בית אפרים אבן העזר חלק א קסז

סי' עכ"פ דדמי לסי' רחבו גבי טלית דאמרינן שעורי משער כו' ואפ"ה חשיב סי' גבי אבידה וא"כ טפי הול"ל דלא מחשב סי' כלל כמו שאר כלים ואפשר דר"ל דאפילו תימא דהכא כיון דלא הו"ל למידע שיש חוט קשור בו והא חזינן שיודעת שחוט קשור בה וגם יודעת הצבע והוי שפיר סי' ליתן לה הגט וכיוצא בזה כתב הב"ש סימן קל"ב לענין אם אומר סי' מובהק בכלי שנמצא בו הגט ועיין בב"ש שם ולכך קאמר דזה נמי לא הוי סי' דדלמא בהדי דנקיט כו' ואפשר דהכא מה"ט אפילו סימן שאינו מובהק ל"ה דדוקא גבי טלית דאע"ג דאיכא למימר מחזי חזי כד מכסי בה מרא מ"מ עכ"פ צריך לשער מדת הטלית מה הוא משא"כ לענין ראית החוט הקשור בגט מיד בראיה בעלמא העין קולטת חוט הקשור בו ומראיתו ולפי גרסת הרא"ש דגרס לעיל אי לימא דארוך וגוץ האמרת אין מעידין נראה דגרסי גם הכא אילימא בחיוורא וסומקא הא אמרת אין מעידין ועיין בשי"מ שנראה גם הריטב"א ותלמיד הר"פ בגירסתם אילימא דארוך וגוץ כו' ואפ"ה מבואר מדבריהם דגם מדת ארכו ל"מ ואפשר שהיה כתוב בגרסתם גם הא דאיתא בש"ס שלפנינו אי במדת ארכו כו' אחר הך אי לימא בארוך וגוץ או דמוכח להו הכי מדקאמר אלא דקאמרה נקב יש בו מכלל דמדת אורך ורוחב נמי לא מהני והיינו משום שמא שיערה בעצמה ע"י ראיה ואין להאריך: ולפמ"ש י"ל דגם הרא"ש מודה דאורך ורוחב הוי סי' מובהק מצד עצמו רק שיצא מכלל סי' מובהק מחמת חשש דבהדי דנקיט ליה חזיתיה וגרס אילימא בחיוורא וסומקא הא אמרת אין מעידין אלא במדת ארכו וכמש"ל ומ"מ גם בארכו ל"ה סי' מובהק דלמא חזיתיה ושיערה בעצמה כמו ארכו של טלית דל"ה ס"מ באבידה מה"ט אלא דמ"מ כיון דעכ"פ סי' הוי מועיל בגט לסייע לאמירתה גרשתני ולא ס"ל להרא"ש כריטב"א ותלמיד הר"פ לחלק בין ארכו של גט לארכו של חוט אלא ס"ל דכי הדדי נינהו כמבואר בדבריו ואע"ג דהרא"ש לא היה בגרסתו הך סברא דבהדי דנקיט ליה חזיתיה מ"מ יליף לה מדאמרינן הכי לענין מדת אורך ורוחב הטלית דדלמא שעורי משער כו' ורפ"ז י"ל דגם לענין ליתן הגט לבעל לגרש בו לא מהני הך סימנא דאורך ורוחב דדלמא שעורי משער ליה כשראה הגט אצל יב"ש אחר ואף בבעל חשדינן ליה דמשקר משום שכר הסופר כמבואר באה"ע סי' קל"ב אלא דכאן האשה נאמנת משום דמסייע לאמירתה ובהכי א"ש מה שהוצרך הרא"ש לומר דליכא כאן חשש שמא נכתב לשם אחרת כיון שבא לידה קודם נפילה דנראה שר"ל כמו שפי' דבריו אח"כ משום דנאמנת באמירתה גרשתני בצירוף הסי' ולכאורה ל"ל הא דאע"ג דבטעות הבעל שממנו נפל אנו צריכים לומר דנאמנת ע"י צירוף משום דסי' לחוד לא סמכינן דדלמא בהדי דנקיט כו' מ"מ לגבי חשש שנכתב לשם אשה אחרת שפיר מועיל סי' אורך ורוחב שאומר הבעל ואשה לפמ"ש שהוא סי' מובהק מצד עצמו רק דלגבי טענת הבעל לא הוי מובהק דדלמא ראתה אותה בידו אך לפמ"ש דגם לענין חשש זה שנכתב לשם אשה אחרת אין סי' אלו מועילין להיות מובהקים א"ש שהוצרך הרא"ש לתת טעם מחמת שבא לידה קודם נפילה דמחמת הסימנים לחוד אין לסמוך דדלמא מיחזי חזי ביד חבירו ושיער האורך והרוחב אך כיון שאשה נאמנת בצירוף הסי' שבא לידה קודם נפילה תו אין לחוש שמאחר נפל ועיין בב"ש סי' קל"ג ס"ק ה' מ"ש דדוקא בחשש שמא נפל מאחר צריך סי"מ כיון דאיכא איסור דאורייתא אבל כאן דליכא חשש שנפל מאחר אלא דא"י אם נפל ממנו כו' ולכאורה נראה כוונתו דכאן ליכא חשש נפל מאחר היינו כמ"ש בריש ס"ק א' ובס"ק ד' דמיירי במקום ובשעה שראוי לה להחזיר כמ"ש בש"ע גבי אם הבעל מודה ובאמת ז"א דהרא"ש לא מיירי בכה"ג כמש"ל מלשון הרא"ש שכתב הטעם שהרי בא לידה קודם נפילה ועוד שהרי כתב דודאי להחזירו לבעל לגרש בו הוא דבעינן סימן מובהק כו' אלמא דמיירי אף בגוונא שהיה מקום לחוש שנפל מאחר ועוד דא"כ למה כתב על הרי"ף ונראה דלא בעינן סי"מ דדלמא הרי"ף דמצריך סי"מ מיירי במקום שהשיירות מצויות ואיכא למיחש לאחר וגם שהרי כתב הרא"ש דמאי דקאמר היא אומרת בחפיסה ינתן לו לאו לו לגרש בו קאמר אלא שלא ינתן לה הרי מבואר דמיירי בגוונא דאיכא למיחש דמאחר נפל רק עיקר הטעם בכאן אפילו במקום שהשיירות מצויות אין חשש זה שמאחר נפל כיון שהאשה נאמנת שכבר היה הגט בידה קודם נפילה ונתגרשה בו אך מה שהשיג בס"ק א' על הב"ח הדין עמו כמבואר למעיין בש"ס וגם בטור וש"ע מבואר כדבריו: ותבנא לדיננא דלפמ"ש א"ש דברי הרא"ש דגם הוא מודה היכא דליכא חשש רמאות שפיר הוי אורך ורוחב סי' מובהק רק גבי גט ל"מ משום דלמא מחזי חזא ולפ"ז א"ש דלא תיקשי על הרא"ש מסוגיא דב"ב שהבאתי לעיל דהתם לענין עדות מיירי שזה בא להעיד שהגלימא של פלוני ע"י סימנים של ארכו ורחבו ל"ש (חזי) הך מלתא דמחזי חזי ושפיר הוי סי' מובהק ולפ"ז בנ"ד שבא להעיד על אשה להשיאה שפיר י"ל דגם הרא"ש מודה דהוה סי' מובהק ושרי' ביה אלא שצ"ע בזה ממ"ש בסמ"ג עשין נון וז"ל ויראה לי דהלכה כרב אשי דמספקא ליה מה שמחזירין אבידה בסימנים שאינם מובהקים אם הוא מה"ת או מדרבנן הלכך בגט שאבד שיש שם איסור לא יחזירוהו כ"א בסימנים מובהקים כגון נקב שבצד אות פ' ומשמע שם דמדה ומשקל וכיוצא בהם שמחזירים אבידה על ידם הם סימנים שאינם מובהקים עכ"ל ונראה שכוונתו להך סוגיא דאמרינן הוא אומר ממני נפל כו' דדוקא בסי' נקב אבל אורך ורוחב לא מהני ומשמע דס"ל דלא הוי סי' מובהק בפ"ע ולאו מחשש רמאות דוקא וכן בסמ"ק מצוה רנ"א כתב וסי' מובהק כגון מדה ומשקל ומנין או מקום האבידה ודוקא בממון אבל בגט אין מחזירין אלא בסי' מובהק יפה כגון נקב יש כו' עכ"ל ולפ"ז צריך ליישב הך דב"ב דמשמע דסי' מדת אורך ורוחב הוי סי' מובהק מדאורייתא ומוציאין ממנו ע"פ סימנין אלו וגם צריך ליישב למה מהני סימן אורך החוט בגט וצ"ל דס"ל כגירסת הרא"ש דלא גרס בגמרא אי לימא באורכו ורוחבו כו' ואפ"ה ס"ל דהך סימנא לאו מלתא הוא מדמוקי כגון דאמר נקב יש כו' משמע דאורכו ורוחבו לאו מטעם דבהדי דנקיט כו' אלא משום דקי"ל כמ"ד בב"ב דס"ל גלימא לא משום דהרבה טליתות מדותן שוה ולאו סי' מובהק הוא וה"נ באורך ורוחב הגט הרבה הם שמדותיהם שוות שעל הרוב טופס אחד הוא וכיון דסתם גמרא קאמר הכי קי"ל ולא כשמואל בב"ב דאמר אפילו גלימא מה שא"כ במדת החוט שפיר הוה סי' מובהק ולפ"ז שפיר כתב המ"ב באורך הצלקת הוי סי' מובהק לכ"ע והלכך בנ"ד שאין מדת כיס ידוע וכ"א עושה כפי צרכו יש מאריך ויש מרחיב כרצון איש ואיש שפיר הוי סי' מובהק ולא אמרינן אתרמוי אתרמי: אך נלענ"ד דאפילו תימא דהפוסקים פליגי בהא מלתא מ"מ הרי מבואר מדבריהם דטעמייהו דהנך דאזלי לחומרא משום דמספיקא להו דלמא סימנים דרבנן מ"מ דלמא הלכתא כהרבה פוסקים שהבאתי לעיל דעתם דאורך ורוחב הוי סי' מובהק ומועיל להתיר אף אי סימנים דרבנן ומכ"ש כאן שאמרה סי' אורך וגם רוחב הכיס דלא שכיח שמתרמי הכי וכבר כתב החכם מהר"ח ג"כ שיש מקום לומר דבכה"ג הוי כשני סימנים אמצעים שכתבו הפוסקים דמצטרף להיות סי' מובהק אלא דמקהי בה אקהייתא מהא דאמרינן זה אומר מדת ארכו ורחבו וז"א מדת משקלותיו כו' ינתן למדת משקלותיו ואם נימא דאורך ורוחב יחד הוי סי' מובהק אין הסברה נותנת שיהא סי' מובהק דמשקלותיו עדיף מסי' מובהק זה וע"כ דסימן אמצעי הוא ודבריו נכונים לכאורה וכבר העיר בסברא זו ג"כ מחותני הגאון מהר"צ הלוי הורוויץ נ"י בחידושי מחנה לוי ע"ש אבל אחר העיון ז"א דבאמת איכא תרי גווני סימנים שאינם מובהקים חדא דאינם מובהקים מצד עצמם לפי שלפעמים מתרמי כיוצא בזה ובזו אמרו כל שיש שני סימנים כאלה מצטרפים לעשות אותו כסימן מובהק דכולי האי לא שכיח דמתרמי משא"כ מה דהוי סימנים שאינם מובהקים לפי שהדבר יכול לבא לידי רמאות דזה הנותן סימן שעורי משער לה כד מכסי בה מרה וקאי אז אפי' איכא טובא לא מצטרפי למהוי סימן מובהק דאכתי איכא חששא שמא האי מחזי חזא והאורך והרוחב שניהם נסקרים בסקירה אחת א"כ בנ"ד דעיקר הטעם דל"ה סי' מובהק באורך