בית אפרים אבן העזר חלק א קסג

דעביד למיטעי וכיוצא בו ועיין בשו"ת ב"ח סי' צ"ד שכתב וגם היכא שמוכחשין מדברי עצמם בחקירות מסתברא שאין לחלק בין הכחישו זא"ז להוכחשו מדברי עצמם דכל עצמו של דבר מפני שהקילו חכמים בעדות אשה כו' דחשבינן הכחשה זו לדברים בטילים וכאלו לא אמרו דבר אבל גוף העדות קיים עכ"פ ולמעשה צ"ע ע"כ הרי מבואר דאף בהכחשה בחקירות מדברי עצמם מסתבר ליה להתיר אלא דבנ"ד אם היינו אומרים דהוי הכחשה מיקרי הכחשה בגוף הדבר ואין לדמות למ"ש הר"ן בתשובה סי' מ"ז שכתב ועכשיו אני דן אם יש לפסול אותו מפני שהעיד שהיה שמו אברהם והוכחש בזה כו' ומסתברא דלהא ליכא למיחש כו' ע"ש והבאתיו בתשובה הקודמת לזה דהתם עכ"פ מעיד שמת אחי הבעל ואע"פ ששיקר במה שאמר שהיה שמו אברהם לא איכפת לן כיון שנתברר שעכ"פ אין כאן אח אחר משא"כ כאן שאין אנו מכירין מי הוא המת אם בעל אשה זו או לא כ"א מחמת השמות וא"כ מה חזית לומר ששיקר בשם הבעל אימא ששיקר בשם אביו ואינו בן ר' ליזר או שאינו מבראד וא"כ יש לומר דאחרינא הוא: אבל כבר כתבתי שאין לתלות בשקר כלל רק בטעות או שינוי במתכוין מחמת איזה סיבה וא"כ טפי יש לתלות השינוי בשמו לפי שאפשר שאין זה שינוי כלל כיון שקרא לעצמו בשם המיוחד לו לקודש משא"כ בשם אביו ושם עירו שנצטרך לומר ששינה בהם שינוי גמור לזה ל"ח כמו דל"ח בכל דוכתא שמתירין על פי שידעו מפי עצמו שמו ושם אביו וש"ע ול"ח שמא שינה באיזה מהם לאיזה סיבה אלא ע"כ דל"ח לזה כלל וה"נ אין לתלות השינוי רק במלתא דמסתבר וקרוב שאינו שינוי כלל: ועיין בשו"ת תשב"ץ ח"א סימן ס"ו שכתב וז"ל ומ"ש שדברי העד הראשון הם מוכחשים מעצמם שהרי הוא העיד שהדלתות היו נעולות כו' אפ"ה אין עדותו נפסל מפני זה דהא קי"ל פ"ד כו' ה"נ פ"ד ונאמן במ"ש שהיין הוא אסור אע"פ שדבריו מוכחשים במה שאמר שהדלתות נעולות כו' דשמא בצד אחר נאסר היין או מפני שהניח האוצר פתוח וכיוצא בזה ומחמת כסופ' שלא יאמר אתה הפסדת ייני נתן טענה זו כו' ע"ש: וראיתי בשו"ת מאיר נתיבים בענין גב"ע שכוונו שם האיש והאשה ושאר דברים רק שאמרו שהיה לו שני בנים והאיש והאשה לא היה להם בנים לעולם ומסיק לאיסור והביא ראיה מתשובת גאונים בתראי ומשו"ת פני משה ח"א סימן פ"ד הבאתי דבריו בתשובה הקודמת ע"ש ומשם תדרשנו לכאן דגם בנ"ד שייך כל הדברים הנאמרים שם ואין ללמוד איסור משם לנ"ד וגם דבנ"ד שפיר יש לתלות בשכחה שנשכח מן מוה"ר משה שמעיד ששמע קודם מיתה שם יוזפא או שנשכח מלכתוב בג"ע כמו שאמר דיין א' שכמדומה לו כן משא"כ התם בנידון דהפ"מ וטעמא רבא איכא לחלק בין אם העד אומר שראה ענין כך וכך ומתברר לנו שהוא משקר אין לתלות בטעות ששכח מה שראו עיניו דבר רחוק הוא דמסתמא הדבר שראה בעיניו עושה רושם בזכרונו וחקוק על לבו ולכן אמרינן דמשקר וכמ"ש הפ"מ במליצתו שהשקרן צריך שיהיה זכרן כו' משא"כ היכא שאינו אומר דבר שראה בעצמו רק מה ששמעו אזניו שהרבה סיבות יש שלפעמים אין מכוין לבו ומטעי קא טעי או שבמשך זמן מה יצאו מלבו ושכח מה אמר לו ועי"ז משתנה הענין קצת והחוש יעיד ע"ז שאינו דומה שמיעה לראיה וע"ש בתשובה הנ"ל שהארכתי גם הבאתי שם שמצאתי בשו"ת פני משה הנ"ל סימן ע"א בענין עגונה שהיה מבואר בגב"ע שמו וש"א וש"ע מק"ק ליפוויץ ושם אשתו ואביה רק שהעד אמר שבעת הבריחה היו האיש והאשה בק"ק זאלקוויא והיו דרים עמו חוץ לעיר בעליה אחת ובהגיע העדות לק"ק קושטאנדינא שהיתה האשה עומדת שם נבהלה האשה ואמרה שמעולם לא עברה דרך ק"ק זאלקווי ולכן צידד מתחלה לאיסור (ע"ש שהבאתי לשונו באריכות) וסוף דבריו דכיון דלא אתכחש בגוף העדות הדרינן למ"ש הרא"ש בתשובה סימן נ"ט דהוי מלתא דלא רמיא עליה כיון דעבר זמן בנתיים משעה שראה העד לשמואל הלז בזאלקווי לזמן העדאתו בב"ד על מיתתו אפשר ששכח וחשב במה שראה האשה שרה עם בעלה בליפוויץ שפט ג"כ בדעתו שראה אותה עמו בזאלקווי ומה גם שיש לשפוט עוד שפיטה אחרת דדלמא העד בהיותו עם שמואל הלז בשכונה א' ראה שם אשה אחרת ואפשר נכבדות מדובר בו בעד זה ואל אשת רעהו לא נשא עיניו וע"כ לא הביט הטיב וסבור שהוא האשה הנזכרת כו' ואף שיאמר האומר שאין זה משפט ישר ולא שפיטא אמיתית כו' נקטינן מהמקובץ דאין לחוש לא לתרי שמואל כמ"ש וגם דלמא סהדא שיקרא הוא דלענ"ד בחזקת כשרות הוא ומה שהאשה מכחשתו אע"ג דודאי האמת אתה לאו הכחשה מיקרי דכגון דא לא דייק העד דלאו מעיקר העדות הוא וידעתי כי כך דעת עליון התייר הגדול כו' בפרט כי העגון רב היא ושריא להתנסבא לעלמא עכ"ל הנך רואה כמה כרכורים כרכר להתיר האשה עד שהוא עצמו גמגם בדבר ואע"פ כן לא השיב ידו מלהתירה ואע"ג דהתם הוצרך לתלות בענינים רחוקים ואע"ג דטעמא קא יהיב דלאו מעיקר העדות הוא ובנ"ד עיקר העדות תלוי בזה שאני התם דהכחשה גמורה היא משא"כ בזה שאין כאן הכחשה כלל ואם אנו דנין על ענין העדות אין כאן הכחשה כלל שהרי באמת היה שמו יוסף רק שהיה צריך להזכיר לוד שם החניכה שלו וכיון דאיכא למיתלי כי זה דבר השמטה מחמת טעות או שכחה תלינן ופשיטא שאין לנו לפסול העד או לתלות בענין רחוק דאתרמי שמא כשמא כמ"ש הפ"מ שם דכל הנביאים המה הרבנים מהריק"א ומהרשד"ם התירו מטעם צירוף הוכחות דמי אתרמי הכי והכי גם מר"ן זקיני כו' גם מהרש"ך כו' וכולם מרועה אחד מימרא דר"י בגיטין ומהרי"ק שורש קפ"ה הרחיב כו' וכ"ש בנ"ד דמיירי במיתה דקיל מנידון דר"י דמיירי בגט דאפשר לשלוח גט אחר וכמ"ש מהרי"ק כו' ע"ש ובנ"ד פשיטא דאיכא אמתלאות טובא שהאיש אשר היה בעיר לונדן שודאי היה שמו יוסף יוזפא כנראה מהאגרת שבאו לר"מ אודותיו והוא השיב עליהם הוא האיש אשר הלך לאמעריקא ונפטר שם ואין לחוש שמא איש אחר הלך לאמעריקא והעלה שמו כן שאע"פ שמתחלה שינה שמו כדי ליחס עצמו לקרוב עם ר"מ הדר שם כמאמר חז"ל אבב חניתא נפישי אחי מ"מ כיון שקודם מותו הודה ולא בוש כי שמו ר' יוסף בר' לייזר טשארקיבור מבראד ודאי קושטא קאמר לפי שחזקה שאין משקר בשעת מיתה וכיוצא בזה כתב הר"ן בגיטין גבי הא דגיטו כמתנתו וז"ל נ"ל דה"ק מאן לימא לן דתנו לה רצה לומר דלמא רצה לשחק בה א"ו דה"ט דקים לן שכל אלו מתיראין על מיתתן ואין אדם משטה ומשחק בשעה שהוא מתירא ממיתתו וכיון דטעמא משום הכי הוא אף מתנתו ככל הני דלא צריך למקני' מיניה כו' ע"ש ובודאי שיש לנו לסמוך על אילן גדול הר"ן ז"ל דכיון שזה הודה בשעת מיתה שהוא בן ר"ל טשארקיבור מבראד בודאי אינו משחק ומשטה כלל רק קושטא קאמר ואע"פ שהזכיר את שמו יוסף כדבריו כן הוא שמו הקודש ולמאי ניחוש לה שהרי אין פה אחר כלל: וגם אין לחוש לעיר בראד אחרת בעולם כיון שמבואר שם באגרת של ר' מאיר שמתחלה כינה לעצמו שם אחר הרגיל במשפחת של הדובנר דאקטרין מפה ק"ק בראד כדי להיות שאר בשר עם ר' משה הדר שם שהוא בן אחותו של הדאקטרין וא"כ אין כאן לחוש לבראד אחר כלל שהרי ידוע שר' משה הנ"ל הוא בן אחותו של הדאקטרין הדרה פה ק"ק יצ"ו ואם כן כשחזר והודה שאינו זה רק בן ר"ל טשארקיבור מבראד אם איתא דעל בראד אחרינא קאמר ודאי דהיה מפרש דבריו וגם דבר פשוט דכולי האי לא אמרינן דאתרמי ומכ"ש לפי המבואר במעשה ב"ד מלונדן שר"מ אומר שנתברר לו בראיות ומופתים כי זה האיש שהלך מלונדן הוא האיש שמת בטשערליסטאן אצל ר' משה הנ"ל אין לנו לחוש שמא לא דקדק הטיב ובאומד הדעת קאמר כמבואר בפוסקים ועוד ה"ט מכל הלין טעמי הנני מסכים הולך על דברת ידיד ד' הרב הגאון אב"ד פ"ק שאשה זו אשת ר' יוסף יוזפא בר' ליזר טשארקבור מפ"ק מותרת להנשא לעלמא בתנאי שיסכים עוד רב גדול מפורסם מחכמי סג"ל עדותינו יצ"ו דברי זעירא מן חבריא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: