בית אפרים אבן העזר חלק א קסו

וז"ל ומה שאומר בדלוסקמ' לא הוי סי' כו' ואפילו הוי סי' מובהק להחזיר הגט לא הוה והא דאמר בא"מ הוא אומר בתפיסה כו' אפילו את"ל דינתן לו לגרש בו קאמר לאו משום דחשיב סימן דהתם מיירי בשלא הוחזק יב"ש אחר כו' ולכאורה קשה לפי מה שרצו לפרש בקושייתם דמיירי התם בהוחזק ויש לחוש לאחר א"כ גם במדת רוחב ואורך או מדת החוט נמי הוי לן למיחש דלמא מאחר נפל אלא ע"כ דלענין אחר שפיר הוי סי' מובהק רק באבידה דאיכא למימר שעורי משער וה"ה גבי גט היכא דשייך בהדי דנקיט אך יש לדחות די"ל התוס' אזלי בשי' הרא"ש דמדת אורך אע"ג דל"ה מובהק מסייע לאמירתה גרשתני ובחפיסה כיון דמידע ידעה כו' אין כאן סיוע כלל ואמטו להכי שפיר קשיא להו אם נפרש ינתן לו לגרש בו דהא איכא למיחש דלמא מאחר נפל ולהכי הוצרכו לומר שלא הוחזק כו' והרא"ש באמת סובר לפרש דינתן לו לגרש בו קאמר אלא לאפוקי שלא ינתן לה ע"ש ואפשר שלכך כתבו התוס' לדייק מהך דינתן לו לגרש ולא דייק מדאמרי' טעמא משום דמידע ידעה מכלל דאי לא ידעה ינתן לה כדדייקו הרא"ש והרשב"א משום דבהא איכא לדחויי כסברת הרא"ש ולכך כתבו לדייק מהא דינתן לו לגרש בו: אך מדברי הרשב"א והריטב"א מבואר כמ"ש דלא ס"ל כסברת הרא"ש וכן מבואר בשיטה מקובצת שם בשם תלמידי הר"פ שכתב בשם מורו הר"פ דהך דנקב יש כו' בדוקא איתמר למ"ד סימנים דרבנן ומדת ארכו של חוט מהני שפיר אף למ"ד סימן דרבנן ומדת ארכו של גט לא מהני אי נימא סימנים דרבנן משום שהגט קשה ואפשר דבהדי דנקט הבעל חזיתיה האשה ושערה מדת ארכו אבל החוט אינו קשה ומצי כאיף ליה וא"א לשעורי כו' ע"ש ומבואר מדבריו דמה"ט אתי עלה דאי סימנים דרבנן חיישינן דלמא בהדי דנקיט כו' ומדברי הר"ן שהביא בשי"מ שם מבואר להדיא דסימן אורך הוי סימן מובהק שכתב וז"ל ולענין פסק הלכה בסימן דאורייתא או דרבנן דעת הרי"ף דמספקא מלתא ולחומרא כו' הלכך לא סמכינן באיסורא אלא בסימן מובהק ומ"מ נ"ל לפי דרך זה דמדת ארכו סימן מובהק הוא דהא אמרינן היא אומרת סימני החוט ינתן לה ואמרינן דאמרה מדת ארכו אלמא אע"ג דבעינן הכא סימן מובהק וכדאמרינן נקב יש בצד כו' מדת ארכו סימן הוי עכ"ל הרי ששפתיו ברור מללו כדברי המ"ב בזה וכן נראה ג"כ מדברי הנ"י בב"מ שכתב ומיהו דוקא בסימנים מובהקים כגון נקב יש כו' או מדת ארכו של חוט כדאיתא בהדיא בגמרא עכ"ל: העולה מזה דכפי גרסת הש"ס שלפנינו ונראה שזה היה נוסחת הרי"ף והרמב"ם משמע דאורך הוי סימן מובהק וכ"ה דעת הרשב"א והריטב"א והר"פ ותלמידו ז"ל וכן מבואר להדיא דעת הר"ן וכ"ה דעת הנ"י וכדכתיבנא ומ"מ בגט ל"מ סי' אורך בגט גופיה דלמא בהדי דנקט כו' ותימא על הש"ע אה"ע סימן הנ"ל שכתב להדיא דמהני סימן אורך וכפי דעת הרא"ש וגרסתנו הוא להיפך מהגירסא שלפניו והעתיקה הב"י גופי שם אכן אין כן דעת הרי"ף ודעימיה והב"י שנמשך בזה אחר דברי הרא"ש נראה שהיה סובר דהרי"ף אינו מחולק בזה עם הרא"ש והרא"ש לפרוש דברי הרי"ף אתי דלאו דוקא נקב כו' דה"ה אפילו שאינו מובהק כ"כ כל שמחזירין אבידה ע"י מהני בזה ולכך הביא דעת הרא"ש בסתם ונפלאתי איך כ"כ בפשיטות נגד דש"ס שהביא הוא ז"ל בעצמו דמבואר דסימן אורך ורוחב לא מהני כלל: וגם נראה שהב"י והאחרונים שנמשכו אחריו לא היה לפניהם דברי הפוסקים הנ"ל שהבאתי דאי הוי חזי להו לא היה סותם כדברי הרא"ש בפשיטות ועכ"פ לא הוה שתק מינייהו וכבר כתבתי ראיה ברורה מש"ס דב"ב דאדרבא סימן אורך הוה סימן מובהק אלא דמ"מ בגט גופיה לא מהני משום דלמא בהדי דנקיט כו' אבל בחוט הוי טעמא משום דהוי סימן מובהק דוקא אבל בסימנא בעלמא לא מהני אף שהאשה אומרת גרשתני ומה שהביא הרא"ש ראיה מהא דהיא אומרת בחפיסה דאי לאו משום דידעה כו' היתה מתגרשת אע"ג דלא הוי סימן מובהק שדרך להניח כו' אפילו סימן כל דהוא לא הוי כיון שדרך להניח חפיצים בכלים וא"כ אף בלא טעמא דמידע ידעה נמי לא מהני וא"ל דהרא"ש ס"ל דמ"מ סימן שאינו מובהק הוי וכדמשמע בתוספות דגיטין דף ך"ח שמתחלה כתבו בלשון מסופק ואפילו הוי סי' סימן מובהק ל"ה כו' והלכך שפיר מסייע לאמירתה דגרשתני אך באמת ז"א כמבואר בדברי הרא"ש גופיה ס"פ שנים אוחזין דמפרש דמצא בחפיסה כו' ונתן סימן בכלי כו' ולכך קשיא ליה דניחוש לשאלה וכקו' התוספות שם וכן בשו"ת הרא"ש כלל ק"ה מבואר ג"כ דמפרש שנותן סימן בחפיסה ע"ש ומזה מבואר דס"ל דמה שאומר שנמצא בחפיסה ל"ה סימן כלל אפילו לענין חזרת אבידה ובכה"ג נראה דאף סיועא לא מסייע בהדי אמירתה דגרשתני והוי כאומרת סי' דארוך וגוץ דל"מ כלל אף לצרף לאמירתה והאמת שצריך להבין לפי משמעות התוספות בגיטין וקצת מפרשים שם נראה מדבריהם דגם חפיסה ל"ה סי' משום דדרך להניח שטרות בחפיסה איך יתפרש הא דהיא אומרת בחפיסה דמשמע דאי לאו טעמא דמידע ידעה הוי נותנין לה דכיון דחפיסה לאו סימן הוא אפילו באבידה מכ"ש בגט ועוד דלפי דברי התוספות דינתן לו היינו שמחזירין לבעל קשה טפי דנהי דאם רוצה לחזור ולגרש בו שפיר דמי אבל אם אומר עכשיו שאינו רוצה לגרש למה נמסור לו הגט כיון דחפיסה ל"ה סי' כלל א"כ הוי כגט שאין בו סימן ואין הבעל מודה לא יחזור לא לזה ולא לזה וטעמא כמ"ש רש"י בגיטין דף כ"ז ע"ש: והנה לפמ"ש בעה"ת הביאו ב"י בח"מ סי' ס"ה וז"ל ונראה כפירש"י שצריך שיתן סימן בכלי ולא די לו שיאמר בחפיסה או בדלוסקמא דהא קי"ל היא אומרת בחפיסה כו' מ"ט דמידע ידעה כו' דלוסקמא נמי דרך בני אדם כו' ע"ש. נראה מדבריו דאין חילוק בין אשה לאינש דעלמא ומאי דקאמר מידע הוא לאו דוקא ור"ל שחפיסה לאו סימן הוא שכן דרך להניח שם וגם האשה יודעת מזה וא"ש מ"ש דל"ל הך דמידע ידעה דז"א דמה"ט גופא הוא דאמרינן דחפיסה ל"ה סימן ולפ"ז פשיטא שאין הכרח לסברת הרא"ש דטעמא משום דמסייע לאמירתה גרשתני דאל"כ האיך נקט טעמא דמידע ידעה כו' דאי לאו האי סברא הוי אמרינן דחפיסה סי' מובהק הוא ושפיר ינתן לאשה ולכך אמרינן מידע ידעה כו' ור"ל שדרך להניח חפיצים בכלים ולכך לא הוי סי' כלל ומ"ש על דברי התוספות דגיטין דמבואר דס"ל דינתן לו היינו לו ממש מחזירין אע"ג דחפיסה לאו סימן הוא י"ל דהתוספות שם כתבו כן למאי דכתבו התם די"ל דהוי סימן אבל לא סי' מובהק להחזיר הגט ע"ש וכ"כ התוספות ב"מ דף ך' ד"ה מצא בחפיסה תימא בשלמא חפיסה הוי סימן כדאמר פ"ב הוא אומר בחפיסה כו' דמידע ידעה כו' משמע דלאינש דעלמא הוי סימן וזה מבואר דלא כדעת בעה"ת דלעיל ומדברי הרא"ש פרק א"מ שכתב אע"ג דלא הוי סי' מובהק שדרך להניח חפיצים בכלים אין ר"ל שדרכו בכך ורגיל טובא דבכה"ג ודאי לא הוי סימן כלל וכמ"ש וכ"כ בטור וש"ע סי' ס"ה אלא נראה דס"ל ג"כ כדברי התוס' דסי' הוי אלא דל"ה סי' מובהק שעכ"פ יש רגילות להניח לפעמים אלא שמדבריו ס"פ שנים אוחזין ומדבריו בתשובה הנ"ל נראה דגם חפיסה ל"ה סי' כלל אף לגבי אינש דעלמא ודוקא כשנותן סי' בחפיסה וכדעת בעה"ת וא"כ דבריו סותרים זא"ז ופשיטא דלא מסתבר לומר דחפיסה אע"ג דל"ה סי' לגבי אבידה מ"מ שפיר מסייע לאמירתה גרשתני ועדיף מסי' ארוך וגוץ דלא מהני כלל דמה"ת לחלק ביניהם וגם מסתברא דכל דל"ה סימן באבידה ל"מ לסייע אדרבא מגרע גרע דעי"ז מעיזה טפי כמש"ל וצ"ע ודרך אגב ראיתי שצ"ע על מ"ש בעה"ת בשם רש"י שצריך שיתן סי' בכלי כו' רש"י שלפנינו לא משמע כך וכ"כ הש"ך בפשיטות בשם רש"י וכוונת רש"י שכך וכך ר"ל כלי של חפיסה או דלוסקמא ובעה"ת נראה דמפרש כלי שסימנו כך וצ"ע: והנה בהא דאמרינן בב"מ הוא אומר סימני החוט כו' אילימא בחיוורא וסומקא ודלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה כו' לכאורה צ"ע דל"ל כולי האי ת"ל דסומקא וחוורא לאו סימנא הוא כלל כדאמרינן לעיל כליו בחיוורי וסומקי דל"מ אף אי סימנים דאורייתא וגבי עגונה דל"ש הך מלתא דמדנקיט חזיתיה ולפי מה שכתבתי לעיל מחמת הך סברא דמדנקיט חזיתיה לא נפיק מכלל