בית אפרים אבן העזר חלק א קסה

לשאר סימני כלים ודוקא סי"מ אבל בסי' שאינו מובהק לא דקי"ל כרב אשי דמספקא לי' אי סימנים דאורייתא או דרבנן הלכך אי סימנים דרבנן לענין מציאה הוא דתיקון כדאמרי בב"מ מ"ט אמור רבנן מהדרינן אבידתא כו' אבל לאפוקי ממון מחבירו ודאי לא מפקינן אלא בסי' מובהק ושמואל ור"ש ור"פ בהא פליגי דשמואל סבר מדת ארכו ורחבו לא הוי סי' מובהק ור"ש סבר סי"מ הוי דלא מתרמי שיהא גלימא של זה מכוון באורך ורוחב גלימא של זה ואע"ג דמדה ומנין לא הוי סי' מובהק דהא אמרינן בא"מ מדמשקל הוי סי' מדה ומנין נמי הוי סי' אלמא דלא עדיף מדה ממשקל ובמשקל ס"ל לר"ש דל"ה סי' מובהק מדקאמר אבל נסכא לא התם במדת תבואה ופירות דאיתרמויי איתרמי אבל ודאי לא מתרמי שתהא גלימא של ראובן באורך ורוחב כגלימא של שמעון ור"פ דאמר אפילו נסכא אפשר דס"ל סימן דאורייתא פירש אפילו סימן שאינו מובהק וכדמוכח' ההיא דרב אשי והא דקאמר ר"ש נסכא לא לאו משום דס"ל משקל ל"ה סי' דהא אמרינן בב"מ א"ל ר"ש תניתוה כו' אלא ס"ל לר"ש משקל ל"ה סי' מובהק וסימנים לאו דאורייתא כן נראין הדברים ויש ראיה למ"ש דמדה ומנין ל"ה סי' מובהק מהא דיבמות ההוא גברא דאפקי' שומשמי כו' והלכתא חיישי' אלמ' מדה זמנין לא הוי סי' מובהק וה"ה למשקל דהא מדמינן להו בב"מ כו' עכ"ל הנה העתקתי מקצת הלשון לפי שאין הספר מצוי ביד כל אדם והנך רואה כי בכלל דבריו דברי ומ"ש לבסוף דמדה זמנין ל"ה סי"מ מבואר שר"ל בכה"ג דמדת תבואה ופירות אבל לא במדת גלימא ומבואר בדבריו דבכה"ג הוי סי' מובהק להתיר אשה על ידי סי' כזה ועתה נבא לבאר במה שנראה מדברי הרא"ש דאורך ורוחב לאו סימן מובהק הוא ואפ"ה בגט מחזירין לאשה מטעם דהאשה שאמרה גרשתני נאמנת כו' ע"ש הנה מדברי הרא"ש מבואר שלא היה בגרסתו ככתוב בספרים שלפנינו אי לימא במדת ארכו ורחבו דלמא בהדי דנקיט לי' חזיתי' דלפום הך גרס' מבואר בש"ס להדיא דמדת אורך ורוחב לא מהני בגט ודלא כהרא"ש וצ"ע על הב"י סי' קנ"ג שהעתיק דברי הש"ס הגרס' שלפנינו ועל זה העתיק דברי הרא"ש והטור דהא ודאי הרא"ש והטור לא גרסי הכי ולפי גרסא שלפנינו מבואר דאי לאו הך חששא דבהדי דנקיט ליה חזיתי' שפיר הוי מהני הך סימנא דאורך ורוחב הגט כמו דמהני מדת אורך החוט וטעמא דמלתא דגבי מדת אורך החוט ל"ח דילמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה כמבואר בשיטה מקובצת בשם הריטב"א ותלמידי הרי"ף דמחלקין בין סי' ארכו ורחבו של גט דשם מיד שתראה אותו ביד הבעל תוכל לשער מדתו כשהוא קורא בעודו פשוט בידו משא"כ גבי חוט שנכפף לא תוכל לשער מדתו ע"ש וא"ל דאף לפי גירסא זו הוי אורך ורוחב סי' שאינו מובהק ומ"מ אי לאו חששא דבהדי דנקיט כו' הוי מהני כיון שאומרת גרשתני וכדברי הרא"ש דז"א דא"כ מאי פריך דלמא בהדי דנקיט לה כו' דהא בשביל האי חששא אינו יוצא עכ"פ מידי סי' אמצעי כדמוכח ממדת רחבו של טלית דהוי סי' וכמ"ש ה"ה ז"ל אע"ג דאיכא למימר שעורי משער לה כד מכסי בה מרא וקאי ומסתברא דהנך חששות דמי להדדי דתרווייהו משום חשש רמאות נינהו וכמו במדת רחבו איכא למיחש דלמא שעורי משער כו' כמו כן בגט נמי חוששין דלמא שעורי משערא בהדי דנקיט ליה וכיון דסי' רוחב הטלית לא נפיק מידי סי' אמצעי בשביל חששא זו ה"נ סי' אורך ורוחב הגט נמי עכ"פ הוי סי' אמצעי ומסייע למה שהאשה אומרת גרשתני אלא ע"כ לומר לפי גירס' זו דמה שהיא אומרת גרשתני לא מהני דמעיזה לפי שהגט מסייע לה ובשביל סי' אורך ורוחב אין להחזיר דעכ"פ ע"י חששא דבהדי דנקיט חזיתיה הוי סימן שאינו מובהק ולפ"ז כי אמרינן דאורך החוט מהני ע"כ כיון דל"ש בהדי דנקיט כו' הוי סי' מובהק ולכך ינתן לה ולא כהרא"ש דסובר דאינו סי"מ אלא שמועיל מטעם סיוע לאמירתה גרשתני דא"כ אכתי גם במדת אורך ורוחב הגט נמי נימא דבשביל חששא דבהדי דנקיט אינו יוצא מידי סיוע דאכתי סי' אמצעי הוה כמו מדת רוחב בגלימא כדכתיבנא דאי תימא כיון דסי' אורך ורוחב אינו מובהק וגם איכא חשש דבהדי דנקיט אפילו סיוע ל"ה א"כ למה מחזירין באבידה על ידי סי' רוחב לבד דהא איכא תרתי לריעותא שסי' רוחב אינו מובהק בפ"ע וגם איכא למיחש דשעורי משער לה ונימא דלא מהני אלא ע"כ דלא איכפת לן בהכי ומדברי הרא"ש נראה דכל דהוי סי' להחזיר אבידה אע"ג דל"ה מובהק שפיר מסייע לאמירתה גרשתני אלא ע"כ לומר לפום הך גירסא דמבואר דל"מ מדת אורך ורוחב היינו משום דע"י חששא זו דבהדי דנקי' יוצא מידי סי' מובהק ושוב אין מועיל להתיר ואף על פי שאומרת גרשתני מ"מ מעיזה ע"י סיוע הגט ואדרבה אמרינן כיון שנודע לה סי' אורך ורוחב ע"י דחזיה ליה בהדי דנקי' לכך העיזה פני' ותאמר לו גרשתני וכיון דאורך החוט מהני ע"כ דאורך הוי סי' מובהק לעצמו: ונראה ברור שהרי"ף והרמב"ם הוי גרסי בש"ס כגרסא שלפנינו דאורך ורוחב לא מהני משום דלמא בהדי דנקיט כו' ולכך כתב דוקא כשאומרת נקב יש כו' והרא"ש לא היה זה בגרסתו ולכך הבין בדברי הרי"ף דהרי"ף טעמא דנפשי' קאמר דבעינן סי' דנקב יש דאל"כ בלא"ה אין מחזירין דלמא כתב גט זה לשם אשה אחרת ועל זה כתב דלזה מהני גם סי' שאינו מובהק כ"כ כיון שאומרת גרשתני ובאמת נראין הדברים כמ"ש שהיו גורסין כגרסת הש"ס שלפנינו דסי' ארכו ורחבו ל"מ משום דלמא בהדי דנקיט חזיתיה לפ"ז דברי המ"ב נכונים לפי גירסא זו דדוקא התם שהבעל אומר שמידו נפל ושייך הך חששא דבהדי דנקיט חזיתיה משא"כ לענין להסתפק בגט אחר שפיר מועיל סי' אורך ורוחב ובהכי נמי אזדא לי' מה שתמה החכם הנ"ל על המ"ב שלא שם לבו לדברי התוס' בבבא מציעא שם שכתבו לא מובהקין ממש קאמר אלא מובהקין מסימני חבירו כמו זה אומר מדת ארכו כו' וכבר כתיבנא מזה לעיל אך לפום מה דכתיבנא א"ש בפשיטות דהתם גבי אבידה מיירי דשייך חשש רמאות דלמא שעורי משערא לה כדמכסי מרא וקאי ואפילו במדת ארכו דלא משתער ליה כ"כ מ"מ נפיק מכלל סי' מובהק גמור דזמנין גם מדת ארכו משתער לי' שפיר כשנותן עינו ולבו עלי' ומה"ט נמי עדיף טפי מדת משקלותיו ממדת ארכו ורחבו משום דמשקל הטלית א"א לשער בשום אופן משא"כ מדת ארכו מצי משער לי' גם כן אלא דעדיף ממדת רחבו וכ"כ בשיטה מקובצת בשם מוהר"ר יהונתן ז"ל ע"ש אלא דמ"מ בין מדת ארכו ובין מדת רחבו מהני באבידה דמחזירין על ידי סי' אמצעי וסי' ארכו חשיב טפי אבל היכא דל"ש חשש רמאות כגון בגט לענין חשש דמאחר נפל או בעגונה שפיר הוה סי' אורך ורוחב סי' מובהק לעצמו וכן מבואר לענ"ד מדברי הרשב"א והריטב"א הביא דבריהם בשיטה מקובצת שכתבו ג"כ כדברי התוס' דהאי סי' לאו מובהק ממש אלא סי' חשוב כמדת ארכו דחשיב טפי ממדת רחבו וכו'. ושוב כתב בשם הרשב"א דהאי דאמרי' הוא אמר סימני הגט כו' ואוקימנא נמי בדאמר נקב יש בצד כו' למ"ד סימן דרבנן קאמר דאי למ"ד דאורייתא אפילו בנקב דעלמא נמי סגי כו' וכ"כ שם בשם הריטב"א שכתב אהא דאמרי' כגון שאמרה נקב יש כו' וא"ת כיון דסימנים דאורייתא בסימני בינוני סגי לה וי"ל דאה"נ אלא דנקט לרווחא דמלתא כו' א"נ דמשום דקאמר את"ל סימנים דאורייתא וכיון דלא איפשטא שפיר נקיט נקב יש כו' דמהני אף אי סימנים דרבנן הרי מבואר דלא ס"ל כסברת הרא"ש דלדידיה אף אי סימנים דרבנן עכ"פ מועילין לסייע לאמירתה גרשתני ומדברי הרשב"א והריטב"א מבואר דאי סימן דרבנן סימן מובהק ממש בעינן ואפ"ה מהני ארכו של חוט וע"כ דמחשב סי' מובהק וא"כ מ"ש הרשב"א והריטב"א אזה אומר מדת ארכו דלאו מובהק ממש כו' היינו כמ"ש דהא איכא למימר שעורי משער כו' משא"כ באורך מדת החוט דל"ל הכי ואם כן גם התוס' כוונתם כמ"ש להרשב"א והריטב"א ז"ל ועי' בדברי הרשב"א בגיטין דף כ"ז שכתב וז"ל ועוד דאמרינן בב"מ הוא אומר בתפיסה כו' דמידע ידעי כו' משמע הא לא ידעה תפיסה הוי סימן ומגרשה ביה כו' אלא שראיתי בתוספות לקושיא זו כו' ע"ש דמבואר מזה דלא ס"ל כסברת הרא"ש דאם לא כן מכח דהיא מתגרשת בו לק"מ די"ל שהוא מטעם דאומרת גרשתני ואי הוה אמרי' דלא ידעה שפיר מסייע סי' דתפיסה לאמירתה ולא הו"ל לאקשויי רק מהא דמהדרינן ליה אף לגרש בו ולכאורה יש להביא ראיה גם מדברי התוס' בגיטין דף כ"ח שכתבו