א בחידושיו לגיטין דכל ששיירות מצויות חשבינן ליה כנפילה דרבים דטובא יב"ש איכא בעלמא וכתב שם אליבא דרבא הא דבעינן הוחזקו והיינו כל דהוחזקו חוששין להשיירות כיון שיש לפנינו גם כן מי שהוחזק בשם זה ולפ"ז לפי מ"ש התוס' ביבמות דאביי ורבא פליגי היכא ששיירות מצויות ואי חיישינן לתרי יצחק והיינו דלמא יצחק אחר מעלמא אתא לכאן אם כן תיקשי ליה מחבו בר נאנאי דאיכא טובא והשיירות מצויות הו"ל כנפילה דרבים וגם יש לחוש דלמא מסר ליה איזהו חבו בר נאנאי ואין זה מסירה דיחיד ואביי סובר דלנפילה מזהר זהיר דאף על גב דשיירות מצויות וחשיב כדרבים מ"מ היינו דוקא גבי גט שיב"ש זה אבד גט וכמו כן יש לחוש שאבד אחר ג"כ משא"כ גבי חבו כיון שאין כאן נפילה לפנינו מה"ת נחזיק שנפל ממנו דהא זהיר ביה וכמו נפילה דיחיד חשיב כל שלא ידענו שא' אבד שטר וכמ"ש הרשב"א סברא זו אליבא דרבה דלכך בעינן הוחזקו דעכ"פ בעינן שיהא לפנינו עוד אחד בשם זה ואז חיישינן לאחרים ומכ"ש דאתי שפיר הך סברא לענין נפילה דבעינן שיתברר נפילה לפנינו: