בית אפרים אבן העזר חלק א קע

וי"א דאפי' סי' מובהק בבגדים מהני הואיל וראהו נטבע בבגדים אלו עכ"ל ולכאורה צ"ע דלמה נקט סי' ולא נקט ט"ע שמכיר שהם בגדיו של הנטבע בט"ע וראיתי בנ"ב שעמד וכתב דהטעם משום דכיון דראוהו נטבע בבגדים אלו שייך בדדמי ובהג"ה שם וכן בסי' מ"ג תבריא לגזיזיה ממ"ש מהר"מ מפאדווה שמא היה לו הכרה טובה ממלבושים עכ"ל ולפמ"ש י"ל דבאמת ט"ע לא מהני רק בט"ע דפרצוף שכן דרך הרגיל עם חבירו נותן לב ע"ז שיהא ניכר וידוע אליו בהכרת פנים משא"כ בט"ע דבגדים לא שכיח כלל שיהיה ט"ע גמור בבגדי חבירו אף ברגיל אצלו דמה לו להטביע עינו במה שאינו שלו עד שיהיה לו ט"ע גמור בהם ואי משום שיכיר את חבירו ז"א שהרי הם עשוים להחליף וללבוש אחרים תחתיהם כפעם בפעם ולכן נקיט מהר"מ מפאדווה הכרה טובה במלבושים לפעמים מחמת איזה טעם וסיבה אבל סתמא דמלתא אין ט"ע בבגדי חבירו ט"ע גמור וא"כ ה"ה בפרצוף חבירו כשאינו בן עירו רק דרך מקרה לבד שראוהו לא הוה ט"ע גמור: אך עדיין יש לצדד ולומר דאע"ג דמשמע מדעת הרא"ש דבלא שבעתן העין אין ט"ע אפילו לת"ח היינו משום דעל הרוב אין בו ט"ע גמור אבל שני עדים עדיפי מצורבא מרבנן דלא מסהדי כ"א בדבר ברור ומהני ט"ע דידהו אף בכה"ג ונלענ"ד לעשות סמוכים לחילוק זה מיבמות דף קך"א ת"ש דההיא גברא דטבע בדגלת כו' ואנסבה רב דימי לדביתהו ותו דההיא גברא דאטבע בדגלת ואנסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביניה ויש לדקדק למה נקט שם סתם ואנסבה ר"ד לדביתהו ובעובדא דרבא נקט אפומא דשושביניה ולפמ"ש י"ל דהתם בעובדא דר"ד אפשר שהיו כמה עדים בדבר שהם הכירוהו ולכך נקט סתם משא"כ בעובדא דרבא שלא היה מכיר בעת העלותו מן המים רק עד אחד בלבד ולכך קאמר אפומא דשושביניה דהיינו שהוא היה מכירו ביותר ורגיל עמו וט"ע שלו בו הוא ט"ע גמור. אלא שעדיין צ"ע דלא מבעיא לשיטת הרי"ף שכתב לענין א"א במלחמה דאפילו אי איכא תרי סהדי לא סמכינן עלייהו וחיישינן דלמא אמרי בדדמי פשיטא דגם כה"ג איכא למיחש כיון שלא היה להם בו ט"ע גמור וגם שידעו הטביעה אלא אפי' לשאר פוסקים דס"ל דבתר סהדותא דבי תרי לא דייקינן מ"מ הרי מבואר בפוסקים דהיכא דלא חזיוה לאלתר ויש לחוש לשינוי הצורה גם בתרי חיישינן וא"כ הכא נהי דהני תרי חזיוה בשעתא דאסקוה מ"מ יש לחוש שלא היה להם ט"ע גמור אמרי בדדמי וגם אפשר שעכ"פ המים משנים צורת הפנים קצת אלא דמיא מצמת צמתי לענין שיכולין להכירו היכא שהיה בו ט"ע גמור ולא בכה"ג שאף בחייו לא הכירוהו יפה ואע"ג דתרי סהדי נינהו וקצת יש ראיה דאין לחלק בין חד לתרי מדאמרינן בחולין דט"ע עדיף מסימנא תדע דאלו אתו בי תרי ואמרי פלניא דהאי סימנא כו' והתם לענין ט"ע כל דהו מיירי כמ"ש התוס' ולכאורה קשה מאי ראיה מאתו בי תרי דודאי שפיר י"ל דט"ע כל דהו ל"מ לפי שיש לחוש שהעין מטעה אותו ולפיכך לגבי חד לא מהני ט"ע בכה"ג משא"כ באיכא תרי סהדי אע"פ שמעידין ע"י ט"ע כ"ד מהני דודאי תרי דייקי ומסהדי ומהני בהו אף ט"ע כ"ד משא"כ ע"י סימנא אין מועיל אף סהדותא דבי תרי דס"ס מחמת הסימן הם מעידים אלא ע"כ דאם נימא דט"ע כ"ד אתי למטעי ביה אין חילוק בין חד לתרי דגם בתרי חיישינן לעינים משקרות ומזה מוכיח דאין בט"ע חשש אף בט"ע כ"ד: ולפ"ז לפי מה שכתבנו דבלא שבעתן העין יש לחוש שהעין משקרת וכסבור שמכיר אע"פ שאינו מכיר גם כן אין לחלק בין ע"א לשנים ואף בתרי חיישינן לה למלתא דלמה מטעי טעו וקסברי שמכירין אע"פ שאין מכירין דזה דמי לבדדמי דשינוי הצורה אע"ג דודאי לא נשתנה הצורה עד שיהא דומה ממש לצורה זו מ"מ מחמת דראו הטביעה חיישינן דאמרי בדדמי ואע"ג דלא ראו הטביעה ממש מ"מ הא ידעו מהטביעה והו"ל כראו הטביעה ומ"ש בשם מהרח"ש דדוקא ידיעה אמיתית אבל מכח השמיעה וקול הברה לא צ"ע דס"ס דעתו קרובה דזהו הוא שיצא עליו הקול שנטבע ואמר בדדמי ועי' מ"ש בתשוב' סי' א' קצת ראיה לדבריו מהרמב"ן ע"ש אמנם בנ"ד נראה דע"פ הקול נקרא ידע הטביעה כיון שנמצא כליו וספריו של זה האיש נתחזק במחשבתו שזה האיש מ"ס שהיה שם מקרוב: ועוד יש לצדד בזה ע"פ מ"ש הריב"ש סימן שע"ח בדעת הרי"ף הבאתי בתשוב' סי' ב' עי"ש וכאן אין להאריך ועי"ש עוד שכתבתי שיש סברא לומר היכא דהעד הולך בכוונה לראות המת בכדי להעיד ל"ש בדדמי ואף שכתבתי שם שקשה לסמוך ע"ז להקל בע"א מ"מ בנ"ד דאיכא שני עדים יש לצרף סברא זו ולומר אף שלא שבעתו העין של העדים מ"מ מהימני שהכירוהו יפה שזהו כיון שהוכחתי דשפיר איכא ט"ע אף שכה"ג תו לא אמרינן דאאומדן דעתא קא מסהדי ואפילו שראו הטביעה ואפילו לשיטת הרי"ף כיון דטרחו טובא לכתת רגליהם למחזיה בשעתיה בודאי מידק דייק ולא אמר בדדמי וגם כי לשיטת הרי"ף נראה דלא ס"ל סברת הרז"ה י"ל דבכל גווני לא אמרינן בדדמי בשני עדים אף בכה"ג שלא שבעתן העין דבכל גווני אמרינן מידק דייק ומ"ש הב"ש ומשמע מדבריו דהב"ח סובר דאף בב' עדים אמרינן בדדמי אף שראוהו לאלתר כיון שראו הטביעה לא מצאתי מזה בב"ח כלום אך מ"ש בשם מהרשד"ם דס"ל דלא אמרינן בדדמי כה"ג גם כן לא מצאתי דבר מזה וצ"ע: ועכ"פ בנ"ד נראה דבתרי סהדי אין להחמיר בעגונה כה"ג בשביל שלא שבעתו העין כיון דבין ראייתם אותו בחיים ובין שעת מציאותו לא היה רק יום א' ובזמן קצר כי האי י"ל שדמות דיוקנו עומד לפניהם עדיין ומדכר דכירי אינשי ומהני סהדותא דידהו למשרי הך איתתא ואע"פ שע"י עדות הלז עדיין לא נודע לנו כי אם שמו ושם עירו כבר הסכימו הפוסקים בזה להתיר ע"י חיפוש וגם הרא"מ כתב שנוטה יותר דלא בעינן שם אביו ואע"פ שכתב מ"מ לא אוכל להתיר א"א לעלמא כו' איהו גופיה כתב דע"י חיפוש יש להתיר אע"ג דאשתהי טובא כמ"ש בק"ע סעיף ק"ד ואף ע"ג דהב"ש כתב דבמע' לא כ"כ וכ"כ בשו"ת מהריב"ל ח"ג הביאו בק"ע סעיף ע"ז שפסקי המזרחי סותרים זא"ז מ"מ הרי כתב שם שהנכון כהפסק השני וגם בתשובה סי' כתבתי שלענ"ד אין הפסקים סותרים ודוקא בלא הזכרת שמו כלל רק אמר יהודי שממקום פלוני מחמיר שמא נשכח זכרו מה שא"כ כשמזכיר שמו ל"ח להכי דא"א שהיה חסר מעיר זה איש אחד ששמו כך כיון שמחפשין בעיר על איש אחד ששמו כך ודאי דבני העיר רמו אנפשייהו ומדכרי ודמי להאי דיצא עמנו כו' דג"כ ל"ח לשכחה כיון דעכ"פ אינו זמן רב שהיה ראוי לחוש לשכחא ודאי שהיציאה עשתה רושם והיה נזכרים ממנו והיכא דהזכיר שמו נמי אין חוששין שמא איש אחר הוא שיצא זה זמן רב עד כי ברוב השנים נשכח זכרו ואבד שמו ז"א דודאי השם גורם שירגישו הכל ויעוררו כח הזכרון כאשר החוש מעיד ע"ז ומכ"ש לפי המבואר בג"ע שזה האיש אמר שיש לו אשה בק"ק אוסטרהא ויש לו בית קטן בק"ק הנ"ל דודאי מועיל חיפוש בזה ואין לחוש שמא יצא אחד זה זמן רב דהא הני נשי איתנייהו בזכירה ואם האשה היתה יושבת בהיותה גלמודא זה זמן רב אין ספק שהיתה מעוררת לויתן והיה נודע הדבר ואין לחוש שמא יצא כבר זה זמן רב ואחר זה יצאה אשתו ג"כ מהעיר רק הוא סובר שאשתו עדיין במקום שהניחה ולכך אמר שיש לו שם אשה ובית קטן פשיטא דכולי האי ליכא למיחש שיצא משם איש ששמו איציק ונשכח זכרו מעיר הזאת ואח"כ יצאה אשתו ג"כ והניחה ביתה ונשכח זכרה ג"כ ובפרט אם ידוע שהאשה הזאת יש לה משפחה בק"ק לאדמיר שאז צ"ל שגם האשה שיצאה זמן רב היה לה משפחה שם וגם צ"ל שהיה אומנתו למכור ספרים ותפילין או שאחר יציאתו משם תפס אומנות זו פשיטא שגם הרא"מ מודה דלשכחא כה"ג ל"ח ובודאי כל בני העיר כשהם שומעים את השם היה נזכרים הנמצא כזה איש בעיר שיצא מכאן אפילו אם יצא זה זמן רב וכיון שכבר הסכימו תשוב' אחרונים להתיר בשמו ושם עירו ע"י חיפוש ובתשובה סי' ביארתי עוד בזה פשיטא שיש לסמוך בזה להתיר ע"י חיפוש: ועוד נלענ"ד לצדד לפי המבואר בג"ע שהעדים העידו שהכירו הבגדים ג"כ בט"ע ולענין הבגדים ל"ש ראה וידע הטביעה דמ"מ אין להם במה לטעות כיון דבמלבושים אין במה לתלות השינוי ואף ע"פ שכתבתי דרמ"א לא נקט ט"ע דבגדים משום