בית אפרים אבן העזר חלק א קסא

וכראותי זאת אמרתי שישו בני מעי אם ספיקות כו' כי בראותי דברי הפ"מ סי' פ"ד הייתי כמסתפקי קצת בדבריו והי' נ"ל שאם לא הי' מוצא פתח אחר ליישב דבר התוגרמית שלא תהי' מוכחשת גם כן הי' מצדד למצוא היתר שלא לאסרה עבור הכחשת שאינו בעיקר העדות אלא שלא הי' צריך לזה ועתה אנכי הרואה כי כדברי כן הוא וגם אפי' תימא שבנידן דהתם לא הי' מתיר אלולי שנמצא מקום ליישב דברי' מ"מ כבר כתבתי כמה חלוקים בדבר שיש בהם כדי לחלק בין ההיא דסי' פ"ד לההיא דסי' ע"א וההי' דסי' ע"א כתב אחר ההי' דסי' פ"ד שהתשוב' שבסי' פ"ד נכתבה שנת תך"ד וההיא דסי' ע"א נכתבה תך"ז ועל האחרונה סמכינן טפי כמ"ש הפוסקים אפילו היכא דאיכא סתירה ומכ"ש שבאמת אין כאן סתירה וכמ"ש ונ"ד עדיף טפי אף מההיא דסימן ע"א דהתם איתכחש במה שאמר שראה בעיניו וגם האמתלאות הם רחוקים מאוד ולא מסתבר כלל לתלות בטעות אשה אחרת כמ"ש בעצמו ואפ"ה סמיך עליה דהרא"ש להתיר משום דלא רמי כו' וק"ו הדברים בנ"ד דאיכא צירוף הוכחות טובא וגם האמתלאות אינה רחוקה דשפיר אזלינן להקל ומכ"ש שיש עוד עדים המעידים על שמו ושם עירו ולעשות חיפוש כאשר ביארתי בתשובה נלענ"ד ההיתר ברור והדין דין אמת ויצאו דברים באמת דברי אוהבו זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד כו שאלה ע"ד האשה העגונה אשת מוה"ר יוזפא בהה"ר לייזר טשארקוויר פה מבראד שהרחיק נדוד למדינות רחוקות ונאבד זכרו ובחמלת ה' על האשה שלא יכלו ימי' באפס תקוה הודיע לפה ק"ק מתושבי עירנו אשר תקע אהלו בעיר לונדן זה כמה שנים כי האיש ההוא בא עד קצו למדינות אמוריקא בכרכי הים וחיים לן שבק ואזיל לעלמא דקשוט והוגבה עדות ע"ז בק"ק לונדן אשר מר ברי' דרבנא חתום עלי ה"ה הרב הה"ג האב"ד דק"ק לונדין בן הגאון המפורסם מוהר"ץ ז"ל האב"ד דק"ק ברלין ואית ליה ט"ט בגוי' כי המכתב הוא כ"י הרב הנ"ל כי קרוב הוא ממש לכתב יד אביו הגאון ז"ל אשר הגיע עדי פעמים רבות. וקרוב הדבר שגם המה היו מכתבי בנו הרב הנ"ל וגם היא לוטה בתוך אגרת של ה"ה מוהר"ר משה תושב עירנו הנ"ל שכת"י ניכר פה: והנה הדברים באו ברוב ענין בגב"ע הנ"ל שנתברר להם שזה המת היה מוהר"ר יוסף בר' לייזר טשארקובר מבראד אלא שנפל קצת פקפוק לפי שלא נזכר רק שם יוסף שהוא שם הקודש שלו ולא קראו לו בחניכתו שהוא שם יוזפא וכן נראה בעליל מדברי הרב הנ"ל ששמו בלונדן לא היה רק יוסף רק שמ"ו מאיר הנ"ל מעיד שע"י אגרת שהריצו מפה לשם על אודות האיש הנ"ל וכן האיש השיב מענה ע"י ר"מ הנ"ל היה שמו וזכרו יוסף יוזפא ולפ"ז הדבר פשוט דאתתא שריא דאפי' אם היה שם יוזפא שם בפ"ע ויוסף שם בפ"ע וזה החזיק עצמו שם בשם יוסף מ"מ כיון שזה ר' מאיר מבראד בעדותו שיודע שזה המת היה שמו כאן בבראד יוזפא מה איכפת לן בזה ששינה שמו במדינה שהלך לשם כיון שכאן היה שמו יוזפא ונתברר לנו שזה שמת היה שמו בכאן יוזפא שוב אין פקפוק בדבר ומכ"ש בזה דיוסף ויוזפא חד שמא אינון ועיקר השם יוסף רק ששם יוזפא הוא נוסף מחול על הקודש ואין כאן שינוי כלל: איברא חזינא כי כבוד מחו' ידיד עליון הרב הגאון הגדול מופת הדור המופ' מוה"ר מאיר נ"י האב"ד פ"ק פקפק קצת בדבר ונראה שלא רצה לסמוך ע"ז לפי שמשמעות הענין שר' מאיר הנ"ל הגיד דברים אלו מחמת אומדנות המוכיחות לו בלבד שהרי ר"מ לא היה שם בכרכי הים במקום שמת בו האיש ההוא רק מפי השמועה ששמע מהעדים ורחוק לומר שהעדים אמרו לו שזה האיש הידוע אצלו הלך עמהם עד בואו לשם ומת רק שמתוך דבריהם יודע באומדנות מוכיחות שעל זה האיש שקרא אותו אביו באגרותיו יוזפא הם מעידים וכמשמעות לשון המעשה ב"ד שבק"ק לונדן דאיתא שם ולר"מ נתברר היטב כאז כן עתה ע"י כל האותות והמופתים שהגידו הנ"ל שזה האיש ר' יוסף שמת בשארעלטאן הוא היה האיש אשר כינה אותו אביו באגרותיו מידי דברו בו ר' יוסף יוזפא ור"מ הנ"ל הראה מכתבו לר' יוסף בעת הצורך וע"י ר"מ השיב מענה ר"י הנ"ל לבראד כ"פ עכ"ל ומלשון ע"י כל האותות והמופתים נראה קצת שלא היה ידיעה ממש רק שם אותותיו אותות שזהו האיש וכיון שאין כאן ידיעה ברורה חש לה הרב הג' אב"ד נ"י למלתא אולם חתר היבשה בצידי צדדין להתיר ודבריו אהובים וברורים וא"צ חיזוק: ולרווחא דמלתא אמינא אוסיף מיא כו' דהנה מה שהביא הג' אב"ד נ"י מדברי הר"ן בתשובה בענין ספק שנולד מחמת קריאת שמו חיים יש לדחות מלבד מה שדחה הרב בעצמו דשם היה ההיתר אף בלא הזכרת השם כו' אף בלא"ה אין הנדון דומה דהתם כתב הר"ן טעמא לפי שהועד שאמר בשעת יציאתו שירחיק נדוד וישנה שמו כדי שתהיה אשתו עגונה ולכן שפיר אמרינן דהשם הוי כסי' העשוי להשתנות וכן כתבתי בתשובה סי' דמשמע מדברי הר"ן שלולי זאת לא היה קורא לו שם סי' העשוי להשתנות אלא היו מחזיקין לסי' מובהק ביותר שהרי אנו מתירין רוב העגונות ע"פ עדות שמו וש"א אע"פ שלא הוחזק רק מפי עצמו אלמא דסימן מובהק הוא ואינו עשוי להשתנות רק בכה"ג שאמר קודם מעשה שבדעתו לעשות כן אז מיקרי ספק שאע"פ שחזקה על אדם מישראל שאינו משנה שמו מ"מ עכ"פ לא יבצר ממנו אשר יזם לעשות ואפשר שעבר עליו רוח קנאה חמת גבר לעגן את אשתו ויעש כאשר דבר משא"כ בגוונא דנ"ד דשתיק ולא אמר מידי אין לנו לתלות השינוי: אולם העליתי בתשו' שם דודאי יש מקום לומר שמשנה שמו לאיזה סיבה וכדאמרינן בגיטין בני אדם' העולים משם לכאן יוסף וקורין אותו יוחנן וכתב הרא"ש שכן דרך הגולים מחמת ממון או מרדין משנים שמם שלא ירדפו אחריהם ומ"מ אי אתיא אתתא לקמן שמת בעלה ברחוק מקום ולא נודע כ"א על פי עצמו שרינן לה כדמוכח מהא דיוחנן בן יונתן כו' וכמ"ש הרא"ש ומהרי"ק בתשובה ול"ח שמא שינה שמו במקום ההוא או שם עירו לאיזה סיבה שהיה צריך לכך משום דמ"מ אין זה רק מיעוט לבד דהא רובא דעלמא אע"ג דניידו ומטולטלין בדרך וקובעים עצמם במקום אחר אינם משנים שמם ושם עירם שיצאו משם כלל ולכן אם נודע מפיו שכך שמו אין תולין בשינוי כלל וא"כ בנ"ד אם נאמר כי שם יוזפא לא מן השם הוא זה והוא שם בפ"ע א"כ זה שהיה שמו שם יוסף אין תולין בשינוי כל שלא גילה דעתו מקודם וגיזם לעשות כן ואינו זה שנקרא יוזפא שהוא שם אחר: אך באמת ז"א דהא דלא תלינן בשינוי משום דרובא דאינשי לא חציפי למעבד הכי וכדאמרינן בב"ב כל שהוחזק שמו ל' יום בעיר אין חוששין לו משום דודאי אין מחליף שמו וכ"כ ה"ה בשם בעה"ע הביאו ב"י בח"מ סי' מ"ט דאפי' שם הלוה והמוכר א"צ להכיר דלא חציף אינש לשנות שמו ואף קודם ל' יום דאמרינן התם דצריך שיהיה מכירין כו' מ"מ נראה מדאורייתא ל"ח כלל שיהיה חצוף לשנות שמו דהא אמרינן בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין והארכתי שם בזה ולפ"ז נראה פשוט שלא נאמרו הדברים אלא בשינוי השם גמור כגון מיוסף ליוחנן וכיוצא בו דל"ש דמשני שמייהו שמתיירא פן יתבדה ויאחז משא"כ יוסף ויוזפא כיון דבאמת חד שמא הוא נינהו אב ותולדה דידיה ומה"ט א"צ לכתוב המכונה משום שאין כאן שמות מחולקים ובכה"ג שפיר מיקרי ואמר שזה שמו יוסף כיון שאפילו יתוודע ששם החול במדינה אחרת הוא יוזפא בפשיטות מצי לאשתמוטו ולמימר דנקט מלתא בדעתיה להיות נקרא בשם העיקר שלו ולהשתמש בו אף בתורת חול ואין כאן חציפות כלל כיון דגם יוסף הוא שמו ואדרבה הוא שמו המובהק ביותר משא"כ אם אנו צריכין לחוש שעקר ממנו שם הראשון לגמרי וקורא לו שם חדש להא ל"ח למעבד מלתא מחצפא כגון דא: ועוד יש מקום לומר דע"כ לא אמרינן דלא חציף לשנות שמו אלא כגון התם שאנו באים לחוש שיעשה עי"ז מעשה רמאות ללות או למכור שדה שאינו שלו או ליתן גט לא"א אחר בזה אמרי' דלא חציף משא"כ היכא שאינו עושה מעשה עי"ז אפשר דשפיר